אור ברסלב
ראשית בכורים חלק א › סימן ה

ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן

חלק א · סימן ה

סימן ד

הן ראיתי להביא כאן נוסח שטר מכירת חמץ אשר יצא כעת מאתנו בעז"ה ע"פ הסכמות הגאונים הגדולים היושבים על כס ההוראה בפ"ק יצ"ו, ה' עליהם יחיו, והרבה דברים אשר הי' נלע"ד מהנחוץ להוסיף ולתקן כעת בנוסח זה, מהנוסח אשר נהגו בו מאז בפ"ק יצ"ו, תקננו והוספנו בו כעת בעז"ה (מטעמים ונימוקים המבוארים אצלינו בכ"י באורך בזה בעז"ה. ויבואר במק"א אי"ה). ובתחלה ראיתי להביא כאן נוסח שטר הרשאה אשר חדשנו בעז"ה בפ"ק לכל הבאים למכור חמצם להא"י על ידי האנשים הנבחרים לחתום עצמם על השטר מכירה החמץ שמוסרים להא"י והמה העושים עמו כל הקנינים שאפשר לעשות במכירה זו ע"פ הדת בעד כל המוכרים חמצם על ידם, (וכמו קנין הכסף, וקנין חזקה, וקנין מטלטלין אגב קרקע, וקנין השטר וקנין חליפין, וקנין חצר, וסיטומת' והוא ת"כ ועוד איזו קנינים שאפשר לעשות בזה וכמבואר הכל בהשטר מכירה להלן, (ומ"ש הגאון בעל מקור חיים ז"ל בביאורים ס' תמ"ח סוף אות ט' דע"י שמוכרין להא"י גם המקום שהחמץ בתוכו הו"ל כמו משיכה ג"כ וכמ"ש הש"ך ביו"ד ס' ש"ך סק"ט דקונה לו רשותו במקום משיכה ע"ש, צ"ע לענ"ד ושם בביאורים אות ה' לא כתב אלא דכשעומד בחצירו דלא מחסרא משיכה קונה במעות לבד ע"ש וע' בב"ב פ"ד ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל פ"ה דמע"ש מ"ט שכ' דמכלל הכח שנקנין בו המטלטלין הוא שכירות המקום שהמטלטלין שם לפי שהקרקע נעשית רשות השוכר והמטלטלין שבו כאלו הוא משכן ונתנן ברשותו עכ"ל וצ"ע ואכמ"ל) ונודע כי בכל הקנינים הנ"ל יש בהם כמה ספיקות לדינא באמת רק שמתנים עמו שיקנה ע"י הקנין המועיל ע"פ הדת בזה כנודע) וכל הבאים למכור חמצם המה נותנים כח והרשאה בזה כדת להחותמים על השטר מכירה בעדם שיהי' כל מעשיהם בדבר המכירה הלז להא"י בעדם כעשייתם בזה ופיהם כו' וככל נוסח שטרי ההרשאות הנעשים ע"פ הדת בכל דבר [ובאמת למ"ש הגאון בעל מקור חיים ז"ל בביאורים שם אות ט' דאם השליח לבד חותם עצמו בשטר מכר שמוכר קרקע המשלח והמוכר עצמו איננו חותם כלל על השטר מכירה הלז דנראה דלא מהני חתימת השליח לבד בזה דכיון דקרקע אין נקנה רק בשטר ושטר בלא חתימת ידו של המוכר רק של שליח לבד לאו שטרא הוא כלל דהא לאו שטר ראי' הוא נגד המשלח וכל שטר שאין ראיה מתוך השטר לא מהני לקנות בו כו' ע"ש וא"כ ע"י שטר ההרשאה שחותמים המוכרין בעצמן שנותנין רשות להנבחרים בזה למכור כל המקומות שהחמץ שלהם מונחים בהם במכירה גמורה כו' (והיינו אותם המקומות שהם שלהם בעצמם ושייך להם לחלוטין ולא בשכירות לבד וכמבואר בהשטר מכירה בזה) והשטר הרשאה שחותמין המוכרין בעצמן בזה מוסרים ג"כ להא"י כנודע, וא"כ אפשר דמועיל בזה להשטר מכירה ג"כ באמת שהרי יש ביד הא"י שטר ראי' ג"כ שהמוכרין הקרקע שלהן עשאו להנבחרים החתומים על השטר מכירה שבידו שלוחים כדת למכור את כל המקומות שלהם ג"כ ובצירוף שטר ההרשאה הנ"ל עם שטר המכירה שמוסרים יחד להא"י כנודע אפשר דע"י זה הו"ל כאלו חתם המוכר עצמו על השטר מכירה בזה ומהני שפיר אף לד' המקור חיים הנ"ל וע"כ הי' לנו לדקדק לכאורה שהמוכר בעצמו יחתום על השטר ההרשאה הנ"ל עכ"פ וצ"ע ומצאתי אח"כ כעין נוסח שטר הרשאה שלנו בזה גם בשו"ת נחלת שבעה סוף ח"ב ע"ש רק שחסר שם באמת עוד דברים רבים הנחוצים לענ"ד בזה ונצרך כמה תיקונים שם לענ"ד ע"ש ובנוסח שטר ההרשאה שלנו מתוקן הכל בעז"ה] :

והנה מה שיש לנו להאריך בכל פרטי דינים מהקנינים הנ"ל אכ"מ כעת ויבואר במק"א אי"ה רק דבר אחד ראיתי להזכיר בזה בעז"ה בדין המבואר בנו"ב מה"ת חא"ח ס' ס"ג במי ששכח למכור חמצו עד אחר חצות בע"פ שאין הישראל יכול למוכרו עוד שאין החמץ ברשותו אז מן התורה אבל מ"מ הא"י יכול לזכות אז בהחמץ כזוכה מן ההפקר (ונ"מ דאת"ל דהאינו יהודי קונה אז החמץ א"כ שוב לא עבר הישראל על בל יראה כלל דהא דעשאו הכתוב להחמץ כאלו הוא ברשותו של ישראל לעבור עליו בב"י אינו אלא כשלא זכה שום אדם אחר בהחמץ כלל ורק שאינו של הישראל משום איסור הנאה לבד בזה לחוד הוא דאמרינן דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו כו' אבל כשזכה א"י בהחמץ בקנין גמור בזה ודאי לא אמרינן כלל דאפ"ה יהי' כאלו הוא ברשות הישראל לעבור בב"י כיון דלאו משום איסור הנאה לחוד הוא שאינו ברשותו של הישראל רק משום דאתי לרשות אחר באמת והו"ל כמו בור כו' ע"ש וא"כ למאי דקיי"ל דעד הלילה ליכא בל יראה כי אם עשה דתשביתו לחוד וכיון דאתי החמץ לרשות זוכה קודם הלילה שוב לא עבר הישראל על החמץ ההוא רק בעשה לחוד ובעשה לבד לא מצינו שקנסו חכמים לאסור החמץ בהנאה אחר הפסח ורק בלאו דב"י לחוד קנסוהו כדא' בגמ' וכ"כ בשאג"א ס' ע"ט (ובפמ"ג ס' תמ"ג בא"א סק"א כ' בפשיט' דגם אם עבר בעשה לבד ג"כ קנסוהו ע"ש וכן בס' תמ"ח שם בא"א ס"ק ב' כ' בשם שו"ת פנ"י ז"ל ג"כ (כהנ"ב והש"א הנ"ל) דבעשה לחוד לא קנסוהו והפ"מ שם כ' ע"ז דמשמע מכמה פוסקים דאף אם לא עבר רק בעשה דתשביתו קנסוהו בזה ע"ש) ואף שהדבר פשוט שאם בא הישראל אחר חצות לשאול מה יעשה בחמצו ששכח למוכרו שמורין לו ודאי דחייב לבערו משום עשה דתשביתו מ"מ אם לא בא לשאול אז עד אחר שכבר זכה בו הא"י קודם הלילה בקנין גמור כגון במשיכה או בהגבהה כדלהלן, שוב אין מורין להישראל לבערו ומותר החמץ לאחר הפסח להישראל כיון דלא עבר עלי' בב"י וכמ"ש כך הוא לדעת הגאון בעל נוב"י ז"ל ע"ש וכ"כ הפמ"ג ז"ל בא"א סוף סי' תמ"ג בזה דכל שבא החמץ לרשות זוכה אף בתוך הפסח שוב לא עבר הישראל על ב"י מכאן ואילך ע"ש ומ"מ יש מהאחרונים ז"ל דלא ס"ל הכי וע' בחתם סופר ס' קי"ד ובמק"ח בבאורים סוף ס' ת"מ דנראה דפליגי בכל זה ע"ש ובמק"א יבואר אי"ה) ואמנם לא מהני רק כשמשך הא"י אז החמץ לרשותו או שקנה כל החמץ בהגבהה וכזוכה מן ההפקר, אבל אם אינו יכול למשוך כל החמץ ורק שרוצה הא"י לקנות החמץ ע"י קנין חזקה במקום שהחמץ מונח שם או שיקנה המקום בקנין כסף מהישראל וע"י זה ירצה הא"י לקנות גם החמץ בקנין מטלטלין אגב קרקע לבד העלה הגאון בעל נו"ב ז"ל שם דלא מהני כלל בזה כיון דהחמץ אין לו בעלים אז ואין כאן דעת אחרת מקנה כלל לא מהני קנין אגב בכל כה"ג דהו"ל כהפקר ובהפקר לא שייך קנין אגב כלל רק אם היה עומד אז הא"י בצד המקום שהחמץ מונח בו אז הי' קונה החמץ ג"כ מתורת חצר וע"ש בנוב"י בזה אבל כשאינו עומד אז בצד המקום ההוא שאינו יכול לקנות רק מתורת אגב לבד לא מהני כלל בהפקר כמ"ש עכ"ד הנו"ב ז"ל שם בזה ע"ש:

ויען כי בעיקר ד' הנו"ב ז"ל בדין זה יש מחלוקת בין האחרונים ז"ל באמת דהגאון בעל קצות החושן ז"ל בס' ער"ה ס"ג העלה שם דגם הפקר נקנה במטלטלין אגב קרקע כשהיו צבורין בתוכה ע"ש אך הגאון בעל נתיבות המשפט ז"ל בס' ר"ב ס"ק ב' ובס' ער"ה ס"ק א' חלק עליו וס"ל כד' הנו"ב ז"ל הנ"ל דאפי' בצבורין לא מהני בהפקר וע"ש שהביא ראיה בזה מד' הר"ן ז"ל בפ"ק דקידושין שכ' דקנין אגב דמי לדין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק באחת מהן דהקנאה ריעא נינהו (כצ"ל וכ"ה בר"ן שם ומש"ש בנתיבות דזביני ריעי כו' טס"ה ע"ש) ומשו"ה בעינן בהו שיתן דמי כולן דוקא ע"ש וא"כ יש ללמוד מדבריו דה"נ לענין הפקר דקיי"ל בב"ב ד' נ"ג דבעשר שדות כו' והחזיק באחת מהן לא קנה כולן וע"ש ברשב"ם ז"ל וה"נ בקנין אגב לא מהני מה"ט בהפקר ע"ש ולענ"ד צ"ע בזה דמד' הר"ן ז"ל הנ"ל שכ' דקנית מטלטלין אג"ק הו"ל הקנאה ריעא כמו בעשר שדות והחזיק באחת מהן כו' נראה להדיא דלא קאמר הכי רק כשלא היו המטלטלין צבורין בתוכה ולא קנה המטלטלין בכה"ג רק כשאומר לו המוכר בהדיא קני המטלטלין אגב קרקע זו כדמסיק בקידושין כ"ז דבזה ודאי דלכו"ע בנכסי הפקר לא מהני באמת וכמ"ש גם הקצה"ח ז"ל שם והרי מבואר כם בר"ן וברש"י ז"ל ד"ה בד"א דמטלטלין הנקנים עם הקרקע כשדה שאינה סמוכה לה דמי ומשו"ה בעינן בכה"ג שיתן דמי כולן דוקא לד' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל בזה ע"ש ומדכ' דהו"ל המטלטלין כו' כשדה שאינה סמוכה כו' משמע להדי' דמיירי במטלטלין שאינן צבורין בתוכה דאמסקנא דההיא סוגיא דקידושין הנ"ל דמסיק דצבורין לא בעינן כו' עלה קאי רבא התם לגי' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל וא' דל"ש אלא שנתן דמי כולן כו' ובכה"ג דוקא הוא דמדמינן לה שפיר לקנין דעשר שדות בעשר מדינות לפי' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל אבל בצבורין בתוכה הדבר פשוט דגם לד' רש"י והר"ן הנ"ל לא בעינן כלל שיתן דמי כולן דלא דמי כלל לעשר שדות בעשר מדינות שאינם סמוכות יחד וכמ"ש וא"כ עכ"פ אין שום ראיה מהר"ן הנ"ל דגם בצבורין לא מהני בהפקר כלל דעד כאן לא כ' שם דקנין אגב הו"ל הקנאה ריע כמו עשר שדות שאינן סמוכות כו' אלא כשאינן צבורין בתוכה דאז דוקא הו"ל כעשר שדות שאין סמוכות וכמ"ש (ובזה יהי' נסתר ג"כ קצת מדברי הגאון הג' בעל באר יצחק נ"י בס' ד' בזה):

ואמנם אף שלכאורה אין להכריח מד' הר"ן ז"ל הנ"ל דגם בצבורין לא מהני בהפקר דבאמת נראה דלא מיירי שם בדבריו הנ"ל רק באגב בלבד בלא צבורין וכמ"ש אולם נרא' דעכ"פ לד' הר"ן ז"ל הנ"ל אין לנו הכרח בהיפך ג"כ לאידך גיסא ולומר דודאי מהני צבורין גם בדליכא דעת אחרת מקנה מהך דב"ק ד' קי"ח דמוק"ל ר' פפא להא דפליגי התם ר"א ורבנן בהגוזל פרה כו' דכשהיתה הפרה רבוצה בשדה מיירי ולר"א דא' קרקע נגזלת קנה הפרה אגב השדה להתחייב בגזלה דפרה ג"כ משום דמטלטלין נקנין אגב קרקע וכמו שפירש"י ז"ל שם בזה וא"כ מוכח משם להדיא דעכ"פ בצבורין מהני גם בקנין מטלטלין אגב קרקע אף כשאין שם דעת אחרת מקנה אותו וכמו בגזילה דאין כאן דעת אחרת מקנה אותו כלל וכמו שהכריח הגאון בעל קצות החושן שם בדין זה מהך סוגיא דב"ק הנ"ל ע"ש אמנם לד' הר"ן ז"ל הנ"ל דמדמי הך הקנאה ריעא דהחזיק בעשר שדות כו' לקנין מטלטלין אגב קרקע וכמ"ש יש מקום לדחות בפשיטות לענ"ד מהך דב"ק הנ"ל וי"ל דבאמת ר' פפא לשיטתו הוא דס"ל ודאי הכי דמהני הקנין דמטלטלין אגב קרקע גם היכא דליכא דעת אחרת מקנה אותו משום דאיהו ס"ל גם באידך הקנאה ריעא דעשר שדות והחזיק באחת מהם דקנה כולם גם בנכסי הפקר וכדמוכח בב"ב נ"ו בהך דינא דמחזיק בנכסי הגר ואין שם לא מצר ולא חצב דא"ר פפא גופא התם דאם החזיק באח' משדותיו קנה כל השדות הנקראו' על שמו שהי' משקה הגר אותם מבור אחד וע"ש ברשב"ם ז"ל בזה וכבר כתבו הראשונים ז"ל שם דצ"ל דהך דר' פפא פליגא אאידך דר' פפא גופא בב"ב נ"ד דא' גבי שדה שאינה מסויימת במצריה דלא קנה אלא כשתי חרישות של צמד בקר לבד ע"ש וה"ה ז"ל בפ"א מה' זכי' הי"ג כתב בשם הרשב"א ז"ל דצ"ל דהך קמאי דר' פפא אליבי' דרב אמרה התם ובתראי דר' פפא הנ"ל שם אליבא דר' מרינוס הוא ופליגי וע"ש במ"מ ז"ל בזה ועכ"פ י"ל לפ"ז דהך דר"פ בב"ק קי"ח הנ"ל אזלא כאידך דר' פפא אליבא דר' מרינוס הנ"ל דס"ל דגם בהקנאה ריעא דהחזיק באחת מעשר שדות כו' דמהני לקנות כולם אף בנכסי הגר דליכא דעת אחרת מקנה אותו כל שהם נקראות על שמו ואף שלא החזיק רק באחת מהם וכמ"ש ולהכי ס"ל לר"פ נמי בב"ק הנ"ל גבי קנין דמטלטלין אגב קרקע דמהני לקנות שפיר אף היכא דליכא דעת אחרת מקנה אותו וכמו בגזלן דהתם כל שהיו המטלטלין צבורין שם וכדא' ר"פ להדיא התם כגון שהיתה הפרה רבוצה כו' דמשמע דוקא רבוצה בתוכה אבל אם גזל שדה ונתכון לקנות בגזילה גם המטלטלין של הנגזל שהיו במקו' אחר ודאי דלכו"ע לא מהני בזה ואע"ג דקיי"ל דאגב לא בעי ציבורין צ"ל דשאני הכא משום דליכא דעת אחרת מקנה וכמש"ש הגאון בעל קצות החושן ז"ל ג"כ בזה והיינו משום דר"פ לטעמי' בהא דגם באידך הקנאה ריעא דהחזיק באחת מעשר שדות ס"ל דלא מהני לקנות בנכסי הפקר אלא בשדות הסמוכות לבד וכשאין שם מיצר מפסיק כלל דאז דוקא קנה השדות של אותו הגר הסמוכות יחד ושהי' משקה אותם מבור אחד וכמ"ש ולא דמי למכר שיש דעת אחרת מקנה דמהני בזה אפי' בעשר מדינות וכמ"ש אבל במקום שאין שם דעת אחרת מקנה ס"ל להך לישנא דר' פפא בזה דלא מהני לקנות כולם רק אותם הסמוכות יחד לבד ושאין ביניהם מיצר מפסיק וכמ"ש וה"נ ס"ל להך לישנא דר"פ דלא מהני נמי בקניית מטלטלין אגב קרקע במקום שאין דעת אחרת מקנה כגון בגזלן רק בצבורין בתוכם דוקא וכמ"ש ועכ"פ י"ל דשפיר ס"ל להך לישנא דר"פ דמהני ודאי לקנות מטלטלין אגב קרקע אף היכא דליכא דעת אחרת מקנה אותו כל שצבורין בתוכה עכ"פ משום דאזיל לטעמי' בהא וכאידך דר"פ אליבא דר' מרינוס הנ"ל דס"ל נמי גם באידך הקנאה ריעא דהחזיק באחת מעשר שדות דמהני נמי לקנותם יחד אף במקום שאין שם דעת אחרת מקנה אותו כל שהם סמוכות יחד עכ"פ וכמ"ש:

ובזה י"ל ג"כ דגם אידך מילתא דר' פפא בב"מ י"א גבי טובת הנאה דמתנות דא"ר התם דהו"ל כמו הפקר בזה ואינם נקנים בקניית מטלטלין אגב קרקע אף שהיו צבורין בתוכה רק בתורת חצר לבד ומשו"ה בעינן בכה"ג התם שיהיה עומד בצד חצרו דוקא ע"ש ור' פפא מסיק התם דאה"נ דרק מתורת חצר לבד הי' הקנין דר"ג וזקנים שם גבי מתנות הנ"ל ואפ"ה לא היו צריכין להיות עומדין בצדן שם משום דקניית החצר של ר"ג להזקנים הי' ע"י דעת אחרת מקנה בזה ומש"ה קנו שפיר המתנות אף דחשיבי באמת כאין דעת אחרת מקנה אותם משום דהו"ל כמו הפקר וכדרבא התם וכמ"ש מ"מ כיון דעכ"פ קנו את החצר מדעת אחרת שהקנה אותם אז ר"ג את המקום שפיר קנו עי"ז גם המתנות ע"י קנין החצר אף דהמתנות עצמן הו"ל כאין דעת אחרת מקנ' אותן וכמ"ש המרדכי ז"ל שם בזה וע"ש בקצות החושן ס' ער"ה הנ"ל ועכ"פ מדהוצרך ר"פ לאוקמי התם בקנין חצר דוקא וכמ"ש משמע דאלו בקנין אגב ודאי דס"ל כרבא התם בזה דלא מהני לקנות כלל המתנות באגב קרקע משום דהמתנות הו"ל כמו הפקר ובמקום שאין שם דעת אחרת מקנה להמטלטלין עצמן ג"כ לא מהני לקנות המטלטלין באגב לבד אף כשצבורין בתוך הקרקע ואף דבקרקע עצמה יש דעת אחרת מקנה באמת מ"מ כיון שבהמטלטלין אין שם דעת אחרת מקנה לא קנה המטלטלין בתורת אגב ואף כשצבורין בתוכה רק מתורת חצר לבד וכמ"ש וע"ש בד' הגאון בעל קצות החושן ז"ל ובד' הגאון בעל נתיבות המשפט ז"ל מ"ש בזה ולכאורה לפ"ז תקשי נמי טובא דרב פפא אדר' פפא באמת בזה שהרי בב"ק קי"ח הנ"ל מוכח דס"ל לר"פ גופא דגם בגזילה דאין שם דעת אחרת מקנה גם בהקרקע כלל ואפ"ה ס"ל ע"כ התם דמהני לקנות גם המטלטלין בתורת אגב אף שאין שם דעת אחרת מקנה כלל וכמ"ש אבל למש"ל א"ש בפשיטות די"ל דהך דרבא ודר' פפא בב"מ י"א הנ"ל אזלא כאידך דר"פ אליבא דרב בב"ב ד' נ"ד הנ"ל דס"ל נמי גבי אידך קנין ריעא דהחזיק באחת מהשדות דגבי נכסי הפקר לא מהני לקנות לשום שדה אחר כלל אף כשסמוכה לה ואף שאין ביניהם מיצר כלל וס"ל התם לר"פ גופא דלא קנה אלא במלא שתי חרישות של צמד בקר לבד וכמ"ש ומשו"ה שפיר ס"ל לרבא ולרב פפא גופי' בב"מ י"א הנ"ל בפשיטות גבי אידך קנין ריעא דמטלטלין אגב קרקע ג"כ דה"נ לא מהני במקום שאין שם דעת אחרה מקנה בזה לקנות המטלטלין כלל אף כשצבורין בתוכה ורק מתורת חצר לבד וכמ"ש ורבא נמי לשיטתו בקדושין כ"ז הך דמדמי קנין דמטלטלין אגב קרק' לקנין דהחזיק באחת מעשר שדות לגי' דידן שם (שהיא גי' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל בזה אבל לגי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל שם לא קאי רבא אלא אמימרא דשמואל התם דהחזיק באחת מעשר שדות לבד וכמ"ש הכ"מ פ"ג מהל' מכירה ה"ח ע"ש) ומשו"ה ס"ל נמי בב"מ י"א הנ"ל דלא מהני במתנות דהו"ל כהפקר הך קנין דמטלטלין אגב קרקע אף בצבורין וכמ"ש (רק דלמש"ל דלא קאי רבא בקידושין שם רק באינן צבורין לבד צע"ק וי"ל ואכמ"ל) ועכ"פ לא ק"מ מדר' פפא דב"ק הנ"ל אדר' פפא בב"מ הנ"ל וכמ"ש בזה די"ל דתליא באמת באידך הנך תרי לישני דמצינו אליבא דרב פפא גופא בב"ב נ"ד ונ"ו הנ"ל דמשמע לכאורה נמי התם דע"כ דפליגי אהדדי וכמ"ש וע"כ צ"ל דחדא מיניהו אמרה משמי' דרב וחדא משמי' דר' מרינוס ופליגי אהדדי באמת וכמ"ש ה"ה בשם הרשב"א ז"ל הנ"ל וא"כ י"ל בפשיטות דה"נ פליגי בהא אידך הרי לישני דרב פפא בב"ק ובב"מ הנ"ל וחדא ע"כ אזלא אליבא דרב ואידך אזיל אליבא דר' מרינוס הנ"ל וכמ"ש בעז"ה וא"ש (ובזה נפלו כל דברי הפלפולים של הגאונים בעל קצות החושן והנתיבות המשפט ז"ל הנ"ל מ"ש בזה באורך ע"ש וגם נ"ל ליישב בפשיטות בזה קושיית הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בסימן ע"ז שהקשה שם אהא דעולא בב"מ י"א הנ"ל דא' דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו ע"ש ופריך עלי' התם ר"א מהך דר"ג וזקנים הנ"ל ומשני לי' עלה דלא הקנה להם ר"ג אלא במטלטלין אגב קרקע ופריך עלה רבא התם דטובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע כו' והשתא לעולא דס"ל דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו דוקא ע"כ צ"ל ודאי דס"ל דטובת הנאה שפיר הוה ממון לקנות ע"ג קרקע בזה והשתא תקשי דעולא אדעולא שהרי עולא גופא ס"ל בקידושין נ"ח דטובת הנאה אינה ממון ע"ש (וכן קשה לי קצת דר' אבא אדר' אבא להיפך בזה דמדפריך עלי' דעולא בקידושין שם ממתניתין דהמקדש בתרומות כו' ש"מ לכאורה דס"ל לר' אבא דטובת הנאה הוי ממון ע"ש ובב"מ שם מסיק רבא אליבא דר' אבא גופי' דס"ל דטובת הנאה אינה ממון כו' ע"ש ואם באנו לחלק קצת בין הנושאים בזה א"כ נצטרך לומר דע"כ דפליגי בסברו' הפוכות בדין זה ודו"ק וצ"ע) וכן הקשה השאגת ארי' ז"ל שם דר' יהושע אדר' יהושע בזה ג"כ דבפסחים מ"ו מוכח דע"כ דס"ל לר' יהושע ודאי דטובת הנאה אינה ממון ע"ש וא"כ למאי דקיי"ל בב"מ הנ"ל דבעינן שיהי' עומד בצד חצרו דוקא ע"כ צ"ל דהך דר' יהושע שהקנה ג"כ התרומת מעשר שבו לראב"ע אז ע"י המקום כדתנן בפ"ה דמע"ש לא הי' רק ע"י הקנאת מטלטלין אגב קרקע לבד או כדאמר רב פפא התם דאה"נ שהי' ע"י קנין חצר רק דבמקום שיש דעת אחרת מקנה לא בעינן שיהי' עומד בצד חצרו ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל לר' יהושע דטובת הנאה ממון בזה דאל"כ לא מצינן להקנות המתנות לא במטלטלין אגב קרקע כלל כדרבא הנ"ל ולא ע"י קנין חצר ג"כ דאם טובת הנאה אינה ממון א"כ לא הו"ל דעת אחרת מקנה כלל בזה וקשיא טובא לפ"ז דר"י אדר"י ודעולא אדעולא בהא וכמ"ש עכ"ד הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל ע"ש והנה מ"ש בפשיטות דאליבא דר' פפא צ"ל ג"כ דס"ל דטובת הנאה ממון דאל"כ אין כאן דעת אחרת מקנה בזה הנה במחכ"ת העלים עינו בדבר זה ממ"ש המרדכי ז"ל בפ"ק דמציעא שם שהבאתי לעיל דפשיטא לי' ז"ל לאידך גיסא באמת דודאי ס"ל לר"פ נמי דטובת הנאה אינה ממון ורק משום דבחצר הי' דעת אחרת מקנה בזה להכי שפיר הוי מהני גם להמתנות וכמש"ל בשמו וא"ש אך באמת למש"ל בזה הנה י"ל בפשיטות דודאי דאה"נ שהי' הקנין דר"ג נקני' במטלטלין אגב קרקע ואף דס"ל לר' יהוש' נופי' וכן לעולא הנ"ל דטובת הנאה אינה ממון וכמש"ל מ"מ הרי י"ל דבאמת ס"ל לעולא עצמו דלא כרבא וכר"פ שם בהא אלא כאידך דר"פ בב"ק קי"ח הנ"ל דס"ל ע"כ דגם היכא דליכא דעת אחרת מקנה כלל אפ"ה שפיר קני במטלטלין אגב קרקע כל שצבורין עכ"פ בתוכה וכמש"ל וא"ש ובאמת יש בסוגיא זו דב"מ הנ"ל עוד שיטות להראשונים דלא כשיטת השאג"א הנ"ל וע"ע בש"ך סי' ר' ור"ג סק"א בזה ואכמ"ל רק שעכ"פ יש לבאר להלכה אי קיי"ל כהך דר' פפא משמי' דרב הנ"ל או כר"פ משמי דר' מרינוס הנ"ל בזה ואמנם לפי שיש באמת אריכות רב בכ"ד הראשונים ז"ל בהלכות הללו וכל מש"ל אינו אלא לשיטת הרשב"א ז"ל הנ"ל לבד ויש באמת שיטות אחרות הרבה להראשונים ז"ל בישוב ד' ר' פפא דב"ב נ"ד ונ"ו הנ"ל בזה וע' בהשגות הראב"ד ז"ל ובמ"מ שם ובכ"מ ובלח"מ ז"ל פ"א מה' זכי' הי"ג הנ"ל באורך ויבואר במק"א אי"ה):

אך בעיקר הדין לכאורה יש בזה ראיה מפור' לענ"ד מהתוספתא דבבא בתרא פ"ב דגרסי' התם המחזיק בנכסי הגר (במקום שיש רשות להתגייר שם ע"פ הממשלה) נעל כו' ה"ז חזקה כו' כלים וקרקעות זכה בקרקעות לא זכה בכלים כו' ומדקתני בסיפא התם גבי מכר דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו' כיצד א"ל חצר וכל מה שבתוכה אני מוכר לך כו' והחזיק כו' ע"ש ומשמע דאיירי בצבורין לתוך החצר ואפ"ה לא מהני רק במכר לבד אבל בגר דנכסי הפקר הם משמע ברישא דלא קנה המטלטלין כשהחזיק בקרקעות אף בכה"ג דסיפא שהיו צבורין לתוכן וצ"ע ובלא"ה מדקתני ברישא סתמא דכשזכה בקרקע לא זכה בכלים בנכסי הגר משמע דאיירי בכל גווני אף בצבורין לתוכה דאל"כ הו"ל להש"ס בקידושין כ"ז לפשוט שם טפי מהך ברייתא דלא בעינן צבורין מדקתני גבי גר דלא קנה הכלים ש"מ דבמכר קנה שפיר הכלים אף כשאינן ציבורין בתוכה אלא ע"כ דפשיטא לי' להש"ס דבגר דהפקר הם לא קנה אף שהיו הכלים צבורים לתוכה באמת וכמ"ש ויש לדחות וע' היטב בסוגיא דב"ק י"ב גבי עבדים ובתוס' דב"ב הנ"ל ודו"ק [ובאמת ד' התוספתא הנ"ל צ"ע בזה דכיון דמסקינן דלא בעינן צבורין באמת במכירה איך קתני התם בתוספתא הנ"ל כיצד א"ל חצר וכל מה שבתוכה כו' דמשמע לכאורה דבעינן צבורין דוקא ועוד דקתני עלה התם כיון שכתב שטר וקיבל מעות והחזיק כו' ומשמע לכאורה מזה דבקנין אגב נמי בעינן שיקבל דמי כולן וכד' רש"י והר"ן ז"ל הנ"ל בזה אלא דא"כ יהי' הכרח ג"כ משם דאף בצבורין בעינן שיקבל דמי כולם ודלא כמש"ל דאף לד' רש"י והר"ן ז"ל לא בעינן שיתן דמי כולם אלא בלא צבורין דוקא וצ"ע ואולי באמת התוספתא הנ"ל משבשתא היא שם ואולם בחידושי הרמב"ן ז"ל בב"ב נ"ד וברא"ש ז"ל בפ' חזקת סי' מ' שקלו וטרו טובא ברישא דתוספתא הנ"ל שם דקתני גבי נכסי הגר ג"כ דבעשר שדות אם החזיק באחת מהם החזיק בכולם כמו במכר ומוק"ל כשלא הי' שם מצר מפסיק ע"ש שנדחקו בזה ולא רצו לשבש התוספתא הזאת בזה. רק בסיפא במכר הגיה שם הרמב"ן ז"ל דצ"ל בעשר מדינות כבש"ס דילן ע"ש וצ"ע וקצת יש לדקדק גם מסוגיא דקידושין כ"ז הנ"ל דבהפקר ע"כ דגם צבורין לא מהני כלל מדבעי למיפשט התם מהך דר"ג וזקנים דע"כ דבעינן צבורין דוקא מדהשכיר להם מקום המתנות דוקא ולא מקום אחר ודחק בזה דלא הי' אלא כי היכי דלא ליטרחינהו ע"ש ולכאורה הלא בפשיטות הי' יש לדחות דשאני התם משום דמתנות הו"ל רק כמו הפקר דטובת הנאה אינה ממון וכדא"ר בב"מ י"א הנ"ל ומשו"ה בעינן בהו צבורין דוקא לכו"ע כיון דליכא בהו דעת אחרת מקנה אותם וכמש"ל אלא ע"כ דס"ל להש"ס בקידושין שם דאי טובת הנאה אינה ממון והו"ל כהפקר לא הי' מהני גם בצבורין כלל בזה וע"כ דס"ל דטובת הנאה ממון והו"ל כדעת אחרת מקנה ואפ"ה בעינן צבורין וש"מ דבכ"מ בעינן צבורין וצ"ע:

ומש"ל בנזכר אחר חצות פשוט דה"ה כשנזכר בזמן איסור הנאה מדרבנן לבד כמו מסוף שעה חמישית עד חצות דאינו מועיל עוד ג"כ שום קנין מבעל החמץ בזה כיון שאינו ברשותו עוד רק קנין הגבהה או משיכה לבד שיעשה האינו יהודי בהחמץ אז או קנין מטלטלין אג"ק כשצבורין בתוכו לד' הקצות החושן ז"ל הנ"ל בזה וצ"ע ועכ"פ כיון שאז עדיין לא עבר בעשה דתשביתו מורים לו לכתחילה אז שיקנה המקום לבדו להא"י בכסף והאינו יהודי יקנה החמץ בעצמו ע"י אגב כשצבורין בתוכו כזוכה מן ההפקר או ע"י קנין חצר כשעומד בצדו וכמש"ל ובמק"א יבואר באורך אי"ה:

וזה נוסח ההרשאה להיות לראי' ולתוקף ועוז בידי האנשים הנבחרים והממונים לחתום עצמם על שטר מכירת כל החמץ של הבעלי בתים דפה לאינו יהודי בערב הפסח של שנה זו איך שאנחנו הח"מ (בח"י ממש או ע"י שלוחינו וב"כ בזה או ע"י מס"ק לבד) נותנים כעת כח והרשאה גמורה להאנשים הנבחרים הנ"ל למכור במכירה גמורה וחלוטה כל מיני חמץ שלנו הח"מ הנ"ל וכל מין חמץ שנמצא אצלינו בכ"מ הן אוכלין והן משקין הן הראוים לאדם והן הראוים לבהמה הן הנעשה מחמשה מיני דגן בעין והן כל דבר שיש בו חשש חמץ ותערובות חמץ וכל מיני גרופין וקמח מה' מינין ויי"ש ושכר ושמרים וחומץ ופאסלעדען וכל הכלים הנדבק בהם חמץ, (והבלוע בהם חמץ) וגם כל דבר הניזון מחמץ כמו העופות והסוסים וכל הבהמות ג"כ, אשר כל מיני החמץ ותערובות חמץ וכלים ובהמות הנ"ל הי' שייך לנו הח"מ עד היום:

הנה אנחנו הח"מ נותנים כעת להנבחרים הנ"ל כח והרשאה למכור את כל הדברים הנ"ל למי שירצו הנבחרים הנ"ל בלי שום מוחה ומעכב כלל, ובאיזה מקחים שירצו, ולסמוך באיזה דברים עפ"י שומת הבקיאים ולמי שירצו לבחור שמאים ע"ז וכל מה שיעשו בכל הדברים הנ"ל לא נוכל לומר לתקוני שדרנום ולא לעוותי, ואף אם ירצו למכור הכל בהקפה ולזקוף החוב בהלואה ואף אם יהי' הקונה אינו בטוח לפי הנראה ויהיה להם כח בזה להקנות להקונה בכל הקנינים שירצו:

וכן כל המקומות השייכים לנו בשכירות לזמן עפ"י קאנטראקטען או בלא קאנטראקטען וכל השיינקען, וברייהייזער, ורחיים, וקרעצמעס, ושטאפנאייע לאווקעס, ופאדוואלין, ולאדאוונעס, ושפייכלערס, ושטאלין, וקעלערין, שמונח בהם כל החמץ שלנו הח"מ הנ"ל או שכל המקומות הנ"ל היה שייך לנו לעצמנו לחלוטין וכן כל המקומות שעומדים שם הבהמות והעופות הנ"ל שהם ניזונים מחמץ והיו שייכים לנו עד היום:

הנה מהיום יהי' להחתומים הנ"ל כח והרשאה למכור את כל המקומות הנ"ל שהיו שייכים לנו לעצמנו לחלוטין כנ"ל, ולהשכיר את כל המקומות הנ"ל שהיו שייכים לנו בשכירות כנ"ל, ועפ"י כל הדברים המבוארים למעלה ובכל הקנינים המועילים בזה הן עפ"י הדת או עפ"י מנהג הסוחרים או ע"י הקנינים המועילים ג"כ בדיניהם בזה:

וכן כל החמץ וכל המינים הנ"ל שהמה שייכים לאחרים בין ישראלים בין אינם ישראלים והם עומדים באחריות שלנו כעת, בין שקבלנו עלינו אחריות דגניבה ואבידה או דפשיעה לבד וגם כל החמץ של אחרים שלא קבלנו עלינו אחריות ברצוננו, רק שאנחנו מוכרחים לשלם בעד החמץ שלהם אם יגנבו ויאבדו, על כרחנו בזה ומכל אופן אחריות שקבלנו עלינו הח"מ מכל מה שהפה כו' ויש לנו הח"מ רשות עפ"י הד"ת למכור לאחרים את כל מיני החמץ הנ"ל בזמן היתר מכירת חמץ עכ"פ.

הנה כהיום אנחנו נותנים כח והרשאה בזה להחתומים על השטר מכירת חמץ הנ"ל כנ"ל למכור את כל מיני חמץ הנ"ל, וכל הדברים הנ"ל לאחרים ולמי שירצו החתומים הנ"ל אם עפ"י הד"ת או עפ"י מנהג הסוחרים, או בדיניה' ג"כ, בכל אופן ובכל קנין היותר מועיל בזה למכור גם את כל המיני חמץ שקבלנו עלינו אחריותם במכירה גמורה כנ"ל:

או שיעמדו החתומים הנ"ל איש אחר תחתינו שיקבל עליו את כל האחריות בשבילנו ובמקומנו מכל החמץ שעמד באחריות שלנו עד הנה ומהיום לא יהי' עוד שום אחריות כלל עלינו בדבר כל החמץ הנ"ל. רק שמהיום ומעכשיו יהי' חל כל חיוב האחריות מהחמץ הנ"ל על האיש שיעמדו החתומים הנ"ל בעדנו שהוא יקבל עליו את כל האחריות שלנו מכל החמץ הנ"ל שהי' חל עלינו עד כה וכנ"ל ובאופן המועיל עפ"י הדת בזה :

וגם כל מיני חמץ שיש לנו הח"מ אצל אחרים בכ"מ שהוא, בין אצל ישראלים או אצל אינם ישראלים, שקבלו אחריות עליהם מכל החמץ שלנו או שהם מופקדים אצל אחרים כנ"ל בלא שום קבלת אחריות כנ"ל או שעדיין לא קנינו את החמץ במשיכה כלל, רק בקנין כסף או בשטר וע"י קאנטראקט בלבד או בקגא"ס או עפ"י מנהג הסוחרים או בדיניהם לבד, בין שקנינו החמץ הנ"ל מן ישראלים או אינם ישראלים ויובא החמץ אלינו לאחר זמן, הנה מהיו' אנחנו נותנים כח ורשות בזה להחתומים הנ"ל שיהיו יכולים למכור את החמץ הנ"ל כעת למי שירצו כנ"ל בכל אופן המועיל בזה אם עפ"י הד"ת או עפ"י מנהג הסוחרים ובדיניהם ג"כ ובכל אופן המועיל למכור אף דבר שלא הי' בעולם ושאינו ברשותו עדיין, ואנחנו מסלקים את עצמינו כעת מכל וכל שלא יהי' לנו הח"מ שום זכות כלל לעולם בהחמץ הנ"ל אף אחר שיובא לרשותנו לאחר זמן כנ"ל וכל הזכות שיש לנו בהחמץ הנ"ל כעת וגם אחר שיובא לרשותנו כנ"ל יהי' רשות להחתומים הנ"ל להקנות כעת את כל הזכות הנ"ל לכל מי שירצו החתומים הנ"ל ובכל אופן היותר מועיל בזה כנ"ל, וכל מי שירצה יוכל לזכות בהחמץ הנ"ל בכל זמן שירצה, כי אנחנו מסלקים את עצמנו וזכיותינו מכל החמץ הנ"ל מכל וכל וכנ"ל. ובפירוש הותנה שאם עפ"י הדת לא יועיל המכירה והשליחות בזה להחמץ שאין ברשותנו עדיין כעת עכ"ז יהי' חל עכ"פ עפ"י הדת השליחות והמכירה הנ"ל בזה מכל מיני החמץ שיש ברשותינו כעת וכנ"ל ומהיום ומעכשיו יהיה חל שטר כח וההרשאה הלז שאנחנו מוסרים כעת בזה לידי החתומי' בהנ"ל בכל הוקף ועוז עפ"י הדת בזה ובכל הדברים הנ"ל יהי' יד החתומים הנ"ל כידינו, ופיהם כפינו ועשייתם כעשייתנו, וכל מה שיהי' נדרש לאלומי שטר כח וההרשאה הלז להחתומים הנ"ל מאתנו הח"מ, יהי' הכל ונדרש ונדון בכל תוקף ועוז היותר מועיל עפ"י הד"ת, וכל הנ"ל נעשה בקגא"ס ובת"כ ובפ"מ מאתנו הח"מ ומעכשיו עפ"י אופן היותר מועיל עפ"י הדת ועפ"י הקנת חכמינו ז"ל ולא יגרע כח ההרשאה הלז אף קש"י, רק יהי' נידון בכל תוקף ועוז כחומר כל שטרי ההרשאה דנהיגין בישראל העשוין כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא, ולראיה בידי החתומים הנ"ל באנו אנחנו עה"ח יום שנת סק"ק נאום ונאום

שטר מכירת חמץ

מודים אנחנו הח"מ וחתימת ידינו תעיד עלינו כמאה עדים כשרים ונאמנים איך שהבית השייך לר' אשר שכרנו ממנו כעת את הבית הנ"ל עד יום א' דר"ח אייר הבע"ל הנה כהיום השכרנו את הבית הנ"ל לא"י המוכ"ז מהיום דלמטה עד יום הנ"ל בסך קאפ' וקבלנו כל דמי השכירות מהא"י המוכ"ז הנ"ל בשלימות והקנינו לו ע"י הכסף הנ"ל את הקרקע הנ"ל בשכירות כנ"ל, ומסרנו לו את השטר הלז ג"כ שיקנה את הקרקע הנ"ל בשכירות מעכשיו עד הזמן הנ"ל גם בשטר הלז וגם ע"י קנין חזקה שהחזיק הא"י הנ"ל במקום הקרקע הנ"ל הקנינו להא"י הנ"ל ג"כ את הקרקע הנ"ל בשכירות הנ"ל, על צד היותר טוב בזה, ואגב השכירות קרקע הנ"ל להא"י הנ"ל ע"י הקנינים הנ"ל א) הנה מוכרים אנחנו כעת ג"כ להא"י הנ"ל אגב הקרקע הנ"ל כל מיני חמץ המבואר בהרשאה ובהרשימות שמסרנו לו כעת, הן כל מיני מאכל, והן כל מיני משקה חמץ, וכל מיני שכר, וכל מיני יי"ש וחומץ, ומאלצין, וטאווארן., ושמרים, וסלאדזינעס, ופראסצאקעס, ופאסלעדין, וקוואס, וכל מיני תבואה שיש בהם חשש חימוץ וכל דבר שיש בו תערובות חמץ או חשש חימוץ, אף שאינו בכלל מאכל ומשקה, וכל מיני צבעים הנמצא בהם חמץ, ובאפטייקארסקע ארטיקולען, ובשאר כל הדברים שבעולם, וכל מיני בשמים, וצוקער ומרקחת שיש בהם חשש

וזה שייך למש"ל ד' ל"ה לדקדק קצת ע"ד הגאון האמתי המפורסם בעולם בחיבוריו הקדושים כקש"ת מו"ה יהושע אייזיק נ"י הגאב"ד דק"ק סלאנים יצ"ו במ"ש בספרו הנחמד "נועם ירושלמי, ע"ס מועד בפ"ק דחגיגה (ד' פ"ו בדה"ס) דלמ"ש הגאון בעל טורי אבן ז"ל במתני' דחגיגה ח' שם אהא דעבר הרגל כו' דלר' אושעיא שם דא' דכל שבעת ימי החג הם תשלומין זה לזה ונ"מ לענין חיגר בראשון כו' ואפ"ה בשמיני של חג ודאי ס"ל דתשלומין דראשון הוא מדלא כתיב רק וחגותם חג לה' שבעת ימים ע"ש ועל זה כ"ש הגאון האמיתי בספרו נוע"י הנ"ל דלר' יוחנן דאמר שם דכולם תשלומין דראשון הם הוא בהיפך דע"כ ס"ל דשמיני רגל בפני עצמו הוא ואם היה חיגר עד יום השמיני ונתפשט בשמיני נתחייב אז והיינו דאמ' שמיני רגל בפ"ע הוא וחלוק משלפניו והוא מדכתיב תחגוהו על השמיני בפני עצמו ע"ש בספר הנ"ל ועל זה כתבנו לדקדק קצת (להלן חשש חימוץ, או תערובת חמץ, או בלוע מחמץ מכל מה שהפה יכול לדבר, וכל החמץ הנשאר דבוק בעריבות ובדייזעס ובכל כלי לישה ואפיה ובכל מיני כלים ושקים

וכן כל הבהמות והסוסים והעופות, הן מה שמבואר בההרשאה ובהרשימות שאנו מוסרי' כפת להא"י שכל מיני החמץ וכל הדברים המבוארים בהרשימות הנ"ל היו שייכים עד הנה להאנשים המבוארים שמה בההרשאה הנ"ל, וכעס עשו כל האנשים הנ"ל אותנו החתו' מטה שלוחי' למכור את כל חמצם המבוארים בהרשימות הנ"ל וכל הדברים הנ"ל, על ידינו הח"מ להא"י הנ"ל, והן מה שאינו מבואר בהרשימות הנ"ל, הן כל החמץ הנמצא בכל המקומות בחצרות ובבתים ועליות, ובמרתפים, ובברייהייזער, ובפאדוואלען, ובשטאפנייע לאווקעס, ובשיינקען ולעדאוונעס, ובחנויות, ובשפייכלערן, וברחיים ובבתי עשיית החומץ שבקהלתנו, והן הנמצא חוץ לקהלתנו בכל הקרעצמעס, והישובים, ובעיירות קטנות, ובכפרים:

וגם כל מיני חמץ הנשלח להאנשי' המבוארי' בהרשימות הנ"ל שקנו כבר החמץ הנ"ל באיזה מן הקנינים והחמץ עדיין בדרך על עגלות או ספינות או על אייזענבאהן, או שנשלח להם החמץ על האחריות שלהם ועדנה לא קנו אותם, וכל מי שיש לו שום קבלת אחריות על כל מיני חמץ שבעולם מאיזה ישראלים אחרים, מכל מה שהפה יכול לדבר, וגם כל מיני חמץ הנשלח להקאמיסיאנערין דפה שיומכר החמץ על ידם:

וגם כל החמץ שיש לכל האנשים המבוארים ברשימות הנ"ל אצל הקאמיסיאנערן שלהם במקומות אחרים או על הדרך, על ספינות או על עגלות או על אייזענבאהן,

הנה את כל החמץ הנ"ל אנחנו מוכרים כעת במכירה גמורה להא"י. הנ"ל, הן מה שעשו אותנו שלוחים כל האנשי' המבוארי' בהרשימות הנ"ל בעצמם, או שעשו השלוחים שלהם אותנו שלוחים למכור את כל חמצם של המשלחים אותם אלינו, ובכל אופן שעשו אותנו שלוחים בזה הן בפנינו או שלא בפנינו, או עפ"י השטר כח והרשאה שמסרו לנו וחתמו עליו בעצמם או שלוחיהם בדבר מכירת חמצם הנ"ל וגם הבהמות והסוסים, והעופות, והכלים שלהם הנ"ל [וגם אם יש איזו אנשים המבוארים בהרשימות הנ"ל שמכרו אלינו או נתנו אלינו במתנה את חמצם ע"י הקגא"ס שקבלו מאתנו בזה] וכל הדברים הנ"ל, וכל החמץ הנ"ל אנחנו מוכרים כעת להא"י המוכ"ז במכירה גמור' וחלוטה ופסוקה לצמיתו' עולם, ובלי שום שינוי בעולם כלל וכלל:

ב)

והמקחים מכל הדברים ומכל המינים הנ"ל ומכל דבר שיש בו חשש חימוץ שמכרנו להא"י הנ"ל יהיו הכל עפ"י שומת שלשה אנשים הבקיאים בשומא, היודעים ומכירים היטב את כל המקחים מכל מין ומין מהדברים והמינים הנ"ל וכל מין ומין יושם עפ"י שלשה הבקיאים היטב בשומת המין ההוא וכשער של עכשיו, והקנינו להא"י.. הנ"ל את כל החמץ הנזכר לעיל, ואת כל הבהמות ואת כל הדברים הנזכרים לעיל אגב הקרקע הנ"ל ואמרנו לו שיקנה הקרקע הנ"ל בשכירות כנ"ל, ואגב הקרקע הנ"ל יקנה ג"כ כל החמץ הנ"ל וכל המטלטלים וכל הדברים הנ"ל בקנין גמור פסוק וחלוט כנ"ל, ובלי שום שיור כלל, מעכשיו עד לעולם ובמקח והשומא הנ"ל וכנ"ל:

ג)

וגם יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הנ"ל ע"י הסך רו"כ אשר קבלנו מהא"י. הנ"ל כעת על תחלת דמי הפירעון מן כל הסך המגיע לכל המוכרים הנ"ל מן הא"י הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל, וקבלנו מן הא"י הנ"ל סך רו"כ על אויפגאב שקורין (זאדאטיק) על תחלת דמי הפירעון בעד כל המוכרים הנ"ל מכל החוב שמגיע ממנו להם בעד כל המכירה הנ"ל, וכל מותר המעות שמגיע מהא"י הנ"ל בעד כל הנ"ל זקפנו עליו במלוה שהא"י הנ"ל מחוייב לשלם לכל או"א מהמוכרים הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל שמגיע ממנו כשיומדד כל דבר הצריך מדידה ויושקל כל דבר הצריך משקל, ויומנה כל דבר הצריך מנין וזמן המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל יתחיל מיום כ"ג ניסן הבעל"ט ואילך, ועפ"י שלשה אנשים בקיאים בשומא וכשער של עכשיו כנ"ל:

ונתרצה הא"י הנ"ל וקיבל עליו בפירוש, שאם יהי' איזה הפסד בהחמץ הנ"ל וכל הדברים הנ"ל עד עת המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל שיהי' בזה כל דין תורת נאמנות להמוכרים הנ"ל, אשר בכל דבר שיאחר כל אחד מהמוכרים הנ"ל שנחסר לו מהחמץ הנ"ל מעתה עד עת המדידה והמשקל והמנין מכל הנ"ל אזי ישלם הא"י הנ"ל גם בעד כ"ד שיחסר מעכשיו עד הזמן הנ"ל וכפי המקח מהבקיאים הנ"ל על כל יתר החמץ הנ"ל שיהיה אז בעת המדידה כו' כנ"ל:

ואנחנו הח"מ בזה קבלנו עלינו בפירוש שלא יהי' השלום דמי החוב הנ"ל המגיע מהא"י הנ"ל שום תנאי בהמכירה הנ"ל כלל שאף אם לא ישלם הא"י הנ"ל בעד כל דמי המכירה הנ"ל שזקפנו עליו במלוה כנ"ל לעולם תהיה המכירה הנ"ל מקויימת, וגמורה, וחלוטה בידי הא"י הנ"ל, ושייך להא"י הנ"ל מעכשיו ועד לעולם כל הדברים המבוארי' בהמכיר' הנ"ל בלי שום תנאי ובלי שיור בעולם כלל ד)

וגם יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הדברים המבוארים בהמכירה הנ"ל ע"י מסירת השטר מכירה וקנין וראי' הלז שמסרנו לו אנחנו החמעל"ד להיות בידו לשטר ראי' וקנין על כל הדברים הנ"ל, וגם עשינו צושנאג עם הא"י הנ"ל, וקבלנו ממנו ג"כ בקגא"ס ע"ד המכירה הנ"ל, והתנינו עם הא"י הנ"ל שאף באחד מדרכי הקניות הנ"ל יקנה הא"י הנ"ל את כל החמץ וכל הדברים הנ"ל ואף כי בכל הקנינים היותר מועילים הן עפ"י הדה, והן עפ"י מנהג הסוחרים והן עפ"י דיניהם בזה יקנה הא"י אם כל החמץ וכל הדברים הנ"ל בקנין גמור מעכשיו כנ"ל:

ה)

וגם השכרנו לא"י הנ"ל את כל המקומות הנמצא שם כל מיני חמץ וכל דבר שיש בו חשש חימוץ הנ"ל ומקום הבהמות והעופות והסוסים הנ"ל, וגם הרחיים והברייזער והשיינקען הן שבקהלתנו, והן שמחוץ לקהלתנו, וגם כל המקומות שמונח שם תבואה חמוצה או קמח של אנ"ח או של שארי א"י או שיאפו שם א"י לחם, בכל המקומות השייכים לישראלים המבוארים ברשימות הנ"ל בשכירות עפ"י קאנטראקטען שיש להישראלי' הנ"ל על כל המקומות הנ"ל או שהמקומות הנ"ל שייכים להישראלים הנ"ל בשכירות על זמן בלי קאנטראקטן בזה ועשו אותנו כל האנשים המבוארים בהרשימו' הנ"ל שלוחים לשכור את כל המקומות הנ"ל המושכרים להם כנ"ל הנה כהיום השכרנו להא"י הנ"ל את כל המקומות הנ"ל מזמן דלמטה עד יום א' דר"ח אייר הבעל"ט

ד' ל"ה) דלכאורה לר' יוחנן לא א"ש כל כך בזה דבשלמא לר' אושעי' שפיר יש לדקדק דמדלא כתיב רק וחגותם שבעת ימים ולא כתיב שמונת ימים בהדיא (רק דנפק"ל להשמיני מג"ש דעצרת או מבחודש השביעי וכמש"ש) ש"מ דלא משכח"ל בשמיני חיוב בפני עצמו כלל רק דתשלומין דראשון הוא לבד ולא דמי לכל שבעת ימי החג כלל וכמ"ש הגאון בעל טו"א ז"ל שם בזה אבל לר' יוחנן לכאורה מנ"ל לומר בהיפך ממש בזה דאף דכל שבעה הם תשלומין דראשון לבד אפ"ה השמיני הוא חיוב בפני עצמו אף לפי שלא נתחייב בכל שבעת הימים כלל דלכאורה אין לנו לדייק כן לר' יוחנן רק אם הי' כתוב בהורה להדיא חיוב בפני עצמו על השמיני לבדו ג"כ ובאמת הוא להיפך דבשמיני לא נכתב בו שום חיוב להדיא כלל דהרי רק חג שבעת ימים כתיב ואף שנראה לכאו' מד' הגאון הגדול הנ"ל נ"י דמקרא דתחגוהו דמשמע קצת דתחגוהו לבדו קאמר הוא דדייק לה הכי אליבא דר' יוחנן הנ"ל אבל באמת הוא צ"ע דהרי הך קרא דתחגוהו לא כתיב בשמיני של חג וכמש"ש (ובאמת הי' נראה דמהך קרא דתחגוהו דכתיב בפ' בא גבי פסח נפק"ל תשלומין כל שבעה גם בחג המצות דמדכתיב התם גבי יו"ט ראשון של פסח והיה היום הזה כו' וחגותם אותו חג לה' כו' תחגוהו ונפק"ל מהך קרא בפשיטות חיובא דחגיגה ביו"ט ראשון של פסח ומדסמיך ליה בקרא דבתרי' שם שבעת ימים מצות תאכלו כו' י"ל דדרשינן סמוכין בזה החגוהו שבעת ימים והיינו לתשלומין של חג המצות ג"כ וכמ"ש, וכה"ג מצינו בברייתא דחגיגה י"ח דנפק"ל לריה"ג דחול המועד אסור בעשיות מלאכה מקראי דפ' אמור דכתיב ביו"ט ראשון דחג הסוכות כל מלאכת עבודה לא תעשו וסמיך ליה שבעת ימים ו)

וכל המקומות שנמצא שם החמץ וכל הדברים הנ"ל השייכים להישראלים הנ"ל בעצמם לחלוטין מכרנו כעת להא"י הנ"ל כל אותן המקומות הנ"ל במכירה גמורה וחלוטה לצמיתות עולם והכל עפ"י השליחות שעשו אותנו הישראלים הנ"ל שלוחים להשכיר ולמכור את כל המקומות שלהם הנ"ל ג"כ והמקחים מכל המקומות הנ"ל יהי' ג"כ עפ"י שומת ג' אנשים הבקיאים בשומא כנ"ל ז)

והקנינים מהמכירה והשכירות להא"י הנ"ל בזה, הוא ג"כ ע"י קבלת הכסף והזאדטיק הנ"ל שקבלנו מן הא"י הנ"ל על אויפגאב בעד המגיע מהא"י לכל המוכרים והמשכירים הנ"ל, והתנינו עם הא"י הנ"ל אשר הזאדאטיק הנ"ל יהי' על קניות כל המקומות הנ"ל ג"כ להא"י הנ"ל בין על כל אותן המקומות הנ"ל שמכרנו לו במכירה גמורה כנ"ל, ובין על כל אותן המקומות שהשכרנו לו כנ"ל וכל המותר מעות מדמי המכירה מכל המקומות הנ"ל ומן דמי השכירות הנ"ל שמגיע מן הא"י הנ"ל להמוכרים והמשכירים הנ"ל זקפנו עליו במלוה כנ"ל והתנינו עמו שיקנה את כל המכירה והשכירות מהמקומות הנ"ל בכסף האו"ג הנ"ל שקבלנו ממנו וגם ע"י שטר קנין הלז אשר אנחנו מוסרים כעת להא"י הנ"ל אנחנו מוכרים לו כל המקומות השייכים להמשלחים הנ"ל בעצמם ומשכירים לו את כל המקומות המושכרים להם כנ"ל שע"י שטר קנין הלז יקנה ג"כ כל המקומות הנ"ל במכירה ובשכירות כנ"ל, וגם עשינו צושלאג עם הא"י הנ"ל וקבלנו ממנו בקגא"ס ג"כ על כל ההקנאות מהמקומות הנ"ל כנ"ל להא"י הנ"ל ואף באחד מדרכי הקנאות הנ"ל יקנה הא"י הנ"ל את כל המקומות הנ"ל במכירה ושכירות כנ"ל ואף כי בכולם כנ"ל, ובכל אופן היותר מועיל עפ"י הד"ת בזה יקנה הא"י הנ"ל גם את כל המקומות הנ"ל במכירה גמורה כנ"ל והמקומות השכורים הנ"ל יקנה בשכירות כנ"ל:

ח)

אך זאת הותנה עם הא"י הנ"ל שיהי' הרשות נתונה בזה להמוכרים את כל המקומות הנ"ל והמשכירים הנ"ל, שיהי' להם מקום דריסת הרגל בכל המקומות הנ"ל הנמכר והנשכר כעת להא"י הנ"ל וגם שיהי' רשות לכל מוכרי הבהמות והסוסים והעופות הנ"ל ליקח מן הבהמו' והעופות ולהשתמש עם הסוסים וליקח מן החלב של הבהמות והביצים מן העופות ולנכות אח"כ מן דמי המכירה הנ"ל ויהי' בזה להמוכרים הנ"ל כל דין תורת נאמנות אצל הא"י הנ"ל להאמין להמוכרים הנ"ל כמה יהי' צריך הא"י הנ"ל לנכות עבור כל הנ"ל מן החוב הנ"ל שמגיע להמוכרים הנ"ל מכל דמי המכירה הנ"ל מן הא"י הנ"ל, וביד הא"י הנ"ל רשות לעשות בהשיינקען ובכל המקומות המכורים והמושכרים לו כנ"ל ובהחמץ ובמטלטלין ובכל הבהמות והדברי' שנמכר לו הכל כנ"ל כרצונו ואות נפשו וכאדם העושה בתוך שלו בלי שום מוחה ומעכב כלל בעולם:

ט)

והותנה עוד עם הא"י הנ"ל שאם ישיג לו איזה לוקח עשיר שיקח ממנו כל החמץ הנ"ל ושיהי' יכולת בידו לשלם כעת במזומן או בעת המדידה והמשקל והמנין ואחר השומא משלשה בקיאים כנ"ל, בעד כל החמץ וכל המקומות והבהמות הנ"ל שמכרנו לו לא"י הנ"ל וגם לשלם במזומן בעד שכירות כל המקומות הנ"ל כנ"ל, אזי יהי' הרשות בידו לשלם לכל המוכרים והמשכירים הנ"ל כל החוב הנ"ל המגיע ממנו כעת במזומן והמוכרי' הנ"ל יהיו מחוייבים לנכות לו עבור זה חמשה פראצענט מכל החוב הנ"ל שמגיע מהא"י הנ"ל, ושזקפנו עליו במלוה כנ"ל, למען יהי' לו להא"י הנ"ל ריוח מן המכירה הנ"ל מיד ליד חמשה פראצענט מכל הנ"ל כנ"ל ועוד הותנה עם הא"י שאם אולי יהי' בכל דבר החוב המגיע מן הא"י הנ"ל מן המכירה והשכירות הנ"ל איזה וויכוח בזה בין הא"י הנ"ל ובין המוכרים והמשכירים הנ"ל, אזי יוגמר הדבר עפ"י (קאמפראמוס) בזבל"א וזבל"א בצרוף השליש ועפ"י דת תורתנו הקדושה ג"כ, ויהי' תורת נאמנות לכל המוכרים הנ"ל נגד הא"י הנ"ל בזה:

י)

גם כל התבואה, ומיני לחם, וגרויפין, וקמחים שמחוייבים הפאדראדציקעס (המבוארים ג"כ בהרשימות שמסרנו להא"י הנ"ל כנ"ל) להעמיד לאנ"ח ולשארי הא"י, הנה כל הפאדראדציקעס נותנים ומוסרים (גיבען איבער) את כל העסק מהפאדראטען שלהם להא"י הנ"ל כעת אשר מהיום וזמן דלמטה יהיו שייכים כל העסקים הנ"ל להא"י הנ"ל בכל העמדת כל מיני חמץ הנ"ל במקום הפאדראדציקעס הנ"ל, ובחריקאי דידהו בכל דבר כנ"ל, ויהי' השטר הלז ביד הא"י הנ"ל ככל שטרי הפאדראדציקעס, ושטרי מסירה (פערעדאצייעס) הנהוג בין הפאדראדציקעס שהוא (פערעקאזין דעם קאנטראקט) וקיבל עליו הא"י הנ"ל שיתן כל התבואות וכל החמץ שמוטל על הפאדראציקעס ליתן כנ"ל כפי החוב שעל הפאדראציקעס הנ"ל, והכניס הא"י א"ע במקומם כעת, ועבור זה יקבל הא"י הנ"ל עפ"י הפערעדאציע הלז את כל המעות המגיע להפאדראציקעס הנ"ל בעד כל עסק הפאדראטען הנ"ל באופן שלא ישאר עוד שום זכות להפאדראדציקעס הנ"ל בזה רק יהיו כל הפאדראטען הנ"ל שייכים הכל מזמן דלמטה להא"י.. הנ"ל לבד כנ"ל וגם כל הקנינים הנ"ל יהיו ג"כ על הקנאת עסק הפאדראטען הנ"ל להא"י הנ"ל יא)

והרשות ביד הא"י הנ"ל להעמיד מייסטרעס בהרחיים, ובברייהייזער, ובפאדוואלען, ובשטאפנייע לאווקעס, ובבתי עשיית החומץ, ואפטייקארעס באפטייקען, וגם שיינקארעס בשיינקען איזו א"י שירצה הא"י הנ"ל להעמיד במקומות הנ"ל לעסוק בהרחיים, ובברייהייזער, ובשטאפנייע לאווקעס,

תקריבו אשה לה' כו' ודרשינן סמוכין דלא תעשו שבעת ימים וכמש"ש רש"י ז"ל בזה וכ"ה בתורת כהנים בפ' אמור שם על פי הגהות הגר"א ז"ל (הנמצא ה"י בכת"י ה' יזכני להוציאם לאורה במהרה) בהדיא כן דנפק"ל הכי מדכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וסמיך ליה שבעת ימים ע"ש, וע' בטורי אבן בחגיגה י"ז שדחק שם בזה באמת דמנ"ל לעיקר דין תשלומין כל שבעה גבי פסח דעל מש"ש רש"י ז"ל דנפק"ל במה מצינו מחג הסוכות ע"ש ודאי דאיכא למיפרך דמה לחה"ס שכן מרובה מצותו כו' ולכן כ' הטו"א ז"ל שם די"ל דנפק"ל לתשלומין כל שבעה דחג המצות מקרא דוחגותם אותו סג לה' ומקרא דביום השביעי חג לה' דכתי' בפ' בא בראשון ושביעי של פסח והימים שבינתיים נפק"ל מק"ו כו' ודחק שם טובא בזה ע"ש אבל למש"ל י"ל בפשיטות דנפק"ל לתשלומין כל שבעה דפסח מקראי הנ"ל להדי' דכתי' וחגותם כו' תחגוהו דמשמע דקאי על ראשון של פסח ומדסמיך ליה שבעת ימים כו' וי"ל שפיר דדרשינן להו אהדדי תחגוהו שבעת ימים וכדאשכחן דדרשינן כה"ג נמי גבי מלאכת חוה"מ בחגיגה י"ח וכמש"ל וצ"ע ויען כי להלן בד' ל"ה צייננו שם כי בדף הלז מבואר תשלום דבר התשובה מדין תשלומין דפסח ודעצרת ודחג ע"ש ע"כ ראיתי להאריך כאן בזה קצת בעז"ה והנה באמת מפורש במכילתא פ' בא פ' י"ז כד' הגאון בעל טו"א ז"ל הנ"ל בזה דמקרא דוחגיתם כו' ומקרא דביום השביעי חג כו' הנ"ל נפק"ל בהדיא לראשון ושביעי של פסח וחוה"מ רק מק"ו הוא דנפק"ל לתשלומין דידהו ע"ש ועל הך תנא דהמכילתא הנ"ל ודאי דלא תקשה לן באמת דל"ל ללמוד כ"ז רק מק"ו ולא נפק"ל טפי מהנך קרא בהדיא הנ"ל מדסמיך שבעת ימים להך קרא דתחגוהו הנ"ל וכמש"ל, די"ל בפשיטות דהך תנא דהתם לא ס"ל כרך תנא דנפק"ל בחגיגה י"ח הנ"ל למלאכת חוה"מ מהך קרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו וסמיך ליה שבעת ימים וכמש"ל אלא ס"ל כאידך תנא דהתם דנפק"ל גם לאיסור מלאכה דחוה"מ רק מק"ו בזה ע"ש וה"נ י"ל דלא

והנה להלן דף ל"ו צייננו שמה כי בדף הלז מבואר באורך בדבר הנלע"ד בישוב הגירסא הישנה שהובא ברש"י ז"ל ביבמות ס"ח דלאפוקי חייבי כריתות כו' ע"ש וע"כ ראיתי לבאר כאן בעז"ה, והנה בסוטה כ"ט בתוד"ה חד לתרומה כ' ג"כ דבהך סוגי' דיבמות הנ"ל אהא דנפק"ל מקרא דכי תהיה כו' לעמוני כו' שפסלוה כו' ופריך עלה ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות גרסי' עלה התם כי תהי' כתיב הנך דאית בהו הוי' לאפוקי חייבי כריתות דלאו בני הוי' נינהו וכלומר דחייבי כריתות דלא תפסי בהו קידושין לא מיפסלי בביאתם כלל ודוקא חייבי לאוין דתפסי בהו קידושין הוא דפסלי בביאתן ומה"ט לא קחשיב בהך ברייתא דעמוני ובאפטייקען, ובשיינקען, וכל הא"י אשר יעסקו בכל המקומות הנ"ל הנמכרים והנשכרים להא"י הנ"ל בכל עסקי החמץ הנ"ל הנמכר להא"י הנ"ל, המה יעשו כלם ברשות הא"י הקונה את כל החמץ הנ"ל וכן כל הא"י שיעסקו בכל הפאדראטען הנ"ל להעמיד כל מיני חמץ הנ"ל שקיבלו הפאדראציקעס להעמיד בהפאדראטען הנ"ל יעסקו מעתה בעסק העמדת הפאדראטען הנ"ל בעבור הא"י הנ"ל, שנכנס כעת בעסק הפאדראטען תחת כל הפאדראציקס הנ"ל, ולטובתו וברשותו של הא"י הנ"ל יעשו הא"י העוסקים בכל הנ"ל, וכל ההוצאות אשר יוציאו המוכרים והפאדראציקעס הנ"ל מהיום לצורך הא"י אשר יעסקו בכל החמץ הנ"ל ובכל הנ"ל, לטובתו וברשותו של הנ"ל וכנ"ל יהי' הכל על חשבון הא"י הנ"ל ויהי' להאנשים אשר יוציאו כל ההוצאות הנ"ל בעדו מהיום כנ"ל דין תורת נאמנות בזה שכפי מה שיאמרו לו שהי' להם הוצאות על כל הנ"ל, יהי' מחוייב לשלם הכל בשלימות בזה:

יב)

ועוד הותנה בפירוש עם הא"י הנ"ל, שכל מה שימכרו כל הא"י העוסקים בשיינקען, ובפאדוואלען, ובשטאפנייע לאווקעס ובאפטייקען ובכל הדברים הנ"ל מהיום ברשותו של הא"י הנ"ל גם טרם יבוא למדידה ולמשקל ולמנין בכל החמץ ובכל הדברים הנ"ל שנמכר להא"י הנ"ל, וטרם ישומו הכל שלשה בקיאים כנ"ל אזי נותן הא"י הקונה את כל הנ"ל תורת נאמנות בזה גם לכל הא"י הנ"ל, שכל מה שיאמרו הא"י העוסקים בכל הנ"ל שמכרו ושהוציאו שמה בכל הדברים הנ"ל מהיום וזמן דלמטה עד זמן המדידה הנ"ל, מכל החמץ וכל הנ"ל יהי' מחוייב הא"י הנ"ל לשלם בעדם לכל הישראלים המוכרים לו את כל הנ"ל כעת כנ"ל, וגם הא"י הנ"ל נותן תורת נאמנות בזה לכל הישראלים המוכרים לו את החמץ וכל הנ"ל, שכפי מה שיאמרו שגבו מאת הא"י העוסקים בשיינקן ובכל המקומות הנ"ל, ברשותו של הא"י הקונה הנ"ל מהיום ולהלן על החוב המגיע להם מהא"י. הנ"ל בעד החמץ שנמכר לו כהיום כנ"ל יהי' להישראלי' הנ"ל דת"נ בזה נגד הא"י הנ"ל וינכו לו להא"י הנ"ל מחובו המגיע להם כפי מה שיגבו מהא"י העוסקים הנ"ל כנ"ל, וכל יתר החוב הנ"ל יהי' זקוף במלוה עד אחר המדידה כנ"ל:

יג)

וגם הותנה עוד בפירוש עם כל הישראלים המוכרים את כל החמץ שלהם הנ"ל להא"י. הנ"ל כעת שיהי' סל כל דבר המכירה מהחמץ הנ"ל ומכל הנ"ל תומ"י מהזמן והשעה דלמטה אף טרם המדידה וטרם השומא כנ"ל ועל כל החמץ אשר יומסר כעת לכל הא"י העוסקים בכל הדברים וכל החמץ הנ"ל שנמכר להא"י הנ"ל יהי' חל תוקף דבר המכירה להא"י הנ"ל תומ"י כנ"ל וכפי המקח והשומא שיאמרו הא"י הנ"ל העוסקים בכל הנ"ל על כל החמץ אשר יומכר על ידם בעד הא"י הקונה כעת את כל הנ"ל מהישראלים הנ"ל אף טרם המדידה והשומא כנ"ל:

יד)

ועוד הותנה עם הא"י הנ"ל אשר כל החמץ השייך לאחרים בין ליהודים ובין לאינן יהודים רק שקיבלו הישראלים המבוארים בהרשימות הנ"ל על עצמם אחריות על חמץ הנ"ל בין מגנבה ואבדה או מפשיעה או אף אחריות שבע"כ עליהם מכל החמץ של אחרים בין מיהודים בין מא"י, הנה עפ"י דרכי הקנינים הנ"ל מכרנו ג"כ להא"י.. הנ"ל כל מיני חמץ הנ"ל אשר קבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם, בין החמץ השייך ליהודים אחרים ואף החמץ השייך לאינם יהודים כנ"ל, ובאופן שאם עפ"י הד"ת יש להם רשות לכל הישראלים המוכרים הנ"ל, למכור את החמץ של אינם יהודים ג"כ שקבלו עליהם אחריות כנ"ל, הנה מוכרים אנחנו כעת גם את החמץ הנ"ל להא"י הנ"ל במכירה גמורה וחלוטה עפ"י דרכי הקנינים הנ"ל, ויקנה הא"י הנ"ל גם כל החמץ שקיבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם וכנ"ל, וגם מכרנו להא"י את כל המקומות שמונח שם החמץ הנ"ל שקיבלו הישראלים המוכרים הנ"ל אחריות על החמץ הנ"ל אם מונח:

החמץ הנ"ל במקומות שהי' שייך להמוכרי' הנ"ל בעצמם ואם מונח במקומות שהי' שייך להמוכרים הנ"ל בשכירו' לבד הנה אנחנו משכירים כעת להא"י הנ"ל כל המקומות הנ"ל שמונח שם כל החמץ הנ"ל (שקיבלו המוכרים הנ"ל אחריות על החמץ כנ"ל) מהיום עד ר"ח אייר הבעל"ט, והכל ע"פ המקח והשומא משלשה בקיאים בזה וכנ"ל וע"פ כל הקנינים הנ"ל ג"כ בזה וכנ"ל, ואם ע"פ הד"ת לא יוכלו הישראלים המוכרים הנ"ל למכור גם את החמץ של אינם יהודים שקבלו עליהם אחריות לבד כנ"ל, הנה לא יחול דבר המכירה מהחמץ הנ"ל להא"י הנ"ל רק על החמץ של יהודים אחרי' שקבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם בזה כנ"ל, ועל כל החמץ

ניחא ליה להך תנא ללמוד תשלומין כל דחג המצות מקרא דתחגוהו ומדסמיך ליה לאידך קרא דשבעת ימים וכמש"ל אלא ניחא ליה טפי למידרש מקל וחומר בזה וכמ"ש במכילתא הנ"ל אבל יש לתמוה לכאורה בזה על אידך דרשא דמצינו עוד במכילתא שם פ' בא סוף פ' ז' דאיתא נמי התם בד' ת"ק דריה"ג שם דנפק"ל לתשלומין דחוה"מ פסח מק"ו ע"ש והדר נפק"ל לריה"ג התם לתשלומין כל שבעה בפסח מקרא דשבעת ימים תחוג לה' דכתיב גבי סוכות בסוף פ' ראה דנפק"ל באם אינו ענין לסוכות דכבר כתיב ביה בפ' אמור וחגותם אותו כו' שבעת ימים הנהו ענין לפסח שיהי' לו ג"כ תשלומין כל שבעה ע"ש (וכבר עמד בזה גם הגאון בעל באר אברהם ז"ל בחגיגה י"ז ע"ד הטו"א ז"ל הנ"ל כ' מדעתו דנפק"ל מק"ו וכמ"ש דבאמת כן הוא במכילתא הנ"ל (אך נראה שלא ציין כ"א מהמכילתא דפ' ז' הנ"ל ולא מפ' י"ז הנ"ל ג"כ ע"ש) רק דריה"ג הנ"ל פליג בזה וכ' דבהכי א"ש במאי דנפק"ל לר"א שם לתשלומין כל שבעה דשבועות מחג המצות דלא הו"ל למד מן הלמד בזה משום די"ל דנפק"ל בפסח מדריה"ג הנ"ל ע"ש והנה למש"ל י"ל ג"כ דנפק"ל לר"א לתשלומין דפסח באמת מקרא דתחגוהו שבעת ימים הנ"ל וכמ"ש וא"ש ג"כ בזה בפשיטות וצ"ע) ואהך דריה"ג הנ"ל ודאי קשיא לי טובא לכאורה דריה"ג אדריה"ג בזה דל"ל לריה"ג גופא למיליף לתשלומין כל ז' דפסח רק באם אינו ענין בזה וכמ"ש, לתשלומין דפסח מהך קרא דתחגוהו ומדסמיך ליה שבעת והרי לריה"ג גופי' לשיטתו ודאי דהו"ל למילף בפשיטות ימים הנ"ל וכמ"ש שהרי מצינו לו לריה"ג עצמו דדריש בפשיטות כה"ג ממש גבי מלאכת חוה"מ הנ"ל ג"כ מדסמיך ליה שבעת ימים לקרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו וכמש"ל

ובאמת הי נ"ל דגם הא דמצינו לריה"ג בחגיגה ו' ובספרי סוף פ' ראה דאמר התם דג' מצות נצטוו ישראל ברגל כו' ושמחה כו' ועמדו הראשונים ז"ל שם בזה דמנ"ל לריה"ג שמחה בחג המצות ג"כ דלא כתיב בתורה שמחה בהדיא

ומואבי הנ"ל כי אם חייבי לאוין ועשה לבד (ובאמת הי' נראה דלפי גירסא הנ"ל אין צורך לפרש כלל דעיקר קושית הש"ס הנ"ל בהא דפריך דאימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות כו' שהוא רק על הא דלא תני בהדיא בהך ברייתא הנ"ל חייבי כריתות ג"כ כ"א חייבי לאוין לבד וכמש"ש התוס' בסוטה הנ"ל ע"ש, אלא הי' אפשר לפרש דהקושיא הנ"ל קאי באמת על סיפא דברייתא הנ"ל דמייתי לה בריש מס' דרך ארץ רבה (וכבר כ' הגר"א ז"ל שהוא שייך באמת למס' כלה*) ע"ש) וה"ג התם זה מדרש דרש ר"ח כו' כל שהוא בלא יבוא כו' פוסל בביאה ואלו הן עמוני ומואבי מצרי ואדומי עבד כו' ונראה דבברייתא דיבמות ס"ח הנ"ל יש ט"ס בזה וצ"ל ג"כ עבד כמ"ש במס' ד"א הנ"ל בהדיא ובהכי א"ש הא דפריך עלה התם בפשיטות א"ה עבד לא לפסול כו' וא"צ לדחוק בזה כמש"ש רש"י ז"ל ד"ה א"ה דאף דלא איירי התם בעבד להדיא צ"ל דסמיך על מתני' דלהלן ס"ט דקתני התם העבד פוסל כו' ע"ש ולמ"ש במס' ד"א הנ"ל

*) ונ"ל דטעות כזה נפל גם בתוספתא דשלהי ב"מ דגרסי' התם בשעת הוצאת כו' מוציא כו' ר' יהודה א' כו'הוזק בתוך ל' פטור כו' (ומייתי לה בב"מ קי"ח וצ"ע דהול"ל התם מהא דבהדיא ס"ל לר"י דבתוך ל' פטור וע"ש) והדר גרסי' עלה וכן הי' ר' יהודה א' כבית תשעה חצאי קבין כו' ע"ש והוא תמוה דמאי ענין זה לזה כלל אבל באמת נראה דמכאן שייך כל התוספתא הנ"ל לפ"א דמס' ב"ב והך דוכן הי' ר' יהודה א' הנ"ל קאי אהא דאר"י במתני' דב"ב ד' י"א וצריך להגיה קצת ע"ש (והובא התוס' הנ"ל בב"ב ח' וי"א וי"ג (ויש כמה ט"ס בתוספ' בזה ע"ש) ונ"ל דבב"ב כ"א דמייתי ג"כ לד' התוס' הנ"ל יש ט"ס במש"ש ולא מלמד תינוקות דבתוספתא הנ"ל ל"ג לה כלל וכ"ה ברי"ף ז"ל פ"ק דב"ב וברא"ש פ"ב ע"ש (אך ברי"ף פ"ב איתא ע"ש) ושם כתוד"ה כופין דחקו בזה ולמ"ש עס"ה וצ"ע של אינם יהודים שקבלו המוכרים הנ"ל אחריות עליהם כנ"ל הנה הא"י הנ"ל התחייב א"ע וקיבל עליו כל האחריות מכל מיני החמץ שהי' האחריות בזה על המוכרים הנ"ל על החמץ של א"י אחרים כנ"ל והתחייב א"ע שיכנס הוא תחתיהם לשלם בעד כל החמץ שהי' האחריות על המוכרים הנ"ל לאינם יהודים אחרים כשיגנבו או יאבדו או שיפשעו בהם או שיהי' בהם איזו אונס אז ישלם הא"י הנ"ל עבור כל החמץ הנ"ל להא"י ששייך להם החמץ הנ"ל וגם קיבל עליו הא"י הנ"ל כל אחריות שהיו מחוייבים המוכרים הנ"ל לשלם בעל כרחך ג"כ ומהיום ומעכשיו יהי' חל כל האחריות רק על הא"י הנ"ל לבד ולא על המוכרים הנ"ל וגם עלינו הח"מ לא יהי' שום אחריות כלל מכל דבר המכירה מהחמץ הנ"ל לא מאחריות גנבה ואבדה, והן עפ"י אונס או עפ"י פשיעה או ע"י כל סבה שיהי' בזה או ע"י המוכרים הנ"ל בעצמן או ע"י הא"י העוסקים בשיינקען וסאדוואלען, ובשטאפנאייע לאווקעס בכל מיני חמץ הנ"ל או ע"י הא"י שיקבלו את החמץ שיובא מן הדרך הנמכר ג"כ להא"י הנ"ל וכנ"ל הנה בכל הנ"ל קיבל עליו הא"י הנ"ל לבד כל האחריות מכל הנ"ל ולהמוכרי' הנ"ל יהי' כדת"נ בזה נגד הא"י הנ"ל ועפ"ד המוכרי' הנ"ל ישלם הא"י הנ"ל בעד כל ההפסד שיהי' בזה מעכשיו וכנ"ל:

טו)

ועוד קיבלו המוכרים המבוארים ברשימות הנ"ל ושיעבדו א"ע בשיעבוד הגוף על כל הקנינים מכל הדברים הנ"ל שיקנה הא"י הנ"ל בזה גם כל מיני חמץ אשר לא הי' עדנה ברשות המוכרים הנ"ל בעת שעשו אותנו שלוחים ע"ד המכירה הנ"ל והחמץ שלא הי' אז בעולם כלל וכעת בשעה ובזמן המבואר למטה כבר הוא ברשותם ויקנה הא"י הנ"ל כעת גם את כל החמץ שלא הי' ברשות המוכרים אז בעת שעשו אותנו שלוחים בזה כנ"ל ששעבדו א"ע בשעבוד הגוף להעמיד לו גם את החמץ שיבוא אח"כ לרשותם כנ"ל ולמכור לו גם את כל החמץ הנ"ל כשיבוא לידם בזמן היתר הנאה מחמץ עכ"פ ואנחנו מוכרים לו להא"י הנ"ל גם החמץ הנ"ל ע"י כל הקנינים הנ"ל כנ"ל:

וגם סילקו כל המוכרים הנ"ל את ידם כעת מכל החמץ ומכ"ד שלא הי' ברשותם אז בעת שעשו אותנו שלוחים כנ"ל או שגם עתה עדנה אין החמץ ברשותם כלל רק שיושלח להם אח"כ מאיזו מקומות ע"י האייזינבאהן או ע"י עגלות וספינות ויבוא לידם מהיום וזמן דלמטה עד יום כ"ג ניסן הבעל"ט הנה בעת הזאת כל המוכרי' הנ"ל סלקו את ידיהם מכל החמץ הנ"ל ומכל הדברים שאין המכירה חל עליהם כעת כלל שלא יהי' להם שום זכות בהחמץ הנ"ל אף אחר אשר יבוא לידם מהיום כנ"ל ולא שום כח וקנין כלל וכלל בהם רק שהמוכרים הנ"ל מוכרים או משכירים להא"י הנ"ל כל המקומות אשר יובא לשם החמץ הנ"ל מן הדרך כנ"ל מהיום עד כ"ג ניסן הבעל"ט, והא"י הנ"ל יקבל החמץ הנ"ל בעצמו או ע"י א"י אחרים אשר יעסקו בזה לטובתו של הנ"ל ויזכה הא"י הנ"ל בהחמץ הנ"ל כזוכה מן ההפקר ע"י שיקנו לו המקומות הנ"ל בתורת קנין חצר כשיעמוד שם בעת שיניחו החמץ הנ"ל במקומות הנ"ל הנמכרים והנשכרים לא"י כנ"ל:

טז)

ויקנה הא"י הנ"ל כל הקנינים והמכירה מהחמץ הנ"ל והמקומות המבואר בשטר הלז וגם שכירות המקומות הנ"ל הכל עפ"י תוקף ועוז כל דרכי הקניות העשויות עפ"י הדת ותיקון חז"ל בכל דיני מכירה והקנאה הנעשים בין ישראל לא"י, במקרקעי ובמטלטלין וע"פ מנהג הסוחרים בכל דבר כנ"ל, והותנה עם הא"י הנ"ל בפירוש שגם באחד מדרכי הקניות הנ"ל יקנה את כל הנ"ל או גם בכולם, ואם יהיו איזו קנינים בזה, ואיזו מהדברים שלא יועיל בהם המכירה והקנין עפ"י הדת, לא יתבטל ע"י זה כל שארי הדברים מהמכירה הנ"ל מה שמועיל בהם המכירה עפ"י הדת ועפ"י מנהג הסוחרים וכנ"ל, ולא יהי' קנין אחד שאינו מועיל יכול לבטל את הקנין המועיל במכירה זו כי כך הותנה עם הא"י בפירוש גם הוהנה בפירוש שאם אולי יהי' טעות בשמות האנשים והמקומות מכל האנשי' המבוארי' בהרשימו' הנ"ל שמסרנו לו כנ"ל, או שנאבד מאתנו איזו רשימה מהאנשים שבאו וששלחו למכור חמצם, אזי עפ"י כל דרכי הקנינים הנ"ל אנחנו מוכרים כעת ג"כ להא"י הנ"ל כל החמץ וכל הדברים הנ"ל גם מכל האנשים אשר נכתב שמותם או מקומותם בטעות בהרשימה הנ"ל או שנאבד מאתנו הרשימה שלהם כנ"ל יז)

והרשות להא"י הנ"ל ולהמוכרים הנ"ל להעתיק כל הנ"ל על נייר הראוי לזה עפ"י (הזאקאן), ולעשות כל דבר תוקף הקנין ומכירה הנ"ל עפ"י כל ח קי הממשלה יר"ה בזה, והא"י הנ"ל ישלם (הסקארב) הנצרך לזה וכל הנ"ל והנמעל"ד נעשה בת"כ ובקגאג"ס מן הא"י הנ"ל עפ"י האופן היותר מועיל עפ"י הד"ת ועפ"י תקנת חז"ל בענין ובאופן דלית ביה אסמכתא כלל ולא כטופסי דשטרא ולראי' ותוקף ועוז על כל הנ"ל והנמעל"ד באנו אנחנו על החתום בזה יום ארבעה עשר יום לירח ניסן בשעה חמישית שהיא שעה זמנית קודם חצות היום בשעה שאסור באכילת חמץ ומותר בהנאה שנת. לפ"ק פק"ק נאום ונאום ונאום [והשייך עוד קצת לשטר המכירה הנ"ל יבואר להלן ד' ט"ז אי"ה]

וכאן ראיתי להשלים מאשר ציינתי להלן בד' ל"ד אשר בדף הלז מבואר תשלום דבר התשובה מדין שנתו דבכור בעל מום אם הוא מן התורה (ומצויין כם בטעות על דף י"א וצ"ל דף י"ד) ומה שנ"ל לד' רש"י והרמב"ם ז"ל בזה בעז"ה:

והנה כבר הבאתי שם לד' הרמב"ם ז"ל בפי' למשנה דבכורות כ"ה על הא דמפרש שם בגמרא טעמא דחכמים דאסרי לשער בכור בע"מ שנשר כו' משום דלא ליתי לאשהוי' ופירש"י ז"ל דחיישינן דבין כך וכך אתי לידי גיזה ועבודה כו' אבל הרמב"ם ז"ל כ' שם שהוא משום דחיישינן דע"י זה לא יאכלנו בתוך שנתו וכמש"ש בזה וכן נראה באמת גם מד' הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ג מה' בכורו' הי"א שכ"ש ג"כ להדיא בזה דמה"ט אסרו גם הצמר שנשר אחר שנפל בו מום כו' שמא ישהה אצלו כו' וכבר ביארנו שמצוה לאוכלו תוך שנתו בין תם ובין בעל מום עכ"ל ונראה להדיא דהרמב"ם ז"ל ודאי דמפרש להך גזירה דדילמא אתי לשהויי הנ"ל שהוא משום שלא

רק בשבועות ובסוכות לבד בסוף פ' ראה והגאון בעל טו"א ז"ל בחגיגה שם כ' בשם הרא"ם ז"ל בס' יראים שכ' דנפק"ל מג"ש דט"ו ט"ו מחה"ס או מהיקשא דחג המצות לחג השבועות ע"ש ובתוס' חגיגה ח' שיש לדקדק עליו טובא שם ואכמ"ל אך למש"ל י"ל בפשיטות דריה"ג לטעמי' בזה באמת דכמו דיליף מלאכה בחוה"מ מדסמיך רחמנא הך קרא דשבעת ימים לקרא דכל מל"ע ל"ת וכמש"ל ה"נ י"ל דיליף עיקר מצות שמחה ובד' הטו"א הנ"ל בזה לאיסור ד"ה ושמחת שכ' דפסח ילפינן בהיקש וע"ש בחג המצות באמת מקרא דוהיית אך שמח דכתיב בסוף פ' ראה וסמיך ליה שלש פעמים בשנה כו' ודרשינן מיני' בפשיטות והיית אך שמח שלש פעמים בשנה ואתי לרבות גם חג המצות וכדכתיב בסיפא דהך קרא דוהיית אך שמח לרבית ליל שמיני עצרת כדא' בסוכה מ"ח ע"ש י"ל דכולהו ש"מ מהא בהדיא וא"ש (ואף דדרשינן מהך קרא דדרשינן הכי דבכל הרגלים שיש בהם מצות ראי' חייב בהם בשמחה ג"כ וכדכתיב בהך קרא שלש פעמים בשנה יראה כו' וא"כ ממילא נוכל ללמוד שפיר מהך קרא למצות עשה דשלמי שמחה גם בפסח וגם בשמיני עצרת באמת שהרי גם בשמיני עצרת נוהג בו מצות עשה דראי' כמו כל שבעה ימי החג

הנ"ל נראה דצ"ל באמת בהך ברייתא גופא עבד ג"כ בהדיא וכמ"ש וא"ש בפשיטו' בזה) והדר גרסי' עלה לפי גי' דידן שם כל האסורות לו איסור פרוה ובא עליהן לא פסלן מן הכהונה עכ"ל הברייתא ונראה לכאורה בפשיטות דר"ל התם לפי גירסא זו דדוקא בביאת חייבי לאוין גרידא כגון כל הנך דקחשיב ברישא הנ"ל שם הוא דקפסלי בביאתן לכהונה אבל כל האסורות לו איסור ערוה דהיינו חייבי כריתות (דאיקרו איסור ערוה בכ"מ כמו ביבמות ך' ובש"ד) לא פסלן מן הכהונה וכדממעט נן להו באמת מהך קרא דכי ההי' הנ"ל וא"ש לפ"ז דשפיר פריך בפשיטות ביבמות שם דאימא נבעלה לפסול לה אפילו חייבי כריתות נמי ואמאי קתני בסיפא יאכלנו בתוך שנתו עי"ז ויעבור בזה בעשה דלפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה דקאי נמי אבעל מום לד' הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"א מה' בכורות שם ה"ח וכמ"ש (וממ"ש הרמב"ם ז"ל בה' י"ג דאם איחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שעבר בל"ת כו' ה"ז לא נפסל כו' ואם הי' בעל מום שוחטו כו' עכ"ל משמע קצת דעבר גם בבל תאחר אם איחר גם הבכור בעל מום אחר שנתו וי"ל וע' ר"ה ז' תוד"ה הא בבע"מ ובשו"ת הגאון חכם צבי ז"ל סי' י"ב ע"ש) ונראה פשוט שהי' לו להרמב"ם ז"ל הכרח לזה מסוגיא דבכורות כ"ו (שהבאתי להלן ד' ל"ב ע"ש) דמיבע"ל לר"י התם בצמר הנתלש מעולה תמימה אי גזרי' בי' משום דילמא אתי לשהוי' ע"ש ומדלא מיבע"ל נמי בבעל מום דומיא דבכור דהתם ע"כ צ"ל דבאמת ודאי דעיקר הגזירה הוא משום דע"י זה לא יקריבנו בתוך שנתו בתם או שלא יאכלנו בתוך שנתו בבעל מום וא"כ אין מקום באמת לגזור גזירה זו בבעל מום דכל הקדשים שאין בהם שום חיובא לאוכלן בתוך שנתן להקדשן כלל וכמש"ש ורק בבכור לבד הוא דילפינן מקרא דוכי יהי' בו מום דסמיך לקרא דתאכלנו שנה בשנה דגם הבכור בעל מום מחויב לאוכלו בתוך שנתו מן התורה לד' הרמב"ם ז"ל הנ"ל (אי משום דוי"ו מוסיף עע"ר כמש"ל ד' ל"ג או משום דס"ל דמקרא נדרש גם לאחריו וכמש"ל אי"ה) ומשו"ה לא מצינו בש"ס הך גזירה דדלמא אתי לשהוי' גם בבעל מום רק בבכור לבד אבל בכל הקדשים ודאי דלא מיבע"ל בהו רק בהם לבד וכמ"ש וא"ש אבל לד' רש"י ז"ל דהגזירה הוא שלא יבוא לידי גיזה ועבודה ע"י זה וכמ"ש א"כ ודאי דשייך שפיר הך גזירה דאתי לשהוי' גם בבעלי מומין דכל הקדשים ג"כ שהרי כל הקדשים אסורין בגיזה ועבודה מן התורה אפי' לאחר שהוממו (וע' להלן ד' ל"א בזה) ורש"י ז"ל דחק שם באמת בהא וכ' עלה דאיבע"ל בעולה תמימה דבבעל מום לא תיבעי לך כו' ע"ש אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודאי דא"ש בזה בפשיטות וכמ"ש. ונראה שלזה נתכוון באמת הרב בכ"מ ז"ל פ"א מהל' מעילה הל' י' שהרמב"ם ז"ל כתב שם בפירוש כן דכל שיתלש מכל הקדשים לאחר שנפל בהם מום מותר כו' חוץ מהבכור והמעשר כו' ע"ש (והיינו משום דאזיל לטעמי' באמת דלדעת הרמב"ם הנ"ל לא שייך גזירה זו בבעלי מומין דכל הקדשים רק בבכור לבד וכמ"ש (ודלא כד' רש"י ז"ל הנ"ל) וממילא מוכח ודאי מזה דאין שום חיובא בבעלי מומין דכל הקדשים לאוכלן בתוך שנתן להקדישן כלל רק בבכור לבד וכמ"ש בעז"ה להלן ד' ל"ד בזה ע"ש):

וכ' שם הכ"מ בשם הרי"ק ז"ל וז"ל שיש ללמוד כן מדקתני בברייתא בכור בעל מום משמע וכן מדנקט דוקא בכור מהטעם שנתבאר בבעיא דעולה תמימה משמע דבבעלת מום ליכא ספיקא עכ"ל והוא ט"ס וצ"ל מדקתני בכור בעל מום משמע דוקא בכור מהטעם שנתבאר וכן מדנקט בבעיא עולה תמימה משמע דבבעל מום כו' כצ"ל ופשוט שנתכוון למש"ל בעז"ה רק דמש"ש הרמב"ם ז"ל בהלכה הנ"ל וז"ל השיער שנשר מהבהמה או מהבכור והמעשר ה"ז אסור בהנאה אפי' לאחר שנשחטו מפני מומן כו' אבל צמר הנושר מהחטאת והאשם מותר בהנאה לאחר שחיטתן מפני מומן הואיל ולכפרה כו' ואם נתלש מהעולה ה"ז ספק עכ"ל נראה פשוט דהרמב"ם ז"ל מפרש בזה כפירש"י ז"ל שהובא שם בתוד"ה התולש דהך בעיא דעולה תמימה אין פירושו שרוצה ליהנות מהצמר כשעודה המימה ג"כ או לאחר שנשחטה תמימה במקדש דכל בכה"ג לא מיבע"ל באמת כלל דודאי אסור הצמר בהנאה כמו העולה עצמה רק דמיבע"ל בהצמר שנשר ממנה כשהיתה תמימה ועתה נעשית בעל מום ונשחטה מפני מומה אם להתיר עכשיו הצמר שנשר ממנה כשהיתה המימה וע"ש בתוס' וזה שכ' הרמב"ם ז"ל דהצמר שנשר מחטאת ואשם ר"ל כשהיו תמימים מותר בהנאה אח"כ לאחר שנשחטו מפני מומן דוקא וזה שכ' הואיל ולכפרה כו' ולא משהי להו בעודם המימים עד שיוממו ומ"ש אבל בעולה ה"ז ספק ר"ל ג"כ כשנשר בעודה תמימה ואח"כ נשחטה מפני מומה דאז יש ספק בהצמר שנשר קודם שהוממה וכמ"ש (ומ"ש אח"כ דכל שיתלש מהקדשים אחר שנפל בהם מום מותר כו' היינו אף בעולה ומשום שנשר אחר שהוממה וכמ"ש) ובאמת היה נ"ל דצ"ל כן שם בהרמב"ם להדיא בזה דהצמר הנושר מחטאת ואשם (כשהם תמימים] מותר בהנאה לאחר שישחטו מפני מומן כו' ואם נתלש מהעולה תמימה] ה"ז ספק כצ"ל וכמש"ל וא"ש :

אך מש"ש הרמב"ם ז"ל בה' מעילה ובהל' בכורות הנ"ל דגם המעשר דינו כבכור בזה דהצמר שנתלש ממנו גם אחר שנפל בו מום אסור בהנאה ע"ש צ"ע לענ"ד דבאמת דכיון דעיקר

כשלא ראה פניו בעזרה ולא קיים מצות ראי' עדיין בכל שבעת ימי החג דחייב אז בראי' ובקרבן ראי' בשמיני של חג עכ"פ שהוא תשלומין דחג ולהכי שפיר קרינן בי' גם בשמיני יראה כל זכורך כו' כבכל יו"ט ולכן שפיר י"ל דמהך קרא דוהיית אך שמח מצינן למילף למ"ע דשמחה גם לשמיני של חג וגם לכל שבעת ימי הפסח ומדסמיך לקרא דשלש פעמים בשנה יראה כו' וכמ"ש (והא דלא נקיט הש"ס בסוכה מ"ח לרבות מהך קרא דוהיית אך שמח רק לליל שמיני לבד י"ל משום דהך דרשה פשוט יותר באמת דקרא בחג הסיכות קא מיירי ושייך טפי לומר דאתי לרבות מהך קרא היום טוב הסמוך לו שהוא השמיני וכמש"ש רש"י ז"ל ג"כ דמשו"ה אמרינן שם לרבות לילי כו' משום שהוא סמוך לשבעת ימים דקרא כו' ע"ש אבל פשוט שיש לומר ג"כ דמרבינן מהך קרא לשבעת ימי הפסח נמי מדסמך לשלש פעמים בשנה כו' וכמ"ש ולפי"ז הי' נראה פשוט דמש"ש לרבות לילי יו"ט כו' דע"כ לאו דוקא קאמר הכי אלא דאתי לרבות ודאי גם היום עם הלילה לשמחה וכדפי' רש"י ז"ל בסוכה מ"ח שם והתוס' בפסחים ע"א ד"ה לילי ע"ש ודלא כמ"ש רש"י בפסחים ע"א שם דלילה דווקא קאמר אבל ביום לא ע"ש שהרי למ"ש דעיקר הך דרשה אסמוכין קא סמיך בהא מדסמיך קרא דאך שמח לקרא דיראה כו' ודרשינן מהא דבכל זמן שנוהג מצות ראי' נוהג בו מצות שמחה ג"כ וכמ"ש וא"כ כיון דעיקר מצות ראי' ודאי דעיקרה ביום היא בזמן הבאת קרבן שהוא ביום בלבד ה"נ דמצות שמחה דילפינן מראי' וכמ"ש ודאי דילפינן נמי לעיקר חיובא דשמחה ג"כ בזמן ראי' דהיינו ביום באמה רק דליל יו"ט אחרון ג"כ ממילא איתרבי ככל הלילות דיו"ט כיון דביום שאח"כ נמי חייב בשמחה כדילפינן מראיה בזה וכמ"ש וא"ש:

ופשוט ג"כ לפ"ז דהך מיעוטא דילפינן שם מאך למעט ליל יו"ט ראשון דחג*) דה"נ ממעטינן מהך מיעוטא גופא לליל יו"ט ראשון של פסח ממצות שמחה ג"כ דכיון דכל עיקר חיובא דמצות שמחה בפסח ילפינן מהך קרא דוהיית אך שמח ומדסמיך לשלש פעמים כו' וכמ"ש א"כ פשיט דה"נ דמיעוטא דאך ודאי דקאי נמי על חג הפסח ג"כ בזה ולמעט נמי ליל יו"ט הראשון של פסח וכמ"ש וא"ש בפשיטות

הנ"ל בהך ברייתא להדיא דחייבי כריתות דהיינו איסור ערוה לא פסלי מן הכהונה כלל וכמ"ש והיינו דמשני עלה שפיר לפי גירסא זו דכי תהי' א"ר וילפינן מינה דדוקא הנך דאית בהו הוי' הוא דקא פסלי בביאתם לכהונה כדכתיב כי תהיה לאיש זר דהיינו כל חייבי לאוין (שהוא זר אצלה מעיקרא) היא בתרומת הקדשים כו' ולאפוקי חייבי כריתות דלאו בני הוי' נינהו ולא קרינן בהו כי תהי' כו' ומשו"ה לא נפק"ל מהך קרא שיפסלו לכהונה בביאתם כלל ולהכי קתני שפיר בהך סיפא דברייתא הנ"ל

*) [הגה"ה] ובירושלמי (בפ"ד דסוכה ה"ה ובחגיגה פ"א ה"ד) אהא דממעט מאך לליל יו"ט הראשון (וכמו שהוא בש"ס דילן ובירושלמי דחגיגה הנ"ל ולא כמ"ש בירושלמי דסוכה הנ"ל להיפך דטס"ה שם באמת וכבר הגיה הגר"א ז"ל גם בספרי פ' ראה דצ"ל כמו בש"ס דילן הנ"ל ע"ש) וקאמר או חילוף ומסיק עלה ר"ח בשם ר"א התם הגזירה בזה לד' הרמב"ם הנ"ל בבעל מום דבכור אינו אלא משום שמא לא יאכלנו בתוך שנתו ע"י זה וכמ"ש והרי לא מצינו לכאורה חיובא דאכילה בתוך שנתו גם בבעל מום רק בבכור לבד וכמש"ל ובמעשר בהמה לכאורה לא מצינו הך חיובא כלל בשום מקום (וע' בפ"ו מה' בכורות ה"ד וצ"ע) וא"כ לא שייך גזירה זו בבעל מום דמעשר כלל (ואולם מש"ש הרמב"ם בהל' מעילה פ"י הנ"ל דהצמר שנשר מהבהמה ומהבכור והמעשר ה"ז אסור בהנאה אפי' לאחר שנשחטו מפני מומן גזירה שמא ישהה אותן הואיל ואינן באין לכפרה כו' התם ר"ל שנשר מהם מחיים וכשהם תמימים וכמו בעולה הנ"ל רק שהצמר אסור גם לאחר שנשחטו מפני מומן שיבוא להשהותם כשהם תמימים עד שיפול בהם מום כדי להתיר לו הצמר שנשר מקודם ולא יקריבם בתוך שנתם ע"י זה והיינו הך דהש"ס שם באמת דא' בהדיא התם דבכור ומעשר נמי כיון דלאו לכפרה כו' וע"כ דבנשר מהם כשהם תמימים קאמר ודומיא דעולה דהתם וכמ"ש אבל מ"ש הרמב"ם לגזור גזירה זו גם במעשר אף בהצמר שנשר אחר כנפל בו מום וכמו בבכור וכמ"ש צ"ע באמת דמנ"ל הא דבש"ס הנ"ל הרי לא השוו המעשר לבכור רק בתם לבד דשפיר שייך לגזור ודאי גם במעשר תם שלא יקריבנו בתוך שנתו עי"ז וכמ"ש אבל מנ"ל דגם המעשר בעל מום צריך לאוכלו בתוך שנתו ג"כ כמו הבכור בע"מ עד שנגזור ע"י זה לאסור גם הצמר שנשר אחר שנפל בו מום גם במעשר שלא ישהנו וכמו בבכור וכמ"ש וצ"ע ודוחק לומר דכיון דבכל מקום מדמינן מעשר לבכור באמת וכדילפינן להו בכמה דוכתי מהדדי בג"ש דהעברה העברה דכתי' בבכור והעברת כל פטר כו' ובמעשר כתיב כל אשר יעבור כו' ולכמה דברים יליף להו אהדדי בג"ש זו כמו בזבחים ט' ול"ז ובבכורות י"ד (וע"ש בתוד"ה גמר) ובד' כ"א שם וכן במעילה י"ג ובתמורה ה' ע"ש וא"כ י"ל לכאורה דה"נ ילפינן מעשר מבכור בג"ש לדין זה ג"כ שיהי מצוה לאכול גם המעשר בעל מום בתוך שנתו וכמו הבכור וכמ"ש (ובזה הי' אפשר לפרש קצת הא דאמרי' בבכורות כ"א דמסתברא דמעשר מבכור ילפינן שכן גואל כו' אכילה ודחקו שם רש"י ותוס' בזה ע"ש ולמ"ש י"ל דאכילה היינו שמצוה לאוכלם בתוך שנתם בין תם ובין בעל מום וכמ"ש וצ"ע) אבל כ"כ להלן ד' ל"ג להכריח בזה דע"כ צ"ל דליכא למיליף דבר זה מג"ש מבכור משום דהו"ל למד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בג"ש דאל"כ כל פסולי המוקדשים נמי ניליף בהא מבכור בג"ש דשעריך ע"ש וצ"ע:

ותשלום כל דבר התשובה הארוכה הזאת ומהשייך עוד לדיני בכור בזה ותשלום כל דיני ס"ת המבואר בסי' י' להלן בד' כ"ב אשר לא השלמנו עדנה התשובה בזה והרבה יש לנו להאריך בהם באמת וגם כ"ד הפלפולים בשלהי מס' מכות השייכים לסימן ט' להלן בד' כ"א ע"ש יבואר הכל בקונטרס אחרון לח"ב אשר שם אבאר בלנ"ד אי"ה כל דברי התשובות אשר לא נגמרו עדנה בחלק זה ואשלים אותם שמה כיד ה' הטובה עלי ואמלא שם בלנ"ד כל תשלומי הדברים השייכים לכל תשובה מספרי הקטן הזה על מלואותם בעזר ה' יתברך :

וכאן ראיתי לבאר איזו דברים השייכים עוד לדיני מקוה אשר ציינת להלן ד' ל"ו לד' הזה וכל אריכות הדברים שיש לי לחדש בעז"ה בדיני מקוה בכ"ד הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל באמת (אשר לא יכיל אותם הקונטרס הלזה) יבואר הכל בקונט' בפ"ע אי"ה והנה בתחילה ראיתי ליישב קצת בעז"ה קושית התוס'

בזה בסוגיא דפסחים ע"א בהא דאמר רב אשי התם דה"נ מסתברא דהא דקתני התם בהך ברייתא דחגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה כו' דאיירי בשלא שחטה עד יום חמשה עשר דאלת"ה הא איפסלא בלינה ע"ש (ומשום דלבן תימא דהתם אינה נאכלת

דחייבי כריתות לא פסלי מן הכהונה וכמ"ש (והיינו דפריך עלה התם נמי דא"ה עבד נמי לא לפסול דלית בי' הוי' ג"כ ואמאי קתני התם ברישא דברייתא בהדיא דעבד נמי פוסל וכמש"ל ומשני דעבד נפק"ל מאידך קרא דאלמנה וגרושה כו' דיצא עבד שאין לו אלמנות כו' וכלומר דלא תפסי בי' קידושין גם לאחריני ולית ביה אלמנות וגירושין גם בעלמא כלל ונפק"ל מהך קרא דכי

דילפינן מושמחת בחגך משאתה מתחייב בחגיגה אתה מתחייב בשמחה ע"ש ונראה פשוט דר"ל משום דבשמחה י"ל דכיון דעיקר מצותו הוא רק לאכול בשר שלמים ביו"ט א"כ הרי גם בליל יו"ט הראשון הי' יכול לקיים מצוה זו את"ל דלא בעינן זביחה בשעת שמחה והי' יכול לאכול אז ג"כ בשר שלמים שנשחטו מעיו"ט (וע' פסחים ע"א) אבל חגיגה עיקר מצותו הוא להקריב קרבן חגיגה ביו"ט דוקא וא"כ בליל יו"ט ראשון ודאי לא שייך מצות חגיגה כלל דאין הקרבה בלילה דביום צותו כתיב (ולהביא מערב יו"ט נמי לא שייך בחגיגה כמ"ש התוס' בפסחים ע' ד"ה שלמים דסברא הוא שאינה נשחטת אלא בשעה הראוי' לחגיגה ע"ש ודלא כמ"ש הטו"א ז"ל במגילה ה' ע"ש) והדבר פשוט דאין מצות חגיגה אלא ביום דוקא וילפינן מהיקשא דושמחת בחגך דאין מתחייב ג"כ בשמחה אלא לאחר שנתחייב בחגיגה להוציא ליל יו"ט הראשון משמחה ג"כ וכמ"ש כן נראה פשוט בפי' ד' הירושלמי הנ"ל (ומש"ש הק"ע והפ"מ ז"ל בזה צ"ע ע"ש) ונ"ל ליישב בזה קושית התוס' בשבת קל"א ד"ה שבעת שהקשו שם לר"א דיליף ג"ש שבעת ימים סוכה מלולב דמכשירי סוכה דוחה שבת ע"ש דא"כ ניליף נמי בג"ש זו דלולב יהי' נוהג בלילות כבימים דמה שבעת ימים האמור בסוכה לילות נמי בכלל (כדילפינן בג"ש דתשבו סוכה ממילואים דכתיב בהדיא במילואים ם תשבו יומם ולילה שבעת ימים וה"נ בסוכה לילות בכלל וכדא' בסוכה מ"ג ובתו"כ סוף פ' אמור ע"ש) ה"נ ניליף לר"א בג"ש לולב מסוכה דימים ואפילו לילות וע"ש בתוס' בזה ועפ"ד הירושלמי הנ"ל יש לנו לומר דמשו"ה פשיט לן בלולב דימים ולא לילות משום דבתר קרא דושמחתם כו' שבעת ימים דכתיב בלולב כתיב בתרי' וחגותם אותו כו' שבעת ימים דמהך קרא יליף בחגיגה ט' לחגיגה שיש לו תשלומין ע"ש וא"כ י"ל דה"נ יליף מסמוכין דאין נוהג מצות ושמחתם כו' בלולב רק בזמן וחגותם כו' דהיינו דוקא ביום וכמ"ש דאין מצות חגיגה נוהג בלילה דאין קרבן בלילה וילפינן בהיקשה הנ"ל דושמחתם כו וחגותם כו' דמה חגיגה ביום ולא בלילה ה"נ בלולב ומשו"ה אפסקי' רחמנא בין לולב לסוכה במצות חגיגה לאקושי לולב לחגיגה (דלולב נמי דמיא קצת לחגיגה באמת דכל שבעה אין מצותו רק במקדש במקום הקרבנות) דאין נוהג ג"כ אלא ביום דומיא דחגיגה וכמ"ש וא"ש ובעיקר הך ג"ש דתשבו דיליף סוכה ממילואים דנוהג ביום ובלילה וכמש"ל קשה לי לכאורה אהא דמיבע"ל בירושלמי דפ"ק דיומא ה"א גבי מילואים דמהיכן למדו אם מן הקרבנות או ממעשה בראשית דאי מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום וכלומר דכמו בקרבנות הנאכלין ליום ולילה דהלילה נמשך אחר היום שעבר ה"נ במילואים דכתיב יומם ולילה היו צריכין לישב ז' ימים עם הלילה השייך ליום השמיני דליל ח' הי' נמשך אחר יום הז' שעבר וכדמסיק שם דאי מקרבנות הלילה האחרונה אין לה יום שאחרי' ע"ש (ומש"ש דאי ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה הי' נ"ל להגיה דצ"ל יום אחרון אין לו לילה וע"ש בק"ע ובפ"מ ז"ל שדחקו בזה וצ"ע) וק"ל דאיך אפשר לומר כלל דמילואים למדו מן הקרבנות דליל שמיני היו צריכין לישב במשכן כביום שלפניו דא"כ נימא נמי גבי סוכה דילפינן בג"ש דתשבו ממילואים דמה במילואים היו צריכין לישב שם גם בליל שמיני כביום ז' שלפניו ה"נ בסוכה יהי' חייב לישב בליל שמיני ג"כ כביום ז' שלפניו כמו במילואים דאין ג"ש למחצה (וע' תוס' סוכה מ"ג ד"ה תשבו וצ"ע) ודוחק לומר דהא דבעינן למילף מילואים מקרבנות בזה הו"ל כדבר הלמד בבנין אב ובזבחים נ"א מיבע"ל בדבר הלמד בבנין אב אם חוזר ומלמד בג"ש בקדשים ע"ש וא"כ הי' אפשר לומר דמשו"ה לא מצינן למיליף בג"ש דתשבו לסוכה ממילואים גם לליל שמיני משום דהו"ל דבר הלמד בב"א יו"ט ז"ל בסוף פ"ז דמקואות במתני' דמחט כו' שהבאתי להלן (דל"ב) דאיך מועיל הטבילה להמחט ע"י הגל שנעשה רק ע"י נענוע ידיו במקוה והלא הו"ל הויות הגל הזה ע"י טומאה וע"ש בתויו"ט שכת' ליישב בזה דאיירי כשהגל לא נתלש מהמקו' לגמרי ולא נטהר המחט רק ע"י המקוה המחובר להגל הזה ע"ש (ומזה תמה שם ע"ד הרא"ש ז"ל בזה שכ' דבעינן שלא יתלש הגל(מטעמא אחרינא) משום דאל"כ בעינן שיהי' בו עצמו מ' סאה ע"ש והרי אפי' אם יהי' בו מ' סאה לא מהני אם נתלש דהויתו ע"י טומאה הוא ע"ש ור"ל דבהא דבעינן הוי' ע"י טהרה ודאי דגם להרא"ש ז"ל ס"ל הכי בכ"מ בה' מקואות בזה (רק שמקיל בדין זה כשמחובר למעיין או למקוה וכמ"ש בה'

תוכן העניינים

ראשית בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה