אור ברסלב
ראשון לציון על תענית פרק א › דף ו ע"א

ראשון לציון על תענית· רבי חיים בן עטר

פרק א · דף ו ע"א

דף ג ע"ב

גמ' ר' יוסי אומר כו' בכ"ג בחשון ובר"ח כסליו כו' בשלמא רביעה א' לשאול וכו' אמר רבי זירא לנדרים כו' ר' זביד אמר לזתים כו' ר"ש אמר להלך בשבילי הרשות רנב"י אמר לבער פירות שביעית כו'. כתב הרמב"ם בפ"ח דפאה משנה א' וז"ל זמן רביעה שניה בארץ הצבי בשנה המעוברת הוא בי"ז בחשון ובשנה הבינונית בכ"ג בחשון ובשנה המאוחרת בר"ח כסליו ומה שירד מן הגשם קודם י"ז בחשון הוא ממטרות החורף לא מן הסתיו ע"כ. משמע דמפרש ראשונה ושניה ושלישית דקתני בברייתא היינו בכירה ובינונית ואפילה וכך הם דברי הברייתא דקתני הבכירה בג' במרחשון בינונית בז' בו אפילה בי"ז בו כו' ר"י או' בי"ז וכ"ג ובר"ח ע"כ. ופי' בכירה קאי אשנה לא ארביעה ולפ"ז לא גרסי' בברייתא איזו היא רביעה א' אלא איזו רביעה וקאי ארביעה דמתנייא במתנייתא דפיאה ודנדרים ודשביעית ודקמא והיא רביעה שנייה ובנדרים מייתי להאי מתני' כהאי לישנא איזו היא רביעה כו' ולא קתני ראשונה ומאי דקתני בברייתא דרשב"ג גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה כו' דברי רבי יוסי פי' הוא הכי אתה מונה בהן רביעה א' לשנה הבכירה שנייה לבינונית ג' לאפילה ששנה זו באו בה יחד הרביעיות של כל השנים ובסמוך אוסיף ידי לתת טעם עוד לדבריו ז"ל והרמב"ם כתב בפ"י דנדרים וז"ל האוסר עצמו בדבר עד הגשם ה"ז אסור עד זמן הגשמים שהוא בא"י ר"ח כסליו הגיע זמן הגשמים הרי זה מותר בין ירדו בין לא ירדו כו' ואם ירדו מי"ז במרחשון ה"ז מותר ואם אמר עד הגשמים אסור עד שירדו והוא שירדו מזמן רביעה שניה מכ"ג במרחשון ואילך כו' יע"ש והשיג עליו הראב"ד ז"ל וז"ל שהיה לו לומר עד הגשם י"ז בחשון כר"י בין ירדו בין לא ירדו ואם אמר עד הגשמים עד שירדו גשמים מזמן רביעה ב' שהיא בכ"ג במרחשון ע"כ. פי' דברי הרמב"ם כך הם האוסר עצמו בדבר עד הגשם פי' דבריו הם עד זמן הגשם וכדברי ת"ק וזמן הגשם הוי רביעה שנייה כדקתני בהך מתני' להדיא וכיון דזמן רביעה שניה משתנית בשנים יש לך שנה דהוי בי"ז ואיכא דבכ"ג ואיכא דר"ח כסליו לזה חזינן אי גשים בי"ז היינו זמן הגשם דשנה זו דנדר ואי לא גשים אמרי' לאו גשם זה דשנה זו וכן בכ"ג אבל בר"ח כסליו כבר כלו זמני הרביעה ואפילו לא ירדו מותר ומעתה אזדא לה השגת הראב"ד ומאי דכתב והוא שירדו מזמן רביעה שנייה מכ"ג במרחשון איכא למידק בהיכא דירדו גשמים בי"ז ואמאי לא והלא רביעה שנייה דשנה זו זהו זמנה ואמאי אינו מותר עד שירדו בכ"ג:

