אור ברסלב
ראשית בכורים (בכורות) בכורות › דף יז.

ראשית בכורים (בכורות)· רבי אברהם וינברג

בכורות · דף יז.

דף טז:

דף יז.

(דף י"ז.) בגמ' הכל מודים שאין לוקין על צמרו משום כלאים וכו' מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה, עי' ירושלמי פ"ט דכלאים ה"א דצמר צבוע אינו מטמא בנגעים מה פשתן כברייתה אף צמר כברייתה, ומקשה אהא דכלאים נוהג בצמר אפי' בצבועין ומשני שניא היא ששינה עה"כ צמר צמר ב' פעמים, ולכאורה היא כנגד סוגיא דשמעתין דאף משום כלאים אינו עובר כשנשתנה:

ומתחילה רציתי לחלק בין שינוי גמור לשינוי שמחמת צביעה דשינוי גמור מועיל אף לענין כלאים משא"כ בצביעה דלא הוי שינוי גמור דחזותא לאו מילתא היא עי' ב"ק (ק"א.) אלא דלענין נגעים ששינה עה"כ צמר צמר ב' פעמים מרבינן אפי' שינוי דצבעא:

אך קשה לי מהא דאמרי' כאן הדלה הגפן ע"ג תאינה יינו פסול לנסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו וכו' א"ל זה נשתנה ריחו וזה לא נשתנה ריחו, הרי דאף ריח חשוב שינוי אף דבעלמא קימ"ל ריחא לאו מילתא, ועי' ע"ז (ס"ו ע"ב) ריחא חלא וטעמי' חמרא חמרא, וא"כ נימא דה"ה בשינוי חזותא אף דבעלמא חזותא לאו מילתא מ"מ יחשב שינוי לענין כלאים:

וי"ל דאף ששינוי כל דהו חשיב שינוי לענין כל הני מ"מ אי אפשר לומר דציבעא חשיב שינוי לענין כלאים דא"כ יקשה למ"ל קרא למישרי כלאים בציצית פשיטא דשרי דהרי אין כאן איסור כלאים כלל דהא הצמר נשתנה בצביעת תכלת, ודמיא להא דאמרי' במנחות (ל"ט.) ש"מ קשר עליון דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מאי איצטריך למישרי סדין בציצית עיי"ש וכ"ש לענין ציצית דא"א לומרדציבעא הוי שינוי דכל עיקר מצות תכלת כך נקבעה ע"י צביעה:

אך לפי"ז קשה מד' הירושלמי הנ"ל למ"ל לחלק בין טומאת נגעים לכלאים משום דבנגעים שינה עה"כ צמר צמר ב' פעמים ת"ל דבכלאים א"א לומר דצביעה חשיב שינוי כנ"ל, וצ"ע בזה:

תוד"ה ולית וכו' דדילמא כיון דהוי ממין הראוי לשירות שהיא בת רחל סגי בהכי, יש להעיר לפימש"כ באבני נזר או"ח סי' ט"ו לחלק בין מן המותר בפיך למשקה ישראל דלענין מן המותר בפיך סגי במין שמותר באכילה אף נבלה וטרפה שאסור באכילה מ"מ הוא ממין המותר ובמשקה ישראל לא סגי במה שמינו מותר, משום דמן המותר בפיך שהוא בעור הבהמה דלאו בת אכילה היא ולא שייך בה איסור והיתר ע"כ דהקפידא היתה על המין, משא"כ במשקה ישראל שהוא בדבר דבר אכילה היא בעי' שיהי' מותר ממש עיי"ש וא"כ כאן אמאי לא נימא דבעי' ראוי לשירות ממש, ומוכרח דהתוס' לא כ' כן אליבא דאמת אלא דהוי מצי לדחויי כן:

בגמ' אריו"ח מודה ר"מ בשעיר של ראש חודש דבעי' בן שעירה מ"ט אמר קרא אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית, משמע דלרבנן בבכור כה"ג פטור דאינו שה מששת ימי בראשית וכן כתב המעדני יו"ט על הרא"ש עיי"ש:

אך קשה דמנ"ל זאת כיון דאינו נדמה לא מצד אמו ולא מצד המין א"כ אין לפוסלו מקרא דהוא שור ובכורו שור דהרי באמת כן הוא דהוא שור ובכורו שור רק דבאמצע הפסיק מין אחר, והא דאמר"י מודה ר"מ בשעיר ר"ח היינו דמודה ברחל בן רחל בן עז שפסול הכא כיון דגזיה"כ הוא שיהי' מיוחד ובא מששת ימי בראשית בלי הפסק מין אחר בינתים אפי' לפני כמה דורות א"כ כ"ש בזה שפסול, אבל לרבנן גבי בכור אינו צריך רק שיהי' שוה לאמו ולמינו, ואם שוה להם אף שהפסיק מין אחר בינתים אינו מזיק:

אך כן מוכרח מסוגית הש"ס דקאמר צריכא כו' אי מהכא הו"א ה"מ חובה אבל נדבה לא, ואם איתא דבכל הקרבנות לא בעי' מיוחד מששת ימי בראשית לימא דאיצטריך קרא גבי שעיר ר"ח להכא, אע"כ דאחר דגלי קרא דנדמה פסול בכל הקרבנות שוב ילפי' משעיר ר"ח לענין דבעי' מיוחד מששת ימי בראשית בכל הקרבנות דגילוי מילתא בעלמא דאף בכגון זה חשוב נדמה, ועי' לח"מ פ"ב מה' בכורות מש"כ על מה שהשמיט הרמב"ם דין זה ועי' בטור יו"ד סי' שט"ו ובשו"ע שם ובפ"ת בשם פ"מ:

תוכן העניינים

ראשית בכורים (בכורות)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה