ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן
חלק א · סימן ט
שאלה ראוי לברר בעיר חברון תוב"ב (שנפלה בחלקו של יהודה כדכתי' ביהושע ט"ו פ' נ"ד ונתנה לבני לוי לעיר מקלט כדכת' שם כ"א פ' י"א ויתנו להם קרית חברון ואת מגרשי' ושדה העיר וחצרי' נתנו לכלב וגו' וכדמסי' נמי במכות י' אקרא דויתנו לכלב את חברון דקאי על פרוודהא ע"ש) אם צריכין לקרוע עלי' כשרואין אותה בחורבנה כדין כל הרואה ערי יהודה בחורבנן או שאין דינה כערי יהודה כלל בזה (או אפשר דמספיק' עכ"פ ראוי להחמיר שלא לראות עיר חברון עד שיקרע תחילה על עיר אחרת מערי יהודה או על ירושלים בתוך ל' יום וכן יש לבאר אם יש להחמיר גם בכל ערי ישראל שלא לראותן עד שיקרע תחילה על אחת מערי יהודה בתוך ל' יום כמ"ש) וכ"ז יש לבאר בעז"ה
תשובה הנה קודם שנבאר אי"ה כל זה ראיתי לבאר מה שנ"ל לחדש בעז"ה באגדה דשלהי מס' מכות ע"ד הפלפול ועוד באיזו סוגיות המסתעפים לזה ועוד בקצת דברים הנוגעים להלכה השייכים לאיזו סוגיות במסכ' הנ"ל וזהו החלי בעז"ה:
גרסינן בשלהי מכות פעם אחת היו ור' גמליאל ור' אליעזר בן עזריה ור' יהושע ור' עקיבא) עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו בוכין כו' מקום שכתוב בו והזר הקרב כו' עד עקיבא נחמתנו:
א
והנה בדברי אגדה זו יש לדקדק טובא לכאורה והוא במה שכבר עמד הגאון בעל יער"ד ז"ל בח"ב סוף דרוש ז' בזה דנראה כאלו היה ר"ע מסתפק ח"ו בדברי הנביא וכמתירא בזה שלא תתקיים ח"ו נבואתו של זכריה עד שראה שנתקיימה נבואתו של אוריה ע"ש:
ב
עוד יש לבאר במה שתלה כאן נבואת אורי' (שהיתה כנבואת מיכה בירמיה כ"ו כה אמר ה' ציון שדה תחרש וגו' ותלה נבואה זו) בנבואת זכריה בקרא דעוד ישבו זקנים וגו' ולמה בחר רק בנבואה זו וביעוד זה דעוד ישבו זקנים כו' בלבד והלא דברי נחומים הרבה נאמרו בזכרי' על ירושלים כמו בתחלת נבואות זכרי' ב' ויאמר פרזות תשב ירושלים מרוב אדם וגו' ואני אהי' לה חומת אש נאם ה' וגו' ועוד הרבה דברי נחומים כיוצא באלו נאמרו שם והם מוקדמים לקרא דעוד ישבו זקנים וגו' דבזכרי' ח' [וגם בזה כבר עמד שם בס' יער"ד הנז' ע"ש] וגם יש להבין פשטות ד' ר' עקיבא בזה שאמר דעכשיו שנתקיימה כו' בידוע שנבואתו כו' דמאיזה צד יצא לו הראי' מוכרחת הזאת כי בהתקיים נבואת אחת מהם תתקיים השניה ג"כ בהכרח עד ששחק ר"ע מפני זה:
ג
עוד יש לבאר במה שהי' שמח ר' עקיבא דוקא בראותו בקיום נבואה זו דשועלים הלכו בו יותר משארי התנאים שראו מעשה זו עמו ומוכרח דר"ע לשיטתיה במקום אחר בזה היה לו לשמוח יותר בזה משאר חכמי דורו והוא בתוספת' דב"ב סו"פ לא יחפור ע"ש] וכמו שנבאר בעז"ה:
ד
עוד יש לדקדק לכאורה בסוגיא זו דקאמר כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם ופי' הר"ר גרשום ז"ל דדינו למיעבד הכי עכ"ל וכדתניא בברייתא דמו"ק כ"ו כיון שהגיע לצופים קורע ומשמע בפשיטות מדברי הפוסקים ז"ל שם דהך קריעה דצופים על ראיית עיר ירושלים הוא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תענית ה' ט"ז ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים עכ"ל וכ"כ בשו"ע א"ח ס' תקס"א ס"ק ב' וכן מוכח שם מד' הרמ"א ז"ל בהג"ה ס"ק א' שכתב בשם הב"י ז"ל דאינו חייב לקרוע על ערי יהודה אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים עכ"ל הרי שלא כתב כמן הצופים עד המקדש אלא לירושלים וכן משמע לכאורה במס' שמחות פ"ט להדיא דתניא התם הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע ע"כ וא"כ יש לתמוה לכאורה בהא דלא קתני הכא רק שקרעו כשהגיעו להר הצופים בלבד והיינו הקריעה דעל ירושלים לחוד ולא נזכר בהך ברייתא כלל שקרעו עוד גם על המקדש כשהגיעו להר הבית כדתניא התם במו"ק וקורע על ירושלים בפני עצמה ועל המקדש בפני עצמו (וכמש"ש הר"ן ז"ל דצריך להרחיק ג' אצבעות ולקרוע טפח על המקדש בפ"ע ודין הרחקה זו לא נזכר בשו"ע או"ח שם) וכמש"ל ג"כ מד' הרמב"ם והשו"ע ז"ל וחפשתי ומצאתי בעז"ה להגאון מהר"ש יפה ז"ל בס' יפ"ת על מדרש איכה רבתי שתמה ג"כ בזה ומש"ש ליישב בזה דכיון שהזכיר כאן שבכו אז בראייתם שהשועל יצא מבית קה"ק לא הי' צריך להזכיר שקרעו בגדיהם כו' הוא דחוק טובא באמת ע"ש
[ומה
שלא העיר הרב ז"ל עוד דלמה לא זכר ג"כ בהך ברייתא להנך קראי דמייתי התם במו"ק שצריך לאומרן כשרואה בחרבות ירושלים קודם שקורע כדא' עולא משמי' דר"א התם הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלי' שממה וקורע בהמ"ק בחורבנו אומר בית קדשנו וגו' וקורע ובקצת ספרי הפוסקים יש איזה טעות בדפוס בזה דברמב"ם ז"ל שם (דפוס ברדיטשוב) כ' ראה ירושלים בחורבנה אומר ירושלי' מדבר וגו' בהמ"ק בחורבנו אומר בית קדשנו וגו' וקורע עכ"ל והנה מלבד שיש ט"ס בדבריו בלשון המקרא דגבי ירושלים צ"ל דאומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה כדאיתא בקרא (דישעיה ס"ד פסוק ט') אבל יש ט"ס גס בעיקר הדין שלא כתב וקורע אלא אחר ראיית המקדש ולא כתב כלל שצריך לקרוע על ירושלים ואין לומר דסמך עצמו עמ"ש תחלה דקורע על ערי יהודה וגם ירושלים היא בכלל וכמו שהקשה שם ה"ה בשם הרמב"ן ז"ל באמת על הש"ס ע"ש שהרי באמת כ"כ שם ה"ה ז"ל וכ"כ כל הפוסקים ז"ל דעל ירושלים צריך לקרוע בפני עצמה אע"ג שכבר קרע על ערי יהודה ע"ש וא"כ ודאי דצריך לאשמועינן קריעה בירושלים בפ"ע וכן אין לומר ג"כ להיפוך דהרמב"ם ז"ל ס"ל דצריך לקרוע על כל עיר מערי יהודה בפני עצמה ולא הזכיר ירושלים לבד אלא משום הפסוק שצריך לקרות עליה בפ"ע ולכן לא הוצרך להזכיר קריעה בהדיא אצל ירושלים בפ"ע דכ"כ הרא"ש ז"ל במו"ק שם סי' קי"א דלא מסתבר למימר הכי שהזכיר ירושלים בשביל פסוק א' שיש לו לומר ואגב זה נקט וקורע עכ"ל וכן שם בשו"ע או"ח (הקטנים ד' סלאוויטא ובדפוס דובנא עם הגהות יד אפרים ז"ל) כתב ג"כ כלשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל ולא כתב ג"כ וקורע גבי ירושלים ובשו"ע ודאי דא"א לומר דסמך עצמו על מ"ש קריעה בכל ערי יהודה שם שהרי בס"ק ג' פסק להדיא שם כד' הרמב"ן ז"ל דהקורע על א' מערי יהודה אינו חוזר לקרוע על שאר ערי יהודה חוץ מירושלים ע"ש ולכן צריך להגיה ברמב"ם ושו"ע וקורע קודם תיבת וכשרואה בית המקדש כו' שכ"ה בש"ס וכל הפוסקים ז"ל (וכן מוכח מסוף דבריהם ג"כ שכתבו ומהיכן חייב כו' ואח"כ כו' ומוכח מלשון זה שכבר דברו וכתבו מקריעת ירושלים להדיא ע"ש) והטעות בהעתק המקרא הנז' נפל גם בטור שכ"ש אומר ציון היתה מדבר וצ"ל מדבר היתה וכן בקיצור פסקי הרא"ש ס' קי"א כ"ש אומר ציון מדבר שממה היתה וכן בשו"ע הגדולים יש ט"ס בזה וצריך להגיה בכולם כדאיתא בקרא וכמ"ש]:
והא דלא נזכר כאן גבי בהמ"ק בחורבנו רק קריאת המקרא דבית קדשנו כו' בלבד ולא זכרו כאן גם ברכת דיין האמת בשם ומלכות ג"כ וכמ"ש הב"י בסי' רכ"ד דלפי' רש"י ז"ל בברכות נ"ח גבי הרואה בתי ישראל נראה דמפרש על בית המקדש ע"ש ואף לאידך פירושי דהתם דקאי על בתי כנסיות או על בתי עשירי ישראל ע"ש בב"י ובשו"ע ס"ק י' מ"מ נראה דבהמ"ק עצמו ודאי דלא גרע עכ"פ מכל בתי ישראל לכולהו פירושי דהתם ואפשר דהתם קתני ברכתא והכא קראי וצ"ע וע' בב"י שכ"ש על מילתא אחריתא דדוחק לומר דתרווייהו בעי למימר קרא וברכתא כו, ע"ש וע' בב"ח ז"ל סי' תקס"א ובבבה"ט שם וצ"ע]:
ואולי יש לומר דהני קראי כיון שלא נזכרו כלל בברייתא עצמה דמו"ק שם וכן בברייתא דמס' שמחות שם לא נזכר רק הקריעה בלבד אין זה תימא שלא נזכר גם בברייתא זו רק קריעת בגדיהם לבד ולא קריאת הפסוקים ג"כ שלא נזכרו רק בדברי האמוראים בלבד ולא מצינו אותם בברייתא בשום מקום כלל וכן בירושלמי פ"ג דמו"ק ה"ז לא קתני נמי התם רק דין הקריעה לבד ולא נזכרו הני פסוקי כלל ע"ש:
אלא דבאמת מש"נ מד' הרמב"ם ז"ל והשו"ע דבהר הצופי' קורע רק על ירושלי' וכ' שכ"נ במס' שמחות להדיא וכ"ה בירושלמי הנ"ל אבל באמת נראה דלמאי שפי' רש"י ז"ל בכ"ד בש"ס דצופי' הוא מקום שיכול לראות משם בית המקדש כמ"ש בברכות מ"ט ושם ס"א דמצופים יכולין לראות את הר הבית וכן משמע שם בסוגיא ע"ש וכן פי' רש"י בפסחים מ"ט וע"ש בתוס' וכ"כ שם פ"א ע"ש וכ"כ באו"ח ס' ג' ס"ק ז' בהג"ה ע"ש ושני הגהות אלו דבס' ג' ובס' תקס"א הנז' המה כסותרין זו את זו וצ"ע וע' מג"א סי' תקס"א סק"ג] א"כ ודאי נראה דלפי' רש"י ז"ל הנ"ל דצופים הוא שם מקום שמשם יכולין לראות בית המקדש לפי זה פשוט דהא דקתני בברייתא דמו"ק הנ"ל דכיון שהגיע לצופים קורע דע"כ דקריעה זו שבצופים על המקדש עצמו הוא ולא על ירושלים דאין לומר דאע"ג דיכולין לראות גם המקדש מהר צופים אפ"ה אינו קורע משם על המקדש ג"כ משום דבריחוק מקום הוא ורק על ירושלים לבד קורע מהצופים משם דקרוב לירושלים משם דא"כ ודאי דהו"ל להתנא לפרש זאת בהדיא בברייתא דקריעה זו דצופים אף שרואה משם גם המקדש אפ"ה אינו קורע אז עדיין על המקדש רק על ירושלים בלבד אלא ודאי משמע בפשיטות לפי' רש"י ז"ל דמצופים הוא קורע באמת על המקדש עצמו כיון שבאמת הרי יכול הוא לראותו משם ואפשר דעל ירושלים קורע תחלה קודם שהגיע לצופים (ונ"מ נמי לדינא לפי' זה דה"ה בכל ערי יהודה דיש לקרוע עליהם ג"כ בריחוק מקום מהם כשיעור שמן הצופים למקדש ולא בעינן כמן הצופים לירושלים כמ"ש בב"י ורמ"א ז"ל הנ"ל]:
ולפ"ז גם הכא דקאמר כיון שהגיעו לצופים קרעו ודאי דאמקדש היה באמת הך קריעה דצופים ואע"ג דהשתא נמי לכאורה תקשה איפכא דלמה לא נזכר בהך ברייתא הקריעה המוקדמת שהי' להם לקרוע מיד כשראו ירושלים בחורבנה קודם שהגיעו לצופים [דאין לומר דמשכח"ל דפגעי במקדש ברישא ולא ראו אז ירושלים עדיין וכדפי' רש"י במו"ק שם כגון שנכנס בשידה תיבה כו' ולא הוציא ראשו עד שראה המקדש בתחלה אבל מ"מ גם בכה"ג תניא נמי התם דקורע על המקדש ומוסיף קרע על ירושלים ע"ש וא"כ אכתי תקשה דהו"ל להזכיר הכא עכ"פ שהוסיפו קרע על ירושלים אח"כ וכעין מ"ש לעיל] דלפירוש זה יש לומר בפשיטות דאפשר דהני תנאי כבר ראו ירושלים עצמה בתוך שלשים יום וכבר קרעו אז עלי' וא"צ עוד לחזור ולקרוע עד אחר שלשים (וכמש"ש ברמב"ם ושו"ע ס"ק ה' מהירושלמי דפ' הרואה ומס' שמחות ע"ש) והמקדש עצמו לא ראו אז ולכן קרעו עתה על המקדש בלבד וא"ש בפשיטות לפי' רש"י ז"ל הנ"ל:
ומיהו פשטא דברייתא דמס' שמחות הנ"ל דקתני הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע משמע ודאי כפי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל דבצופים קורע על ירושלים וכמ"ש והא דקתני עלה התם בסיפא דברייתא הנז' נכנס בתוכה (או מתוכה) הרי זה מוסיף על הקרע צ"ע לפרשו ובהגהות הגר"א ז"ל שם נמחק לגמרי וע"ש גירסתו בזה ואולי י"ל בדוחק דר"ל דאם לא ראה ירושלים תחלה מן הצופים עד שנכנס בתוכה וכגון שנכנס בה בשידה תיבה כו' ולכשיצא מן התיבה לחוץ כבר הי' סמוך למקדש וקרע מיד על המקדש דאז אין צריך רק להוסיף קרע על ירושלים לבד כדתניא בברייתא דמו"ק הנ"ל דקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים ומוק"ל בכה"ג וכמש"ל (או דאפשר דיש להוסיף שם שתי תיבות וצ"ל התם נכנס לתוכה מדרך המדבר הרי זה מוסיף על הקרע והוא ג"כ בגוונא דהך ברייתא דמו"ק הנ"ל וע"פ פי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל בהך סוגיא דמו"ק הנ"ל דהך דמוק"ל בדפגע במקדש ברישא מיירי כשבא מדרך המדבר דאז פוגע במקדש תחלה וכמש"ל וא"ש דהך ברייתא דמס' שמחות הנז' היא הברייתא עצמה דמו"ק הנ"ל דמחלק בין בדפגע בירושלים ברישא דאז קורע עלי' בפני עצמה ובין בדפגע במקדש ברישא דאז אינו אלא מוסיף קרע על ירושלים לבד משום דכבר קרע בתחלה על המקדש וכדאידך ברייתא דמו"ק הנ"ל רק דבברייתא דמס' שמחות הנ"ל לא הוזכר שם הקריעה שעל המקדש כלל רק ההוספות הקרע שעל ירושלים לבד וא"ש:
ובדרך אגב אני תמה על שלא הוזכר במס' שמחות שם ולא בירושלמי דמו"ק הנ"ל הקריעה דעל ערי יהודה כלל וגם הקרא דירמי' מ"א דויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון קרועי בגדים דמייתי לה בש"ס דילן במו"ק שם על קריע' ערי יהוד' באמת מייתי ליה בירושלמי שם רק על קריעת חורבן בית המקדש וירושלים ע"ש ואולי י"ל דלהירושלמי שם הוה קשיא ליה בהך קרא כקושית הבית יוסף ז"ל באו"ח סי' תקס"א בזה שם שהקשה על דעת כל הפוסקים ז"ל שלא כתבו דצריך לקרוע רק כשרואה ערי יהודה בלבד בחורבנן וכן המנהג שלא לקרוע על כל ערי ישראל לבד מערי יהודה והרי בגמ' יליף לעיקר דין זה מקרא דירמי' הנ"ל) דכתי' ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון קרועי בגדים וגו' ומשמע שקרעו על חורבן עיירות אלו שהזכיר בכתוב כאן והרי כל אלו שלשה העיירות שהזכיר כאן הם מערי ישראל ולא מערי יהודה [דשכם ושילה נפלו בחלקם של בני יוסף כדמפורש בספר יהושע והעיר שומרון קנה עמרי מלך ישראל כדמפורש במלכים א' ט"ז] וכ' הב"י שם דשמא י"ל שהם לא קרעו בגדיהם עד שראו המצפה שהיא מערי יהודה עכ"ל והביאו הט"ז ז"נ שם ובאמת נראה דכבר הרגיש רש"י ז"ל בקושיא זו ג"כ דברש"י הנדפס ברי"ף במו"ק שם עלה דיליף קריעה מהך קרא דויבואו אנשים כו' וקרועי כו' כתב וז"ל וקרועי בגדים שכבר היו ערי יהודה חריבות כו' עכ"ל והנה נראה מזה שדקדק רש"י ז"ל שם בזה וכ' שכבר היו ערי יהודה חריבות ולא כתב בפשיטות שקרעו על חורבן העיירות האלו שנזכרו בכתוב זה אלא נראה ודאי שלא רצה לפרש כן בפשיטות בזה משום דהוה קשיא ליה ג"כ דהרי כל שלשה העיירות האלו הם מערי ישראל ובהך ברייתא לא קתני רק שקורע על ערי יהודה בלבד וכקושית הב"י הנ"ל ולכן הוצרך לפרש ג"כ דס"ל להש"ס דילן דהקריעה שלהם אז לא הי' כלל על חורבן אלו העיירות שנזכרו בכתוב זה רק שקרעו באמת על איזו מערי יהודה החרבות כבר שראו בדרך הליכתם וכעין תירוצו של הב"י הנ"ל (והי' לו להב"י שם להביא מד' רש"י ז"ל שברי"ף הנ"ל בזה וכמ"ש]:
אלא דכל זה הוא רק להש"ס דילן הנ"ל אבל הירושלמי הנז' נראה דס"ל באמת דהאנשים הללו לא קרעו כלל על חורבן ערי יהודה כי אם על חורבן המקדש וירושלים לבד ואף שמפורש בקרא שקרעו בגדיהם אז קודם שהגיעו לירושלים ולא ראו אותה אז עדיין בחורבנה ס"ל להירושלמי שם דהקריעה שלהם לא היה על הראיה רק על שמיעת החורבן ששמעו אז בדרך הליכתם וכדתני' התם דאחד השומע שחרבה ירושלים ואחד הרואה חייב לקרוע ולהירושלמי לא ילפינן מהך קרא באמת לרואה רק לשומע לבד ולרואה בחורבנה מסברא ידעינן דלא תהא שמיעה גדולה מראיה (ואף דנראה שיש חילוק בדין בין השומע והרואה דהשומע מהחורבן אינו חייב לקרוע אלא אם ראה פעם אחת בבניינה ואח"כ שמע שחרבה והיינו רק באותו הדור שהיו בעת החורבן אז שראו אותה עדיין בבנינה ואח"כ נתחייבו לקרוע אז כל השומעים מחורבנה אף שלא ראו חורבנה אז עדיין משא"כ הרואה בחורבנה דלעולם חייבים לקרוע אף מי שלא ראה אותה מעולם בבניינה וכגון בזה"ז וכן מוכרח לכאורה מדהשמיטו הפוסקים ז"ל דין השומע מהחורבן ולא הביאו שצריך לקרוע ג"כ וע"כ משום דלא שייך בזה"ז כלל דאפילו קטן שהגדיל ולא שמע מהחורבן עד אחר שהגדיל אפ"ה ודאי דפטור מלקרוע גם בפעם הראשון ששומע מהחורבן כשהגדיל משום דלא ראה מעולם בבנינה או לא שמע עכ"פ בבניינו לעולם בעת שעדין היה הבית קיים דמה ששומע אחר החורבן שהי' הבית קיים לפנים לא מהני מידי לחייבו קריעה עי"ז כששומע אז מן החורבן ג"כ רק בזמן שהי' בהמ"ק קיים אפשר דמי ששמע א בבניינו ג"כ נתחייב לקרוע כששמע אח"כ מן החורבן אבל הרואה בחורבנה ודאי דחייב לקרוע אף מי שלא ראה ולא שמע מעולם כלל בבניינו ולכן הביאו הפוסקים דין הרואה בלבד ולא דין השומע משום דלא שייך כלל בזה"ז וכמ"ש וכן כתב הריטב"א ז"ל להדיא במו"ק שם וז"ל אחד השומע פי' שראה בבניינה ושמע חורבנה ואחד הרואה כגון בזמן הזה עכ"ל הרי נראה דעתו ז"ל להדיא כן דאין השומע מהחורבן חייב לקרוע רק כשראה פעם א' בבנינו עצמו ולא משכח"ל כלל רק כששומע בזמן החורבן לבד ואחר שכבר ראה פעם א' בבנינו וכמ"ש בעז"ה וצ"ע) ולהכי לא נזכר באמת בירושלמי הנ"ל שם כלל דין הרואה ערי יהודה בחורבנן דבאמת להירושלמי לא נפק"ל מהך קרא לקריעת ערי יהודה כלל רק נפק"ל חיובא דקריעה מקרא להשומע מחורבן לבד וכמ"ש והיינו דסמיך לי' בירושלמי הנ"ל להך קרא התם דאחד ששומע בחורבנה כו' ע"ש ונראה מזה דעיקרא דדינא נפק"ל מהך קרא להירושלמי רק לשומע מהחורבן וכמ"ש (וכן מצאתי כעת בפני משה הנדפס מחדש שם עלה דאחד ששמע שחרבה ירושלים כ' וז"ל באותו פעם שחרבה כמו שעשו האנשים האלו כו' ע"ש ומבואר בדבריו דמפרש ג"כ להירושלמי הנז' כמ"ש דס"ל דהקריעה שבכתוב הי' על שמיעת החורבן לבד ולא על הראי' וצ"ל דראי' נלמד מכל שכן וכמ"ש וגם מדבריו ז"ל שם נראה דס"ל ג"כ כמש"ל דעל השמיעה אינו קורע אלא בזמן החורבן לבד ואין דומה שמיעה לראי' בזה דגבי שמיעה כתב שם דשמע באותו פעם שחרבה כו' ובראי' כ' דאחד הרואה עכשיו כו' ע"ש ומשמע דגבי שמיעה לא משכח"ל כלל ששמע עכשיו והיינו כמש"ל בעז"ה) ועכ"פ א"ש מאי דפליגי בזה הירושלמי והש"ס דילן דבירושלמי לא יליף מהך קרא רק למקדש ולירושלים לבד ובש"ס דילן יליף מיני' לערי יהודה וכמ"ש והוא משום דפליגי באמת בעיקר הקריעה הזאת שבקרא דירמי' הנ"ל דהירושלמי מפרש לי' אשמיעה לבד ובש"ס דילן מפרשי לי' אראי' וא"כ ע"כ דעל ראיות ערי יהודה הי' דעל ראיות חורבן המקדש ל"ל שהרי לא הגיעו אז עדיין לירושלי' וכמ"ש וא"ש:
ואין לתמוה בזה דלכאורה איך אפשר לפרש כלל הך קרא דעל שמיעת חורבן הבית היתה קריעה זו דהלא בקרא מפורש שהי' בידם מנחה ולבונה להביא בית ה' ומשמע שלא היו יודעין אז עדיין מהחורבן כלל שהיו רוצים אז להעלות מנחה עדיין בבית ה' אבל כבר כ' רש"י ז"ל בפי' לירמי' שם אהך קרא דמנחה ולבונה בידם להביא כו' וז"ל כשהיו נוסעים מביתם לא היו יודעין מחורבן הבית [ור"ל ולכך הקדישו המנחה והלבונה להביא בית ה' דומיא דנזירים שעלו מן הגולה בבית שני ומצאו בהמ"ק חרב כדתנן בנזיר ל"ב ע"ש בגמ'] ובדרך שמעו (מן החורבן) וקרעו בגדיהם עכ"ל וכ"כ שם הרד"ק ז"ל וע"ש שכ' לתמוה איך לא שמעו עדיין מאב עד תשרי שחרב הבית כו' ונדחק לפרש שחשבו שלא נשרף כולו ונשאר בו מקום שיקריבו שם הנשארים את קרבנותיהם עדיין וכששמעו בדרך שנשרף כל בית ה' קרעו אז בגדיהם ע"ש ובזה אני תמה על הגאון בעל טורי אבן ז"ל שכ' בחידושיו בר"ה י"ח דלמ"ש בקצת מפרשים בשם הירושלמי דגדלי' ב"א נהרג בשבת ע"כ דצ"ל לפ"ד הירושלמי בזה דהריגת גדלי' לא הי' בתשרי שאחר אב שחרב הבית כי אם בשנה שלאחרי' והיה לפ"ז מיום החורבן עד הריגת גדליה כמו שנה ושני חדשים] ע"ש וצע"ג דאיך יתכן כלל לפ"ז שלאחר שכבר שמעו גם בגולה מן החורבן כדכתיב ביחזקאל ל"ג שבחמישי לחודש העשירי שאחר החורבן באתה שמועה לגולה מהחורבן (ע' רד"ק שם כ"ד ור"ה י"ח) ואלו האנשים שהיו בארץ ישראל וסמוכים ביותר לירושלים לא היו יודעין עדיין מן החורבן כל כך זמן עד קרוב לשנה ושני חדשים אח"ז וכמש"ל דהרי מפורש בקרא שבאו לשם אחר שכבר נהרג גדליה ב"א ונהרגו שם ג"כ אחריו וצ"ע ומיהו לש"ס דילן דס"ל דהקריע' שלהם הי' אז על הראיה דחורבן ערי יהודה ולא על שמיעת החורבן כלל וכמ"ש י"ל בזה דודאי כבר שמעו מאז מן החורבן והמנחה והלבונה שבידם אולי רצו להקריב אז בבמה למ"ד דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא וא"כ הותרו הבמות אז (ע' מגילה י' זבחים ק"ז) והיו רוצים להקריב אז בבמה וצ"ע ובזה י"ל קצת דר' אלעזר דאמר הכא במו"ק הנ"ל הרואה ערי יהודה בחורבנן קורע דע"כ דנפק"ל נמי מהך קרא דירמיה הנ"ל אזיל בזה לטעמי' דבחולין ז' אמר שם אליבא דר' אלעזר בן פדת (דהוא סתם ר' אלעזר האמורא דבש"ס) דס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ע"ש וא"כ שפיר נפק"ל מהך קרא דירמי' הנ"ל לראיות ערי יהודה בחורבנן דקורע עליהן דס"ל לר"א דע"כ ל"ל שקרעו אז אשמיעה מהחורבן כדס"ל להירושלמי הנ"ל משום דבאמת דודאי כבר שמעו מאז מהחורבן אחרי שעבר כל כך זמן עד העת ההיא וכמ"ש דלדידי' אין ראי' כלל מהמנחה ולבונה שרצו להקריב אז דנראה מזה לכאורה דעדיין לא ידעו אז מהחורבן וכמ"ש הרד"ק ז"ל הנ"ל משום דר"א לטעמי' דס"ל קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל וא"כ הותרו הבמות וי"ל שפיר לדידי' שהיו רוצים להקריב אז בבמה וכמ"ש וא"ש (ועי' שבועות ט"ז ובתוד"ה קדושתו וע' זבחים ס"א תוד"ה מאי וצ"ע) אלא דאכתי קשה לר' יהודה דאמר בזבחים קי"ג דאין מנחה בבמה ע"ש ובקרא כתיב ומנחה בידם כו' וצ"ע ואולי י"ל דר' יהודה ס"ל איפכא דקדושה ראשונה נמי קדשה לעתיד לבוא. וא"כ הרי לדידי' באמת מקריבין אע"פ שאין בית כדא' במגילה שם ואף שחרב המזבח ג"כ מ"מ י"ל דר' יהודה לטעמי' דאמר בזבחים נ"ט אקרא דביום ההוא קידש תוך החצר דדברים ככתבן שקידש גם הרצפה להקטיר עליה כמו במזבח ע"ש וא"כ לדידי' יכולין להקריב במקדש בלא מזבח על הרצפה עצמה וא"ש ג"כ לדידי' שלא העלו אז קרבן בהמה בידם משום דרבא מסיק התם דמודה ר"י בדמים דזריקת הדם ודאי בעינן על המזבח דוקא משא"כ מנחה דאין בה רק הקטרה לבד שפיר היו רוצים להקריב אז על הרצפה עכ"פ וא"ש ג"כ בזה דבאמת הקש' לכו"ע דהרי בקרא מפורש שהיו רוצי' להבי' בית ה' ומשמע דבמקדש עצמו היה דעתם להקריב אז ולא בבמה ועל כן צ"ל דמאן דמפרש לקרא הנ"ל שכבר ידעו מאז מהחורבן כדס"ל להש"ס דילן וכמ"ש דע"כ דס"ל באמת כמ"ד דקדוש' ראשונ' קדשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית והיינו על הרצפ' וכר"י הנז' וא"ש. אלא דצ"ע ממ"ש התוס' בזבחים שם נ"ט ד"ה עד (וביומא מ"ג ד"ה שלמים) דגם לר"י לא שרי להקטיר על הרצפה אלא כשהמזבח במקומו אבל נפגם המזבח (וכ"ש כשנחרב) לא שרי להקטיר בשום מקום ע"ש.
אך ידי"נ הרה"ג כו' מוהר"י העשיל הלוי נ"י העיר ע"ד בזה דכיון דבקרא לא כתיב רק מנחה ובמנחה הרי כתבו התוס' הנ"ל שם דלכ"ע א"צ מזבח כלל דבזבחים דוקא הוא דבעינן מזבח כדנפק"ל התם מקרא דוזבחת עליו כו' ע"ש וא"ש עכ"ד הרב הנ"ל נ"י בזה אלא דאכתי לכאורה אין קיום לד' הרב הנ"ל נ"י בזה שהרי גם במנחה אף שכ"ש התוס' דיכול להקטירה בלא מזבח אבל אכתי מה יעשו בשיריה דהרי אר"א בזבחים ס' דמזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה שנאמר ואכלוה אצל המזבח כו' בזמן שהוא שלם כו' וא"כ כ"ש כשנחרב המזבח ואיך היו רוצים להתנדב מנחה ולהוציא שיריה לבית הפסול ואין לומר שהיו רוצים להקריב אז מנחת נסכים וכדא"ר במנחות ק"ד דמתנדב א' מנחת נסכים בכ"י והיא כולה כליל שהרי בקרא כתיב מנחה ולבונה ומשמע שהי' לבונ' הבאה עם המנחה והרי מנחת נסכים אין טעין לבונה כלל כדתנן במנחות נ"ט ע"ש ודוחק לומר דמקדישי המנחה היו כולם כהנים ומנחת כהן טעון לבונה כדתנן התם והיא ג"כ כליל וצ"ע ואולי י"ל שהי' מנחת נסכים ולבונה הבאה בפ"ע ע' מנחות ק"ו וא"ש דקטורת ג"כ לא בעי מזבח כדא' בזבחים שם נ"ט דמזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו וע"ש בתוס' וצ"ע:.
והנה לכאורה הי' יש לתמוה באמת על פי' רש"י ז"ל בירמי' הנ"ל דנראה שפירושו בזה שם הוא נגד הש"ס דילן במו"ק שם דיליף מהך קרא דחייב לקרוע כשרואה ערי יהודה בחורבנן וכמש"ל ומשמע בפשיטות דהש"ס מפרש דקריעה שלהם הי' על הראי' דערי יהודה ולא על השמיעה כלל כמ"ש וגם הוא סותר א"ע לפירושו ברי"ף הנ"ל שפי' רש"י עצמו להדיא דעל חרבות ערי יהודה קרעו בגדיהם וכמ"ש. אך למש"ל דהירושלמי וש"ס דילן באמת פליגי בזה אם הקריעה שלהם הי' על שמיעת החורבן או על ראיות ערי יהודה וכמ"ש א"ש בפשיטות דפי' רש"י ז"ל שבירמיה הנז' הוא ע"פ הירושלמי הנ"ל ופירש"י שברי"ף הנז' הוא ע"פ הש"ס דילן בזה וא"ש:
אמנם בעיקר דברי הב"י ז"ל הנ"ל דפשיטא לי' מילתא בזה דכל הפוסקי' ס"ל דאין צריכין לקרוע רק על ערי יהודה בלבד ולכן החליט שם דגם הטור ז"ל שכ"ש להדיא הרואה ערי ישראל בחורבנן כו' דע"כ לאו דוקא קאמר הכי ע"ש בב"י (ובב"ח ז"ל שם בזה והביא ג"כ מפי' רש"י והרד"ק בירמיה הנ"ל ע"ש) אבל לענ"ד מד' התוס' במו"ק שם בד"ה משכם ומשילה ומשומרון שכ' וז"ל לא שייך הכא למיפרך ואימא עד דאיכא תלתא עכ"ל (וכלומר דלעיל שם אהא דקתני בברייתא על נשיא ואב"ד ועל שמועות רעות ונפק"ל מקרא דעל שאול ועל יהונתן ועל עם ה' וגו' ופריך שם ואימא עד דהוו כולהו ומשני על על הפסיק הענין והכא לא שייך למיפרך נמי הכי דאימא עד דחזא תלתא עיירות חריבות דוקא כדפריך לעיל כה"ג משום דהתם ג' דברים נפרדים המה נשיא וגם אב"ד ועם ה' אבל הכא מה לי תלתא מה לי חד מנייהו ועוד דודאי דכל אלו שמונים אנשים לא היו בכל השלשה מקומות הללו רק שקצת מהם היו בשכם וקצת מהם בשילה וקצת בשומרון וכל אחד קרע בגדיו בעיר שהי' שם) ונראה פשוט עכ"פ להדיא מד' התוס' אלו שהם מפרשים בפשיטות שהאנשים ההם קרעו על חורבן הנך עיירות שראו דקחשיב להו בקרא דהיינו על שכם או שילה או שומרון ושלא כפי' רש"י שברי"ף ז"ל הנז' ונראה להדיא מד' התוס' הנ"ל דע"כ ס"ל דערי יהודה דקתני בברייתא דודאי לאו דוקא קתני הכי אלא דה"ה לכל ערי ישראל ואפשר דה"נ ס"ל להטור ז"ל באו"ח הנ"ל כד' התוס' בזה ודלא כמ"ש הב"י ז"ל הנז' ורק דממ"ש הטור ביו"ד ס' ש"מ צ"ע). ואף שיש להוכיח באמת מתוך קושית התוס' ז"ל בפשיטות דהעיקר בזה כד' הפוסקים ז"ל דס"ל שא"צ לקרוע רק על ערי יהודה בלבד וממילא אין מקום לקושית התוס' ז"ל מעיקרא קרא בזה כלל ופשוט אבל עכ"פ מה שהחליט הב"י ז"ל שאין שום אחד מהפוסקים דס"ל דצריך לקרוע גם על כל ערי ישראל והנה באמת מד' התוס' הנ"ל מוכח דס"ל דעל אחת מהערים האלה צריך לקרוע ג"כ אע"ג שכולן הם מערי ישראל וכמ"ש:
ומתוך מ"ש בעז"ה בד' התוס' הנ"ל דמוכח דס"ל ודאי שנא כד' כל הפוסקים הנ"ל בזה כיון דמפרשי דהקריע' היה באמת על חורבן אנו העיירות שנזכרו בכתוב כאן אף שהם מערי ישראל וכמ"ש א"ש ג"כ בזה מה שיש לתמוה לכאורה מד' התוס' הנ"ל על מ"ש בס' ברכי יוסף להגאון חיד"א ז"ל בשם החסד לאברהם ז"ל והובא בשערי תשובה כאן שכתב שנהגו העולם שלא לקרוע על חברון וכתב ששמע בשם גדולים לפי שחברון מערי מקלט הוא כדכתיב ביהושע כ' חברון ביהודה ולאו מערי יהודה מקרי עכ"ל ולכאורה הוא תמוה טובא שהרי מד' התוס' הנ"ל מוכח לכאורה בהדיא דלא כהחסד לאברהם הנ"ל בזה דמתוך קושיתם מוכרח דס"ל דהקריעה שבכתוב ודאי היה על חורבן אלו העיירות שנזכרו כאן באמת וכמ"ש והרי לדע' החסד לאברהם הנ"ל לכאורה אין מקום לומר כן כלל דהרי שכם נמי כתיב הכא בין הנך ג' עיירות הננו והרי שכם ג"כ עיר מקלט הואי כדמפורש בקראי דיהושע שם וכדחשיב להו בברייתא דמכות (דף ט') שכם בהר אפרים וע"ש וא"כ איך סלקא דעתך לומר כלל דאין חייבין לקרוע כי אם על ראיית חורבן שלשה עיירות דווקא שהרי ודאי דלא עדיפא בזה עכ"פ עיר שכם מעיר חברון שאין צריך לקרוע עלי' אף למאי דקיי"ל דגם על חורבן עיר אחת צריך לקרוע באמת ואפ"ה אין קורעין על חברון מפני שנתנה לעיר מקלט ולא נתחלקה לשבטים כלל וא"כ ה"ה לעיר שכם שהיתה ג"כ עיר מקלט וכמ"ש וכיון דלמאי דדחו התוס' קושיא זו באמת וכתבו בפשיטות דהכא לא שייך למיפרך ואימא עד דאיכא כולהו וכמש"ל א"כ ודאי דס"ל דקורע על שכם בפ"ע וא"כ פשוט לכאורה דה"ה נמי לחברון דקורעין עליה ג"כ ודלא כהחסד לאברהם הנ"ל:
אך למש"ל א"ש בפשיטות דאין שום סתירה כלל מד' התוס' הנ"ל לד' החסד לאברהם הנ"ל שהרי כבר כתבנו דע"כ דהתוס' ז"ל חולקים בזה באמת ע"ד כל הפוסקים הנ"ל וס"ל ודאי דצריך לקרוע באמת על כל ערי ישראל ג"כ והא דקתני בברייתא ערי יהודה לבד ע"כ דס"ל דלאו דוקא הוא וכמש"ל וא"כ הדבר פשוט דאין להביא שום ראיה מד' התוס' האלו לדין קריעת עיר חברון כלל שהרי עד כאן לא כתב החסל"א לחלק בעיר חברון בזה אלא משום דכל ערי מקלט ניתנו לבני לוי לשבת בהם כדמפורש בקרא בפ' מסעי וביהושע שם וכיון דניתן ללוים ס"ל דמה"ט לא חשיב' עוד מערי יהודה כלל (אף דפרוודהא דידה ניתן לכלב כמש"ל) והרי היא ככל ערי ישראל דקיי"ל באמת להלכה שא"צ לקרוע רק על ערי יהודה לבד וכד' כל הפוסקי' הנ"ל וכמ"ש. משא"כ להתוס' דע"כ ס"ל באמת דאה"נ דצריך לקרוע על כל ערי ישראל ודלא כהפוסקים הנ"ל וכמש"ל וא"כ פשוט דלדידהו לא גרע עיר שכם מידי אף שהיתה עיר מקלט טפי משאר ערי ישראל עכ"פ ומשו"ה פשיטא להו דצריך לקרוע על שכם וה"ה ודאי לחברון דמאי שנא מכל ערי ישראל ואמנם לדידן דלא קיי"ל כהתוס' בזה וכמ"ש הב"י שכן המנהג שלא לקרוע על כל ערי ישראל אפשר דה"ה לחברון דדמי נמי לערי ישראל בזה לפי שלא ניתנה רק ללוים וכמ"ש ועכ"פ אין ראיה לדינא בזה מתוך ד' התוס' הנ"ל דלא קיי"ל כוותייהו וכמ"ש:.
ונחזור למש"ל דלפי' הרמב"ם ז"ל הנז' דודאי דלדידי' צ"ל דבצופים קרעו על ירושלים בלבד וכמ"ש א"כ נשאר קושית מהר"ש יפה ז"ל הנז' דדוחק לומר גם לפ"ז דאולי בהך עובד' דהני תנאי מיירי נמי כשכבר ראו בתוך ל' יום את המקדש עצמו בלבד וקרעו אז עליו בלבד וכגון שעלו מדרך המדבר ולא ראו אז רק את המקדש בלבד וירושלים לא ראו אז ולכן לא קרעו עתה רק על ירושלים בלבד (דא"צ לחזור ולקרוע גם על המקדש כשרואהו בתוך ל' יום וכמ"ש רמ"א ז"ל בהגה"ה ס"ס תקס"א) וכמש"ל לפי' רש"י ז"ל הנ"ל להיפך דלפי' הרמב"ם ז"ל ודאי דדחוק לפרש כן כלל שהרי פשטא דד' הבריית' הנ"ל דקתני דכיון שהגיעו לצופים קרעו בגדיהם ודאי משמע דהיתה קריעה בפ"ע כדין הקריעות שעל ירושלים והמקדש דשיעורן טפח ואם איתא דכבר ראו המקדש בתוך שלשים יום וכבר קרעו אז עליו כדין א"כ שוב לא היו צריכין לקרוע עוד עתה כדין קריעה על ירושלים בפ"ע רק להוסיף על הקרע שעל המקדש כל שהוא וכדתני במו"ק שם דרק מוסיף על ירושלי' ומוק"ל בדפגע במקדש בריש' וכמש"ל ופשוט דה"ה כשרואה ירושלים אחר איזו זמן כל שהוא בתוך שלשים:
ולכן יש לנו ליישב בעז"ה קושיא זו עם כל מה שדקדקנו לעיל בד' אגדה הנ"ל הכל ע"ד הפלפול בזה בעז"ה רק כי ראינו להקדים בתחלה דבר התשובה שלהלן בסימן שאחר זה בעז"ה דשייך ג"כ לסוגיא אחת במס' זו ומתוך זה יתבאר ג"כ ע"ד הפלפול בעז"ה כל מאי דשייך עוד לסיום דבר התשובה הזאת ולהך דינא שכתבנו למעלה בעז"ה והוא -