אור ברסלב
רדיפי מיא שורש בוש

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש בוש

שורש בקש

בושה. כלמה. חרפה.

א אמר הנביא (ירמיה ו יד־טו) וירפאו את שבר עמי [על נקלה לאמור] שלום ואין שלום. הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו, עיי' רש“י נדחק. גם יש לדקדק אמרו הובישו בהפעיל, אח”כ בוש לא יבושו מהקל. אח"כ [הַכְלִים] (הֲכְלֵם) בלשון (וב)הפעיל.

והנראה לנו בזה להסכים בענין זה לדעת רבינו יונה ז“ל [א”ה, ע' שערי תשובה שער א' עיקר השישי] וכן יראה מדברי התרגום, שהעתיק כלימה בלשון כניעה. ואנחנו העמקנו עוד בזה, ואמרנו, כי הבושה לפעמים תפול על בושת ההסכמה, כלומר מצד עצמות המעשה אין כאן ענין, רק שהעולם מסכימים ע"ז. 2

ונבין בזה מאמר הנביא (ירמיה ב כו) כבושת גנב כי ימצא, כן הובישו בית ישראל, המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם. והנה התרגום ורש“י ז”ל דקדקו במאמר כי ימצא, שהוא שפת יתר, ע“כ אמרו שהרצון, שעד עכשיו היה נאמן, ועכשיו נמצא שהוא גנב. וגם מאמר הובישו, נדחק הרד”ק לומר שהפירוש, היה להם להוביש, כי הם לא היה להם בושת, כי אלו היה להם בושת, היו שבים מדרכיהם כו'.

ואני אומר כי שפתי ירמיה הנביא ברור מללו במליצה מדויקת. אמר, כי אלו היו בושים בעצמות המעשה, על דרך שלמד ירמיה את המתוודים שיאמרו נשכבה בבשתנו גו' כי לד' אלהינו חטאנו גו' (ירמיה ג כה), מה טוב ומה נעים היה ענין בשתם, עד שמצד זה היה מתכפר להם עונותיהם, כמו שאמרו רבותינו ז“ל (ברכות יב ב) העושה דבר [עבירה] ומתבייש בו, מוחלין לו כו'. אולם אין בשתם בעצמות המעשה, רק בשתם הוא ע”ד ההסכמה, כמו הגנב, שאיננו בוש בעצמות פעולת הגניבה, רק הוא בוש ממה שנמצא, כלומר ממה שנודע אל הבריות שהוא גנב (ואז שוב לא יחזיקוהו בנאמן), ויעמידוהו על מקומות המיוחדים לבושת, מצד הסכמת אותו העיר.

אמר כן הובישו בית ישראל, המה מלכיהם גו' בלשון הפעיל, כי הבושת מצד עצמות הענין, הוא פועל עומד בעצמו ואיננו יוצא. אבל הבושת מצד ההסכמה, האחד מביש את חבירו כו‘, אף מובישים את מלכיהם גו’ (על דרך בן מביש) לפי שהוא שתורתו הוא ע“ד מנהג המדינה ונימוס ארצו, ויש למלך ושר בושה [מושגת] (משגת) מן העם המשועבדים תחתיו, והם גונבים וגוזלים, ע”ד המאמר והוכיח אברהם את אבימלך גו' אשר גזלו עבדי המלך. וכן המלך, אם המלך והשרים והנביאים המה עושים [תועבה] (תשובה), בושים העם הזה בושה הסכמיית מפני המאמר (משלי כט יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים.

וזה שאמר ירמיה, המרפאים את שבר עמינו על נקלה, הובישו כי תועבה עשו. כלומר, בזה הנביאים מביישים את העם, במה שהנביאים עצמם עשו תועבה. אבל הנביאים עצמם, גם בוש לא יבושו גם הַכְלֵם לזולתם, עד שיכלם עושה הרע מצד עצמות מעשה הרע, כי לד' חטאו לא ידעו.

ובסימן ח' (פסוק יב) אמר ירמיה גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו. כלומר, הם אינם בושים, אבל עכ“פ יודעים שיש ענין בושה במציאות מצד הסכמת המדינה. אבל הִכָּלֵם, ר”ל שתהיה במציאות כְלִמָה, מזה לא ידעו. כיון שאינן מאמינים, ואומרים אין תורה מן השמים, רחמנא ליצן מהאי דעתא [א"ה עיין ספר איי הים לשבת דף קיט (בנדפס כה־ג)].

ב ובמקהלות דרשנו בשינוי הלשון מה שאמר הנביא (ירמיה ג כה) נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לד' אלהינו חטאנו.

והמשכנו לזה מאמר החכם שלמה עליו השלום בשירתו הקדושה בשם כנסת ישראל (שיר השירים א ה־ו) שחורה אני ונאוה בנות ירושלים גו‘. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, בני אמו נחרו בי גו’. הוצרך רש“י ז”ל לפרש אל תראוני, בבזיון כו‘, והיינו שלא יהיה במאמר אל תראוני שאני שחרחורת, סתירה למאמר הקדום שחורה אני ונאוה גו’.

אולם מה שנראה לנו בזה הוא, שהודיע המשורר אל האומות זולתה [המתוארים בנות ירושלים], כי שחרותה לא נתהוותה לה מחום השמש והשרב שלה, ואז היה השחרות [מוחלט, בלי אפשרות היפוי והתיקון]. (בשמו והיא) [וזה] שאמרה שאני שחורה, ועם כל זה. נאוה בכח הבחירה.

[ועל זה מסיימת, אל] תראוני ותסברו שאני שחרחורת משזיפת השמש (והוא המושל הגדול [לממשלת הזמן] בתוצאות מזרות). אודיע (משמעותי) שאיננו כן, אמנם השחרות שלי נתהווה ממה שבני אמי נחרו בי [והוא ממשמעות המאמר ותוכו נחר (יחזקאל טו ד)]. כלומר, הכחות התאווניות, המתוארים אל האדם בשם בני אמי [משום שמולדתם היא הארץ, אשר נקראת אם, ביחס לצאצאיה] כמאמר (איוב א כא) ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה, הן המה היו בעוכרי וסבת שחרוריתי, כי את שני קצותי אכלה אִשָם. ותוכו נחרו, במה ששמוני נוטרה את הכרמים (אחרים), כרמי שלי לא נטרתי.

ומפאת הנמשל יומלץ בזה כי הרעה הטבעיית הנמשכת מהגלגלין, מתואר בשם שזיפת השמש, שהוא המנהיג למלאכת השמים. ומעידה הכנסת ישראל כי לא השזיפה עשאתה שחרחורת, רק המרותה את פי הש“י שזפתה, במה שהכחות התאווניות הסיתוה. גם [חסר, ועיין ספר אפיקי יהודה לגהמ”ח חלק ב' עמ' תרכ“ב תרכ”ג (ערבי נחל י)].

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה