אור ברסלב
ראשית בכורים חלק א › סימן ב

ראשית בכורים· הרב בצלאל כהן

חלק א · סימן ב

סימן א

בעז"ה שלהי אלול תקצ"ח לפ"ק ווילנא ביום ההוא יתקע בשופר גדול לפ"ג:

יהא שלמא רבא מן שמיא, לכבוד הרב הגאון הגדול, רבן שכבה"ג נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מהו' יעקב נ"י בעל, המחבר ספר הנחמד שו"ת משכנות יעקב אב"ד דק"ק קארלין יצ"ו מני צעיר לימים, באין תבונה, זוחל ארץ ונמלה קטנה, אפרוחא דלא אתפתחא עינא, בגין דמן עשרין, בצרי לי תרי שנה ולא הגעתי לחצי ימי בינה אמנם יתברך הבורא, וישתבח הממציא יש מאין, ומחלק בינות לכל יצור, ולי חלק מתורתו הק' בים התלמוד לתנויי תני, ובפוסקים ראשונים והאחרונים למיזל ולעיוני, וספרו דמר ניהו רבא באורייתא נ"י, היה לי למנה, כי מצאתי בו, מרגוע לנפשי העיפה, מגפנו אשר על מים רבים שתולה, ומנחלו הנובע, מקור החכמה ומקום בינה, בעיר הצדק קריה נאמנה, למשכן עם בני יעקב סלה, וכו' אולם באיזו מקומות, מספרו הקדוש, אשר לא זכיתי בעניי לעמוד על דעתו הגדולה דגאון תורתו נ"י, כו' והוא

א מ"ש הדרת גאונו נ"י בחבורו היקר חא"ח שאלה ק"ו ליישב קושית המג"א סי' של"ו ס"ק ב' על הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' שבת הל' ב' מסוגי' דפ"ק דשבת דף י"ח דפריך לר' יוסף אליבא דב"ש דאית ליה שביתת כלים אע"ג דלא קעביד מעשה כמו באונין גיגית מ"ט שרי וכתב כ' גאונו נ"י וז"ל משמע להדי' דאם עשה כן בשבת חייב חטאת דאל"ה לא הוי גזרו ב"ש כמבואר בגמ' כל מילתא דאי עביד ליה בשבתא לא מחייב לא גזרו ב"ש ע"ש עם חשיכה עכ"ל ולא זכיתי להבין דברי קדשו דלכאורה נראה כוונתו למאי דאמרי' שם י"ט בסוגי' דקורות בית הבד דלא גזרו ב"ש וצ"ע דלכאורה אין לסוגי' זו ענין כלל לאיסור שביתת כלים וכמש"ש להדי' בתו' ד"ה ולימא דהך סוגי' אינו אלא לרבה דס"ל טעמא דב"ש דגזרינן דלמא אתי למיעבד בשבת אבל משום שביתת כלים ס"ל לרב' דלא אסרו ב"ש היכא דלא קעביד מעשה ובאמת הקשו שם לר' יוסף אמאי לא אסרו ב"ש טעינת קורה אלמ' דפשיטא להו דאיסור שביתת כלים איתא נמי במילתא דלית ביה חיוב חטאת וכ"כ הרא"ש ז"ל שם סי' ל"ג דהך סוגי' ס"ל דטעמא דב"ש משום גזירה ועכ"פ נראה פשוט דסוגי' דלקמן לא מיירי כלל באיסור שביתת כלים [וכן יש לתמוה בזה לכאורה על הרע"ב ז"ל דבמשנה ה' פי' טעמא דב"ש משום שביתת כלים כר' יוסף ובמ"ט גבי ושוין כו' כתב דמודו ב"ש בהא משום דאי נמי עביד כו' ליכא חיוב כו' דהיינו לכאורה כרבה דלרב יוסף הול"ל משום דאתי ממילא טפי כו' וכמ"ש התוס' הנ"ל וצ"ע] ואולי דברי הדרת גאונו נ"י נכונים בזה עפ"י דברי עצמו שכתב לעיל בתשובה צ"ד דמדמי שביתת כלים לשביתת בהמתו וכדלקמן קנ"ג דכל שבחבירו פטור כו' ולדבריו שם לק"מ באמת קושית התוס' לר' יוסף מטעינת קורה הנז' [וא"ש בזה גם דברי הרע"ב ז"ל במ"ט הנז')

וכן נראה באמת גם מדברי הר"ן ז"ל דבמשנה דושוין אלו ואלו כו' כ' וז"ל אפי' ב"ש דאית להו שבית' כלים מודו בהא מילתא משום דאי נמי עביד לה בשבת ליכ' חיוב חטאת כו' משום הכי שרו ב"ש דהא ליכא בה מלאכה גמורה דתיתסר משום שביתת כלים עכ"ל ובגמ' שם כ' עוד וז"ל ומשו"ה קתני מהני' דאפי' לב"ש טוענין בקורות בה"ב ועה"ג דליכ' משום שביתת כלי' דהא אפי' עביד בידים לא מחייב חטאת עכ"ל הר"ן ז"ל ונראה לכאור' שהר"ן ז"ל מפרש הסוגי' אליבא דר' יוסף דס"ל דטעמ' דב"ש משום שביתת כלים ושלא כד' התוס' והרא"ש ז"ל אבל מ"מ פשטא דסוגי' דקאמ' דאי עביד להו בשבת לא מחייב לא גזרו ב"ש ע"ש עם חשיכה משמע דאתי' כרבה דטעמ' דב"ש משום גזירה וכמש"כ התוס' והרא"ש ז"ל ומ"ש הר"ן אולי הוא ז"ל כתב כן מדנפשי' לפרש טעמ' גם אליב' דר"י אמאי מודו ב"ש בקורות בית הבד ולא שמפרש כן בדברי הש"ס בזה [וברי"ף שם נדפס בצידו שהד"ה מוחק מהרי"ף כולא הך סוגי' דמאי שנא כו' דאי עביד להו בשבת כו' ומלבד דטעמו פשוט דאין להרי"ף להביא סוגיא כזו דלא בא אלא לפרש טעמא דב"ש (אף דמהא נפק"ל דמילי דאתי ממילא ש"ד כדמסיק) אולם י"ל עוד לפי שמד' הרי"ף ז"ל לעיל דפסק דשרי לתת חיטין לרחיי' של מים ולא חיישי' ג"כ למשמיע קול אלמ' דפסק כר' יוסף (ומשום דר"א קאי כותי') דלא ס"ל טעמא דהשמעת קול ומוקי טעמ' דבריית' דאסר משום שביתת כלים וכב"ש וע"כ דל"ל טעמא דגזירה דאל"כ מוגמר מ"ט שרי ב"ש] ומלישנא דקאמ' הכא גזרו בהו ב"ש ע"ש עם חשיכה משמע דאתי' כרבה וכמ"ש ולפיכך מחקו כ"ז מד' הרי"ף ז"ל ואף שהרי"ף ז"ל כ"ש דאיכ' מאן דאס' ברחיי' משום משמיע קול והו' דעת ר"ח ז"ל שפ' כרבה ומשום הך טעמ' גופא דהסוגי' דבדף י"ט דקאמ' כל מילת' כו' לא גזרו כו' לא מתוקמ' אלא כרב' וכמש"ל כבר כ' הב"י בס' רנ"ב דמד' הרי"ף ז"ל יש להכריע דס"ל כר"י מדכ' להיתר ברישא ואידך סבר' כתב בלשון איכ' מ"ד ע"כ ועוד שהר"ן ז"ל כתב דבמקצת נוסחי ההלכות כתוב ויש אומרים [ז"ל אוסרים] מפני שמשמעת קול ע"כ נראה שלא הי' כן ברוב הנוסחאות ברי"ף (אע"פ שהרז"ה והרמב"ן ז"ל פלפלו בזה) ועכ"פ נראה שהרי"ף פסק כר"י ושפי' מחקו ברי"ף כל לשון הסוגי' דאזלא כרבה ולכן כ' ג"כ הר"ן ז"ל לפרש טעמ' דמתני' אליב' דרב יוסף] ועכ"פ אף שאפשר ליישב בפשיטות ד' הרמב"ם ז"ל דס"ל ג"כ כד' הר"ן ז"ל בזה דמודו ב"ש דליכ' שביתת כלים היכא דלא עביד בי' מלאכה דאורייתא ואפ"ה פריך גיגית מ"ט שרו ב"ש אלמא דמלאכה דאוריית' הוא ואמנם מ"ש כבוד גאונו נ"י עוד שם דלכן פסק הרמב"ם כר' יוסף במו"ק ב' דהמשקה מים לזרעים חייב משום זורע ודלא כרבה שם משום דסתמא דגמ' דפריך הכא מגיגית כו' משמע דס"ל דמשום זורע הוא עכ"ד צ"ע לענ"ד דאולי רק לר' יוסף לשיטתו הוא דפריך הכא הכי דלרבה בלא"ה ל"ל שב"כ לב"ש היכא דלא עביד מעשה כדמוכח בסוגיא. וא"כ אין ראיה מסוגיא זו להלכה כלל וצ"ע) וכמש"כ כת"ר נ"י אולם מ"ש כה"ר נ"י כמבואר בגמ' כל מילת' כו' ליתא לענ"ד דהך סוגי' ודאי אתי' כרבה וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ואין מזה ראי' כלל לסברתו דמר נ"י אבל היה לו לגאון תורתו נ"י להביא מדברי הר"ן ז"ל בזה וכן לעיל סי' צ"ד היה לו להזכיר את דברי הר"ן ז"ל הנז' לראיה לדבריו בזה וכמ"ש בעז"ה [ומה שיש לי להביא ראיה לכאורה לדברי הר"ן ז"ל הנז' מהא דא"ר יוסף לעיל בנתינת מים לדיו דרבי היא דאי לר"י בר"י אפי' נשרה שיעור שרייתו אין בו חיוב חטא' עד שיגבל (וע' בחי' המאירי ז"ל בזה) ומוכח לכאורה דלר' יוסף אין איסור שב"כ רק היכא דאיכא מלאכה דאורייתא ושלא כד' התוס' הנז' וכן מה שיש לומר לכאורה ע"ד הרמב"ם בפ"ח מהל' שבת הנ"ל בשורה חיטין כו' דלשיטתו אזיל דפי' בכרשינן דמתני' דהוא כוסמת ששורין לבהמה והוא מין חיטין כמ"ש בירושלמי ריש חלה אקרא דכוסמת גבולתו (וכמו שהשיג בתוס"ח שם על התוי"ט בזה מהירוש' הנז') וכן מה שיש לכאורה נ"מ לדינא מזה לדברי המג"א בס' רנ"ב ס"ק כ' בדין רחיים ומה שיש לדחות בזה באמת (וע' ברא"ש סי' ל"ו בשם י"מ ודו"ק) הנה לא רציתי להאריך כעת לפני כת"ר נ"י בכל זה כי מי אנכי הצעיר לימים כו']:

[א"ה הן ד' התשובה הזאת כתבתי בעז"ה להגאון בעל משכנות יעקב זצ"ל בימי ילדותי [בהיותי אז כבר תמני סרי שני כמ"ש] זה כמו ששה ועשרי' שנה ואח"ז יצא לאור ס' דרוש וחידוש להגאון רע"א זצ"ל ומצאתי שהביא ג"כ ד' הר"ן ז"ל הנ"ז בקצרה וגם זכר הך סברא שכ' הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל דשב"כ לב"ש דמיא לשביתת בהמתו רק שקיצר בזה שם וגם בהך דר' יוסף דנתינת מים לדיו נשאר שם בקושיא דר"י אדר"י בזה ע"ש ולמש"ל א"ש רק שהי' לו להביא ראי' מזה לד' הר"ן הנ"ל וכמ"ש וע' בגליון המשניות שלו מ"ש ג"כ ע"ד התו' והר"ן הנז' וע' בס' קהלת יעקב מ"ש ג"כ בזה ואין רצוני להאריך כעת מה שי"ל לדקדק שם גם ע"ד ז"ל בזה] וכעת יצא לאור ס' משרת משה להגאב"ד דמעזיריטש נ"י וראיתי שהרגיש ג"כ ע"ד המשכנות יעקב בקצת דברים אמנם לא כדרכיו דרכי בזה וגם לא הביא כלל מד' הר"ן ז"ל הנז' וע"כ משנה לא זזה כו']

ב שאלה קי"ג מ"ש שם כת"ר נ"י ליישב הסוגי' דעירובין מ"ג דבעי ר"ה למפש' דיש תחומין למעלה מעשרה מהא דהפליג' ספינתם כו' דלא זז ר"ע מד' אמות כו' ומשני כדא"ר במהלכת ברקק ה"נ כו' וכ' כת"ר נ"י דמש"ה לא שני רבא עצמו הכי ארישא דהפליגה ספינתם כו' כדמשני הש"ס באמ' וכ' וז"ל דבריש' ר"ע הוא דלא זז מד"א כו' דהוא ס"ל בסוטה כ"ז דתחומין דאורייתא וא"כ אף דמספק"ל אי יש תחומין למעל' מי' כדמסיק לקמן דתנא ספוקי מספקא לי' כו' מיבעי ליה לאחמורי בספק דאורייתא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו הרחבה דהרי בימים ובנהרות לכו"ע תחומין דרבנן וכמ"ש ה"ה ז"ל בפ' כ"ז מהל' שבה ה"ג בשם תשובת הרמב"ם ז"ל ובכ"מ שם כתב טעמו לפי שהם ככרמלית ולא יתכן שיהיה המעביר ע"פ המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה עכ"ל וכ"כ בשו"ע סי' ת"ד וצ"ע [ואולי שדעתו הגדולה דמר נ"י נוטה בזה לד' חכמי בבל ז"ל שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה [הביאו הכ"מ ז"ל בפ' ל' מהל' שבת הל' י"ג] דבספיקא דתחומין למעלה מי' החמירו שם אף בנהרות בתחום די"ב מיל ומשמע דס"ל דתחומין דאורייתא אף בימים ובנהרות ע"ש]:

ג שם בתשובה מ"ש כת"ר נ"י עוד שם לחדש בזה דלרבא בגיטין ז' דאמר אהא דפליגי ר"י ורבנן בפ"ב דחלה מ"ב בעפר חו"ל הבא בספינה לארץ דרבנן מחייבי במעשר ואר"י שם אימתי בזמן שהספינה גוששת כו' ואר"ז התם דעציץ נקוב כו' באנו למחלוקת כו' וא' רבא התם דלמא כו' עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא כארעא סמיכתא דמיא כו' וכ' כת"ר נ"י דנראה דה"ה לעניין תחומין למעלה מעשרה בספינה דתליא ג"כ בהך פלוגתא אי מיא כארעא סמיכתא דמי אי לא דלר"י דפטר ממעשר באין הספינה גוששת ה"ה בתחומין למעלה מעשרה בספינה אבל לרבנן דס"ל התם דמיא כארעא סמיכתא דמיא ה"ה הכא בתחומין [דהמהלך בספינה אף שהוא למעלה מעשרה מקרקע הים אפ"ה כל גובה המים חשוב הכל כארעא סמיכתא ואין מודדין אלא משפת המים ולמעלה] ולהכי לא משני רבא ארישא כו' די"ל דר"ע כרבנן ס"ל דכארעא סמיכתא דמי משא"כ בסיפא כו' וסיים כבוד גאונו נ"י להלכה בזה וז"ל ולפ"ז נראה ג"כ להחמיר להפליג בספינה למעלה מעשרה אף אם נימא אין תחומין הא לרבא לא תלי' בהך עכ"ל ולענ"ד דברי קדשו תמוהים מאוד בזה שהרי באמת קיי"ל בהך דינא כר' יהודא דפטר באינה גוששת וס"ל דמיא לאו כארעא סמיכתא דמיא וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תרומות הכ"ג והיינו טעמא כמ"ש הכ"מ ז"ל שם משום דבכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ואע"ג דבפ"ק דגיטין משמע דר"י לחלוק אתא כבר תירצו שם התוס' ע"כ ושם בגיטין ז' בתו' ד"ה אר"י כ' דהסוגי' אתי כרמי ב"ח דס"ל בפ' ז"ב דאפי' אימתי לחלוק וא"כ ודאי דקיי"ל כר' יהודה בהא שהרי בכל דוכתא קי"ל כר' יוחנן וכריב"ל בסנהדרין כ"ה דאימתי לפרש והכ"מ ז"ל בפ"ד מהלכו' ברכות הל"ד כתב דקיי"ל כריב"ל דאפי' במה דברים אמורים לפרש (וד' הכ"מ ז"ל שם צע"ק מש"ש וז"ל אלא דשני רנב"י דאפשר לרב חסדא למימר דס"ל דבמה דברים אמורי' לחלוק עכ"ל ולכאורה צ"ע דהרי בהדי' ס"ל לר' חסדא הכי בסו"פ חלון דף פ"א בסוגי' דמערבין עירובי חצירות לדעתו דאמר שם ר"ח זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על ר' יהודא ע"ש (ואין לומר דשאני התם דמוכח בהדיא דפליגי דהרי אפשר לומר דלא פליגי באמת דמיירי בחצר שבין שני מבואות ע"ש) ואין לומר דס"ל להכ"מ ז"ל כמ"ש התוס' ז"ל בפ"ק דביצה ד"ט ד"ה ולא היא וז"ל וא"ת הא כל מקום דתני במה לחלוק [ומ"ש כ"כ בפשיטות הא כל מקום דתני במה לחלוק צע"ק דהא איכא ריב"ל דס"ל דאף במה לפרש וע' בבאר יעקב בכללי הסוגיות כלל ל"ט ובשער המלך פ"ד מה' יו"ט ה"ד] וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא עכ"ל וכונתם דהך כללא דאימתי לפרש ובמה לחלוק לא נאמר אלא במשנה אבל בברייתא אפשר לפעמים דאפי' אימתי לחלוק וכמ"ש בגיטין ז' שם ואפשר דאפי' במה לפרש כמ"ש בביצה כאן דהך כללא לא נאמר בברייתא (וע' בשער המלך פ"ד מהל' יו"ט הנז') וא"כ לא מוכח כלל מסוגי' דעירובין דר' חסדא ס"ל דר"י פליג בסוגיא דעקירות בפסחים ק"ב דשם בריית' היא דהרי משמע בהדי' מד' הכ"מ שם דלא ס"ל הכי אלא ס"ל דהך כללא נאמר אף בברייתא ע"ש והתוס' בחולין פ"ח ד"ה רבנן וכן ברא"ש ז"ל שם פ"ו סי' י' כתבו דרב חסדא ורמי בר חמא סברי בפ' זה בורר דאף במשנה הוי אימתי לחלוק היכא דמוכח עכ"ל וצ"ע דבפ' ז"ב לא הוזכר ר' חסדא שם כלל ואולי כוונת התוס' הוא למ"ש בעז"ה מסוגי' דעירובין הנ"ל דגם שם מסיק הגמ' גברא אגברא קא רמית כמו בסוגי' דפ' ז"ב ומשמע דר"ח נמי ס"ל דפליגי היכא דמוכח כמו התם דמוכח לכאורה דפליגי כמ"ש אבל מ"מ לא זכיתי להבין מ"ש התוס' דלר"ח אימתי נמי הוי לחלוק דעד כאן לא שמענו מסוגי' דעירובין אלא דס"ל לר"ח דבמה ד"א לחלוק ומנ"ל דס"ל כרמי בר חמא דאף אימתי לחלוק ובהגהות מיימוני פי"ד מהל' שחיטה העתיקו דברי התוס' דלא כרמי בר חמא בפ' ז"ב ולא הזכירו ר' חסדא ע"ש [ובדפוס נפל ט"ס בתוס' חולין פ"ח הנ"ל שהעתיקו סוגי' דגיטין הא ר' ירמי' הא רבנן וצ"ל הא ר' יהודה הא רבנן] וכן כ' הכ"מ בפ"י מה' טו"מ הל' י' וז"ל וידוע דכל מקום שאמר ר' יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש עכ"ל ועכ"פ באימתי ודאי דקיי"ל כר' יוחנן וכריב"ל דהוא לפרש וכמו שמצאתי בעז"ה גם בדברי קדשו חלק חו"מ שאלה י"ז דכתב שם בפשיטות דקיי"ל אימתי לפרש:

ומ"מ הסוגיא דעירובין מ"ג אתי שפיר דלהכי לא חשש רבא לתרץ ארישא דר"ע שהפליגה ספינתו כו' דרבא לשיטתו אזיל בזה דע"כ ס"ל בגיטין שם כרמי בר חמא דאפי' אימתי לחלוק אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן וכריב"ל דאימתי ודאי לפרש וא"כ ודאי דקיי"ל כר' יהודה בגיטין שם א"כ נראה פשוט לכאורה להלכה דגם ספינה תליא שפיר בהך איבעי' דתחומין למעלה מי' ושלא כד' כת"ר נ"י:

אמנם נ"ל דדברי כבוד גאונו נ"י יתכן בזה עפ"י תירוצם השני דהתוס' שם בגיטין שכתבו דדוקא במשנה אימתי לפרש ולא בבריית' והא דמייתי הגמ' התם בריית' היא ע"ש וא"כ יש כאן ספיקא דדינא אם קיי"ל כר' יהודה דמתני' דחלה שם דהא במשנה ליכ' פלוגת' או שמא רבנן דבריית' עיקר והוי ר"י דמתני' יחיד במקום רבים דבריית' [וכמ"ש התוס' בסוה"ד שם]:

והשתא א"ש דהרמב"ם ז"ל לטעמי' שכתב בפ' י"ד מה' שחיטה ה"ח דדם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות וא"כ מוכח דס"ל כדע' ר"ת ז"ל בתוס' גיטין הנ"ל (וברא"ש חולין הנ"ל) דקיי"ל כר' יהודה דמתניתין בחולין פ"ז ואע"ג דבבריית' פליגי רבנן אר"י במשנה הוא בא לפרש ומתני' עיקר ולא שבקינן ת"ק דמתני' משום הנא קמא דבריית' וכמ"ש הכ"מ שם ולהכי שפיר פסק גם בפ"א מה' תרומות הנ"ל כר' יהודה אע"ג דמוכח בסוגי' דגיטין דרבנן דבריית' פליגי אר"י אפ"ה ס"ל דלא שבקינן ר"י דמתני' ואזלי' בתר רבנן דבריית' ולדעתו ז"ל בה' שחיטה אי נמי להך טעמא שכ' הכ"מ ז"ל שם דהרמב"ם ז"ל גרס כגירסת הספרים דלא גרסי בבריית' קמייתא מלמד שכל דמו חייב לכסות ולפי גירס' זו ר"י לפרש דברי ת"ק בא בין במשנה בין בבריית' ומתוך זה משמע דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא קיי"ל כסוגי' דגיטין דבברייתא בא לחלוק אלא אף בבריית' נמי לפרש בא (וכן משמע נמי מד' הכ"מ ז"ל בפ"ד מה' ברכות הנ"ל וע' ברמב"ם ז"ל פ"כ מה' מכירה הל"ז ובתוס' שבועו' מ"ח ד"ה נשבע) ולהכי שפיר פ' בה' תרומו' ג"כ כר' יהודה אבל כ' גאונו נ"י אזיל לשיטתו דפס' לקמן בחיו"ד סי' י"ג דצריך לכסות כל הדם. וא"כ מוכח דס"ל כד' הרז"ה ז"ל שם דכיון דר"י דברייתא לחלוק הו' מסתמא אימתי דמתני' נמי לחלוק או דס"ל דאף דבמתני' בא לפרש אפ"ה לא שבקינן רבנן דבריית' ואזלינן בתר ר"י דמתני' ולהכי פסיקא לי' לכת"ר נ"י גם בהך דינא דמיא כארעא סמיכת' דקיי"ל כרבנן דר"י וא"ש ועכ"פ זכינו לדין ליישב בעז"ה דברי הגדולים ז"ל דמקילים בספינה למעלה מעשרה דאזלי לטעמייהו שפסקו כר"י בכיסוי הדם והכי קיי"ל להלכה באמת וכמ"ש ביו"ד סי' כ"ח ס"ק ט"ו] ובזה י"ל גם מ"ש כת"ר נ"י מהתוספתא שבת פי"ד ה"יג וז"ל:

ספינה הבאה בים אין עולין מתוכה ליבשה אא"כ היו בתוך התחום עד שלא חשכה ע"כ וכ' כת"ר נ"י וז"ל ודינא קא פסיק ותני הכא ולא שייך לאוקמא במהלכת ברקק עכ"ל ועפ"י הדברים האלו י"ל דבאמת הך תוספתא ס"ל כרבנן דר"י בגיטין ז' הנז' ואנן הרי לא קיי"ל כאותה בריית' משום דקיי"ל באמת כמתני' דחלה וכר' יהודה הנ"ל וכמ"ש בעז"ה :

ד שם בתשובה מ"ש להחמיר עוד בהך דינא דתחומין למעלה מי' בספינה מדקיי"ל בשבת ק' כר"ח ורבר"ה דעושה מקום ד' כו' דכרמלית משפת מיא משחינן דמיא ארעא סמיכת' עכ"ל ולכאורה יש לחלק לענ"ד לפי מ"ש התוס' בעירובין מה ד"ה ליקנו שביתה באוקינוס וז"ל אפי' אם אין תחומין למעלה מעשרה והעבים שותים מאותו שלמעלה שגבוהים מעשרה כיון שכל המים מחוברין יחד חשובין כאלו מונחי' בארץ ולא דמי לספינה ששטה על המים עכ"ל וה"נ לכאורה הי' י"ל בהך דשבת ק' הנ"ל דלענין למלאות מן המים עצמן ודאי דשפיר אמרי' ההם דכרמלית משפת מיא משחינן ומיא כארעא סמיכתא הוא דכיון שהוא ממלא מן המים עצמן גם אותן המים שלמעלה מעשרה חשובין כאלו מונחים למטה בארץ משא"כ לענין תחומין בספינה שמהלכת על פני המים וכמ"ש תוס' בעירובין מ"ה הנז' וא"ש :

אך נ"ל דלד' הגאונים ז"ל דס"ל להלכה דמותר להחליף ברשויות לדבריהם דרך מקום פטור וכן הוא ד' הרמב"ם ז"ל פ' ט"ו מה' שבת הל' ך' במש"ש בד"א כשהי' תוך עשרה אבל אם הי' למעלה מעשרה מן הים כו' וכמ"ש שם ה"ה ז"ל ע"ש א"כ ע"כ צ"ל דאף בדבר שהוא ע"ג המים אין מודדין אלא משפת המים ולא מקרקע הים דאל"כ אף שהספינה תוך עשרה למים הי' מותר למלאות אע"ג דכל המים יחד חשובין ככרמלית אף מה שהו' למעלה מעשרה מ"מ האויר שהוא ע"ג המים הי' חשוב כמקום פטור אף בתוך עשרה לים כיון שהוא למעלה מעשרה מקרקע הים אלא ע"כ דאף בדבר שהוא ע"ג המים מודדין משפת הים ולמעלה ולא מקרקעיתו וא"ש:

ולולי דמסתפינא היה נ"ל לפר' בזה השגת הראב"ד ז"ל שם ובפ' ט"ו הל"כ הנז' דעל מש"ש הרמב"ם דלא ימלא כו' בד"א כשהי' תוך עשרה כו' כ"ש על זה הראב"ד וז"ל זהו כרב חסדא ורבא דאמרי מיא ארעא סמיכתא הוא עכ"ל ובעל מגדול עוז כ' על זה שם לא ידעתי מה בא לחדש כו' ומשכ"ש המ"ע דספיקא דגברא גרם ודאי ליתא דא"כ לא הול"ל אלא זהו כר' חסדא ורבא ולמה לו לסיים בדבריו דאמרי מיא ארעא סמיכת' ולכן היה נ"ל דדעתו ז"ל באמת לרמויי בזה דברי הרמב"ם ז"ל אהדדי לפי מה שפ' בהלכות תרומות כר"י דפטר ממעשר כשאין הספינה גוששת דאלמ' ס"ל דמיא לאו כארעא סמיכת' דמי וכמ"ש וכוונת הראב"ד ז"ל דאין ראיה להלכה בזה מדר' חסדא ורבא לפי גירסתו בשבת שם דאולי לטעמייהו אזלי דרבא בפ"ק דגיטין הנז' ודאי ס"ל דרבנן פליגי אדר"י בהא וס"ל דקיי"ל כרבנן דהתם וה"נ י"ל דהכי ס"ל לר"ח כדס"ל בעירובין פ"א דר"י לפלוגי אתי וכמש"ל משא"כ לד' הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י בהל' תרומות כמ"ש (ואולי דר"ל עוד בזה דמכאן ראיה למ"ש בהשגה פ' י"ד מהל' שחיטה הנ"ל דר"י שם לפלוגי אתי ודעתו שם באמת לפסוק כרבנן דצריך לכסות כל הדם ודו"ק)

ה שאלה קט"ו בדין ע"ת לדבר הרשות בדיעבד כ"ש וז"ל דע"כ מאן דסבר תחומין דאוריית' סבר עיקר עירוב בפת דאל"כ האיך הקילו על העשיר בשל תורה לעקור דבר תורה אלא ע"כ עיקר עירוב בפת עכ"ל ובעניי אני נבוך מאוד בדבריו אלו דלכאורה נראה דעיקר כוונת כת"ר נ"י בזה הוא דר"מ דס"ל בעירובין נ"א דעיקר עירוב בפת לטעמיה בזה דס"ל לעיל ל"ה דספק עירוב לחומרא משום דתחומין דאורייתא כדמסיק שם [ועפ"ז הכריח כת"ר נ"י בסוף דבריו בזה שם דר"י דס"ל עיקר עירוב ברגל ע"כ צ"ל דס"ל דתחומין דרבנן דאל"כ איך הקילו בעשיר שלא יצא חוץ לתחום לערב ברגליו וע"כ הקשה מזה על הרא"ש ז"ל ויבואר אי"ה להלן בזה] אמנם לענ"ד לא מצאתי קיום לדבריו אלו בסוגיא דדף נ"א הנז' לא לרב חסדא ולא לרב נחמן שם כלל דמלבד דעכ"פ הרי מוכרח שם בסוגיא דגם לר"נ אליבא דר"מ ס"ל דהקילו בעני לומר שביתתי במקום פלוני שאין כאן לא עירוב בפת ולא ברגל כלל רק אמירה בעלמא ואפ"ה מהני גם לר"מ בעני עכ"פ ותקשה לדידי' בפשיטות להיפך דאיך הקילו על העני בשל תורה לר"מ לד' כת"ר נ"י בזה אך בלא"ה תקשה בפשיטות לר"ח שם דס"ל גם אליבא דר"מ דעיקר עירוב ברגל לומר שביתתי במקומי ורק בעשיר הקילו לשלח פתו וכדא' ר"ח להדיא התם דהך דלא אמרו מערבין בפת אלא להקל כו' דברי הכל הוא ותקשה ודאי דאיך הקילו לדידי' לר"מ בעשיר בשל תורה וא"כ כל דברי כת"ר נ"י צ"ע בזה (ואם נאמר דהך סוגיא אתיא כר"מ משום רבותיו דס"ל באמת לעיל ל"ה דתחומין דרבנן א"כ יהי' נסתר עיקר יסוד ד' כת"ר נ"י בזה דמנ"ל לחדש עיקר דבר זה דפלוגתא דעיקר עירוב בפת תליא בפלוגתא דתחומין דאורייתא כיון דע"כ צ"ל דהך פלוגתא דר"נ ור"ח אליבא דר"מ אזלא רק אליבא דר"מ משמי' דרבי' דס"ל תחומין דרבנן וכמ"ש וצ"ע]:

ומ"ש כת"ר נ"י עוד שם לדחות הראי' שהביא הה"מ ז"ל בפ"ו מה' עירובין ה"ו בשם הרמב"ן ז"ל לד' הרמב"ם שם שכ' דאם עירב לדבר הרשות ה"ז עירוב דלמ"ד תחומין דאורייתא ודאי דאין זה מה"ת לחלק ל דבר הרשות לדבר מצוה דבשל תורה לא שייך לחלק כו' וה"נ לדידן עכ"פ בדיעבד ע"ש וכ' כת"ר נ"י לדחות זאת ע"פ מ"ש הב"י בס' תט"ו בשם הרשב"א ז"ל דהא דאין מערבין אלא לדבר מצוה היינו דוקא במערב בפת אבל במערב ברגליו דעיקר עירוב הוא יכול לערב אפי' לדבר הרשות (ע"ש בב"י ובמ"א ס' תט"ו ס"ק ב') וע"ז כ' כת"ר נ"י דלפי דבריו נראה דלר"מ דס"ל עיקר עירוב בפת מערבין לדידי' אפי' לדבר הרשות וא"כ אין ראי' ממ"ד תחומין דאורייתא דאיהו ע"כ ס"ל דעיקר עירוב בפת כמש"ל וא"כ ע"כ ס"ל בלא"ה דמערבין אף לדבר הרשות כנ"ל והא דאין מערבין אלא לדבר מצוה ע"כ בלא"ה אינו אלא למ"ד תחומין דרבנן עכ"ד ולענ"ד ליתא דא"כ דלר"מ מערבין אף לדבר הרשות א"כ מאי קאמר ההם ד' ל"א אהא דא"ר יוסף דאין מערבין אלא לדבר מצוה לימא כתנאי אמרה כו' ואם איתא הרי ודאי כתנאי אמרה דאינו אלא לר' יהודא שם אבל לר"מ הרי ע"כ ס"ל ודאי דמערבין אף לדבר הרשות ומצאתי להגאון בעל אבן העוזר ז"ל שתמה באמת ע"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל מסוגיא הנ"ל אמנם לענ"ד י"ל בפשיטות בזה דהרי באמת לר"מ דס"ל עיקר עירוב בפה א"כ ברגל לעני הוא קולא לדידי' וא"כ ודאי דלר"מ הדין להיפך בזה דאין מערבין ברגל אלא לדבר מצוה כיון דקולא הוא בעני וכמ"ש וכ"ש באומר שביתתי במקום פלוני ודאי דלכו"ע אין מערבין בכה"ג רק לדבר מצוה כיון דקולא הוא בעני לכו"ע אליבא דרב נחמן דקיי"ל כוותיה שם נ"ב ומ"ש הרשב"א ז"ל דהיינו דווקא במערב בפת ודאי דלאו דווקא הוא דכל שכן באומר שביתתי במקום פלוני דלכו"ע אין מערבין אלא לדבר מצוה כמ"ש] וא"כ ודאי דלא שייך לאוקמא הך דאין מערבין אלא לדבר מצוה בפלוגתא דר"מ ור"י לעניין עיקר עירוב בפת כיון דתרווייהו ס"ל באמת דבמילתא דלא הוי עיקר העירוב ודאי דאין מערבין אלא לדבר מצוה רק דפליגי מהו עיקר עירוב דלמר הוי בפת ולמר ברגל וא"כ לא תליא כלל עיקר הך דינא דאין מערבין אלא לדבר מצוה בפלוגתייהו דר"מ ור"י הנ"ל [ואין מקום לומר דלמ"ד שם דאין מערבין בקבר משום דס"ל כר"מ דמערבין בפת אף לדבר הרשות ונהנה מאיסור הנאה דא"כ ליתני פלוגתייהו איפכא דכשמערב בקבר ברגליו דלר"מ מותר לערב משום דאין מערבין ברגל אלא לדבר מצוה ולר"י אסור אלא ע"כ דגם מ"ד עיקר עירוב ברגל אפ"ה ס"ל דאין מערבין בקבר אף בפת ולהכי שפיר קאמ' ההם לימא כתנאי אדר' יוסף הנ""ל. דמדרבנן דפליגי במערבין בקבר ע"כ מוכח דס"ל לכאורה דמערבין לדבר הרשות בין בפת בין ברגל משא"כ ר"מ דעכ"פ ברגל כר' יוסף ס"ל וכמ"ש וא"ש קושית בעל אבן העוזר הנ"ל בזה וא"כ עכ"פ נדחה בזה ד' כת"ר נ"י הנ"ל דכיון דגם ר"מ ס"ל דאין מערבין ברגל אלא לדבר מצוה אע"ג דס"ל דתחומין דאורייתא א"כ מוכרח דהא דאין מערבין אלא לדבר מצוה לאו לעיכובא הוא כלל דבדאורייתא א לחלק בזה ורק מדרבנן בעלמא הוא ולכתחילה בלבד וא"ש ד' הרמב"ן ז"ל הנ"ל בזה וכמ"ש בעז"ה:

[והשייך עוד לדברי הגאון בעל משכנות יעקב בתשובה קט"ו הנ"ל יבואר אי"ה לקמן בסי' ג' בזה]:

תוכן העניינים

ראשית בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה