אור ברסלב

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר

הלכות תלמוד תורה

הלכות מלמדים

סימן רמו

סעיף א

כל איש מישראל כו'. נראה דזה מיירי אחר שידע כל דיני היהדות חובת גברא בענין הצריך ה' ברכות ה' תפלה והנהנים ה' נדה הצריכין איסור והיתר שלא יכשל אז נשאר לו מ"ע דוהגית בזה קמיירי סי' זה דאז תמצא דאפי' הנשים דפטורות בהדיא מת"ת אפ"ה אמרינן לקמן בסי' זה ס' ו' וז"ל בהגהה ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה ע"כ הרי דדינים המחוייבים צריכים עכ"פ ללמוד ולידע כהא דאם טעה בברכת המזון או דבר בה או לדבר בין תפלה של יד לתפלה ש"ר וכדומה דלא קיימי בשאלה או שילך וישא שצריך לדעת הדין באותה שעה ובאותו מצב פשיטא דמחוייב כל איש ישראל לדעת זה ואחר שידע דיני היהדות אז נשאר לו לצאת י"ח והגית בו יומם כן נראה לע"ד:

סעיף ד

בהגהה ואין לאדם לטייל בפרדס כו'. נראה דאין מספיק לאדם לומר אדע דיני התורה איסור והיתר כו' מפסק הדין ומהש"ע שחיבר מהרי"ק שנתפשט בכל הקהלות לדון על פיו ואעסוק בחכמת הסוד הגם כי רבה היא נראה כי כל עוד שלא ידע עיקר הדין מהש"ס ומוצאו אינו יכול לעמוד על אמתת הדבר אלא דעכ"פ אם זה האדם דעתו רחבה יכול לקבוע עתים ידועים או ימים ידועים להסתכל ולידע בנוראות ה' לקיים מצות דע את אלקיך ועבדהו כאשר הפליא לו' האלק"י רשב"י זצוק"ל בס' הזוהר הקדוש:

סעיף יט

תחלת דינו של אדם כו'. נ"ל לתת טעם והוא דלהיות דישתנה הדין בעשות האדם דבר איסור אם ידע שהוא איסור או לא ידע וכדומה יתחלק הדין וישתנה דינו לזה עד שישאלוהו על דבר תורה אם למד או לא למד והוא חכם יהיה דינו באופן אחד ואם לא למד והוא המוני יהיה דינו מאופן אחר ובזה לא תיקשי ממה דגרסינן במסכת שבת דף נ"א דקאמר התם כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה כו' ונראה לי לומר דההיא אחר שידעו שלא למד או למד עדין עליו חובת הקביעות עתים כמו שפי' בתחלת הסי' דשני דברים הם הא' לימוד התורה לדעת דיני החיוב והב' מצות והגית בו וסמך לזה ראיתי במעשה שהובא משם ר' יודא החסיד זצוק"ל על ההוא גביר שהיה מגלח זקנו והתרה בו החסיד וכשמת נעשה רצון החסיד וחיה המת ועמד וספר שכאשר עמד בדין א"ל קרית א"ל קריתי הביאו לפניו ספר ופתחוהו אמרו לו קרא ומצא כתוב מצות הפאה לא תקיפו כו' הרי דקודם שרצו לדונו על העבירה בדקוהו אי למד אותה והיינו פוטר מים וכו' אלא דלפי פי' זה ההיא דקא' כשמכניסין כו' לא קא' בה ההיא דלימוד תורה ומר אמר חדא ומא"ח והגם דהתוספו' פיר' דשאני שאלה מדין נלע"ד שהוא קצת דחוק דאחר האמת אמאי לא אמרינן כיון שגילה קרא פוטר מים כו' דבכל ענין תקדים התור' וגם אחר האמת למה ישתנה הענין כו' והנראה לע"ד כתבתי:

סעיף כ

לעולם יעסוק כו'. במ' ברכות דף י"ז גרסי' וז"ל ראשית חכמה כו' ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ע"כ והק' התוס' התם וז"ל וא"ת והאמר ר"ל בפרק מקום שנהגו לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה וכו' וי"ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנטר חברו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו עכ"ל לדידהו ז"ל לקנטר אין ללמוד כלל ולע"ד נראה דחוק דסתם קאמר ונראה דיש חילוק בין תחלת הלימוד לאחר שלמד דבתחלת הלימוד בכל גוונא אפילו להתיהר או לקנטר שרי דאמרינן מתוך שלא לשמה בא לשמה תורתו מחזירתו ללמוד לשמה ואחר שלמד ונתחכם אז אם ילמוד להתיהר או לקנטר מוטב שנהפכה לו שלייתו על פניו ובהכי מיירי דקאמר נוח לו שלא נברא דאחר שלמד וידע ואנו רואים שלא עשה מתוך כו' ולימודו טמא פשיטא דליכא למימר מתוך כמו בתחלת לימודו ולפי דברינו אפילו לקנטר בתחלת לימודו שרינן ליה ויש גדר אחר דאפילו אחר למודו שלא לשמה יש לו שכר עד לשמים דהיינו כהא דשפל ונשכר כמ"ש התוספות התם במסכת פסחים פרק מקום שנהגו וזה מעולה מכל חלוקות שלא לשמה דכלם אין לו אלא היתר בעלמא לעשות כן אבל שכר ליכא אלא בכה"ג:

סעיף כא

בהגהה כל המשים על לבו לעסוק בתורה כו'. הוא דעת הרמב"ם והאריך לגנות הרבה בהולכי במדה זו אלא דדוקא דייק הרמב"ם ז"ל דכל זה לא מיירי אלא במי שהוא מטיל פרנסתו על הזולת שיושב ולומד ובהכרח על הצבור לפרנסו אבל אם הצבור או היחיד מבקשים ממנו ללמוד בעדם או לזכות לאו איסורא עביד דכן מצינו היתר בהדיא שמח זבולון כו' ויששכר באהליך ושמעון אחי עזריה והרבה כיוצא בזה אלא דבזה לא מיירי כלל אלא דוקא בנדון הנז' שמטיל פרנסתו וצרכי עצמו על הזולת כמאן דתובע שכר לימודו דבזה פשיטא שהוא נוטל חייו מן העולם וכן דייק רמב"ם בפי' המשנה בהדיא אלא דאודיעך דיש הרבה חילוקים בצד ההיתר בענין זה הא' הוא דמותר לגמרי כהא דמשתתפין ב' א' יוצא להכין טרף וא' לומד ומשתתפין כל אחד חולק עם חברו כל ריוח שיהיה לו וזה כשמעון ועזריה והב' הוא שלומד ומתפרנס מן הצדקה כדרך העניים מצד כי לא מצא אופן שיתפרנס וילמוד אפילו חלק מהיום זה יותר טוב הוא לו שילמוד ויתפרנס מהצדקה ועכ"פ לא שיטיל עצמו על הצבור לומר פרנסוני ויבא עליהם בכח תורתו דבאופן זה אסר הרמב"ם בכל מציאות שיהיה והחלק הג' הוא שיש לפניו ב' דרכים הא' שיכול להתפרנס משלו וללמוד חלק מהיום והב' שיקח מאדם מיחיד או מרבים שנדבה רוחם לתת לו פרנסתו ללמוד כל היום לקיים עץ חיים היא למחזיקים בה הי מינייהו יבחר האדם ועל זה אמרו גדול הנהנה מיגיעו יותר מי"ש שיותר יבחר לו האדם שיהנה מיגיעו וילמוד חלק מהיום מליהנות מהזולת וילמוד כל היום כאשר ביארתי בחיבורי על הש"ס ספר חפץ ה' ושם כתבתי כי זה היה בזמניהם משא"כ בזמנינו שנתמעטו הלבבות והדעות ואפילו חובת האדם לדעת דינים הצריכים הלואי שילמוד כל היום וישיג לדעת מה יעשה ממצות הב"ה נ"ל שיותר טוב ללמוד כל היום ובתנאי שלא יבא הוא להכריח לזולת לפרנסו אא"כ אם הם בקשו ממנו לההנותו וללמוד כל היום יהגה וילמוד תורת ה' החביבה.

תוכן העניינים

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה