אור ברסלב

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר

הלכות צדקה · סימן רנו

סימן רנה

סעיף ב

וכל תענית שלנו ולא חלקו צדקה לעניים הרי אלו כשו"ד. פירוש לכל עניי העיר ואפילו כבר חלקו להם סעודה אותו היום מהקופה כי בכל שבוע נותנין להם י"ד סעודות ויום תענית בכלל נותנין להם שתי סעודות של אותו יום אלא להיות כי היו רגילין לחלק להם צדקה כמו שפרש"י במ' סנהדרין לזה מסתמא מיום הא' סומכין העניים על צדקה שמחלקים להם ביום תענית וכאשר אין נותנין להם הרי הם כש"ד ואפשר שבמקום שלא נהגו כן אין להם עונש של שפיכות דמים דהא יש להם קופה ונותנים להם י"ד סעודות לכל א' בשבוע אז פטורים מעונש זה ופשיטא דמנהג קדמונים אין לזוז ממנו לחלק צדקה ביום התענית אפילו נטלו י"ד סעודות מכמה טעמים נכונים:

סעיף ג

הקופה אין נגבית פחות משנים. בש"ס פ"ק דבתרא מפיק לה מדכתיב והם יקחו והטעם הוא לפי שממשכנין על הצדקה ובמקום שאין ממשכנין לפי שאין דרכם למשכן נראה דאפילו אחד ממנים. ומה שכתב מרן וכן יכולין למנות שני אחין פי' אחר שנגבית דהב' אחים הם כא' אלא דקשה לי למה הוצרך לכתוב זה דפשיטא דב' אחים לא גריעי מא' והרי אמר דא' נאמן עליה ובאמת כי גם הטור אחר שכתב דאחד נאמן סיים הלכך יכולים למנות ב' אחים וגם עליו קשה אמאי הוצרך לכתוב הלכך כו' הן אמת דעיקר דין זה הוזכר בש"ס דקאמר ר' מנה ב' אחים כו' לסיועי למה דאמר שאין עושין שררה פחות משנים אבל הימוני בחד סגי ופשיטא דאם היה ר' נחית לדינא דהימוני לא הוה אמר אלא חד סגו ואנא ידענא דב' אחים כא' אלא דמעשה שהיה כך היה ולא קשה אלא לדעת הטור ומרן שכתבו ב' דינים של האחד וב' האחים ואפשר כי כונתם לומר דוקא בדין זה הוא דממנים ב' אחים ולא במינוי הגזברות ועוד דהוה ס"ד שאין עושין אלא או א' או ב' שאינם קרובים דאם ימנו ב' אחים יסברו כי צריכין למנות ב' ואפ"ה ממנים אותם אחים ויבאו לעשות ב' אחים בגזברות דל"ש ואיכא לטעות לזה לא עבדינן ב' אחים קמ"ל דיכולים כו' וליכא למיחש לשום חששא כנז' ויש עוד ליישר והוא דקאמר נגבית בשנים היינו דוקא בדבר קצוב לכל אחד כמה יתן ואינו מחוסר אלא לגבות אבל בלאו הכי בעי ג' וכ"כ התוס' והר"ן ולזה בתמחוי שנגבית בכל יום בלי קצבה בעי ג' לפי שהתמחוי מתחלק לעניי עול' ולא כל העתים שוות ולפי ערך העניים שיש בעיר הם גובים מבני העיר מש"כ הקופה שהיא לעניי העיר ידיעי כמה וכבר קצבו לבני העיר שיעור כל א' לפי מה שצריכים.

שם רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ע"כ. דע כי כל הפוסקים לא דברו אלא בזמניהם שהיה בקופה כדי צורך העניים אי נמי באופן שאם יצטרכו הגזברים יש לאל ידם לגבות כפי צורך העניים ולזה לא ביארו כל הצורך אבל בזמננו בעונותינו נתמעטו הנותנים וכמעט כל בני העיר עניים והגם דאיכא קופה אינו מספיק לכל עני אפילו לסעודת שבת נראה דאותם מעות שגובין לקופה אין לשנותם לתמחוי כי עניי עירך קודמין ואפילו אי איתרמי וגבו לקופה והותיר לא ישנו לתמחוי כיון שאין סיפק ביד הגזבר לגבות לעניי העיר אם יצטרכו. ותמחוי בכל מציאות שיהיה יכולין לשנותו לקופה ובין קופה ובין תמחוי אין יכולין לשנותן לשום דבר ואצ"ל לצרכי בני העיר ודוקא לפ"ש יכולין לשנות וה"מ אם איתרמי והותיר אבל להסיר לעניים פרנסתם ולפדות בו שבויים אסור דאין לך שבוי כזה דודאי ימותו ברעב וכל דינים אלו לא כתבו אותם הראשונים לפי שלא היה בימיהם מה שאנו רואין בעינינו בעונות שכלתם פרוטה מן הכיס ורבו העניים ואין כח ביד הגזברים לגבות צורך העניים לרביע פרנסתם לכן אין להוציא אפילו פרוטה מהגבוי לעניים בין קופה בין תמחוי לשום צורך בעולם וכל זה מבואר ומדוייק מדברי הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה ורנ"ט ופשוט וגם מה שאמרו שאין לעני למכור ביתו וכלי תשמישו וכל דינים האמורים בסי' רנ"ג כל זה דוקא בימיהם אבל בימים הללו אין מפרנסים אותם שיש להם בית וכלי כסף וכלי זהב עד שיתפרנסו כל צרכם שאר העניים שאין להם כלום ואז אם יותיר יתנו להם אבל בלאו הכי לא יטלו כלום כיון שיש להם מציאות להתפרנס לא ימעיטו פרנסת אחיהם העניים בדי שישארו הם שביעם רצון וכל דבריהם ז"ל דוקא במציאות דיש לכל העניים די ספוקם כל הצורך:

סעיף ו

מי שהלך בסחורה ופסק עליו צדקה כו' ה"ז נותן לעניי אותה העיר. וצריך לדעת מאי שנא רבים דכתב בסמוך שיטלו המעות ויתנו אותם לעניי עירם ולא ביחיד. ונראה כי ביחיד אין קפידא כל כך במה שיתן לעניי אותה העיר אבל אנשי העיר דאיכא קפידא אם יתנו אנשי העיר צדקתם שם באותה העיר שהלכו לשם בהכרח דאין ליתן צדקתם אלא לעניי עירם דוקא ולזה סיים ואם יש שם חבר עיר יתנו לחבר והוא מחלקה כפי שיראה לו כי חבר עיר הוא הממונה על העניים לדעת צורכיהם הן של העיר שהם בה הן שבאו ממנה והוא ידע המקום שראוי לינתן לענייו וכן יעשה ומ"ש התם בההיא דרב הונא גזר תעניתא ורמי על רב הונא בר חנילאי צדקה ועל בני מתא צדקה ויהבו כי בעו למיזל א"ל יהבינהו לן מר וניזול ונפרנס בהו עניי מתאן א"ל תנינא בד"א כשאין חבר עיר אבל יש חבר עיר תנתן לחבר עיר וכ"ש אנא דעניי דידכו ודידי עלי סמיכי פי' דעדיף איהו משא"כ חבר עיר שאינו אלא מפקח עין ומנהיג לכולהו אבל הוא ד"ה עליה סמיכו זהו העדיפות וכיון שכן החבר עיר שיודע מקום שראוי לחלק הוא יחלק דכלום הוא טעמא הוא דאמרי' שיתנו לעניי עירם משום שלא תתמוטט פרנסת עניי עירם וכיון שכן שיש חבר עיר הוא יודע ויתן לכושל שבהם הן יהיו אנשי עיר שבאו משם הן שהלכו לשם או יחלק אותם כאשר יראה בעיניו ואין לומר טעמא דיש שם חבר עיר משום דאדעתא דידי' התנדבו זה שיבוש חדא כיון דטעמא הוא משום דוחק עניי עיר שבאו משם מאי מהני דעתם וע"ק מההיא דרב הונא ב"ח ובנו מתיה דגלו דעתם בהדיא דלאו אדעתא דחבר עיר נדבו ואפ"ה אמר ר"ה שהוא יחלק כאשר יראה לו.

שם בהגה"ה מי שיש לו מעות אחרים למחצית שכר וכו' צריך לתת הריוח לבעליו והוא יתננו למי שירצה. ונראה דדוקא בנדון זה שהוא רוצה לתת המעשר לצדקה אבל אם הוצרך ללכת להנאת הפסק לאיזה מקום ושם הוצרך לתת לצדקה מחמת המקום באיזה סיבה שתהיה מלבד המעשר שצריך לתת ה"ז יטול מכיס של העסקא מהאמצע:

תוכן העניינים

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה