רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש בקש
בקשה. שאלה.
א נראה לי כי שאלה תדובר על הנאמר בפה השואל, אבל הבקשה אינה למה שנאמר בפה לבד, אבל עיקרה על המבוקש בלב, וכמו שיתבאר.
אמר אחשורוש לאסתר (אסתר ז ב־ג) מה שאלתך גו' ומה בקשתך. והשיבה לו פעמים, נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. והיינו כי לפעמים השואל דבר בפיו, איננו גוף המבוקש לו בלבו. אבל הדבר הנשאל אינו רק דרך הכנה ואמצעיי אל המבוקש לו (על דרך דוגמא תינוק השואל מאמו איזה מטבע לקנות בו תפוחים, אז המטבע הוא לו שאלה והתפוחים בקשה.)
והנה אחר שידענו כי עיקר המבוקש מאסתר אל המלך היה על עם ד' אלה שישארו בחיים חייתם, ושלא יאבדו בעצת המן הרשע. אולם ידעה אסתר נאמנה, כי אם לא תציע איזה הקדמה והכנה אל מבוקשה, לא ישית המלך לב לשתציל את עמה ואת מולדתה, על כן הקדימה ואמרה (אסתר ח ו) כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. כלומר ידעתי כי המלך חפץ בקיומי והווייתי בחיים חיותי, אבל אם אראה ברעה אשר ימצא את עמי, טוב מותי מחיי, ותבחר מחנק נפשי. ומבואר א"כ כי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כלומר, אשר אני שואל בפה, הוא שתשאיר נפשי בחיי, ועיקר המבוקש מאתי הוא עמי, כלומר שלא ישיגו האבדון.
ב וע"ד זה יתפרש דברי דע“ה (תהלים כז ד) אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש, והיינו למה שידע בנפשו כי כל אשר שואל בפה מאת ד' מן השמים בעסקי הגוף וצרכיו, הוא מתחלף אל מה שמבקש בלבו. ואמר על זה במקום אחר (תהלים קל א) ממעמקים קראתיך ד', ר”ל אף שבנגלה ומאמר החיצון, אני קורא ושואל בעסקי העולם וצרכיו, אבל במעמקי וקרב לבי, קורא אני את הש“י (ע“ד שאלת תלמידי ר”א, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה“ב, עיי' בס' איי הים ברכות כ”ט). אולם אחת הוא אצלי אשר אני שואל בפה גם מבקש בלב. והוא שאלתי שבתי בבית ד' כל ימי חיי. הוא ג”כ תכלית זה עצמו, והוא לחזות בנועם ד‘, וא"כ בזה היא שאלתי גם בקשתי. [ועיין בספר אפיקי יהודה חלק ב’ עמוד תקס"ח, בערבי נחל].