רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש גלל
בגלל. בעבור. למען.
א ידענו כי שתים הנה הסבות המביאות את הפועל אל שיפעל [את הפעולה] (ההפעלה). האחת, אקראה סבה פועליית, והשנית, סבה תכליתיית (עיי' מורה נבוכים חלק א פרק ס"ט) דרך משל, הזריעה, סבה אל הצמיחה באלו הזרעונים, וזו סבה מעשיית, במעט הזריעה תפעל הצמיחה. ואכילת זה הצומח היוצא השדה, הוא הסבה התכליתיית. ר"ל כי תכלית כל המעשים הנמשכים בעבודת [האדמה] הוא לתת לחם לאוכל. וכן רוב הפעולות שבעולם, [עם] (אם) היותם מרובים, לפעמים גדר אחד יקיפם. דוגמא לזה, בבואנו אל האומן עושה חלק מראה השעות, ואנחנו רואים אותו היותו עושה האופן, ונשאלהו מה אתה עושה ישיבנו מראה השעות. וגם למחר, בעשותו קול הרעם לגלגל, נשאלהו מה אתה עושה היום, ישיבנו מראה השעות. ועל דרך זה ישיבנו, עד תום מלאכתו אשר הוא עושה על האבנים. הנך רואה פעולות חלוקות, מגודרות בשם אחד. ועל דרך זה בענין אשר אנחנו בגדר הזריעה והצמיחה. בעברך אצל איש עובד אדמה, נשאלו מה אתה עושה. יענה לחם לאוכל (והוא כעת חורש). וגם למחר, אם יזרע, מה אתה עושה, [ישיב] לחם לאוכל. כן יענה תמיד עד בוא הלחם לאוכל. מבואר מזה כי הסבה על הרוב, הוא הקדימה אל המוסבב.
והנה, אם כי לעיני הרואים, הסבה הפועליית, קודמת לההפעלה, והתכליתיית, מאוחרת ונמשכת מההפעלה, אבל בהשקפה נאותה, התכליתיית קודמת מכולם, עד שמצד זה תקרא ראשית. כי לולא היתה התכלית משוערת במחשבת הפועל טרם התעוררתו להוציא מחשבתו אל ההויה, מעשיו בטלים, וא"כ למה זה בא.
ב ולזה החכימו רבותינו ז“ל, לפרש מאמר (בראשית א א) בראשית ברא גו‘, בשביל ישראל כו’, בשביל התורה כו', שנקראו ראשית (רש“י עפ”י בראשית רבה א ד, ויקרא רבה לו ד). והנה בהראות בתחלה, הדברים מתמיהים, אחר שהאדם הוא אחרון ביצירה. והאומה הישראלית היא המאוחרת בסגולתה מאומות זולתה, איך יקרא האחרון ראשון. וכן התורה והמקדש, אשר נתאחרו עוד יותר בצאתם אל המציאות, איך יוגדרו בשם זה. אבל לפי ההוצעה הנזכרת מבואר כי כל הקרוב אל התכלית המכוון יותר, יוגדר בזה השם יותר, עד שבאחרון שבכולם, והוא הנמשך המכוון, הוא ראשון לכל הפעולות. וא”כ האדם, אשר יותר מכוון אל תכלית ההויה השלמה, הוא אחרון היצירה, יוגדר בשם ראשון, בערך הנבראים השפלים כולם. ויותר מזה, האומה הישראלית, בערך זולתה, ע"כ נקראו ראשית, כלומר סבה תכליתיית.
לזה המשיכו רז“ל לראיה להם הכתוב (ירמיה ב ג) קודש ישראל לד' ראשית תבואתה גו‘. כלומר, שישראל מובדלים מזולתה מבריאת זולתם מהאומות, אחר שהם (הם) כמו הכנות אל התכלית המכוון בפעולתו ית’, המתוארת בשם תבואה. (ר“ל כי בא מאין אל ההויה, על דרך שהתבואה נקראת כן, אחר שבאה מכח הארץ אל מציאות ההויה. ע”ד המאמר היוצא השדה שנה גו'.) ולזה שחק הנביא מהאומות המכלימים את ישראל, ואמר, כל אוכליו יאשמו, רעה תבא אליהם גו'. ר”ל אחר שזולת ישראל לא תצוייר ההויה כולה, א"כ בכלותם התכלית, גם ההכנה בטלה.
וכן מאמר התורה על דרך זו (מס') [מ“ש] שלמה (משלי ח כב) ד' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו, הכוונה בו ראשון שבפעולות, וא”כ מאמר מֵאָז, אך למותר, כי [ידענו] שהראשון מתפעל קודם בזמן מהאחרון. אבל לדעתנו, באור המאמר קדם מפעליו, רצונו, ראשון לפעולתיו, ולא שנפעל ראשון, שהרי הוא במעשה, מאוחרת הוא להם, אבל ר"ל מצד השערה במחשבת הבורא ית', הוא ראשית דרכו.
ג האמנם נתבאר על נכון, שיש דבר נתלה בשני סבות, סבה פועליית הקודמת לו במעשה, וסבה תכליתיית המאוחרת במעשה, אבל בעצם היא קודמת לכל המפעלים ההוויים בזה. ונמצא עוד (ל)דבר, ונתלה בזולתו, לא שהאחד סבה לחבירו או מסובב ממנו, אבל הם נתלים זה בזה בענינם ובסגולתם. פי' התורה אמרה (שמות טו כו) והיה אם שמוע תשמע לקול ד' גו‘, כל המחלה גו’ לא אשים עליך. וכן (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. כי שמירת משפטי הש"י וחקותיו ותורתיו אינה סבה פועליית לירידת הגשמים והסרת מחלה, גם לא סבה תכליתיית אבל הם ענינים תלויים זה בזה, דרך סגולה או שכר גמול, כמבואר אצלי בספר אפיקי יהודה וספר איי הים.
והנה על שלשה אלה מיני ההשתלשלות וההמשכות זה בזה, הונח בלשונינו הקדושה שלשה תיבות נפרדות, בגלל בעבור, למען.
בגלל הונח על סבה פועליית, שהוא מלשון וגללו את האבן (עיין רמב"ן פ' עקב [דברים ז יב]), והוא נרדף ישר עם שם מְסִיבָּה (מלשון מסבות יתהפך) כי הסבה הקודמת גוללת את הסבה, עד שימשך המסובב ממנה.
בעבור הונח על הסבה התכליתיית, אבל אחר שהתכלית הוא ראשון לכל הפעלים והסבות שבאותו ענין, לכך מתואר ומגודר בזמן עבר. והתואר בזה עַבוּר, על משקל גְמוּל. כלומר, שזה הענין כבר היה מאז במחשבת הפועל בזמן עבר, טרם שהתחיל לעשותו. ונראה לי שלפי שהארץ, תכלית בריאתה וענין הווייתה הוא להוציא צמחים ותבואת השדה (ע"ד שנאמר, והארץ תתן את יבולה), כלומר, היבול המיוחס לארץ ותכליתה, לכך נקרא יציאת צמחי התבואה ממנה (יהושע ה יא) עַבוּר הארץ. ר“ל אם ישאל השואל איזה הוא העבור והתכלית אשר הארץ נבראת בשבילו, תהיה התשובה, עבור להוציא התבואה. וא”כ יציאת התבואה ממנה, הוא עבור של הארץ.
(ועכשיו נ“ל כי עבור הוא מלשון עבור הוולד, שהרי הארץ מתוארת כיולדת והולידה והצמיחה (ישעיה נה י), א”כ מה שנולד, מתואר בעבור, כמו עוּבָּר בלשון חז"ל). אמנם התלות הענינים שלא בדרך סבה ומסובב, ולא בדרך קודם ונמשך, מגודר בלשון למען, ושרשו ענה. וממנו נגזר שם עִנְיָן, ומשקל אחר המורה על זאת ההוראה הוא משקל יַעַן. וא"כ באמרו למען, הוא כאמרו לְעִנְיָן:
ד ובזה יתיישבו לנו התחלפות המאמרים בהבדל הנרדפים במאמר למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך (בראשית יב יג). הרצון בזה, המטיב ייטיב לי בשביל התכלית שלך. והיינו כי המטיב יעלה אותך במחשבתו, טרם הטבתו לי. שערב עצמו כי הטוב ההוא אשר ייטיב עמו, והטבתי לך. ולבעבור שעיקר כוונת המטיב לי, הוא כדי שייטיב לך, א"כ [את תהיי] (אתה תהיה) הסבה התכליתיית להטבתו לי.
ואמר וחיתה נפשי בגללך ר“ל גם סבה פועליית תהיה לי בשתאמרי אחותי את. והיינו כי חפץ האנשים אותך מצד יפייך יסבב שיְחַיוּ את נפשי בהטבה קנינית ג”כ, ע"ד שתתואר זאת ההטבה בחיות.
ועל דרך זה דרשו (שמות א יז) ותחיין את הילדים כו‘. וכמו (במדבר יד לח) ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים. לא רצו להשאיר לשון חיות בזה אל שלילת המיתה בלבד, אבל הבינו מזה עוד טובה וחיות ישותיי, ותחיין, (סוטה יא ב) שהיו מספיקים לחם ומים כו’. וכן פירשו בפסוק (במדבר יד לח) חיו מן האנשים, שהיו נוטלים חלקם של המרגלים (בבא בתרא קיח ב).
אף כאן, הרצון, שבגלל שרה יספיקו מזון לאברהם. (ואולי זה רצה רש“י ז”ל בפסוק (בראשית יב יג) ייטב לי בעבורך, יתנו לי מתנות. הסיב את המאמר אל הפועל, כדי שיפול על נכון מלת בעבורך. שהרצון בו, בתכליתה, כי במאמר אשר אין הפועל מוזכר, לא שייך לקשרו בסבה תכליתיית.
ה וכן בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים (שמות יג ח). פירש האשכנזי, אין אנחנו עושים המצה והמרור בעבור יציאת מצרים, אבל הש“י הוציאנו ממצרים, לתכלית שנאכל מצה ומרור, ואז יתפרסם אלהותו ית‘. אבל (בראשית לט ה) ויברך ד’ את בית המצרי בגלל יוסף. ויברכני ד' בגללך (בראשית ל כז) ר”ל שהצדיקים הללו פועלים במעשיהם הטובים להשפיע ברכה אל בית אדוניהם, וא“כ הם לו סבה פועליית (עיי' ע"נ 5* שלפנינו). הנה אנכי בא אליך בעב הענין בעבור ישמע העם גו' (שמות יט ט), בשביל תכלית השמיעה כו‘. בגלל הדבר הזה יברכך ד’ (דברים טו י). אלו היה אומר בעבור הדבר גו', היתה הכוונה שהש”י פועל הברכה לתכלית הדבר, שהוא מאמר ולא ירע לבבך גו'. ולפי הכוונה הראשונה אינו כן, אבל נהפוך הוא, שהדבר הזה יפעול הברכה, ע“כ אומר בגלל (עיין ע"נ ב'). בגללכם ציון שדה תחרש (מיכה ג יב) אלו היה אומר בעבורכם היתה הכוונה מחמת שהחרישה תהיה לתכלית רעתם. אבל לפי שלא זה נתכוין הכתוב רק שפעולתם יפעלו החרישה, וא”כ הם סבה פועליית לשתחרש ציון.
אבל מאמר למען, כולל כל מיני ההתלות, פעם תכליתיית, פעם פועליית, פעם סגוליית ודו"ק.