ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן
חלק שני · סימן י
תשובה תנן התם (במקואות פ"ה מ"ב) מעין שהעבירו ע"ג כלים וע"ג ספסל ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהיה ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל ע"כ והנה הרמב"ם והרא"ש ז"ל פירשו שם דע"ג כלים ר"ל על אחורי הכלים דאל"ה הו"ל שאובין ע"ש. והר"ש ז"ל כתב שם דר"ל ע"ג כלים נקובים דאל"ה מ"ש כלים משוקת שם במשנה א' ע"ש. (וכן ספסל הוא משום דהו"ל פשוטי כלי עץ. רק דמקבל טומאה מדרבנן משום דעשוי לתשמיש אדם או גם מן התורה משום דראוי הוא למדרס וע' תוס' סוכה ה' ד"ה מסגרתו וברמב"ם רפ"ד מה' כלים ובמל"מ שם ובר"פ כ"ה שם. ובט"ז יו"ד סי' קצ"ח ס"ק ל"א) וכ' הרא"ש ז"ל שם ובה' מקואות ס"ט דטעמא דר' יוסי הוא דגזר שלא יטהרו המים שעברו ע"ג אחורי הכלים רק כמקוה לבד משום גזירה שלא יטבול תוך הכלים ומיהו לא גזר כולי האי לעשותן כמים שאובין לגמרי ע"ש ופשוט דהלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה בזה. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל מקואות ה"י מעיין שמימיו נמשכין ע"ג כלים שאין להם בית קיבול כגון שולחן וספסל וכי"ב הרי זה כמקוה כו' ע"ש וכ"ה בשו"ע סי' ר"א ס"ק י"ב דמעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים והמשיכו למקום אחר חזר להיות לו דין מקוה ע"ש:
וא"כ נראה פשוט דה"ה להסילוני מתכות האלו דכיון שהם מקבלים טומאה הם מבטלים שם מעיין מן המים שנמשכין דרך הסילונות הללו ואין מטהרין עוד רק באשבורן לבד וכמ"ש וכן הוא באמת בס' יראים להרא"ם ז"ל להדיא (והובא במרדכי פ"ב דשבועות סי' תשמ"ו ובב"י ס' ר"א קרוב לסופו ע"ש) שכתב וז"ל צריך ליזהר שלא לטבול במעיין המקלח דרך סילונות של מתכות בדרך זחילתו כדין מעין אלא באשבורן דווקא כדין מקוה שהסילון של מתכות מקבל טומאה אע"פ שאן לו בית קיבול כדתנן (ברפי"א דכלים) כלי מתכות פשוטיהן טמאין והמים שעוברין דרך סילון של מתכות יצאו מתורת מים חיים ומדין מעין כדתנן בפרה ופ"ו מ"ד) נתן ידו ורגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים כו' פסולין כו' זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין כו וגרסי' עלה בזבחים כ"ה מנה"מ א"ר יוחנן משום ר' יוסי בר אבא*) אמר קרא אך מעין כו' מקוה מים יהיה טהור הווייתן ע"י טהרה תהא ואין חילוק בין חיות מי חטאת לחיות דמעיין דהא מקרא דכתי' במעין מייתי ראיה מיהו פי' בזבחים הויה ע"י טהרה כשאתה מהווה אותם להיות מקוה כו' הוי מהוה אותם ע"י דבר שאינו מקבל טומאה (וכן פי' שם הר"ש והרא"ש ז"ל בפרה פ"ו הנז' אהא דזבחים הנ"ל דאע"ג דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפי' מיניה כל הוויות דהכי משמע הוויתן של מים המטהרין ע"י טהרה תהא כשאתה מהווה אותן להיות מקוה כו' הוי מהוה אותם ע"י דבר שאינו מקבל טומאה ע"ש). מכלל דבכולהו פסול וצ"ע עכ"ל הספר יראים ז"ל בזה.
ונראה פשוט שדעת הרא"ם ז"ל הוא בזה דמפרש לפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה במשנה הנ"ל דבקראי הוא דפליגי התם בזה דר' יוסי באמת מן התורה הוא דפוסל את המים הללו מתורת מעין ולאו משום גזירה כמש"ל בשם הרא"ש ז"ל בזה אלא דמקרא דיהי' טהור דמייתי לי' בזבחים כ"ה הנ"ל הוא דנפק"ל לר' יוסי הכי וכמ"ש ור' יהודה דפליג עלה התם ואמר דהרי הוא כמו שהיה ע"כ צ"ל לפ"ז דלא ס"ל הך דרשא דיהיה טהור גבי מעין ומקוה כלל וכמו שנראה באמת גם מאידך פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי שם בפ"ה מ"ה בנוטפין שעשאן זוחלין (פי' הר"ש ז"ל שנפרצה המקוה ומימיו יוצאין וזוחלין) דר' יהודה אמר דאפי' הזב יכול לסמוך בידו וברגלו (ולסתום מקום יציאת המים. שלא יהיו זוחלין רק אשבורן) ויורד וטובל ור' יוסי אמר התם דכל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו (פי' הר"ש שאין הטמא יכול להעמיד מקום הזחילה לר' יוסי) ואפילו בדבר שאין מקבל טומאה רק מדרבנן (כגון במקל וקנה שאינו מק"ט רק מדרבנן וכמש"ש הרמב"ם ז"ל בפירושו ע"ש) אין מזחילין בו לר' יוסי שם ופי' הר"ש ז"ל שם דטעמא דר' התם הוא ג"כ מהך קרא דיהיה טהור. (ור"ל דכל דבר הגורם הכשר המקוה יליף ר' יוסי מהאי קרא דבעינן שיהיה דוקא ע"י טהרה וכיון שאם היה מסיר הדבר המקבל טומאה היו המים זוחלין מהמקוה שם ואין המקוה מטהר רק באשבורן א"כ הרי הכשר המקוה אינו בא רק ע"י דבר המק"ט ומשו"ה פסול לר' יוסי והא דבמעין שהעבירו ע"ג דבר המקבל טומאה אינו פוסל לגמרי לר' יוסי רק שמבטל שם מעין ממנו לבד לשי' הרא"ם הנ"ל יבואר להלן אי"ה) :
והרא"ש ז"ל דחה שם לפי' הר"ש ז"ל הנ"ל בזה מהא דתנן התם בסופ"ה דמודים ב"ש וב"ה שהוא גודר כלים וטובל בהם (ופי' הר"ש שם שמניח הכלים לעכב את הילוך המים שלא יהיו זוחלין) והרי בהדיא קא שרינן לעכב הזחילה בדבר המק"ט כגון כלים ע"ש (וע"ש ברע"ב ז"ל מ"ש ליישב קו' זו בדוחק וע' בתוי"ט שם בזה) ואם נאמר דבאמת הך מתני' דגודר כלים כו' לא אתיא רק כר' יהודה דבמ"ב ומ"ה הנ"ל א"כ ודאי דהקשה לן דהו"ל למיפסק לפ"ז כר' יהודה לגבי ר' יוסי דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם (וכן הקשה באמת בהגהות מרדכי פ"ב דשבועות ע"ש) :
(ותשלום תשובה זו מדבר המקוה הנ"ל כבר מבואר למעלה מדף מ"א ולהלן בעז"ה):
הגה"ה * אולי צ"ל בן חלפתא או בר אבא חלפתא וא"ש דר' יוסי בן חלפתא דהוא סתם ר' יוסי התנא לטעמיה אזיל בזה דמשו"ה ס"ל נמי במשנה דמקואו' הנ"ל במעין שהעבירו ע"ג אחורי כלים דאינן מטהרין עוד בזוחלין דלד' בעל ס' יראים הנ"ל נראה ודאי דמה"ת הוא אליבא דר"י משום דנפק"ל מהך קרא דיהיה טהור דבין לגבי חיות דמי חטאת דבעינן מים חיים ובין לטהרת מעיין בזוחלין בעינן שיהיה ההויה ע"י טהר' לבד וכמו שאבאר להלן אי"ה וכן לענין מקוה באשבורן ג"כ כשסת' הזחילה בדבר המקבל טומא' דפסול ג"כ לר' יוסי וכדתנן נמי במקואות שם פ"ה מ"ה ויבואר להלן בזה בעז"ה :
זה שייך למ"ש בעז"ה בד' נ"ה מר' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' קה"ח דלחשבון תקופת שמואל (דס"ל דשנת החמה הוא שס"ה יום ושש שעות שוות) יש יתרון בכל י"ט שנה של שנות החמה על המחז"ק של לבנה כשעה וכ"ז מינוט וכ"ה באבן עזרא ז"ל פ' בא ע"ש ואמנם נ"ל לבאר דמ"מ אין ספק דגם לשמואל ודאי דס"ל הקביעות של י"ט שנה עם השבעה עיבורים שבהם ג"כ וחילי דידי מפרקי דר' אליעזר הגדול עכ"ל בקונ' ב"ר דבפ"ו שם כ' כתקופת שמאל הנ"ל בהשבון התקופות של המחזור גדול וכמש"ל ובסוף פ"ח עם הביא גם הקביעות על י"ט שנה למחזור קטן הנ"ל ובמש"ל נ"כ בזה וע"כ משום דבאמת ודאי דכולי עלמא ס"ל לעיקר הקביעות של י"ט שנה של המחז"ק הנ"ל עם שבעה העיבורים שלהם כדי להשוות ע"י זה לכל התקופות של שנות החמה עם שנות הלבנה בקירוב יחד עכ"פ (ובזה תלוי קביעות כל המועדים באמת וכמש"ש) ואך בסדר הקביעות של שבעה העיבורים הללו שבתוך י"ט שנה של המחז"ק נראה דאליבא דשמואל המה בסדר אחר באמת שלדעתו אנו צריכין לעבר בשנה החמשית של המחז"ק ובשנת השש עשרה וכמש"ל בקונ' ב"ר בזה (וכמ"ש ביסוד עולם מ"ד פי"ד שבשתי שנים הללו נמשך תקופת טבת שלד' שמואל עד אחר הפסח ותקו' תמוז אחר החג) ובאמת נראה דשמואל ס"ל בסדר שבעה שנות העיבור הללו כד' ר' אליעזר בזה (שהובא ביסוד עולם מאמר ד' פ"ב שם בשם ברייתא דתניא ר' אליעזר א' שנות העיבור שלש שתים שלש שלש שלש שתים שלש וחכ"א כו' רג"א גו"ח אדז"ט (שהוא הסדר שלנו וכדמסיים שם דהלכה כר"נ ע"ש והברייתא הזאת לא נמצא לפנינו) ונראה פשוט דר' אליעזר בן הורקנוס דפליג עם ר"ג בברייתא הנ"ל דכשמואל ס"ל באמת (וכמו שסתם ר' אליעזר הגדול עצמו בפרקיו פ"ו הנ"ל כתקו' שמואל הנ"ל בפשיטות וכמ"ש) ולכן ס"ל לר' אליעזר בברייתא הנ"ל שצריכין לעבר באמת בשנה החמשית והשש עשרה להמחזיק וכמ"ש אבל ר' גמליאל דקיי"ל כותי' ודאי דס"ל כתקופת ר' אדא הנ"ל ולבן א"צ לעבר לדידי' בשנה החמשית והשש עשר' להמחז"ק וכמ"ש ואני תמה בזה על הגאון הרד"ל ז"ל בביאורו לפדר"א סוף פ"ח הנ"ל דעל מש"ש בסדר שנות העיבור שלש ושתים כו' כתב להגיה שלש ושלש ושתים כו' וכסדר שלנו וכמש"ל בשמו ובמחכ"ת לא זכר דברי הברייתא שכ' היסו"ע הנ"ל דמצינו שם לר' אליעזר עצמו (שהוא התנא דסתם פרקי דר"א הנ"ל דס"ל בהדיא שלא כסדר שלנו בזה רק שצריכין לעבר באמת בשנה החמשית לדידי וכמ"ש (אך בסיפא שם דמסיים בזה כסדר שלנו באמת נ' ג' ג' ושלש ושתים דהיינו ששנת השבע עשרה היא המעוברת הנה בזה יש לחניה שם באמת דצ"ל כמ"ש בברייתא הנ"ל בשם ר' אליעזר עצמו שתים ושלש דהיינו ששנת השש עשרה היא המעוברת לדידי' וכמ"ש אבל ברישא דשלש ושתים ושלש הנ"ל אין להגיה כלל באמת כיון דמצינו לר' אליעזר עצמו דס"ל הכי בהדיא וכמ"ש בעז"ה) ועכ"פ הנה למ"ש פליגי נמי תנאי קדמאי בפלונתא דשמואל ור' אדא הנ"ל בזה (ואף דלמ"ש די"ל דשני התקופות הללו לא סתרי אהדרי כלל) וכמו שנ"ל עוד ראיה למ"ש מבריית' המיוחסת לשמואל ירחינאה (הנדפס כעת מחדש בפ"ק) דכל החשבון של שסה יום ורביע במכוון שהוא תקופת שמואל עצמו הג"ל נחשב שם בכ"מ רק על הילוך החמה נגד הי"ב מזלות לבד וכמש"ש בפ"ה נמצא גומר לי"ב מזלות לשס"ה ורביע יום כו' ע"ש) אבל מ"מ י"ל דעיקר פלוגתייהו הוא רק על קרא דחג האסיף תקופת השנה דכתי' בתורה אם ר"ל בעת הגעת השמש על קו המשוה או על עת הגעת השמש למזל מאזנים וכמש"ל ובזה תליא פלוגתייהו שפיר אם לעבר שנת החמשית והט"ז למחז"ק וכמ"ש בעז"ה):
והנה לעיל בד' נ"ה הבאתי בקוצר מה שכ' הרב בעל היסוד עולם ז"ל (בד' מ' שם) לתמוה לכאורה על עיקר היסוד משבעה העיבורים של המחז"ק הנ"ל שעיקרם המה כדי להשוות יחד חדשי הלבנה עם תקופת החמה ולפי שבכל י"ט שנה נשלמו יחד לפ"ח תקופות ר"א הנ"ל ואין שום יתרון כלל ביניהם וכמש"ש והלא פ"ד התוכנים האחרונים אשר דקדקו הרבה במדת שנת החמה והעלו בעיונם שלעולם אין מדת זמן שנת החמה עומד על מדה אחת קצובה בכל השנים אלא פעם הולך ומתקטן עד שהוא פחות מרביע היום בכמו כ"ד מינוט בקירוב ופעמים שהוא חוזר ומתגדל עד שהוא מגיע ליותר מרביע היום בכמו ט"ו מינוט (וכל זה הוא ע"י הילוך המזלות שאינם שומרים את סדרם כלל וכמש"ל נ"ה נ"כ בזה וגם מפני רום החמה הנעתק ג"כ במתינות מעט וע"ש שהאריך בכל זה) וא"כ איך קבעו קדמונינו ז"ל מרה אחת קצובה בכל שנה לעולם (ור"ל על תקופת ר"א הנ"ל שהוא פחות פ"ב חלקים לבד מן רביע היום בכל שנה לעולם וכמש"ש) ויסרו וקבעו כל יסוד העיבור על עיקר הזה לבד אחר שכל עיקר החשבון הנ"ל אינו מיוסד כלל על עיקר נכון ויסוד אמתי בזה שיש לסמוך עליו באמת וכ' שחובה להסיר הקושיא הזאת ושלא יבואו להוציא דבה חלילה על קדמונינו ז"ל בזה. וע"כ העלה שם לקיים ד' רבותינו ז"ל בהעיקר הגדול הזה וכ' כי יש לנו לגזור ולומר שבאמ' יש סדר נכון ומחזור ידוע לדבר החילוף הזה ממדת שנת החמה (שלפעמים בא בארוכה ולפעמים בקצרה) וכן הוא חוזר חלילה על פי חשבון מסודר כל ימי עולם בזה (וע"ש בפ"ה מברייתא הנ"ל מש"ש דחמה ולבנה הילוכן קבוע פעמים שהן הולכין לפניהן ופעמים שהן חוזרין לאחוריהן כו' ונראה דר"ל ג"כ שיש סדר וחשבון נכון לשינוי מהלכן זה מתי ילכו לפניהן ומתי יחזרו כו' וע"כ נקרא הילוכן קבוע ואולי נתכוונו שם למ"ש בשם היסוד עולם הנ"ל ג"כ בזה ומש"ש עוד דאעפ"כ לא כשבילי חמה כו' ששבילי חמה קבועין ושבילי לבנה כו' וזכר לדבר עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו עכ"ל נראה פשוט שנתכוונו בזה למ"ש בר"ה כ"ה לדייק מהאי קרא דשמש הוא דידע מבואו אבל ירה לא ידע כו' (ומד' הברייתא הנ"ל נראה קצת כפרש"י ז"ל עצמו שם במשנה דר"ה הנ"ל שכ' ונ"ל כו' ע ש) ואמנם לפי שיש יתרון במדת שנת החמה בזמן שהוא בתכלית גדלו על מדתו כשהוא בתכלית קטנו כמו ל"ט מינוט וכנ"ל ע"כ קבעו רבותינו ז"ל החשבון בזה על מדת שנת החמה האמצעית מחשבון הנ"ל לעולם שהוא בכמו י ט מינוט וחצי (מחצית מל"ט מינוט הנ"ל) ועולה החשבון הוה בקירוב לכמו ד' מינוט וחצי פחות מרביע היום לעולם וזהו חשבון תקופת ר' אדא הנ"ל שחשבו לעולם על מדת שנת החמה האמצעית הנ"ל וע"פ זה יסדו המחזור קטן של י"ט שנה הנ"ל לעולם ולא כד' בטלמיוס וחביריו שחשבו על שנת החמה שלעולם הוא עומד על מדה אחת מכוון בכל השנים וגם שלא כד' התוכנים האחרונים שנודע להם שיש איזה חילוף באמת במדת שנת החמה בזמנים שונים אך לא נתברר להם החשבון בזה על אמיתותו לעולם רק לקדמונינו ז"ל נתגלה להם החשבון האמצעי הנ"ל כו' וע"ש באורך) והנה באמת יש לדון הרבה, ע"ד בזה כי מלבד דלפי מש ל דעיקר תקופת ר' ארא הוא רק על יום הגעת השמש לקו משוה היום לבר (ולא על חשבון הילוך המולות כלל) הנה נראה פשוט שאין מקום לפי זה לכל עיקר דבר קושיתו הנ"ל בזה באמת שהרי מדת שנת החמה הזאת היא עומדת על מדה אחת הקצובה בלא ספק בכל שנות עולם ובלי שום העתקה כלל וכר וכד' בטלמיוס הנ"ל באמת (רק שעכ"פ לא יועיל לנו ערנה בזה לדבר העתקת רום החמה שבכל שנה הנ"ל וכמ"ש וגם עיקר דברי הנ"ל צ"ע בזה) ועוד דבאמת קשה הדבר מאור לומר כי גם תקופ' ר' אדא הנ"ל אין מכוון בכל המחזורים לעולם (כי לפ"ז ימצא בלא ספק בחרבה שנים עכ"פ אשר ימשך יום התקופה האמתי של ניסן אז אחר ט"ז ניסן וכן יום התקופה של תשרי האמתי ימשך אז אחר החג לפעמים ועקרת עי"ז מ"ש בתורה וחג האסיף תקופת השנה באותו הזמן עכ"פ (ובדוחק יש ליישב) ואמנם לא הארכנו בדבריו אלו רק לפי שעכ"פ יש לנו מקום לענ"ד ליישב ע"פ דרכו הנ"ל בזה לעיקר פלוגתייהו דר' יהורה ורבנן בתוספתא דברכות הנ"ל די"ל דאע"ג דודאי ע"כ דס"ל לר' יהודה כתקופת שמואל הנ"ל ג"כ וכמש"ש להוכיח מהסוגיא דסופ"ג דגיטין הנ"ל בזה מ"מ פליג שפיר בהא בתוספתא דברכות הנ"ל ואמר דהמברך על החמה דרך אחרת משום דאפשר דר' יהודה ס"ל כד' כל התוכני' האחרוני' הנ"ל בזה שהחליטו שאין המולות הללו שומרים את סדרם כלל ולכן גם מדת שנת החמה איננה על מדה אחת כלל תמיד וכמש"ל וא"כ הדבר פשוט לכאורה דלפ"ז אין מקום לחשוב כלל למועד זמן תקו' ניסן שבכל כ"ח שנה שחוזרת החמה לנקודת' אז כבעת הבריא' אחר שלדעה זו אין מדות שנות החמה שוות זו לוו כלל וע"כ ס"ל לר"י דאין מקום לברך ברכה זו גם בכל כ"ח שנה, כנ"ל אחר שאין החמה חוזרת לנקודתה גם אז ע"פ החשבון לדידי ואף דס"ל שפיר כתקופת שמואל הנ"ל ג"כ שהוא ביום הגעת השמש למול טלה בכל שנה וכמש"ל אבל מ"מ אין לעשות מזה חשבון לסדר על כל כ"ח שנה של המחו"ג כנ"ל כוון שאין כל השנים שוות במדתן כלל לדידי' וכמ"ש ורבנן דר"י בתוספתא הנ"ל דקיי"ל כותייהו באמת בש"ס דילן הנ"ל אפשר דס"ל כד' התוכנים הראשונים הנ"ל שהחליטו בזה שלא כדעה הנ"ל אלא שכל המולות שומרים לעולם את מהלכם וסדרם תמיד באמת וכמש"ל באורך וא"כ ודאי שלפ"ז יש סדר נכון וזמן קצוב לתקופת החמה בכל כ"ח שנה כשתגיע אז לראש מול טלה שתשוב לנקודתה אז כבשעת הבריאה ושפיר יש לברך אז וכמ"ש (אלא דלפ"ד של היסוד עולם הנ"ל הי' אפשר לומר עוד בזה דגם רבנן דר"י הנ"ל ס"ל כד' התוכנים האחרונים הנ"ל שאין כל מדות שנות החמה שוות זו לזו כלל וכמש"ל ורק שחשבו ג"כ על מדת התקופה האמצעית הנ"ל וכעין מ"ש היסוד עולם הנ"ל לקיים תקופת ר' אדא הנ"ל בזה וכמש"ל אבל באמת נראה דגם לדבריו של בעל היסוד עולם הנ"ל אין להעמיר בזה כי אם סדר תקופת ר' אדא לבד שהוא המדה האמצעית בקירוב בין הל"ט מינוט הנ"ל שיש בין מדת שנת החמה כשהוא בתכלית גדלו למדתו שהוא בתכלית קטנו וכמש"ל אבל תקופת שמואל שהוא עולה יותר מחצי היתרון הנ"ל אין להעמיד בזה שאינו חשבון האמצעי כלל וע"כ צ"ל כמ"ש דרבנן דר"י כד' התוכנים הקדמונים ס"ל באמת שהנטי' לעולם הוא לצד אחד ועל הסדר וכמש"ל באורך) ואולם בעיקר החשבון האמתי מנטיות גלגל המולות לצפון המשוה בכל זמן שכ' לעיל ע' ברמב"ם ז"ל פ"ג מה' יסודי התורה ה"ו שם דכל הכוכבים שבגלגל השמיני שהם הי"ב מזלות הם סובבים בכבידות ער שכל חלק שיתהלך השמש ביום א' ילכו הכוכבים הנ"ל בשבעים שנה בקירוב (וע"ש במפרש שהוא קרוב ממעלה א') וביסו"ע מאמר ב' פ"א ופ"ו הביא ד' בטלמיוס כי הגלגל הנ"ל סובב בכדי מעלה א' למאה שנים והביא שם עוד ד' התוכנים שאחריו שאמרו שהוא בכדי מעלה וחצי למאה שנה ע"ש והוא קרוב למ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל) והנה באמת יש לנו להאריך הרבה עדנה איך לכוון חשבון ההעתקה הזאת שכ' הרמב"ם ז"ל הנ"ל עם כל חשבוני יתרונות של התקופות הנ"ל שכתבנו למעלה מד הרמב"ם והא"ע ז"ל הנ"ל כי נראים רחוקים הרבה זה מזה באמת ואין לנו מקום להעמיד ולהשוות כל החשבונות יחד בזה אם לא ע"פ דעת כל התוכנים האחרונים הנ"ל ג"כ שכל החגורת המולות האמתים הנ"ל יש להם עוד סדר נכון להיותם נלוזים וחוזרים לאחור בזמן ידוע ג"כ וכמש"ל באורך מזה ואחר החשבון המדויק היטב בכל פרטי זמני החילופים בזה מההעתקה הזאת כמש"ל וגם ע"פ יסודות התכונה החדשה הנודעת כעת אשר העלו כ התוכנים האחרונים בעומק עיונם וחכמתם הגדולה בזה כנודע הנה יש לנו מקום עדנה להעמיד את כל דברינו הנ"ל בחשבון שתי התקופות הנ"ל עפ"ד התוכנים האחרונים הנ"ל וגם על פי יסודות התכונה החדשה שכעת ויתבאר הכל באורך בקונטרס בפ"ע בזה בעז"ה ואמנם מה שהוצרכנו להאריך בזה יען כי בשנה זאת שהיא תחילת מחזור ר"ב לחמה ושנה חמשית למחז"ק של רצ"ז ללבנה וחל בה יום תקופת ניסן שלד' שמואל הנ"ל ביום ד' כ"ו ניסן והי' הדבר תמוה לרבים באמת על שחלה התקופה אחר חג הפסח כי נודע לכל ד' הרמב"ם ז"ל שכ' בריש קונטרס הנ"ל דעל תקופת ניסן לבד אם חלה אחר ט"ו ניסן מעברין השנה וכמש"ל וע"כ דתקופת ר' אדא היא העיקרית באמת וכמש"ש בשם הרמב"ם ז"ל ואיך יברכו אחר הפסח על התקופה שלדעת שמואל הנ"ל אחר שנראה אז לכל שאינה תקופה עיקרית כלל (ובאמת כבר כ' שכן הוא לעולם בשנה ה' וט"ז למחז"ק שנמשך אז תקופת שמואל אחר הפסח וכמש"ל ולכן הוצרכנו לבאר בעז"ה שאין כאן תרתי דסתרי כלל בזה ויש מקום לומר דשתי התקופות הללו אמת הן וכמש"ל (והח"ס בס' נ"ו תמה על הרמב"ם ז"ל בזה דבפ"י מה' ברכות כ' ברכה זו להלכה ובה' קידוש החודש פסק כר' ארא ע"ש וסתרי אהדדי כו' עכ"ל ולמש"ל א"ש הכל בעז"ה) וכן עשינו מעשה בשנה זו בעז"ה וברכנו על החמה באסיפת עם ה' ביום ד' כ"ו ניסן (שנת ה' אלפים תרכ"ט) בבוקר בשעה ששית (ויש שברכו קודם התפילה מיד בהנץ החמה ויש שברכו מיד אחר תפילת ותיקין) ובתחילה אמרנו מזמור הללו את ה' מן השמים ואח"כ ברכנו כולנו בשם ומלכות "בא"י אמ"ה עושה מעשה בראשית" ואח"כ אמרנו מזמור השמים מספרים ומזמור הודו לה' כי טוב כל"ח (קל"ו) וקצת אמרו גם תפילת אל אדון עד וחיות הקודש (וכמש"ש הנאון בעל ח"ס ז"ל) וקדיש וכן יזכנו ה' לברך עוד ברכה זו על החמה בראש מחזור גדול על ר"נ הבעל"ט ויהי' בשנת תרנ"ז ביום ד' חמשה ימים בחודש ניסן (שיהי' בשנת י"ד להמחז"ק ותהי' השנה מעוברת ור"ח ניסן יחול אז בש"ק) וה' יזכנו לברך אז ברכה זו כתיקונה בירושלים עיר קדשינו תו"ב בימינו אמן --- וראיתי להזכיר קצת פרטי דינים אשר הודענו בעי"ה מבערב היום ההוא בדיני ברכה זו כי אם תהי' החמה מכוסה קצת בעננים אך שיראה רושם וזוהר החמה מבין העבים יוכלו לברך ברכה זו (ואם יהיה נראה שהעננים יתפזרו אח"כ יותר טוב להמתין עד שיוכלו לראות את עצם החמה בטהרתה) וזמן הכרכה הוא רק עד סוף שלש שעות זמניות על היום ולאחר שלש שעות ועד חצות לא יברכו עוד רק בלא שם ומלכות (וכמו שהכריע בזה הנאון בעל ח"ס ז"ל בס' נ"ו הנ"ל ודלא כהגאון בעל דגול מרבבה ז"ל שהובא ס' רכ"ט ס"ק ג' שסמך בזה על המעיו"ט ז"ל לברך עד חצות גם בשם ומלכות וכמו שהשיג על הלבוש ז"ל שם (ובקו' ב"ר יש ט"ס וצ"ל שם מ"ש ע"ד המנ"א בס' רכ"ט ס"ק ה' וכ"כ הלבוש דאין לברך רק ער שלש שעות ביום ע"ש והדברי חמודות ז"ל (בפ' הרואה אות מ"ב) כ' ע"ז שלא ידע זו מנין לו כצ"ל שם) וכבר כתבנו שם דהעיקר בזה כד' הלבוש ז"ל הנ"ל והוא עפ"ד התוס' בר"ה ח' ע"ש ואף שהתוס' לא כתבו שם רק על תקופת תשרי של הבריאה שהי' בט"ו שעות ביום ד' שהוא ג' שעות ביום אבל תקופת ניסן שלפני' ע"כ חי' לפ"ז בתחילת ליל ד' (שבין ב' תקופות יש הבדל ט"ו שעות וכמש"ש) אלא דבאמת לא כתבו התוס' כן רק לר"א ע"ש ופשוט דלר"י הוא להיפך לפ"ז דתקופת תשרי שלפניה הי' בתחילת ליל ד' ותקופת ניסן דבריאה שאחריו היה ביום דבשעה ג' וא"ש ויבואר אי"ה) ועכ"פ נראה לעיקר כד' הלבוש הנ"ל בזה דאחר שלש שעות לא יברכו עוד בשם ומלכות כנ"ל) ואם לא תראה אף רושם השמש מבין העננים לא יברכו כלל על אור היום לבד וכמו שהכריע שם הגאון בעל חתם סופר ז"ל בזה וכ"כ בשו"ת זרע אמת ס' כ"ד ודלא כהפמ"א ז"ל שהובא בש"ת ס' רכ"ט סק"ג ע"ש) ובחתם סופר שם כ' דצ"ע מ"ט לא נהגו הנשים לברך ברכה זו דהטעם שכ' בברכת הירח שהנשים גרמו מיעוט הירח לא שייך הכא עכ"ל ונתכוון למ"ש המג"א ז"ל בר"ס תכ"ו בשם השל"ה ז"ל בזה ע"ש (אבל למ"ש המ"א בר"ס רצ"ו די"ל דבמצוה שאין בה עשי' רק שהברכה עצמה היא המצוה (והיא מצוה שהזמ"ג) אין רשאות לברך (ומה"ט כ' שם הרמ"א ז"ל דנשים לא יבדילו לעצמן ע"ש ולכן לא נהגו לקדש הלבנה ע"ש א"כ י"ל דה"ה לברכת החמה דמה"ט לא נהגו לברך ג"כ וצ"ע ה וראיתי להעיר עוד במש"ל בשם הרמב"ם ז"ל בפ"ג מיסוה"ת דחגורת המזלות הוא סובב מהלך יום א' בכל שבעים שנה בקירוב ע"ש דנראה שחשבון זה הוא מכוון עם מ"ש ביסוד עולם הנ"ל שהתוכנים הקדמונים מצאו שנת החמה בכמו רביע שעה יותר על שש שעות שהוא כמו י"ט מינוט וחצי יותר על שנת ר' אדא הנ"ל וכמש"ל שעולה בכמו יום אחד בשבעים ושתים שנה בקירוב וע' עוד במ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות קידוה"ח ה"ב שגם נקודת גובה השמש סובב בכל שבעים שנה בקירוב בכמו מעלה אחת (וע' ביסו"ע מ"ג פ"ב שכ' בשם התוכנים האחרונים דבמשך ר"פ שנה הוא סובב בכדי מעלה א' ויבואר הכל בקונטרס בפ"ע אי"ה) וע' עוד בסוגיא דערובין נ"ו דקאמר וסימנך עגלה בצפון ועקרב בדרום ובפי' הרמב"ם ז"ל למס' ר"ה
והנה לעיל ט"ז כ' כי בד' הלז יבואו תשלומי הדברים מדין המקוה החדשה שבפ"ק (המבואר לעיל ע"א) והן יען כי לא יכיל אותם ספרי הלז. (כי באמת יש ת"י כעשרים קונטרסים בכל פרטי דיני המקוה הזאת וחידושים רבים ע"ד הפוסקים הרו"א ז"ל בהלכה זו בעז"ה וגם הרבה חידושים נפלאים בזה מכבוד אלוף נעורי הגאון הגדול מו"ה יעקב נ"י מקאוונא ר"מ דפ"ק יצ"ו אשר העלה אז ג"כ ברוב גאונו ע"ד הכשר המקוה הזאת (ואזכיר כאן דבר א' בשם הג' הנ"ל נ"י אשר תמה אז ע"ד הרוקח ז"ל שהובא בב"י ס' ר"א בדין כלי עץ הבאים במדה דאע"פ שאין מקבלין טומאה אפ"ה המים שבתוכן כשאובין והביא ראי' מהירוש' דפ"ג דיומא דהוצרך לומר בים של שלמה שהי' נקוב ע"ש ואף שהי' גדול הרבה ואינו מקבל טומאה ע"ש ותמה ע"ז הגאון הנ"ל דהרי ים ש"ש הי' של נחושת וכלי מתכות לא איתקש לשק כלל ומק"ט אפי' גדול הרבה עכד"ק (וע' תוספתא דכלים ב"מ פ"ד ובכלים פי"ב מ"ד בתוס' יו"ט שם וברמב"ם סופ"א מכלים ובתוס' בפסחים ק"ט ד"ה דילמא ע"ש) וכאשר אוציא אי"ה לאורה כ"ד הקונט' בה' מקוה הנ"ל אביא גם ד"ק של הרה"ג הנ"ל נ"י בזה עם עוד הרבה מחידושיו הק' אשר ת"י בכ"י בעז"ה) ולכן ראיתי לציין כאן רק בקוצר מה שהעלינו אז (בשנת תר"ה) להלכה בעז"ה בכ"ד המקוה הזאת ע"פ הסכמת אדמו"ר הגאון האמתי מו"ה יחזקאל הלוי לנדא הגאב"ד דפ"ק יצ"ו ג"כ בזה והם (א) שלא תטהר המקוה הזאת לעולם רק באשבורן לבד (וגם בעת שיבואו אלי' מים מן הסילון הנמשך מהמעין) וע"כ יחזקו כל בדקי המקוה היטב שלא יזחל ממנה שום טיפת מים בשום מקוה (ואף למעלה מארבעים סאה) (ב) ואם יצטרכו לצפות אותה מבפנים בטסי נחושת (לשמור אותה מזחילה) יקחו גולמי חתיכות נחושת ומהם ירדדו הטסין בתחילה לצורך קביעותם בדפנותי' ובקרקעה (למען לא יהי' עליהם שם כלי בתלוש מעולם) (ג) בשולי המקוה יעשו נקב כמוציא רמון ולסתום הנקב יפה בסיד ובצרורות כדת (ד) לעשותה בתחילה רק דרך בנין בקרקע (ה) מן הצינור האחרון עד המקוה לא יקלחו המים (מן המעין והשאובין) למקוה רק ע"ג דבר הראוי לבלוע ויהי' שם שיעור המשכה (ג' טפחים) (ו) שלא יבואו שום שאובין למקוה בעת שתחסר מארבעים סאה (ולא מהני ג"כ ההמשכה מהמעיין שאח"כ) ויהי' עלי' כל חומר דיני מקוה לכ"ד (ז) ובכל עת שינקוה ויצטרכו להמשיך אלי' מים כשיעור מהמעיין יהי' לעולם ע"פ השגחת א' הבקי בכ"ד הכשר מקוה כדת (ומ"ש בזה הגאון מהרי"מ ז"ל בס' י' במחכ"ת לא הציעו או לפניו כל הספיקות שהי' לי בזה ע"ש) וגם מ"ש בד' הנ"ל להשלים כאן מ"ש בד' י"ב ע"ד הגאון הגדול מו"ה ר"י אייזק נ"י בעהמסה"ק נוע"י אין הגליון מספיק כאן רק אזכיר דמש"ש מקרא דתחגוהו צ"ל תחוגו אותו (וכן הגי' הגאון הנ"ל בעצמו שם) ובעיקר הדין מש"ש לר' יוחנן גבי שמיני ש"ח מצינו לו תנאי דמסייעי לד' הגאון הנ"ל באמת והם הרמב"ן והריטב"א דפשיטא לי' דפודין במחו"ז ומוק"ל לברייתא דבכורות י"א כר"ש ע"ש והוא צ"ע באמת דע"כ לא אתיא כר"ש כלל וכמש"ל ט"ז ויבואר הכל בקו"א באורך אי"ה (ומ"ש בד' נ"ז בסוגיא דבכורות ס"א נ"ל להגי' בהא דפריך התם וקסבר ר"י תמורת מעשר מתה והתנן אמרו כו' דצ"ל וקסבר ר"י טעות מעשר מתה והתנן כו' ודו"ק (וכצ"ל ברש"י שם ד"ה למאי דס"ל דה"ק לדידי דס"ל דטעות מעשר קריבה כו' ע"ש) ואין רצוני להוציא כעת הגהותי אשר יש לי על כל הש"ס בעז"ה עד אשר אראה אי"ה את כל הש"ס בכ"י הנפלא על קלף הנמצא בעקד כעת ע"י ידידי הרב המאוה"ג המפורסם לגאון תפארת מו"ה רפאל נתן נטע נ"י ראכינאוויץ (עם הגהותיו הנפלאים מאוד וה' יהי' בעזרו לזכות את ישראל בזה) והנה במ"ש בד' נ"ח בדין לילה אי הו"ל מחוסר זמן השיב לי ע"ז כבוד הרב המאוה"ג המפורסם בתו"י מו"ה אברהם יוסף נ"י (שהי' ר"מ בפה) דבר פלפול ארוך בד' הרמב"ם ז"ל בזה ויבואו אי"ה כל ד"ק בענין זה בקו"א ואיזו תשובות אשר השיבו לי איזו מופלגי תורה מפ,ק יצ"ו וגם אשר ימחלו נא כבוד גדולי ומופלגי התורה שיחיו להשיבני עוד באיזה דברים מספרי זה אשר ימצאו לדקדק עליהם לפ"ד הגדולה אביא אי"ה כל ד"ק בקונט' אחרון אשר יבוא עוד להשלמת ספרי זה בעז"ה :
---- וגם הלוח על זמן שקיעת החמה (לפ"ח תקופת ר"א הנ"ל המיוסד רק על קו משוה היום וכמש"ל בעז"ה) בכל חדשי החמה לעולם - ברוחב שמונה עשר מעלות מהדרום לצפון (כי באורך המדינות מהמערב למזרח אין הבדל בזה במידת היום והלילה בכ"מ כנודע) מן העיר אשטרחאן (על יד ים הכספי) והיא ברוחב, 46 מעלות ושליש מקו השוה לצפון ) עד העיר ארחאנגעל (שהיא ברוחב 64 מעלות וחצי לצפון) אשר יסדתי אותו מכבר בעז"ה עפ"ד הרמב"ם ז"ל בפי"ט מה' קידוה"ח וס' חו"ש להגאון בעל ס' אלים ז"ל והנו"נ וגם עפ"ד התוכנים האחרונים בזה יבוא בקונט' הנ"ל אשר אוציאנו לאורה אי"ה. וגם אם יהי' לי להעמיד את דברי אי"ה באיזו מקומות אשר ישיבו לי על ספרי זה יבואר ג"כ בקונטרס הנ"ל בעז"ה :
דף כ"ג ד"ה ולאין הי' נוטה שכ' דעגלה הוא שור וכ"כ רש"י בפסחי' צ"ד ע"ש ונראה מפי' הרמב"ם הנ"ל דמפרש התם כפשוטו דעגלה הוא מזל שור מי"ב מזלות השולט באייר ועקרב הוא סול מרחשון ונקט הש"ס לסימן על צפון ודרום העולם למזל שור הנוטה לצפון וקו המשוה ועל עקרב הנוטה לדרום המשוה אבל טלה ומאזנים הם עומדים על קו המשוה לעולם ואין נוטין לשום צד כ"כ הרמב"ם ז"ל שם בזה (והוא דלא כמש"ש התוס' בפסחים צ"ד ע"ב ד"ה מעולם ע"ש) ומ"מ נראה דאין מזה סתירה כלל למש"ל דגם מזל טלה ומאזנים יש להם נטי' זה לצפון וזה לדרום דהש"ס לא נקט לסימנא רק בדבר הנראה לכל והיינו ממזל שור ולהלן וממול עקרב ולהלן אבל טלה ומאזנים עכ"פ אין נראה נטיתם כל כך שכל מהלכם לעולם הוא במתינות רב וכמש"ל ואמנם לכאורה יש לסתור משם עכ"פ לשמ"ל בשם התוכנים האחרונים דלפעמים כל המזלות הללו הם חוזרים לאחור ג"כ וכמ"ש מהיסו"ע בזה דא"כ איך נתנו הסימן על זה בדבר שאינו נוהג כן לעולם שהרי לפ"ד הוא משתנה מזמן לזמן שלפעמים עגלה עומד בדרום המשוה וכמש"ל וע' עוד בסוגיא דפסחים צ"ד שם דא' רבי כו' מעולם לא מצינו עגלה בדרום כו ואולי בא לסתור בזה באמת ד' התוכנים הנ"ל שהחליטו שגלגל המזלות חוזר לאחור ג"כ וכמש"ל (וכבר כ' לעיל דנראה דפלוגתא דתנאי הוא בתוספתא דברכות הנ"ל) וע' בברכות נ"ח דרמי אהדדי דכתי' לקראי באיוב ט' עושה עש כסיל וכימה כו' דאקדים שם כסיל לכימה וכתי' בעמוס ה' עושה כימה וכסיל כו' ע"ש ולכאו' הי' אפשר לומר דלמאי דנרא' שם דכסיל הוא ממזלות הצפונים ששולטין בימות החמה וכמש"ש רש"י ז"ל וכימה נראה התם באמת שהוא ממזלות הדרומים ששולט בימות הגשמים והוא ממזל עקרב השולט במרחשון (ולא כמש"ש בפירש"י ז"ל שהוא ממול טלה ע"ש שהוא תמוה מאוד באמת וכמ"ש המהרש"א ז"ל בחי' אגדות שם והגאון בעל חות יאיר ז"ל בס' רי"ט באורך בזה (והביא שם גם לד' התוס' דפסחים הנ"ל וכ' דלפ"ד שם ולפ"ד רש"י דברכות הנ"ל נצטרך לומר דשלשה הן ור"ל דמלבד מזל עקרב השולט במרחשון עוד יש עקרב שהוא ממזל טלה לפ"ד רש"י דברכות הנ"ל ועוד העקרב שבציר הדרומי לפ"ד התוס' דפסחים הנ"ל וכ"ז תמוה מאוד באמת (ואולם מסוגיא דפסחים שם דקאמר שכל הישוב אינו עומד אלא בין עגלה לעקרב ע"ש נראה קצת כפי' התוס' הנ"ל (דלפי' הרמב"ם הנ"ל הרי אין ביניהם מרחק כ"כ מן הצפון לדרום ובסק"א יבואר אי"ה) ועכ"פ נראה פשוט בסוגיא דברכות הנ"ל דכימה הוא ממזל עקרב השולט במרחשון בעת הצינה וכמ"ש המהרש"א ז"ל נ"כ שם (וא"ש טפי בזה גם הסוגיא דר"ה י"א דר"א א' שהמבול במרחשון הי' שמזל כימה עולה אז ע"ש (ולא כפירש"י והתוס' שם ג"כ שכ' שהוא ממזל טלה ע"ש וגם שלא כהמפרש שם בסוף ר"ה שכימה הוא ממזל שור ע"ש שכולם נתלו בסוגיא דברכות שם דא' דעיש שהוא מזנב טלה או מרישא דעגלה (ומזה נראה קצת כפי' הרמב"ם ורש"י הנ"ל בההיא דעגלה בצפון שהוא מזל שור וכמש"ל) קא אזלא בתרי' ופירש"י שם בתר כימה ע"ש ובאמת נראה דר"ל בתר טלה וכ"כ המהרש"א ז"ל בח"א שם ויבואר במק"א אי"ה (ומש"ש מאי עיש אר"י יותא טס"ה וצ"ל זוגיתא וכ"ה בילקוט איוב ט' ע"ש) וגם הסוגיא דב"מ ק"ו בהא דא' וקיימי כימה ארישא כו' ע"ש א"ש טפי למ"ש דכימה הוא ממזלות הדרומים ששולטין בכל ימות הגשמים ויבואר ג"כ במק"א אי"ה) ולפ"ז הרי יש לנו מקום לכאורה ליישב הני דומיא דקראי הנ"ל דמאי דכתיב באיוב ט' עושה עש כסיל וכימה דאקדמי' לכסיל שהוא ממזלות הצפונים י"ל דאיירי התם כשכל המולות שבצפון קו המשוה סובבים כסדר ונוטים ממנו לצפון דאז עש שהוא מזל טלה או שור וכן כסיל נוטים לצפון קו המשוה והם קרובים אצלינו אז וכימה שהוא עקרב נוטה לדרום קו המשוה והוא רחוק מן הישוב אז כנודע והיינו דכתיב נמי התם וכימה וחדרי תימן כלומר דכימה הוא אז בתימן שהוא לדרום קו המשוה וכמ"ש אבל קרא דעמוס הנ"ל נראה לכאור' דאיירי כשהגלגל המזלות משנה את הילוכו וחוור לאחור וכמ"ש התוכנים האחרונים הנ"ל דאז נמצא שכימה הוא בצפון לקו המשוה וקרוב אז יותר לעיקר הישוב שהוא בצפון קו המשוה ג"כ כנודע אבל כסיל שהוא ממזלות הצפונים נתהפך אז לדרום קו המשוה רחוק מעיקר הישוב שהוא בצפון כמ"ש ולהכי אקדמי' אז לכימה ברישא הקרוב יותר והדר כסיל שהוא רחוק אז מן הישוב וכמ"ש והכי משמע לכאורה פשטא דקרא דעמוס שם דקאי כולו על היפוך ההנהגה לפעמים וכדכתי' התם עושה כימה וכסיל והופך לבוקר כו' ויום כו' החשיך כו' ועכ"פ הנה י"ל קצת להני רומיא דקראי הנ"ל לד' התוכנים האחרונים הנ"ל שלפעמים המזלות הופכין את סדרן וכמ"ש ואולי י"ל דשמואל דרמי להו להני קראי בברכות שם לטעמיה באמת בזה דע"כ לא ס"ל כלל כד' התוכנים האחרונים הנ"ל ועומד בד' התוכנים הקדמונים הנ"ל שהחליטו שכל נטיות המזלות הוא לצד צפון לכד ואין חוזרין לאחור לעולם כלל וכמש"ל וא"ש (וע' עוד בירושלמי ריש ברכות דתני התם דבאחד בתקופת ניסן ובא' בתקו' תשרי היום והלילה שוין ור"ל שמזריחה ועד שקיעה כמשקיעה ועד זריחה אז ע"ש ונראה דהתם בתקופת ר' אדא הנ"ל מיירי וכמש"ל) והא דפסק שמואל בתענית י' דבגולה שואלין המטר ביום ששים בתקופת תשרי ע"ש וכ"ה בירושלמי שם פ"א ה"א ע"ש הנה פשוט דשמואל עצמו ודאי דבתקופה דידי' קאמר התם (והמפרש בפ"י מקידוה"ח נראה דגרס שם בר"ה כ"א שלח לי' ר' אדא בר אהבה לרבא כד חזית דמשכה תקו' טבת כו' ופשוט לפ"ז דר' אדא גופי' ודאי דבתקופה דידי' קמיירי ע"ש) וביסוד עולם מאמר ד' פ"ב ד' ס"ו נראה דגרס בסנהדרין י"ב אר"י א' רב אין מעברין כו' אא"כ היתה חסירה רובו כו' (במקום ר"י א' שמואל דבגי' דידן הנ"ל) וכ"ה בגי' תשובות הגאונים ז"ל שם ונסתר לגירסא זו כל מש"ל דלשמואל לשיטתו פריך שם י"ג וע"ש) ועיין בתשב"ץ ח"ג ס' קכ"ג וביסו"ע מ"ד פי"ב ד"פ שכ' בפשיטו' דקיי"ל דביום ס' של תקו' תשרי דשמואל שואלין הגשמים ע"ש:
(ונראה לי ליתן טעם על הששים יום הללו כי נודע שעיקר צורך שאילת הגשמים הוא סמוך לזמן הזריעה וכמש"ש ג"כ ביסוד עולם והוסיף ע"ד דמשום שזמן החורף (שהוא אחר זמן הזרע כדא' בב"מ ק"ו) הוא יבש בטבעו ע"כ הוצרכנו לשאול בפרק הזה על המטר ע"ש ולפ"ז י"ל בפשיטות דמה"פ אחרו בגולה זמן השאלה לששים יום בתקופה שהוא אף לד' המאחר יותר זמן הזריעה בב"מ ק"ו והוא ר"ש המונה ממרחשון דמיקל מכולהו תנאי שם במשך ימי הזרע במי שבא לאחר זריעותיו ע"ש וה"נ אף בבבל שמאחרין זריעותיהם אין מאחרין עכ"פ יותר מסוף כסלו לפ"ד ר"ש הנז' ולכן תלו הדבר בששים בתקופה דאם תהי' השנה הקודמת מעוברת ובלא ספק שלא יתאחרו אז מלזרוע אח"כ עד סוף כסלו הרי תקדים אז ג"כ יום התקיפה ויהי' יום הס' בתקופה קודם להתחלת ימי החורף עכ"פ ואם תהי' השנה הזאת מעוברת ובלא ספק כי יאחרו אז גם זמן הזריעה בבבל עד סף כסלו עכ"פ לר"ש וכמ"ש הנה אז תמשך התקופה ג"כ ועכ"פ לא יתאחר יום הס' בתקופה לעולם רק עד ר"ח טבת (וכמו שחל בשנת תר"ל. ואף שלדעת שמואל עצתו הי צריכין לעבר השנה הקודמת באמת וכמש"ל) ואז הוא סוף זמן הזריעה היותר מאוחרת ומתחיל זמן החורף לר"ש וכמש"ש ולכן צריכין אז עכ"פ להתחיל לשאול הגשמים (דפשוט דזמני הזרע והחורף הולך ג"כ לפי הילוך החמה וכמש"ש ביסוד עולם ג"כ ע"ש) ודו"ק ואולם כל זה בגולה דתליא בתקופה אבל בארץ ישראל דתליא בימי החודש וכדקיי"ל בתענית י' כר' גמליאל דבשבעה במרחשון מתחילין לשאול שם (וברי"ף ז"ל במשנה וגמ' שם וכן בכ"מ פ"ב מה' תפילה הי"ו הגירסא שם ר' שמעון ב"נ ע"ש ונ"ל דלפי גירסתם הנ"ל יש ליישב בפשיטות קושית הש"ך ז"ל ביו"ד ס' ר"ך ס"ק ל"א על הרמב"ם והשו"ע ז"ל שפסקי לענין שאלה כר' יהוד' בתענית ו' דזמן רביעה ראשונה בשבעה במרחשון וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ת הנ"ל ובשו"ע או"ח ס' קי"ז ובה' נדרים פסקו כר' יוסי דזמן רביעה ראשינה הוא בשבעה עשר במרחשון ונשאר בצ"ע ע"ש ולמ"ש מגי' הרי"ף והכ"מ הנ"ל א"ש בפשיטות לכאורה דפסקו בכולא מילתא כרשב"ג בזה שהרי לפי גיר' הנ"ל מצינו באמת גם לרשב"ג עצמו דאע"ג דאיהו דח' במתני' הנ"ל דבז' במרחשון שואלין וכמ"ש ואפ"ה א' רשב"ג גופי' שם ו' ובתוספ' פ"א ובנדרים ס"ג דגשמים שירדו ז' ימים כו' אתה מונה בהם רביעה ראשונה ושני' כו' ומוק"ל התם דע"כ דס"ל כר' יוסי בהא שמרביעה ראשונה עד השני' יש שבעה ימים דהיינו מי"ז במרחשון עד כ"ג בו (וע"ש ברש"י ותוס' בתענית ובר"ן ז"ל בנדרים שם) ותקשי לן נמי בפשיטות דרשב"ג אדרשב"ג בהא לגי' הרי"ף הנ"ל (ולגי' רש"י ז"ל בנדרים שם גם בהא דגשמים שירדו ז' ימים כו' ר' גמליאל ע"ש א"כ תקשי איפכא לגי' דידן במתני' דתענית הנ"ל דר' גמליאל אדר"ג בזה וכמ"ש) וע"כ צריך לחלק בזה בין שאלה לנדרים ברביעה ראשונה ג"כ אליבא דרשב"ג עצמו וכמ"ש (יע' ברש"י תענית ו' דבלישנא דאמימר גרס שם א"ר חסדא הלכה כר' יהודה ע"ש והוא כי היכי דלא תקשי שס דר' חסדא אדר' חסדא בזה וכמ"ש הנאין בעל לח"מ ז"ל בפ"ג מה' תענית ה"י ע"ש והנה לגי' הרי"ף הנ"ל א"ש הגי' דידן שם בזה די"ל דר' חסדא פסק באמת כרשב"ג בתרווייהו בין בהך דמתני' דשואלין בז' בו ובין בברייתא דע"כ דס"ל לרשב"ג גופיה כר' יוסי ג"כ גבי נדרים עכ"פ וכמ"ש) וא"ש עכ"פ ד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל ג"כ בזה דפסק נמי בפשיטות כרשב"ג בתרווייהו הנ"ל דע"כ צריך לחלק בדבר זה בין שאלה לנדרים אליבא דרשב"ג גופי' באמת וכמ"ש בעז"ה (ואמנם בעיקר ד' הרמב"ם ז"ל בדין זה שכ' בפ"י מה"נ הי"א הנ"ל דאם נדר עד הגשם שיש בזה חילוק בדין בין ירדו גשמים מי"ז בחשון דמותר אז מיד ובין לא ירדו גשמים כלל דאסור עד שיעברו כל זמני הגשמים דהיינו עד ר"ח כסלו בא"י ע"ש שהוא תמוה לכאורה טובא דמנ"ל לחדש בזה שאם ירדו גשמים דמותר מי"ז במרחשון והרי בסוגיא דנדרים ס"ב לא חידש ר' זירא שם רק דבעד הגשם גם לת"ק דרשב"ג אני אסור אלא עד זמן גשמים ולא בעינן בזה עד שירדו (וע"ש בר"ן וברא"ש ז"ל) אבל מאחר דס"ל דבעד הגשם כולהו זמני גשמים קאמר דהיינו עד סוף זמן רביעה ג' שהוא בר"ח כסלו א"כ מנ"ל דאם ירדו גשמים דסגי בי"ז חשון והכי שפיר י"ל דגם אם ירדו הו"ל כלא ירדו ובעינן נמי רביעה ג' הנ"ל או להיפך דגם בלא ירדו תסגי ברביעה ראשונה וכ"ה ד' הראב"ד ז"ל בהשגה שם באמת והכ"מ ז"ל דחק טובא בזה ע"ש ובביאורי הגר"א ז"ל ביו"ד סר"כ ס"ק כ"ג כ' דצ"ל דגירסא אחרת הי' לו להרמב"ם הנ"ל בגמ' שם בזה ע"ש ואולם לענ"ד פשוט דמקיר ד' הרמב"ם ז"ל בדבר זה הוא ממאי דהוה קשיא לי' באמת דברי ר' זירא אהדדי בזה מהש"ס דילן הנ"ל על הירושלמי דנדרים שם פ"ח ה"ה ובשביעית פ"ט ה"ה דבש"ס דילן הנ"ל אר"ז בפשיטות דבעד הגשם לכו"ע עד זמן גשמים קאמר ומשמע דסגי בזה בזמן גשמים לבד ואף שלא ירדו גשמים עדיין ומשמע נמי דבעינן שיעברו כל זמני גשמים עכ"פ בכה"ג שלא ירדו גשמים כלל עדין כדמשמע מסתמא דד' ר' זירא בזה דקאמר עד זמן גשמים דנראה בפשיטות דכולהו זמני גשמים קאמר ואלו בירושלמי הנ"ל קאמר ר' זירא גופא דעד הגשם עד שירד גשם אחד (כצ"ל ולא כגי' הפ"מ בנדרים שם גשם אחר וכ ע"ז דר"ל גשם האחרון דהיינו רביעה שלישית והביא במה"פ שם ראי' לד' הרמב"ם הנ"ל דבעינן בזה עד שיעברו כל זמני הגשמים וכמש"ל ע"ש וכל דבריו כשגגה הם בזה במח"כ דמלבד דמוכח להדיא בירושלמי שם דעד הגשם עד גשם אחד קאמר (ולא גשם אחר) וכדמייתי עלה התם מהרי עלי עץ דמביא גזיר אחד ע"ש ואולם בלא"ה אין שום מקים ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל בדבריו הללו שהרי הרמב"ם התיר בזמן גשם האחרון אף שלא ירדו עדין גשמים כלל וכמ"ש ואלו בירושלמי הנ"ל לא התיר ר' זירא רק עד שירד הגשם דוקא וכמ"ש) ואמנם לענ"ד פשוט דהרמב"ם ז"ל פסק בזה כהש"ס דילן וכהירושלמי הנ"ל כאחד באמת וס"ל דלא סתרי אהדדי כלל דבש"ס דילן קאמר ר' זירא דכשלא ירדו גשמים כלל לא יצא ידי נדרו במה שאמר עד הגשם רק אחר שעברו כל זמני גשמים דהיינו שעבר זמן רביעה שלישית ג"כ ובירושלמי קאמר ר' זירא נמי דאם ירדו גשמים הותר בגשם אחד ג"כ דהיינו ברביעה הראשונה לבד וא"ש דלא פליגי הש"ס דילן והירושלמי אליבא דר' זירא הנ"ל בזה כלל וכמ"ש והרמב"ם ז"ל פסק בכולא מילתא כר' זירא בהא כהבבלי והירושלמי הנ"ל באמת וא"ש (ומה שהקשה בכ"מ ובב"י שם דלמה לא פסק בעד הגשמים כרשב"ג במשנתינו בזה דסגי נמי כשיגיע זמנה של רביעה אף שלא ירדו ע"ש (ובבאורי הגר"א ז"ל שם ס"ק כ"ד ציין בזה מהך דכתובות ע"ז דמסיק דגם אליבא דר' יוחנן איכא אמוראי דלא ס"ל האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג כו' ע"ש ומש"ש ומי א"ר יוחנן הכי כו נ"ל דצ"ל והא א"ר יוחנן חד זימנא כו' וכ"ה בב"מ ל"ח ע"ש) וי"ל בזה סוגיא דתענית ד' לגי' הרי"ף הנ"ל דגרס רשב"ג בהך דשואלין בז' במרחשון וכמ"ש ולכאורה יש לתמוה דא"כ מאי משני התם אהא דפריך בסוגיא הנ"ל ענה דא"ר יוחנן דהלכה כר"י דביו"ט אחרון דחג מתחיל להזכיר מהא דפסק ר"א כמ"ד דבז' במרחשון מתחילין לשאול (דקס"ד דשאלה והזכרה חדא מינתא הוא ע"ש ומשני עלה גברא אגברא קרמית וע' יומא תוד"ה ת"כ ובר"ן וריטב"א ז"ל ובירוש' פ"א ה"ג דפסק שם ר' אלעזר דבג' במרחשון שואלין ושם ו' גרסינן ר"ח ע"ש) והשתא לגירסת הרי"ף והכ"מ ז"ל הנ"ל רשב"ג במקום ר"ג הנ"ל וכמ"ש א"כ עכ"פ תקשה באמת דר' יוחנן אדר' יוחנן בהא שהרי ר' יוחנן גופא פסק בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' ומאי משני גברא אגברא כו' אבל למ"ש דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן בזה א"ש טפי דמאי דמקשה בתחילה אדר' יוחנן בהא הוא משום דקס"ד דודאי ס"ל לר' יוחנן נמי כרשב"ג במשנתינו ומאי דמשני גברא אגברא כי' ר"ל דהא דא"ר יוחנן הלכה כר' יהודה הנ"ל אתיא כהך אמורא דלא ס"ל אליבא דר' יוחנן גופי' הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג כו' וא"ש) והנה למש"ל מגי' רש"י ז"ל שלפנינו בנדרים ס"ג הנ"ל דנראה דגרס בם במשנה הנ"ל ר' גמליאל א' עד שיגיע זמנה כו' א"ש בפשיטות בזה די"ל דגם גי' הרמב"ם ז"ל שם הי' ר' גמליאל ולא ר' שמעון ב"ג ופסק שפיר כת"ק דר"ג במשנה הנ"ל (ואולם בברייתא שם דגשמים שירדו ז' ימים כו' שפיר י"ל דגרסי' ודאי התם כגי' דידן רשב"ג באמת וא"ש בפשיטות דלא נצטרך לדחוק בזה כמש"ש הר"ן ז"ל דרשב"ג לדבריהם דרבנן קאמר לה כו' ע"ש דבאמת במשנה שם גרסי' ר"ג ובברייתא רשב"ג וכמ"ש וא"ש) --- והנה יש לנו לבאר לכאורה דאיך הדין בשנה מעוברת בארץ ישראל אם לעולם מתחילין לשאול בשבעה במרחשון שם או דבשנה מעוברת נתאחר זמן השאלה אז ומתחילין לשאול שם בשבעה בכסלו באמת. ולכאורה מצינו בזה תוספתא ערוכה ברפ"א דתענית שם ה"ב דגרסי' התם בהדיא דאם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה ע"ש ומייתי לה נמי בירושלמי שם פ"א ה"ג ע"ש (ופשוט שהעיקר בזה כפי' הק"ע ז"ל שם דר"ל שאם עיברו השנה אין זמן השאלה מתחיל בחשון אלא בכסלו ע"ש ולא כפי' הפ"מ ז"ל שם דשנה מעוברת ר"ל חודש מעובר (והיינו שתשרי הי' מלא דבמח"כ אין לדבריו שחר בזה ע"ש) ויש לתמוה לכאורה לפ"ז על הפוסקים ז"ל שלא הביאו ד' התוספתא והירו'הנ"ל להלכה בזה דבשנה מעוברת מתחילין בא"י לשאול המטר בז' בכסלו וכמ"ש ואולם נ"ל ליישב ד' כל הפיסקים בזה ע"פ מה שנלע"ד לפרש בעז"ה בד' הירושלמי שם דקאמר דמיחלפי שיטתי' דרבי דתמן הוא אומר אחר סידרה וכאן הוא אומר אחר עיבורה ומסיק עלה ר"ז כו' בשם ר"י לבסוף נצרכה ע"ש כל מש"ש הק"ע ז"ל לפרש דקשיא לי' מהאי דא"ר בערכין ל"א דלעולם מונין שס"ה ימים כו' ומסיק דלבסוף נצרכה ר"ל דקשיא באמת הך דרבי בזה ע"ש לענ"ד אין מהצורך להשיב על דבריו כלל בכל זה דמאי ענין שנה תמימה דבתי ע"ח לדבר התלוי בחדשי הלבנה או בחדשי החמה לבד (ובדוחק י"ל) וגם בלא"ה הנה בתוספתא הנ"ל הגי' מהופך בזה מדר' לדרשב"ג ע"ש וא"כ לא מקשי מידי מדר אדרשב"ג בהא לפ"ד) ומה שפי' דלבסוף נצרכה ר"ל קשיא ג"כ דחוק מאוד וגם מ"ש הפ"מ בזה וכל המפרשים שם אין להם מקום לענ"ד כלל ולכן נ"ל לפרש בפשיטות דקשיא לי' מהא גופא דאיך ס"ל להך תנא גבי חודש חסר דאפ"ה לא נשתנה עי"ז זמן השאלה כלל רק הולכין לעונם אחר רוב שנים בזה ולמה בשנה מעוברת ס"ל שישתנה זמן השאלה עי"ז באמת ולמה לא נלך ג"כ בזה אחר רוב שנים ומשני עלה דבאמת הך סיפא דאם הי' השנה מעוברת דהולכין אחר עיבורה לא מיירי כלל בתחילת זמן השאלה דודאי הולכין בזה לעולם אחר רוב שנים רק דעל סוף זמן השאלה קאי וקמ"ל אליבא דר' יהודה (במשנה דתענית ה') דס"ל דשואלין עד כ"א ניסן או כהך תנא אליבא דר"י דבריש תענית דק י"ל כותי' דשואלין עד ט"ו ניסן (וע"ש ד' דמסיק דתרי תנאי כו' ר"ל דקמייתא תא הוא ר"י משום ר יהושע ב"ב כדא' שם ג' וכצ"ל בירו' ה"ב ע"ש) וה"א דבשנה מעוברת אין שואלין רק עד ט"ו אדר שני אי כ"א אדר ב' ולהכי קמ"ל דגם בשנה מעוברת הולכין לעולם אחר רוב שנים כדס"ל בזה ולכן גם בשנה מעוברת שואלין עד הפסח וכמש"ל והיינו דמסיק דלבסוף נצרכה כלומר הך דאם הי' מעוברת כו' על סוף זמן השאלה קאי (וכדא' נמי כהך לישנא בתענית ד' שם בזה תחילתו וסופו ע"ש) וכמש"נ וא"ש (אבל לר"מ שם דא' עד שיעבור ניסן נראה שאין נ"מ בזה כלל דודאי על ניסן של תקופה קאמר וכהך דסוף פרקין שם בירושלמי דהיינו כשתגיע החמה למזל שור וכמ"ש הרמב"ם ז"נ בפ"ג מה' תענית ה"ט ע"ש ודו"ק). ובס' גבורות ארי כ' מדעתו בזה דיום השאלה קבוע לעוךם בין עיברו לתשרי בין חסרו וכן הפסקה דפסח בין עיברו השנה או לא עיברו אף שבין זה לזה חודש שלם ע"ש ולח זכר ד' התוס' והירושלמי הנ"ל המפורשים בזה וכן מש"ש ד' לתמוה על הפוסקים ז"ל דבשאלה פסקו כהך קמייתא דר"י דעד הפסח לבד ובנודר עד שיפסקו הגשמים פסקו דעד שיעבור הפסח וכאידך דר"י שם ונראה מסברא דזה תלוי בזה ע"פ והנה באמת מפורש כן בירושלמי דנדרים הנ"ל דר"מ ור"י לטעמייהו בזה ע"ש וכבר תמה בזה הגאון בעל באר יעקב ז"ל (בס' ר"כ הנ"ל וכ"ד תמוהים בזה ע"ש ובביאורי הגר"א ז"ל וע"ש עוד בשירי קרבן מ"ש בזה (והגאון האמיתי בעל יד שאול נ"י הקשה כן מדנפשי' עפ"ד רש"י שם ור"ל דלא כ"כ רק לר"מ ע"ש ובמחכ"ת לא זכר ד' הירושלמי המפורשים הנ"ל וכ"ד האחרונים ז"ל הנ"ל וכמ"ש] אבל אני תמה על כל הפוסקים ז"ל ועל האחרונים הנ"ל דבמחכ"ת העלימו עיניהם מהתוספתא המפורשת בזה בנדרים פ"ד ה"ו דגרסי' שם להדיא דהנודר עד שיפסקו הגשמים אסור רק עד לילי יו"ט הראשון של פסח ע"ש (ומש"ש בהגהות הגר"א ז"ל עד החג אינו מובן כלל ע"ש) ונראה דהתוס' אתיא באמת כהך קמייתא אליבא דר"י הנ"ל וכמ"ש וי"ל עוד דלהירושלמי הנ"ל דתלי פלוגתא דשאלה ונדרים אהדדי דאולי מפרש לעד שיעבור הפסח שהוא שיעבור כל זמן שחיטת הפסח דהיינו עד ליל פסח (וכרבה בתענית ד' ודלא כפירש"י שם דעד שיעבור תחילת זמן שחיטתו כו' (ואף שפירושו מוכרח בסוגיא שם וע"ש בגב"א וצ"ע) אלא דסוף זמן שחיטתו קאמר וכמ"ש) וא"ש לפ"ז דנא פליגי נמי מתני' עם התוספתא דנדרים הנ"ל בזה וצ"ע (ואולם בד' הפיסקים ז"ל בזה לא נ"ל לפרש כן כלל שם באמת וע"כ צע"ג ע"ד בזה שהוא נגד התוס' הנ"ל וכמ"ש בעז"ה):
והנה יען כי הי' לי כמה עיכובים רבים וסיבות שונות בעו"ה בעת הזאת וע"כ לא יכולתי להשלים את כל דבר ספרי הלז כאשר הי' עם לבבי באמת ומלבד כי לא נגמרו עדנה כמה מהעניינים מספר הלז וכמ"ש בקונ' ב"ר הנ"ל עוד הי' ברצוני לעשות (מראה מקומות וציונים) לכל העניינים המובאים בספרי בעז"ה וכמה תיקונים במקומות הצריכין תיקון עדנה וגם כי לכל הזהירות אשר נזהרתי בעז"ה מעודי ובספרי זה ג"כ שלא להביא שום דבר אשר מצאתי אח"כ בספרים אף אם חידשתי הדבר באמת מדעתי בתחילה ודרכי מעולם להזהר מאוד בזה בעז"ה אבל לא יצאתי ידי חובתי עדנה בזה בכ"מ בספרי זה) כמו בד' ז' במ"ש בפסח שני במצה שאינה ראוי' לז' שמצאתי אח"כ בצל"ח ז"ל בברכות שהעיר קצת בזה וכן מ"ש בד"ל בתו' יומא כ"ג שמצאתי אח"כ במהרש"א ז"ל שם קצת מזה וכן מצאתי בכ"מ שכ' ג"כ הגאון הגדול מו"ה שמואל שטראשון נ"י בהגהותיו הנפלאות על כל הש"ס והשו"ע כעין מ"ש בעז"ה (ויש מהם שנדפסו אחר שכבר נדפס בספרי כמו במש"ש בד' א' ברש"י זבחים ע"א (ועתה נ"ל דצ"ל ברש"י שם ד"ה מין בשא"מ עולה [או חטאת] בשלמים שאין מתן דמן [ואכילתן] שוה (וקאי על חטאת בשלמים אבל בעולה א"צ לפרש שזה כליל וזה נאכל וא"ש) ובכ"מ מצאתי להגאון הגדול מו"ה מרדכי אליעזר נ"י בס' הנחמד קרני ראם] שכ' נ"כ כעין מ"ש בעז"ה ומ"ש בד' נ"ח בכ"מ הל' בכורות מצאתי בס' קהלת יעקב שהעיר ג"כ בזה ומ"ש בד' ל' בד' וה' כו' הראוני קצת מזה בס' העמק שאלה וכן מ"ש בד' ל"ג בשיעור צירוף בשרץ מצאתי ג"כ קצת בזה בס' ערוך לנר במס' כריתות (אבל דבריו תמוהים שם באמת ע"ש) ומ"ש בד' י"ג בסמוכין דתחגוהו שבעת כו' לא ראיתי אז מש"ש בש"ק במקומו ד"ה והא תני ע"ש ונ"ל להוסיף בזה מסוגיא דפסחים ע"א דדרשי' עוד כה"ג עד בוקר ראשית ע"ש) ואמנם הרואה יראה בכ"ז כי לא כדרכיהם דרכי באמת ועוד ימצא בדברינו חדשות הרבה על דבריהם בעז"ה ויען כי לא הספיק לי הזמן להשלים את כל הדברים האלו בספרי הלז כעת ע"כ הן הנחתי עוד את כל זה עד עת מצוא אי"ה ואבוא עוד בקונטרס מיוחד להשלים שמה את כל העניינים אשר לא נשלמו עדנה בספרי זה וגם לעשות שם ציונים ותיקונם ם הרבה לספרי זה ולבאר ג"כ ביחוד את הדברים אשר ותחדשו בספרי בעז"ה גם בדברים אשר קדמוני בהם. וגם באיזו דברים מספרי אשר זכיתי בעז"ה לקבל עליהם איזה תשובות מגאוני הדור שיחיו כמו במ"ש בד' י"א בדין צבורין גבי הפקר שהשיב לי בזה הגאון הגדול המפורסם בכל הגולה מו"ה יצחק אלחנן נ"י הגאב"ד דקאוונא בעה"ס הנחמד באר יצחק מהמ"מ פ"ג מה"מ ה"ח ובמ"ש בד' מ"ו דרבים תמהו ע"ד הגר"א ז"ל בס' ת"ע (והוא הגאון הגדול מו"ה אליעזר לנדא נ"י מק"ק הוראדנאבס' הנחמד ד"א והגאון הג' מו"ה שמואל ש' נ"י בהגהותיו שם) הן בהיות פה כבוד הגאון הגדול מו"ה מרדכי נ"י הגאב"ד דלידא יצ"ו בחורף תרכ"ט וראה אז דברי הנ"ל בדפוס אמר כי זה מזמן רב אשר עמד ג"כ ע"ד הגר"א ז"ל הנ"ל בזה וכ' אח"כ בחידושיו ליישב ג"כ קרוב למ"ש בעז"ה ועדנה לא ראיתים ולא שמעתים באמת וכי יבוא ד"ק אלי בזה אביא אותם ג"כ בקונט' הנ"ל בשמו הג' אי"ה וגם במ"ש בד' נ"ו בדין פרוזבול אשר זכיתי לקבל תשובה ע"ז מכבוד הגאון האמתי שר התורה הנודע בכל העולם בחיבוריו הת' מו"ה מאיר ליבוש מלבי"ם נ"י והשיג על קצת דברי שם (ובאמת מפורש עוד כדברי בזה בתוי"ט פאה פ"ג מ"ו וע"ע במהרי"ט ח"ב סי' קי"ג וברשד"ם סי' קפ"ו ובתפא"י שביעית פ"י ומשכנות יעקב סי' ל"א ובח"ס סי' נ') ויבואו ג"כ בקונט' הנ"ל אי"ה ואבוא נא לברך בברכת כהונה את כבוד בתו היקרה והצנועה הגבירה מרת פראדיל תחי' (שהיתה אשת הרב הגדול בתו"י הגביר המנוח מו"ה אליהו ז"ל היילפרין מפ"ק) ואת כבוד חתן חתנו (הרה"ג המנוח הנ"ל) ה"ה כבוד הרב המאור הג' המפורסם בתו"י שלשלת היוחסין למעלה בקודש הק' מו"ה צבי הירש נ"י א"ש מגדולי קהילתינו יצ"ו אשר הי' בעוזרי באיזה גמ"ח לדבר השלמת ספרי כעת בעז"ה (עם עוד איזו גבירים מופ' ונכבדים מפ"ק שיחיו אשר יוזכרו כולם לטובה בקונ' הנ"ל אי"ה) והמקום יהי' נא בעזרם ויאריך ימיהם ושנותיהם בטוב סלה החותם בברכה יום ו' עש"ק ז"ך טבת, החיים של ברכה (לפ"ק) הכהן המברך בשם ה' לכל עם ה', לסדר ונתתי לכם מרשה לפ"ג --- בצלאל בר"י משה נ"י הכהן מ"ץ בפק"ק ווילנא
סוף הספר