ונראה כי לפום מאי דכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דפאה שכתבנו למעלה דגשם הבא קודם י"ז בחשון אינו מן הסתיו לזה הוצרך לפרש לומר דבעינן זמן שני של רביעה שנייה כדדייק לשון הנודר עד הגשמים דמשמע תרי זמנים כמ"ש רש"י התם בפי' המשנה ולהכי בעי עד שירדו בכ"ג בחשון דבזה הוחל נדרו שאמר עד הגשמים פירוש עד שירדו הגשמים בגבול שני של רביעה שנייה. עוד מופת חותך לדברי הרמב"ם דהנודר עד הגשמים עד שירדו בכ"ג בחשון ממה דקאמר הש"ס הכא בסוגיין בשלמא א' וג' כו' אלא שניה למאי ומשני ר' זירא לנדרים כו' וקשה מאי קפריך תלמודא אלא שניה למאי וכי נעלמות הם ד' משניות א' דנדרים וא' דשביעית וא' דפיאה וא' דקמא דבכולהו קתני עד שתרד רביעה שנייה וא"כ אדרבה הא דרביעה שנייה איצטריך לאשמועינן זמנה טפי מרביעה א' ושנייה ותו קשה דהני אמוראי במאי פליגי דחד אמר לנדרים כו' וכפי האמת למתרץ הא' קשה יותר אמאי לא אמר לכולהו מתנייתא לנדרים ולזתים וכו'. אלא ודאי דפירוש הסוגיא הכי הוא דמאי דקתני בדברי תנאי רביעה א' וב' וג' כולהו זמני רביעה שנייה נינהו כדברי הרמב"ם דבכירה ובינונית ואפילה קאמרי והשתא פריך שפיר שנייה למאי פי' זמן הבינונית דקתני למאי והגם דקתני בד' מתנייתא שנייה אפילו דפירושה הוי מזמן הבכירה דגם זו נקראת רביעה שנייה ומשם ואילך כבר חל זמן רביעה שנייה אם כן זמן הבינונית דקתני בברייתא לכולהו תנאי למאי ואתא ר' זירא ואמר לנדרים פירושה דהנודר עד הגשמים בעינן עד שיעבור זמן שני זמני רביעה שנייה א' בכירה וא' בינונית ולהכי קמ"ל זמן הבינונית ומייתי מתני' דקתני בנדרים הנודר עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה ומדקתני גשמים לשון רבים משמע וכמ"ש שם רש"י והרא"ש ז"ל דבעינן זמן שני של רביעה שנייה. ולהכי קמ"ל תנא זמן ב' של רביעה שנייה שהוא של שנה הבינונית לומר דזה הוא זמן רביעה שנייה דקתני במתני' דנדרים דהגם דירדו גשמים בזמן הבכירה אסור עד זמן הבינונית ולדעת ר' זירא רביעה שנייה דקתני בשביעית ובפיאה ובברייתא דעשרה תנאים רביעה שנייה דקתני במתני' הוא זמן הבכירה. ואתא רב זביד ואמר לזתים פירוש דלזתים אינו מותר בעה"ב בשל עניים עד שתרד רביעה שנייה בזמן הבינוני שהוא כ"ג בחשון דסובר דבזמן הזה הוא דמסחו דעתייהו עניים מיניה ואפשר דמודה רב זביד בדרבי זירא נמי אבל לשבילי הרבים ולשביעית רביעה שנייה דקתני במתני' הוא זמן הבכירה. ואתא ר"פ ואמר לשבילי הרשות פי' דאמר בדעתו דלא מזיק הילוך לשבילים אלא מזמן רביעה בינונית ואילך ולא מקמי הכי ואפשר דמודה בדר"ז וכדרב זביד אבל לא לענין שביעית ואתא ר"נ ואמר לשביעית דסובר דהחיה עודינה אוכלת עד זמן רביעה שנייה של הבינונית אפשר דיודה לקמאי ופסק רבינו כר' זירא בדין הנודר דבעי' שירדו הגשמים ברביעה הבינונית שהוא בכ"ג בחשון. ובדין שביעית ובדין שבילי הרשות כתב סתם עד שתרד רביעה שנייה וז"ל בפרק ז' מהל' שמיטה עד מתי יהיה אדם רשאי ללקט עשבים וכו' עד שתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית עכ"ל. ובפ"ה מה' נזקי ממון כתב וז"ל שלמה תיקן שיהיו עוברי דרכים מותרים בימות החמה להלך בשבילין שבשדות כו' עד שתרד רביעה שנייה ע"כ. מדכתב סתם משמע דכל שירדו בזמן רביעה שנייה ואפי' בי"ז לחשון מותר דהא רביעה שנייה הוא זה ודלא כרב פפא ור"נ שאמרו דרביעה בינונית דקתני לשביעית ולשבילי הרשות ובדין שכחת זתים כתב בפ"א מהל' מ"ע וז"ל מאימתי מותרים כל אדם בשכחה של זתים בא"י אם שכח כו' מותר בעה"ב מר"ח כסליו שהוא זמן רביעה שנייה בשנה אפילה. וכתב מרן הכ"מ דטעם הרמב"ם ז"ל שכתב בההיא דשכחת זתים עד ר"ח משום דאיכא ספיקא אזיל לחומרא בספק של עניים לעניים כו' ע"כ. וקשה לי לדבריו ז"ל כי ירדו גשמים ברביעה הבכירה שהיא י"ז לחשון לר"י מאי ספיקא איכא ואפי' לרב זביד דסובר דבינונית דקתני בברייתא לזתים הוי בכ"ג לחשון לפום מאי דכתיבנא ואמאי כתב ר"ח כסליו ואפשר לומר דר"ח כסליו דקאמר הרמב"ם ז"ל היינו אם לא ירדו גשמים ולהכי לא כתב אפי' ירדו גשמים מי"ז בחשון ולא הוצרך לומר דבלא ירדו מיירי דסמך על מה שכתב בהלכו' נדרים דמאי דאנו אומרים עד ר"ח כסליו היינו אם לא ירדו אבל אם ירדו בזמן הרביעה אפי' בי"ז בעה"ב מותר ודלא כרב זביד דאמר דקתני זמן הבינונית היא לשביעית כללא דמלתא דכל דתני עד רביעה שנייה וירדו גשמים בזמן הבכירה זה הוא זמנה לבד מהנודר עד הגשמים דבעינן שתרד בכ"ג בחשון שהוא זמן בינוני של רביעה שנייה כר' זירא וגם לישנא דגשמים הכי משמע. אלא דפש גבן לברורי הא מלתא דממ"ש רבינו בהל' נדרים מוכח דפסק זמן הרביעה כר"י בי"ז בכ"ג בר"ח כסליו ובפ"ב מהלכות תפלה כתב וז"ל מז' במרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כו' הרי דפסק כר"ג וכר' יאודה דסובר דזמן רביעה שנייה של שנת הבכירה הוא בשבעה במרחשון ובפ"ג מהלכות תענית כתב וז"ל הרי שלא ירדו הגשמים כל עיקר מתחי' ימות הגשמים אם הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים מתחילין ת"ח להתענות בה"ב כו' מוכח מדבריו דפסק כר"מ דאחר י"ז במרחשון הוא זמן רביעה שנייה של שנה האפילה דהא גרסינן בגמרא א' לשאלה ג' להתענות משמע דאין להתענות עד שיגיע זמן ג' שהוא זמן האפילה והדעת נותנת כן דאין להתענות עד שיגיע זמן האפילה דדילמא שנה זו אפילה היא וא"כ פסק הרמב"ם בדין זמן הרביעית כר' יוסי ונראה דהרמב"ם בהא מלתא דשאלה ותענית היחידים פסק דלא כר' יוסי ותדע דהא ר"ח גופיה דאמר הלכה כר' יוסי אמר הלכה כר"ג פי' דלהא מלתא דלשאול הגשמים מקדמי' למבעי רחמי כר"ג ותדע דמן הראוי היה לנו לשאול אפי' בחג אלא משום דהוו סי' קללה בחג הוא דלא תקנו וא"כ זמנייהו הוי ולהכי פסק הרמב"ם כר"ח דאמר הלכה כר"ג ובדין תענית היחידים פסק כסתם משנה דקתני הגיע י"ז בחשון כו' היחידים מתענין וטעמו של רבינו הקדוש משום צערא דעלמא חש לדברי ר"מ דאמר רביעה הבכירה בג' בחשון דבזה הויה האפילה בי"ז בו ופסק הרמב"ם כסתם משנה דמתחי' להתענות בי"ז ולשאר העניינים כגון לנודר ולזתים ולשבילי הרשות ולשביעית לא גילה דעתו רבינו הקדוש וכתב סתם רביעה שנייה ובגמרא אמר ר"ח הלכה כר' יוסי והגם דאמימר מתני להא דר"ח אדר"ג הא אמר הש"ס בתר הכי אמר ר"ח הלכה כרבי יוסי ואיכא בין דאמימר ללישנא קמא דללישנא קמא לא פירש דר"ח אדר"ג ולאמימר פירושה נמי אדרבן גמליאל:

תוכן העניינים

ראשון לציון על תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה