אור ברסלב
רדיפי מיא שורש דלף

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש דלף

שורש דאב

דלף. אגל. מר. רסיס. נטף.

א דלף נאמר על טפטוף המטר היורד לבית, וטורד את בעל הבית. ידלוף הבית (קהלת י יח), דלף טורד (משלי כז טו). ועל דרך ההשאלה נאמר גלפה נפשי מתוגה (תהלים קיט כח), דלפה עיני (איוב טז כ). כאלו הדמעות היורדות מהבוכה, טורדים את הבורא ית' מרוב הגירם והשפכם. אבל מלת נטפי מים (איוב לו כז), הם יותר גדולים מהרטב והאגלים, וכמו שיתבאר.

ב אגל אגלי טל (איוב לח כח) פירושו שני טיפי טל. ונ"ל כי מאמר עד אֶגְלַיִם יללתה (ישעיה טו ח) היא מזה.

ולמען תתבאר כוונתינו, נעתיק דברי ישעיה בכמה מקראות משם, הצריכים ביאור. אמר (ישעיה טו ה) לבי למואב יזעק גו‘. כי מי נמרים משמות יהיו, כי יבש חציר כלה דשא, ירק לא היה. על כן יתרה עשה ופקדתם, על נחל הערבים ישאום. כי הקיפה הזעקה את גבול מואב עד אֶגְלַיִם יללתה, ובאר אלים יללתה. כי מי דימון מלאו דם כי אשית על דימון נוספות גו’, ע"כ.

אמר על כן יתרה עשה. אמרו רש“י ורד”ק ז"ל, כי הראוי על אשר גו‘. גם מאמר ופקודתם על נחל הערבים ישאום, הוא מאמר בלתי מבואר הכוונה ויאמר זה בכה כו’.

ולדעתי העמיק בזה ישעיה ע"ה בזה, לדבר מליצה צחה, כוללת ענין שלם. והוא, כי למה ששבחה של ארץ מואב, הוא מרעה הטוב שבה (וכמ“ש רש”י ז"ל שם). והנה ידענו כי המרעה הטוב, לא תקום ולא תהיה, זולת בשיהיו שם מים רבים (כמ"ש יחזקאל יז ח) אל מים רבים היא שתולה. כעץ שתול על פלגי מים (תהלים א ג), אמר הנביא כי לבי על מואב יזעק. כלומר, על גדולתה ועל מעלתה שנטלו מהם, שהרי מֵי נמרים משמות יהיו. ונמשך מזה, כי יבש חציר כלה דשא גו'.

על כן, כלומר לפי שלא יהיה להם מים בגבול מואב, ע“כ עשה מואב דבר יתר, מה שלא עשה עד הנה, והוא פקודתם, כלומר מקניהם וקנינם וכל בהמתם אשר הם פוקדים עליהם (ומזה לדעתי ג"כ ושמתי פקדתך שלום (ישעיה ס יז) כלומר קנינך, וכן ופקודתו יקח אחר (תהלים קט ח) נדחקו בו המפרשים, ולדעתי הוא כמו (איוב כז יז) יכין וצדיק ילבש.) ישאום בעליהם על נחל הערבים, והוא מקום מוצא מים אשר יהיה חוץ לגבול מואב. ומצד זה נקרא נחל הערבים, כי הערבים גדלים על רוב מים. וזהו עשיית היתר והעודף. כי בהיות להם מים בגבולם, לא עשה מעשה יתר גדול מאוד, להסיע פקודתו וקניניו אל מקום מרחק כ”כ. אבל בעת אשר מימי מואב משמות יהיו, על כן עשה דבר יתר ועודף, לישא פקדתו אל נחל הערבים.

ועל דרך ביאור אמר, כי הקיפה הזעקה את גבול מואב כולו. והיללה מקפת וכוללת גם את אגלים, אשר נקרא שמו, מצד שנמצאים בו מעולם נטפי מים, המתוארים בשם אגליים. (ונ“ל כי שרשו גל, כמו גַלֵי הים, והאל”ף נוספת וכמ“ש בשורש אגד ע”ש. (וכ' בס' י“ש [יריעות שלמה] ח”ג ט“ו כי הוראת טפת טל הוא אגל, על שם שהם כדורים כו' ע”כ. וגם זה מחזק דעתי כי האל"ף איננה שרשיית.) וכן הגיע היללה גם המקום אשר נקרא באר אלים, כי משם יקוו בור מימיה. והנה כל אלה המקומות יעלו מימיהם בתוהו ויאבדו, ונמשך מזה כי יבש חציר.

אולם לפי שהנביא יידע נאמנה כי מי דימון אין דרכם להתווסף, וא“כ יש להם לשתות בצמא את מימיהם. ע”ז אמר עוד כי מי דימון, אף שלא יתייבשו, עכ“ז ילאו השותים לשתות מימיו, כי יהיו מלאים דם. והמשיך מאמר כי אשית על דימון נוספות כו'. כלומר, המים אשר במקומות אחרים, לא יוצלחו, לפי שלא יהיו במציאות, מצד שיהיו משמות ויחרבו. אבל מי דימון, שאין (מ)דרכם להתייבש, ג”כ לא יוצלחו, מצד שאשית עליהם דבר נוסף וקלקלו אותם.

ג רסס נ“ל שהוא משותף עם והכה את הבית הגדול רסיסים (עמוס ו יא), שהוא לשון שברים. וכן חלקי המים והטל נקראים רסיסי לילה (שיר ה ב). ומצד זה נקראים חלקי המים שבנהרות משברי ים (תהלים צג ד), כל משבריך וגליך (יונה ב ד, תהלים מב ח), משברים יתחטאו (איוב מא יז) לדעת רש”י ז“ל. אולם הדגש בלשון, יורה כי המ”ם מלת מן משמשת כפירוש הרד“ק ז”ל [א“ה, שורש שבר].) וכן לרס את הסולת (יחזקאל מוח יד) ולערֵב, וכפירוש רש”י. וכן בלשון רז"ל, (שבת פ ב) ואם היה עב או מרוסס, כדי לבשל בו ביצה קלה. אולם שרש דלף הוא מכוון אחר כי לא נאמר רק על טפטוף המטר.

ד מר כמר מדלי (ישעיה מ טו) פירש בו הרד“ק בשרשו, שהוא גבוה, כמו [שימי לך] תמרורים (ירמיה לא כא), הם הציונים הגבוהים. ונקרא נטף הדלי כן, לפי שנופל מגבוה, ע”כ. והשאילו מזה במשנה פ“ג דבתרא, (ב"ב נח ב) [מרזב] פירשו בו מקום שהטפה זבה ע”ש.

ועל דרך צחות אמר חזקיה (ישעיה לח טו) אדדה כל שנותי על מר נפשי. ר“ל, אדלג כל ימי חיי על טפה אחת מעמקי הנפש, על דרך אמרם ז”ל יפה שעה אחת מעוה“ב מכל חיי העוה”ז.

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה