ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן
חלק שני · סימן א
הן ראיתי להעתיק כאן נוסח הפרוזבול אשר כבר יצא מאתי בדפוס בעזרת ה' בשנת תרכ"א עם התשובה על זה הנדפס אז למטה לבאר דבר נוסח הלז בקצרה בזה ונעתק כעת כאן כלשון הנדפס אז בעז"ה בלי שינוי ובקו"א יבואר עוד באורך קצת בזה בעז"ה:
וזהו נוסח הפרוזבול המדוייק יותר בעז"ה
אני הח"מ מוסרני לכם -------------------- הדיינין שבפה ק"ק ------------------ אם את כל החובות שיש לי אצל כל אדם הן בשטר והן בעל פה לגבותם כל זמן שארצה [דכען תהוו לי דייני למיגבי כל חוב ורשו שיש לי אצל כל אדם בשטר ובע"פ עד היום דלמטה ותגבו ותקבלו לי בכ"ז שארצה ואם לא תגבו אתם אחר שמסרתי לכם שטרא דפרוזבולא דין הרי אני גובה ברשותכם כל חוב שיש לי אצל כל אדם כל זמן שארצה. וחתמתי היום על הפרוזבול הלז] יום אלול באחרית שנת השביעית ה' תר" לפ"ג פק"ק נאום
במותב תלתא כחדא הוינן כד אתמסר קדמנא שטרא דפרוזבולא הדין מאת ------------- הנ"ל ומסר לנו כל החובות שלו למיגבי ליה (או שיגבה ברשותנו]. בכ"ז שירצה ומדאיתעביד הדין עובדא קדמנא כדתיקון רבנן וכדנהגינן מימי הלל הזקן החזקנו את כוחו בתקנתא דרבנן דלא תשמיט ליה במישלם שתא דשביעתא הדין להדין גברא הנ"ל כל חוב ורשו שיש לו אצל כל אדם בשטר, ובע"פ עד יום אלול הנ"ל והקנינו קרקע כל שהוא לכל אחד ואחד מהלוין שלו לאותן שאין להם קרקע אף בשכירות] ובאופן המועיל שיקנו בזה כתקנתא דרבנן. וחתמנו על הפרוזבול הלז ביום ושנת הנ"ל פק"ק הנ"ל. והכל שריר וקיים נאום ונאום ונאום
יען כי לא נעלם מאתנו אשר כל הרואה את דבר סדר ונוסח כתיבת הפרוזבול אשר סדרנו לעיל בעז"ה להמלוה בפ"ע ולהב"ד בפ"ע ויראה לו שהוא קצת נגד הנוסחא המבואר במשנה דשביעית פ"י ובד' הפוסקים ז"ל בזה וגם נגד המבואר ברוב ד' הפוסקים בזה שהמלוה אינו כותב כלל להב"ד רק שאומר לפניהם בעל פה זה הלשון המבואר בפרוזבול והם כותבים שכך אמר להם וכן נהגו עד כה אמנם מוכרחים אנחנו להודיע טעמנו בזה בקוצר (כי לא יכיל הגליון הלז לבאר פה כל מה שהארכנו בזה מכבר בתשובה בעז"ה) ובתחלה נאמר כי אחרי שהדבר ברור (דאף שנראה מפירש"י ז"ל בגיטין ל"ג דגם מעיקר דין המשנה היה התקנה שיאמר המלוה רק על פה לשון הכתוב בפרוזבול לפני הדיינין והדיינין לבד הן שכותבין לשון הפרוזבול מה שאומר להם המלוה על פה והא דרבנן דר"א מסרי מילייהו שם. ל"ז היינו שגם הדיינין לא היו כותבין הפרוזבול כלל כן צריך לפרש לפירש"י ז"ל שם מ"מ נראה ודאי) דלא גרע עכ"פ אם יכתוב המלוה בכ"י להב"ד כלשון המבואר בפרוזבול שבמשנה שמוסר להם כל חובותיו כד"ת משאם היה אומר כן להב"ד על פה דודאי דבכל כה"ג בחיובי ממון מאדם לחבירו כתיבה בשטר עדיפא מאמירה גרידא בעלמא (ודוגמא לדבר הרי מצינו במכירת שטרות בב"ב ע"ז דכשאומר לו על פה קני שטר זה לא מהני מידי דמילי במיני לא מיקנין ובעינן שיכתוב לו דוקא אני מקנה לך שטר זה וכל שעבודיה וע"ש בתוד"ה אותיות לגי' הר"י ז"ל שם לעיל ע"ש וברא"ש ז"ל שם וע' בחו"מ סי' ס"ו ס"ק א' ב' די"א שצריך שתבוא ליד הקונה השטר אותה הכתיבה דקני לך כו' וע"ש בש"ך ונ"מ גם בנ"ד דגם לד' המפרשים כהמרדכי פ"ד דגיטין דמ"ש בירושלמי פ"י דשביעית אפי' נתונין ברומי קאי על הב"ד ולא על השטרות כפי' הר"ן והרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין וע' בהג"ה סי' ס"ז ס"ק כ' ובאו"ת שם ע"ש (ונ"ל דהרמב"ן ז"ל לטעמיה בזה שכ' אהא דנאמן לומר פרוזבול כו' דאם איתא דבעינן ב"ד רבא מי יימר דאשכחינהו כו' ע"ש בחי' ובר"ן ז"ל וע"כ דס"ל דשלא בפניהם לא מהני כלל ולהכי מפרש דמ"ש בירושלמי אפי' נתונין כו' קאי אשטרות וכמ"ש וראיות האו"ת דלא כהמרדכי בזה מדנסתפקו הפוסקים אי כתבינן בזה"ז ג"כ שאין לנו מומחין וכי אלמן ישראל ח"ו כו' ע"ש אין ראיה כ"כ דמומחין כב"ד של ר"א ור"א בכו"ע ליכא אבל מד' הר"ן הנ"ל מוכח שפיר כמ"ש דמ"מ בעינן מיהת שישלח המלוה הפרוזבול בכתב להב"ד הרחוקים ממנו ויגיע לידם קודם ער"ה וע' כה"ג חו"מ סי' ס"ז כי נראה קצת לענ"ד דכתיבת הפרוזבול הוא במקום הכתיבה דקני לך שטר זה כו' ובבעה"ת שער מ"ה סי' י"ז מדמי ליה להדיא לקניות כל שטרות בכומ"ס ע"ש) רק דשם צריך גם מסירת השטר וכאן הקילו ע"י כתיבת ומסירת הפרוזבול לבד להב"ד בלא מסירת השטרות עצמן להב"ד (ודלא כפירש"י בריש מכות ע"ש אלא דבמסירת השטר עצמו מה"ת נמי מהני כמ"ש כל הראשונים ז"ל) ואפשר דהקילו נמי מה"ט דלא צריך למיכתב בפרוזבול קני כו' וכל שעבודיה כדצריך למכתב בכל קניות שטרות (וע"כ צ"ל דבפרוזבול הקילו יותר שהרי רב אשי הוא דאמר בב"ב ע"ז דמילי במילי לא מיקנין ואלו לרבנן דבי רב אשי א' בגיטין ל"ז דמסרי מילייהו בלבד (אך לא הקילו כן רק לת"ח ע' ברמב"ם פ"ט הל' כ"ז ובש"ע ס"ק כ' ובהג"ה ובגידולי תרומה שער מ"ה סי' י"ז) אך י"ל להיפך דמשו"ה מסרי מילייהו להדדי ולא לרב אשי רבן שהיה ב"ד הגדול בזמנן (כמו שעמדו בזה הרמב"ן והר"ן ז"ל) משום דלרב אשי עצמו ס"ל באמת דלא מהני מיני בלבד גם בפרוזבול ולטעמיה בבבא בתרא דף ע"ז בזה:
אולם יש להוכיח מרב נחמן דס"ל נמי דבשטרות דעלמא בעינן כתיבה דוקא כמש"ש בתוד"ה אמר ע"ש והכא קאמר ר"נ גופיה דאע"ג דלא כתב כו' וכן במוסר שטרותיו לב"ד לכו"ע לא בעי הכא כתיבה כלל ומיהו לרב מצינו להיפך דבירושלמי שביעית פ"י ה"ג ס"ל דבעינן שיקנה המלוה החוב לב"ד אגב קרקע וע"ז כותב הפרוזבול עי' בב"י סי' ס"ז ובבעה"ת שם (ודלא כהמפרש בירושלמי ששגה בזה) ובמכירת שטרות אמרי' בב"ב ע"ז דבאגב קרקע לא בעינן כתיבה כלל ועי' בח"מ סי' ס"ו ס"ק י' ובהג"ה ע"ש) ומ"מ נראה דבהא לא הקילו נמי שלא יגיע ליד ב"ד כלל דלד' הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט דשביעית ה"ח דנראה דס"ל כד' הרמב"ן ז"ל בחידושיו דשמיטת כספים בזה"ז מדאורייתא כרבנן דרבי ואפי' בחו"ל. וע' בבעה"ת שער מ"ה ד"ד ובאו"ת ר"ס ס"ז וס"ק כ' שם וע"כ הא דמהני פרוזבול הוא משום דס"ל דקיי"ל כרבא לגבי אביי בגיטין ל"ו משום דהפקר כו' וכפירש"י שם דקאי נמי ארבנן ע"ש והרי מוכח שם מהא דא"ש לא כתבינן כו' אלא בב"ד דר"א ור"א דאלימי לאפקועי כו' דאותם הב"ד הכותבין לפניהם הפרוזבול הם המפקיעין וא"כ כשעושין הפרוזבול שלא בפניהם כלל איך יפקיעו ע"י ב"ד בכה"ג וע"כ נ"ל ודאי דלדעתם עכ"פ צריך שיגיע הפרוזבול בכתב המלוה להב"ד קודם ער"ה כמ"ש בעז"ה ואכמ"ל ועכ"פ ודאי דעדיף טפי מיהת כשיכתוב המלוה הפרוזבול בכת"י וימסור להב"ד יותר מכפי מה שנהגו לשלוח הדברי' הללו בלבד ע"י שליח המלוה או שליח הב"ד ואין המלוה בא בעצמו לפני הב"ד (כי באמת קשה הדבר שכל מלוה יצטרך לבוא בעצמו לב"ד וכ"ש למ"ש להלן אשר הדבר כמעט חובה הוא על כל אדם באמת שיכתוב פרוזבול כי אין לך אדם בעולם ממש שאין לו שום חוב אצל שום אדם בשטר או בע"פ ואינו מוסר דבר ביד השליח כלל רק מילי בעלמא ואיכא לכאורה בהא עיקולי ופשורי אליבא דהילכתא (בדין מילי אי מימסרן כו' כדרבא בגיטין כ"ט ע"ש ואכמ"ל בזה) ועכ"פ בכה"ג ודאי דלא מצו למיכתב בפרוזבול ואתא פלוני לקדמנא ואמר לנו כו' כפי הנהוג לכתוב וכ"ש דלא מהני מידי כשהב"ד ישלחו כל לשון הפרוזבול כתוב וחתום להמלוה והמלוה לא ידע מזה כלל בעת שכתבו שמו בהפרוזבול ולא הודיע להב"ד כלל מקודם שישלחו לו פרוזבול חתום כזה (ואיכא נמי בהא משום מיחזי כשיקרא וע' בחו"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ד דבחתימה לכ"ע אסור וע"ש בש"ך ובנ"ד נראה דגרע טפי ואכמ"ל) ועכ"פ כשאין המלוה עצמו בא לפני הב"ד ודאי הדרך המובחר יותר שישלח להם הפרוזבול בחתימת ידו ממש דזה ודאי מהני לכ"ע כמ"ש וגם מ"ש בהנוסח את כל החובות ודאי דלא גרע עכ"פ מנוסח הנודע שכל חוב וכן מ"ש לגבותם יש לפרש ג"כ שהוא יגבם בעצמו כמו שאגבנו וכמ"ש אח"כ שהב"ד או הוא בעצמו יגבה ג"כ ופשוט דלא גרע מידי בקצת שינוי לשון הזה כלל:
והשתא דאתינן להכי ראינו לבאר ג"כ בקצרה כי מלבד שהנוסחא שכתבנו הוא ג"כ מהספרי פ' ראה שכ"ש כל חוב ולא ש כ ל וכ"ה בתוס' גיטין ל"ג ד"ה ל"ש ובר"ש פאה פ"ג מ"ו ובעיטור אות פ' ובטור חו"מ סי' ס"ז ובסמ"ג ל"ת רע"א ובסמ"ק סי' רנ"ח ובראב"ן מס' גיטין גרס את כל חוב כמ"ש וכ"ה בר"ן ז"ל בגיטין פ"ד ועוד בראשונים ז"ל וגם מ"ש לגבותו כ"ה ברש"י גיטין ל"ז ד"ה מסרי מילייהו ובר"ן ז"ל שם ועוד בחי' הראשונים ז"ל ולשון זה מתוקן יותר בלא ספק אבל גם מ"ש שהמלוה יכתוב בעצמו כל לשון הפרוזבול וימסור לב"ד מלבד מה שנראה כן בחידושי הרמב"ן ז"ל בגיטין שם שכ' וז"ל דפרוזבול אין המלוה מוסר ממש שטרותיו לב"ד אלא שכותב מוסרני לכם כלומר בכ"מ שהם יהיו כמסורות לידכם ע"ש וכן משמע מלשון בעל התרומות ז"ל שער מ"ה סי' י"ז שהובא בשו"ע שם ס"ק כ"א חזו דאנא מסרנא פרוזבול קיימי דייני כו' וכיון שמסרתי לכם פרוזבול זה כו' ע"ש וכן משמע בהרא"ש ז"ל פ"ד סי' י"ג דאהא דאר"נ שם ל"ו אימא מילתא אע"ג דלא כתב ככתוב דמי כ' וז"ל אע"פ שלא כתב פרוזבול אלא לשון הכתוב בפרוזבול אמרו בעל פה לפני הדיינין מועיל ואהא סמכו רבנן דמסרי מילייהו כו' ע"ש וא"כ נראה פשוט דמעיקר דין המשנה ודאי צריך שיכתוב המלו' בעצמו לשון זה של דברי הפרוזבול להדיינין רק ר"נ רצה לחדש זאת דמהני נמי כשאומר בעל פה כן ואהא סמכו רבנן כו' כמ"ש ופשוט דגם לר"נ בעינן עכ"פ שיאמר המלוה בעצמו כן להב"ד ולא על ידי שליח כלל וכמש"ל ועכ"פ מפשטות לשון המשנה דשביעית פ"י מ"ד נראה ודאי דעיקר התקנה היה בכתיבת הפרוזבול שיכתוב המלוה עצמו כלשון המבואר במשנה לפני הב"ד והב"ד רק חותמין עצמן לבד שקבלו מהמלוה הפרוזבול שלו וקבלו ע"ע לדון ולהוציא בדבר החובות שלו שזהו עיקר ההיתר של הפרוזבול (וכמ"ש ג"כ בעז"ה להוסיף ע"ד הפרוזבול המבואר במשנה בלשון המלוה והב"ד גם כן לשופרא דשטרא והוא מלשון הבעה"ת הנ"ל בשם הר"י אברצלוני ז"ל ע"ש ובב"י) ואם נפרש במשנה דלשון מוסרני לכם כו' אומר המלוה בע"פ לבד א"כ עיקר דין זה שהב"ד צריכין לכתוב לשון זה של הפרוזבול (שאמר להם המלוה בע"פ) בכתב ידם דווקא חסר לגמרי במשנה או שחסר עכ"פ עיקר הדין דאמירת המלוה כן לפניהם ואכמ"ל וע' במבי"ט ח"ב סי' פ"א שכ' ג"כ דהמלוה ישלח בכת"י למקום ב"ד (אך מ"ש אח"כ ומשמ' אפי' לא ידעו הב"ד צ"ע) וע"ש סי' רכ"ה וח"א סי' ש"א ובס' שערי צדק סי' כ"א ובכנה"ג ובס' פאת השולחן סי' כ"ט ואכמ"ל ובעיקר חיובא דכתיב' הפרוזבול בזה"ז בחו"ל ג"כ כבר האריך בזה הגאון בעל או"ת ז"ל ר"ס ס"ז בתוכחות מוסר איך יש לנו ליזהר שלא להשים ח"ו אחרי הדלת זכרון מצוה זו החביבה מאוד גם בזה"ז וכמ"ש הנביא (ירמיה לא) הציבה לך ציונים וגו' ולשמור ולעשות זכר למצוה זו במצות שמיטת כספים הנוהגת גם בזה"ז בכ"מ מדברי סופרים עכ"פ זכר לשביעית (וע' בשו"ת פאר הדור להרמב"ם ז"ל סי' קכ"ב קכ"ז) וכאשר הגיענו ה' ברוב רחמיו ב"ה לזמן הזה באחרית שנת השביעית שנת שבתון לה' ואחת היא שעמדה לנו מכל המצות התלויות בארץ להשמיט כספים בכ"מ ובכ"ז ע"פ תקחז"ל ולבל תשתכח זכר מצוה זו מקרב ישראל חובה עלינו לעשות זכר למצוה זו עכ"פ בכתיבת הפרוזבול ע"פ תקנת הלל הזקן להיות לזכרון עולם עדי כי נזכה אי"ה לקיים כל מצות שמיטין ויובלות כימי עולם וכשנים קדמוניות בב"א:
ויען כי באמת הדברים האלו היוצאין מפי קדוש הגאון הנ"ל זצ"ל הוא חובה כמעט על כאו"א כי אין לך אדם שאין לו שום חוב בע"פ על איזה אדם בעולם וגם הנשים אף שיש להסתפק קצת בהן אם הן חייבות בעשה דשמוט כשהלוה מחזיר מדעתו אבל מ"מ ודאי דחייבות עכ"פ בל"ת דלא יגוש כשאין הלוה רוצה להחזיר (ואולי דרשינן נמי היקשא דכל שישנו בלא יגוש ישנו בשמוט וע' פסחים מ"ג תוד"ה סד"א דאורחא דקרא כו' ע"ש. (ומיהו לדברי הרא"ש ז"ל בהשולח סי' כ' דהל"ת דלא יגוש עובר מיד גם בתחילת שנת השביעית רק העשה דשמוט הוא בסוף השנה א"כ ע"כ דלא דרשינן היקשא בזה כדדרשינן בחמץ ומצה כה"ג וצ"ע וע' קדושין כ"ט תוד"ה אותו שכ' כיון דמיום הח' כו' ע"ש ואכמ"ל) ולכן ראינו להדפיס את נוסח הפרוזבול היותר נראה לדעתנו כנ"ל למען להיות הנוסח הלז מצוי ביד כל אדם ושיוכל כ"א לעשות זכר לשביעית על ידי זה ולכן יש לכל אחד ליזהר בכתיבת ומסירת הפרוזבול להבית דין כד"ת באחרית השנה הזאת ולהקדים כ"א א"ע מחצי חודש אלול הבעל"ט ואילך ולא ימתינו הכל עד ערב ר"ה כי לא יספיק הזמן לכ"א אמנם אם אחר כתיבת ומסירת הפרוזבול לב"ד ילוה עוד לאיזה אדם קודם ער"ה הבעל"ט יש ליזהר לעשות הפרוזבול עוד הפעם בער"ה עכ"פ כי כל מלוה שלאחר יום כתיבת הפרוזבול משמט ברגע אחרונה של יום כ"ט אלול בסוף שנת השמיטה (ומ"ש בזה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דשביעית פ"י מ"ה להיפך צע"ג ודוחק לומר דמשום דבב"ב קנ"ז מוקי להך משנה דשביעית הנ"ל בשט"ח המאוחר כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל ע"ש ומשו"ה שפיר מהני להאי תנא בפרוזבול המוקדם להלואה נמי שיכול למסור לב"ד מה שילוה אח"כ דהו"ל כמו שדה זו לכשאקחנה כו' דמהני למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל וע' במרדכי בגיטין פ' האומר סי' תט"ו ובזה הוה א"ש גם מ"ש הרמב"ם ז"ל שם מהתוספתא דשביעית פ"ח הל' י"א רשבג"א מלוה שלאחר פרוזבול אינו משמט ע"ש והכ"מ בפ"ט הכ"ב כ' דטס"ה בתוספתא ע"ש ובמח"כ העלים עיניו מד' הר"ש ז"ל בפ"י מ"ה שטרח לפרש התוספתא כגי' שלפנינו ע"ש אבל דבריו ז"ל דחוקים שם בזה באמת אך למ"ש י"ל דגם רשב"ג כר"מ ס"ל בהא דאדם מקנה דשלב"ל וע' תוס' ב"ב ע"ט ד"ה ור"א וצ"ע ואכמ"ל וע' בעיטור ז"ל בדין פרוזבול ובס' כפתור ופרח שער חמשים באורך ואכ"מ) [ובדין הקנאת הקרקע להלוין כ"כ בכה"ג אות ל"ז דבפרוזבול הקילו להקנות קרקע להלוה אף בלא אחד מדרכי הקנאת קרקע ע"ש ובמבי"ט סי' ש"א הנז' (ונעלם שם ממנו הסוגיא דד' ל"ג ל"ש כתוב בלשון עדים כו' ע"ש) ובשערי צדק הלכות שביעית פכ"א ע"ש ואכמ"ל] וה' יגיענו לשמיטין וליובלות הבאים לקראהנו לשלום שמחים כו' ולקיים בהם כל המצות כולם הנוהגין בארץ לרצון לפני ה' בב"א:
(ואין נ"מ כלל בכל דברים הנוגעין לדיני ממונות לבד אצלינו אש יש לנו להתנהג בהם רק ע"פ חוקי הממשלה יר"ה כי העיקר אצלינו דדינא דמלכותא דינא כנודע בזה):