אור ברסלב
רדיפי מיא שורש גדול

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש גדול

שורש בער

גדול. רם.

א תואר גדול, הוא על רב הכמות ברום ובתחת. דרך משל כמו שתאמר אילן גדול, מורה זה השם כי 4* כולם ישיגו את האילן הזה, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. אמנם מלת רם רומז על איזה נשוא, אשר הוא נעלה ונשא במקום המיוחד לו, ע“כ לא ישיגו לו כל החפץ להשיגו, כי אם הגבה קומה, אשר ידיו רב לו להשיגו. [א”ה ועיין מה שהוסיף המחבר בספר איי הים (פסחים קיח) בנדפס מ־א וזה לשונו שם: תואר גדול נאמר על גדול בכמות, מלמעלה למטה, אבל בחינת רם לא נאמר על ההתפשטות למטה, אלא להיפך, על הסתלקותו מלמטה].

אמר המשורר תהלותיו (תהלים קיא א־ב) אודה ד' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. גדולים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם אמרנו [בספרנו אפיקי יהודה חלק ב' עמוד תקמ"ו־ח] (בדרוש מי שיחור) כי אלה המאמרים הם דרך הקדמה למה שלבו חפץ, לרמז תואמים [שניים] או שלישיים במאמרו. ולמה שידע כי יש מהשומעים אשר הם משכילים וישרים בלבותם. ויש אשר יהיה החשך והענן והערפל מחשיך אור שכלם, והם ההמוניים, (תארם עדה בכלל).

וא"כ איפה ישאל השואל, מה בפיו של המשורר, [עדי] יעשה קודש הלולים. אם ידבר דברים העומדים ברומו של עולם, מובנים אל חכמי תעודה, מה יעשה אותו הבן ההמוניי, אין לב, ואין קומתו דמתה לבני עליה, להבין ולדעת דעת קדושים ודעת עליון. ואם ידבר דברים מאמרים פשוטים, לא נכחד גם מהאנשים הגסים, (ואז המשורר יבא עליהם בעב הענן, בעבור ישמע העם ההמוניי), אז יאמרו האנשים הנכבדים הבאים לשמוע חכמתו, את מי אין כמו אלה, זיל קרי בי רב הוא.

לזה כרוז קרא המשורר בחיל, אתם השומעים חברים המקשיבים לקולי, אתם נצבים היום כולכם לפני ד‘, להללו ולשבחו, ע"כ אתם הללויה, כי אני אודה במאמרים אלה בכל לבב. ירצה, בכל מיני השכלה, הקטנים עם הגדולים. למה שמצבי [ומעמדי] כעת הוא בסוד ישרים, כלומר, יש ויש אתנו עומדים היום קבוץ ישרים, והם המשכילים, גם קבוץ עדה. ולהמתיק אלה הדברים אמר, גדולים מעשי ד’. כלומר, מעשי השם ית' אינם מתוארים בשם רמים, אשר יאמר כי הבלתי רם ונשא לא ישיגם. וכן אינם מתוארים שפלים לבד, אשר יאמר כי האדם הנעלה ובן עליה, אין כבודו להשתפל ולהטות אזנו אל המובן מהם. אבל מתוארים גדולים, וזהו תואר נאות אל רב הכמות והאיכות. וא“כ אחר שמעשי ד' הם גדולים, לכך הם נדרשים ומובנים לכל חפציהם. כלומר, איש איש (מהישרים ועדה שזכר קודם) למה שחפצו משיג ומגיע, נדרשים מעשי הש”י, וכמא דאת אמרת (תהלים יט ח) עדות ד' נאמנה מחכימת פתי (עיין דרוש נחל קדומים ביאור זה).

ב ובמדרש שוחר טוב (תהלים קיא ב) אמר, גדולים מעשי ד‘. הוא גדול ד’ [שנאמר גדול ה‘], ומהללים גדולים. וכן הוא אומר, (תהלים קכו ב) אז יאמרו בגוים הגדיל ד’ לעשות עם אלה, ע"כ והדברים צריכים ביאור.

והנראה לי שהדרש פירש מאמר הגדיל ד' לעשות עם אלה, שהכוונה, פעולת זאת ההגדלה אשר עשה הש“י, כלומר מה שהשכין שכינתו בארץ, נשלמה ונעשית ע”י אלה שמות בני ישראל. כי זולתם לא היה מתואר תואר גדול. כאלו תאמר, זה הפועל עשה מה שפעל, עם הכלי המיוחדת אל הפעולה הלזו. ומצד זה מתוארים בני ישראל בשם ריעים ומשותפים למעשה הבריאה בעשותם רצון קונם, למה שמעשה השגחתו בארץ תושלם על ידו ית' ועל ידיהם [כמו שאין אומן בלא כלים]. וא“כ כמו שנתייחס הש”י בתואר [גדול], כך מהלליו (המצווים מפי המשורר בציווי הללויה) גדולים, [שהרי] על ידיהם נשלמה פעולת ההגדלה.

ג עוד אמר דוד ע“ה מאמר אחר כיוצא בו, יורה על ההבדל הנזכר (תהלים לד ד) גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדו. והיינו כי מלת אתי אינו רק צרוף השכנותיי (עיי' שורש עם), ומאמר יחדו, הוא צרוף הכחניי בשלמות. והיינו כי ההגדלה תשתנה לערך המקבל אשר הגדיל הש”י לעשות עמו. וא“כ תתחלף ההגדלה כהתחלפות קבלת הטוב מאתו ית‘, על דרך המאמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך גו’. אבל הרוממות וההודיה, הוא בערך המתרומם ית”ש. (גם ידענו כי התחלפות והחלוקה הוא בערך הגוף, לא כן הנבדל מגוף. ע"כ מאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו' נאמר במלאכים, עיי' לעיל שורש אמר.) לזה אמר גדלו לד' אתי כלומר אתי עמי במחיצתי, אבל לא בבחינה מתאחדת, אבל נרוממה שמו יחדו, כי זהו בבחינתו ית'.

ד ויתבארו לנו בזה אמרם ז“ל במדרש (תהלים צב ט) ואתה מרום לעולם ד', רוממות אתה נוהג בעולמך (ילקוט שמעוני תהלים תתמג) עיין י”מ נדחק. ולי נראה כי הוקשה לחז“ל, כי למה שאנחנו מהכת המאמינים כי הש”י משגיח על השפלים כמו על העליונים, כמה דאת אמרת המגביהי לשבת המשפילי לראות גו‘, א“כ למה תארו במרום, שהרי רם ושפל יראה. ע”כ אמר רוממות אתה נוהג בעולמך, כלומר על דרך מאמר (ישעיה ו ג) קדוש קדוש גו’ מלא כל הארץ כבודו. עיי' ראב“ע כי ביאורו, אף שאתה קדוש, עכ”ז מלוא כל הארץ גו'. אף כאן שאתה בעולמך מלא, עכ"ז אתה נוהג רוממות, כלומר ענין קדושה והסתלקות מהם ובחינותיהם, במה שעולמך נפסקים, ואתה נותן מתנתך נצחיי שלא יהא נפסק.

ה ובזה יובן דבריהם ז“ל (בראשית רבה פז ה) על מאמר איננו גדול בבית הזה ממני [מתירא אני מה‘]. אמרה [לו] אשת פוטיפר, איננו, ויוסף השיב, גדול ד’ [ומהולל מאוד] ע”כ.
הוקשה לו לבעל הדרש, היה לו לומר, אין גדול בבית הזה ממני, כמו אין רואה ואין יודע. (כיון שהשלילה היא מוחלטת בגוף המציאות, לא על בחינות הנשיאות על גוף המדובר בו. וא"כ) כיון שהחליט שאין כאן איזה נמצא, יהיה גדול בבית, על מי נופל הנסתר במלת איננו. ע“כ פירשו הכנוי רומז על הנסתר ונעלם באמתיות, ועכ”ז הוא נמצא, והוא הש"י. (ועל דרך זה דרשו רז"ל מאמר ותראהו את הילד, ראתה שכינה עמו) וכאלו אמרה, [הנברא] (הנקרא) אשר אתה מתיירא ממנו, איננו כאן.

וע"ז משיב יוסף כדבר אחת הנבלות תדברי, אבל גדול בבית הזה ממני, וכמה דאת אמרת (תהלים קיג ד) רם על כל גוים ד' (עיין ע"נ א') ר“ל בערכם מתואר הש”י בשם רם ועל השמים כבודו, והוא מרוחק ההשגחה מהם. אבל מי כד' אלהינו. כלומר, במה שנתייחס אלהי ישראל, איננו מתואר רם, שהרי הוא מגביהי לשבת גם משפילי לראות, מגביהי בשמים ומשפילי בארץ. כמה דאת אמרת גדול אדונינו וגו‘. וזהו שדייק יתרו ואמר (שמות יח יא) עתה ידעתי כי גדול ד’ גו'.

וזהו שרמזו רבותינו בשם יוסף במאמר, (בראשית לט ט) איננו גדול בבית הזה ממני. כלומר, אמת מצד אנשי הבית זולתי, איננו גדול בבית הזה, אבל הוא רם בבית הזה. אבל ממני, כלומר מצדי, במה שנקרא אלהי יעקב, גדול הוא בבית הזה, ע"ד באורינו מאמר (יחזקאל לח כג) והתגדלתי והתקדשתי גו'.

ועל דרך ההשאלה נאמר, (דברים יב ב) על ההרים הרמים, היינו בערך שאר הרמים שיש ביניהם, ועיין ידיעות שלמה י"ח.

ו אמנם ההבדל שבין רם לנשא. דרך אחרת להם, והוא מה שאמרו [בבראשית] (בשמות) רבה (סח ד) [ הקב“ה יושב] ועושה סולמות ומשפיל לזה ומרים כו‘, ומוריד לזה ומעלה כו’ ע”כ. לישנא דקרא דחנה נקטו (שמואל א ב ו) מוריד שאול ויעל גו', משפיל אף מרומם. וההבדל בינהם, נראה לי, כי רם ושפל, הוא ערך המקומות, [אבל] עולה ויורד [נאמר] בערך הנשוא עליהם. כי לא יאמר על העמק שהוא ירוד, אבל נאמר שהוא שפל. וכן על השמים לא נאמר שהם עולים, אבל הנשוא עליהם [ידובר] (וזוכר) שניהם רק בבחינות מחלקות. כי באמרנו ראובן עולה, ר“ל מלמטה למעלה, וכאשר נאמר עליו שהוא רם, ר”ל הניחוהו על מקום, וכן נאמר שהוא יורד בערך עצמו לבד. אולם כאשר נאמר שהוא שפל, רוצה לומר הונח בשפלה.

מזה יצא עוד הבדל אחר, כי העליה וירידה, לפעמים הם רק [מנועי] (מניעי) ההיפך, כי המעלה המונח בבור הוא איננו רם, אבל הוא עולה מוריד, וכן מוריד שאול ויעל, הוא עד“ז, לפי הפשט. וכן הירוד, עדיין איננו שפל, שהרי נאמר למשה לך רד, ומבוארים לפ”ז גם דברי המדרש ודו"ק.

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה