אור ברסלב
רדיפי מיא שורש גבר

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש גבר

שורש גלל

גבר. אדם. אנוש. איש.

א מלת גבר, אמר הראב“ע פ' בא (פ' לכו נא הגברים, שמות י יא) כי מלת גבר, בכל המקרא, הם הזכרים, ולא כן מלת אדם עכ”ל. ונקרא כן לפי שיש לו גבורה על האשה, דרך גֶבֶר בעלמה (משלי ל יט) [א“ה עיין ספר השרשים לרד”ק, שורש גבר], וכן ביארו המקראות להדיא: לא יהיה כלי גֶבֶר (דברים כב ה), רחם רחמתים לראש גָבר (שופטים ה ל), נקבה תסובב גָבר לירמיה ל"א כב). [עיי' שורש אדיר, גבור] את הגבָרים ואת הנשים (ירמיה מג ו), על הגבָרים ועל הנשים (ירמיה כד כ).

אולם עם כל זה, רבים המה המקראות, המשתמשים במלה זו על כלל האדם, אם זכר אם נקבה. טוב לגֶבֶר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג כז), ארור הגבר גו‘, ברוך הגבר אשר יבטח בד’ (ירמיה יז ז) אשרי הגבר יחסה בו (תהלים לד ט נב צד.) מד' מצעדי גבר כוננו (תהלים לז כג), אם ימות גבר (איוב יד יד) [ויש ליישבם על נכון].

ב ואם כן קרוב לזה הוא ג“כ מלת איש כי לפעמים הוא פרט לזכר לבד, לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה (בראשית ב כג), איש ואשתו (שם ז ב) אשת איש, כי יקח איש אשה חדשה (דברים כד ה), איש או אשה ודומיהם הרבה. ויש אשר כוללים איש ואשה, אשרי האיש אשר לא הלך (תהלים א א) איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג). ולא תשקרו איש בעמיתו (ויקרא יט יא), יש דרך ישר לפני איש (משלי יד יב), פגוש דוב שכול בָאִיש (שם יז יב). אבל מה שנפרד מלת איש מחבירו, הוא כי כל דבר יקרא איש ואשה. אפי' המין שאינו אדם, כמו שנאמר בכרובים ופניהם איש אל אחיו (שמות כה כ) וביריעות אשָה אל אחותה (שמות כו ו). [א”ה ועיין ס' השרשים לרד"ק שורש איש]. ובכוכבים, איש לא נעדר (ישעיה מם כו), ובבעלי חיים, שנים איש ואשתו (בראשית ז ב).

ולפי שהאיש בביתו הוא גדול בבית, הושאל מזה ג“כ אל הגדול ונכבד. הלא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א כו טו), גדעון בין יואש איש ישראל (שופטים ז יד) גדול בישראל. גם בני אדם גם בני איש (תהלים מט ג), בני אדם על ההמון, ובני איש על הגדולים. וממנו יתקבל אִישִים ג”כ על הגדולים, אליכם אישים אקרא (משלי ח ד), נבזה וחדל אִישִים (ישעיה נג ג), כלומר, חדל מהמנות בין הגדולים.

ואף את אישים פועלי און (תהלים קמא ד), היינו לפי ששב על רישא דקרא, אל תט לבי לדבר רע גו' להתעולל גו' את אישים פועלי און. כי בלי ספק אם היו אלה האנשים נבזים גם בעיני ההמון, לא ימצא אז לב האדם מקום להתעולל עלילות. אבל מה שהוצרך להתפלל אל תט לבי גו', הוא גם אם אותם הפועלי און הם אישים ונכבדים מעשירי עם ומושליו, ע"כ תארם אישים, על דרך אלהים אחרים לפי מחשבת עובדיהם. אבל קבוץ אנשים אינו מורה חשיבות ביחוד, רק לפי הענין והמצב אשר זכרום הכתוב (עיי' רד"ק שורש אנוש.)

ג אדם נקרא על שם אדמה אשר לוקח משם. והמין נקרא על שמו, ולפעמים יאמר גם על הפרט. אדם כי יקריב מכם קרבן (ויקרא א ב), ולא יקובץ לומר אדמים. אבל כאשר ירצו המקראות לדבר בלשון קבוץ, יאמר בהפרידו בְּנֵי אָדָם (דברים לב ח), יבחנו בני אָדָם (תהלים יא ד), אף כי לבות בני אדם (משלי טו יא), ורבים כמוהם.

אבל מלת אנוש גם הוא שם כולל לכל בני אדם, אנוש כחציר ימיו (תהלים קג טו), ובא [לפעמים] ג“כ לפרט ואתה אנוש כערכי. ובא בלשון קבוץ ג”כ, כי ינצו אנשים (שמות כא כב), והיינו לפי שמלת אדם נשתרש באדם הראשון להיות שם עצם פרטיי, כמו חוה בשם אשתו. וכמו 6* שאין לומר בשני בני אדם אשר שמו ראובן, ראובנים. כן לא יאמר מכמה בני אדם אֲדָמִים. אבל שם אנוש, נקרא כן בשם התואר, ע“ש אנושותו, אם מצד מעלת עלוייו או מצד חולשתו, ושכל ימיו מכאובים, [א”ה עיין רד"ק שורש אנוש] כמו ידעו גוים אֱנוֹש המה סלה (תהלים ט כא), לזה יתרבה, כמו מן חָכם, חֲכָמים.

ד ויש עוד מלה רומזת על האנושיית [א“ה עיין רד”ק שורש מתה], אבל לא נמצא לשון יחיד בו, מְתִים יחרישו (איוב יא ג) ויהיו מְתָיו מספר (דברים לג ו), מְתיך בחרב יפולו (ישעיהו ג כה) הכוונה בו: אנשיך. וכ“כ אין מתום בבשרי (תהלים לח ח) לא נשאר בי צורת אנוש. מִמְתִים ידך ד' ממתים מחלד גו' (תהלים יז יד) ולא כרש”י ז“ל שפירש מן המתים בידך על מטתם אני בוחר להיות. ממתים בחלד, מאותם שמתים בזקנה כו'. כי אלו היה מלשון מיתה, לא היה נשתנה ציר”י המ“ם לשו”א. כי הנח שאחר הציר"י הוא שרשיי.

אולם גם פירוש הראב“ע והרד”ק דחוק, אשר אמרו כי הוא דבוק עם הפסוק שלמעלה, והטעם פלטני ממתים ידך, מאותן אנשים שהם ידך ומכתך. ממתים מחלד, שכל חפצם להיות מבני זה העולם. חלקם בחיים, בחיי העוה“ז, כי לא יצפו לעוה”ב, אלא שצפונך וטובך תמלא בטנם בעוה“ז כו‘. כי איך אם כן התפלל (תהלים פ יח) תהי ידך על איש ימינך, עוד (תהלים קיט קעג) תהי ידך לעזרני. אם פירוש ידך, מכתך. וכן מאמר צפונך גו’, בלי ספק רומז על השכר המקווה הנרמז במאמרו, (כמאמרו) [תהלים לא כ] מה רב טובך אשר צפנת ליראיך גו'. על כן נראה, כי המשורר בוחר לעצמו הדרך הממוצע, על דרך אמרם ז”ל, ומי סני להו לצדיקי דליכלי תרי עלמא. ואמר לזה (תהלים יז יג) פלטה נפשי מרשע חרבך. כלומר, להתעולל עלילות ברשע, פלטה נפשי מהיותי מהם [ומהמונם] (ומהמהם). אבל אני בוחר להיות מאותם אנשים המתוארים, מתים ידך, והוא עצמו מליצת איש ימינך. כלומר, אשר ידך נטויה עליהם, להגן ולהשפיע עליהם שפע רוה“ק (על דרך ויד ד' היתה אל אליהו) וטובות הזמן. והיינו המתוארים ממתים מחלד. כלומר אנשי עוה”ז וחלקם מחיים בזה העולם, וגם צפונך תמלא בטנם בעתיד, על דרך אמרם ז“ל (ברכות כח ב) למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה”ב (לבאורינו). ואף אני בצדק אחזה פניך גו' כי שלשה דברים מעבירים את האדם מדעת קונו ואחד הוא לחיצת הזמן. ע"כ בקש שלא ילחצהו הזמן. וכן בקש על דרך המליצה הזאת, לא אמות כי אחריה ואספר מעשי יה. כלומר, כאשר אחיה חיי הנפש ואספר מעשי יה, מבקש אני מאתך שלא אמות מיתת הגוף, כי חיי הגוף וחיזוק כוחותיהם, הם מבוא גדול להשתדלות חיי הנפש.

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה