אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף נד:

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף נד:

דף נד.

דף נד:

(שם ע"ב) בגמ', וכמה אמר רב חמש מכאן וחמש מכאן וחמש באמצע דהני חמש חזיא להכא וחזיא להכא, ושמואל אמר אפי' ה' מכאן וה' מכאן ואחד באמצע חזינן לרועה כמאן דקאי הכא וקרינן בי' מונה:

יש להעיר מד' התוספתא הובא בר"ש ריש מס' כלאים חצי קב חטים וחצי קב שעורים וחצי קב כוסמין הרי אלו מצטרפין ונוטל מן הכוסמין, וכ"פ ביו"ד סי' שכ"ד ס"ה, הרי דאף שחטים ושעורים א"א שיצטרפו דב' מינים הם מ"מ כיון שהכוסמין מצטרף עם כל אחד מהם, אם דנין על הכוסמין אמרי' שיש בו שיעור חלה, וא"כ ה"ה כאן כשיש ה' מכאן וה' מכאן ואחד באמצע, כשדנין על האחד שהוא באמצע יצטרפו עמו הצדדיים לענין שיתחייב במעשר, ואמאי ס"ל לרב דכולן פטורין, ואפי' לשמואל אין החיוב אלא מחמת הרועה, אפי' לא הי' שם באמצע כלום כדמבואר לקמן (נ"ה.) וברש"י שם ד"ה ולשמואל עיי"ש, ואמאי לא נימא דהאמצעי חייב להתעשר כמו דהתם הכוסמין חייבין:

ואף דלכאורה יש לחלק דשם מפריש בידים מן הכוסמין, אבל כאן הרי אי אפשר להפריש את זה בידים דאשר יעבור כתיב ואם יכניסם לדיר אפשר שיצא אחר בעשירי, אך אכתי יש עצה למנותם רבוצים דבאופן זה יכול לצמצם ולכוון שיפול מנין העשירי על זה האמצעי, כדאמרי' לק' (נ"ח ע"ב) לדברי בן עזאי נולדו לו ה' באב וה' באלול וה' בתשרי כונסן לדיר להתעשר ונוטל א' מן האלולין והשאר פטורין ופירש"י דמנאן רבוצים דהשתא אפשר לכוון דליהוי אחד מן האלולין עשירי עיי"ש, הרי דאף שמכוון מנינו כך הוי בכלל אשר יעבור [ודוקא בבע"מ אסור כה"ג משום לא יבקר כדמבואר בתוס' שם עיי"ש] ואף שיש לחלק דשאני התם שיש חמשה המחויבין בודאי ואינו מוכרח לצמצם מנינו על אחד מיוחד, משא"כ כאן דליכא רק אחד שיכול להיות מעשר מ"מ אכתי קשה למ"ל למימר ה' מכאן וה' מכאן וה' באמצע, הו"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' ג' מכאן וג' מכאן וד' באמצע מצטרפין, היינו שאם דנין על הד' האמצעים חייבין ויכניס כולן לדיר וימנם רבוצים ויכוון מנינו על אחד מהד':

ובלא"ה עיקר קושיתו הוא מדלא הביא הש"ס ציור כזה, דמחמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע יש לתרץ בפשיטות, דאין לומר שהאחד האמצעי מתחייב משום דשדינן החיצונים שמשני הצדדים בתרי', כיון שכל אחד מהן רוב נגדו לא שדינן רובא בתר מיעוטא, כדמבואר בש"ס עירובין (צ"ב ע"ב) בהא דציבור בקטנה וש"ץ בגדולה אין יוצאין י"ח, ופירש"י וציבור דקיימי בקטנה לא מצינן למימר דשייכי בתרי' דרובא בתר חד לא חשתדי עייש"ה, אלא עיקר הקושיא היא אמאי לא אשמעינן רבותא דאפי' ג' מכאן וג' מכאן וד' באמצע מצטרפין, ואפי' א"ת דגם זה נחשב רובא בתר מיעוטא דשניהם ביחד הם רוב נגדו, [דוגמא להך דעירובין (ד"י ע"ב) בעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות עיי"ש] מ"מ אכתי הו"ל לאשמעינן ב' מכאן וב' מכאן וששה באמצע, דבזה ב' החיצונים יחד הם מיעוט נגד האמצעים, ויכולין למישדינהו בתרייהו ולחייבן במעשר, דאם דנין על האמצעים הרי יש כאן עשרה, ומדלא נקיט לחיובא רק ה' מכאן וה' מכאן וה' באמצע משמע דבכה"ג פטורין וקשה מ"ש מהך דחלה:

ונלפענ"ד לחלק בין מעשר בהמה לחלה, דגבי חלה לא בעי' שיעור רק לחלות החיוב, אבל בשעת הפרשה אין קפידא על השיעור, דאם בשעת גלגול הי' שיעור ה' רבעין קמח ונתחייב בחלה, אף אם אח"כ נחסר מהשיעור לא פקע החיוב ומחויב להפריש מהמותר, הילכך אף דהחטים והשעורים אינם מתחייבין דאם דנין עליהם אין להם צירוף, מ"מ מועילים להשלים שיעור הכוסמין, [דוגמא להך דסוכה (י"ט.) אויר פחות מג' מצטרף ואין ישנים תחתיו, וכן טיט הנירוק לענין מקוה], ודמיא להי' בה שיעור ה' רבעים בשעת גלגול ואח"כ נתמעט, דכיון שכבר חל החיוב מחויב להפריש מהמותר, וה"ה בזה כיון דחל החיוב על הכוסמין מכח צירוף החטים והשעורים מחויב להפריש על הכוסמין בלבד אף שאין בהם כשיעור, דלהפרשה לא בעי' כשיעור אלא לחלות החיוב, משא"כ במעשר בהמה דאם הי' כשיעור וכבר חל החיוב ונחסר אח"כ אינו יכול לעשר, כדמבואר לקמן (נ"ט ע"ב) היו לו יוד טלאים והכניסן לדיר ומנה חמשה ומת אחד מהם אם משאינם מנויין מת שאינם מנויין מצטרפין לגורן אחר, ולא אמרי' דכיון שכבר נתחייבו ישלים המנין מהם, [וכ"מ בכמה מקומות] הרי דבעי' שבשעת המנין יהיו עשרה ושיפול המנין על אחד מהעשרה הראויין להיות מעשר, וע"כ כשיש שנים מכאן ושנים מכאן וששה באמצע לא יוכל לעשר אחד מהששה, דמה בכך שהששה נתחייבו הא מ"מ אין כאן עשרה הראויין להיות מעשר, דארבעה הצדדיים אינם מועילין רק לחלות החיוב אבל לא לחלות שם מעשר, ולא עדיף מהיו שם עשרה שחל עליהם החיוב ואח"כ נחסרו דאינו יכול להפריש מהם, ולא דמי להך דלקמן (נ"ח ע"ב) בנולדו ה' באב וה' באלול וה' בתשרי דנכנסין לדיר להתעשר דשם יש עשרה המחויבין מצד עצמם, אלא דעל החמש האחרים לא נודע איזה הם של אב או של תשרי ע"כ אף שבפועל אינו יכול להפריש רק האלולים, מ"מ נחשב שנמצא כאן עשרה הראויין להיות מעשר, ודמיא להך דיבמות (מ"א ע"ב) גבי ספק שקדש אחת מב' אחיות, אם יבוא אלי' ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא עיי"ש:

ואף דהתם מיירי לענין עולה ליבום אבל לענין ראוי כשאינו ראוי מחמת ספק לא הוי ראוי כדמבואר בש"ס ב"ב (פ"א) גבי קונה שני אילנות דאינו מביא משום שאינו ראוי לקריאה מחמת ספק, [ועי' פסחים (פ"ח ע"ב) ותוס' שם (צ"ח.) דאם שכח לפני זריקה חייבין בפ"ש דאינו ראוי לאכילה מחמת ספק וכ"מ בכ"מ], אך בחידושי לפ' התערובות הקשיתי עמש"כ התוס' שם (ע"א ע"ב) ד"ה ובטריפה דהא דאין פודין להאכילן לכלבים ה"מ היכא דלא חזי לישראל, אבל גבי תערובת דאם היו מכירן הוי חזי לדידי' שרי להאכילן לכלבים, וקשה הא קימ"ל דכשאינו ראוי מחמת ספק לא נחשב ראוי, והעליתי דהא דמחמת ספק לא נחשב ראוי הוא רק כשדנין לענין מצוה כמו גבי קריאה דבכורים וגבי אכילת ק"פ התם בעי' שיהי' ראוי בפועל, משא"כ כשדנין לענין מתיר אף מחמת ספק נחשב ראוי, והטעם בזה לפימש"כ התוס' נדה (ס"ו ע"ב) דגבי מתיר כגון בביה"ס דבעי' ראוי לביאת מים אף לכתחילה סגי בראוי, ולא מצריכינן ביאת מים בפועל לכתחילה, משא"כ גבי מצוה, וא"כ בגדר מצוה כיון דלכתחילה בעי' שיעשה הפעולה בפועל ממש, בדיעבד מעכב כשאינו ראוי בפועל, משא"כ בגדר מתיר דאף לכתחילה לא בעי' שיעשה הפעולה בפועל, אינו מעכב כשאינו ראוי בפועל, וסגי אף בראוי מחמת ספק, ושם בארתי הדברים באריכות אכ"מ, וא"כ גבי מעשר בהמה אף אי נימא דאינו מועיל רק כשכל אחד מהעשרה ראוי להיות מעשר, מ"מ אם ראוי מחמת ספק נחשב ראוי, דהא כאן לא בעי' שיעשר לכתחילה כל העשרה, דאדרבא לא שייך חלות שם מעשר אלא באחד מהעשרה, ע"כ לא בעי' שיהי' ראוי בפועל ומועיל מה דראוי מחמת ספק:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה