ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר
הלכות מזוזה · סימן רפח
סעיף א
ועושה לה ריוח מלמעלה ומלמטה כחצי צפורן. פירוש מלמטה לעל הארץ דעל הארץ כתוב' בשורה שלה ואין לכתוב בו יותר בשורה כדלקמן בס"י. ומלבד זה צריך להניח ריוח עוד כחצי צפורן ובאמת בעיני יפלא על מה שראיתי כל המזוזות שבדקתי בם ואין בהם שעור זה לא למעלה ולא למטה ואפי' כרביע צפורן ובפרט למטה מעל הארץ הלואי שיגיע להקפת גויל למלת על הארץ והא מימרא בש"ס היא דבעי להניח בה כחצי צפורן ע"כ. וצריך למחות בידם ולגעור במי שמזלזל בדברי רבותינו ובפרט במצוה יקרת הערך כזו ואין חסרון כיס כמעט:
סעיף ג
כתבה שלא על הסדר כו'. פי' הגם שעכשיו היא כתובה לפנינו כסדר כיון דבשעת כתיבה לא כתב' כסדר פסולה וזה כייל הכל בין אם כתב שלא על הסדר פסוקים או פרשה ואצ"ל אם הקדים כו' פי' אם הקדים וכתב והיה בתחלה ואחריה שמע וכך הם כתובים הפוכים כזה פשיטא דפסולה כך היא כונת מרן והגם דלשון דאצ"ל משמע דקאי במציאות עצמו עכ"ז כיון דהוי במציאות דשלא כסדר יוצדק לומר ואצ"ל ונ"ל לדקדק עוד אומרו ואצ"ל אם הקדים פרשה כו' דהלשון יורה דבמציאות משונה מהראשון משתעי דאם במציאות עצמו הוה מספיק לומר ואצ"ל בפרשיות וקאי אמאי דקאמר בריש דבריו כתבה שלא על הסדר ומדקאמר מלת הקדים משמע דהקדים ממש שכתב פרשת שמע למטה מפרשיות והיה אם שמוע אלא דלע"ד קשה מנא ליה להטור מרה דשמעתא דאסור אם הקדים בכתיבה הגם דכתובין כסדרן ובקשתי סמך לסבר' זו בש"ס ובפוסקים הראשונים ולא מצאתי זולת מה שכתב הב"י בשם המכילתא וז"ל כתבן שלא כסדרן יגנזו ואינו מבואר משם לאיסור הקדימה בכתיבה דוקא אלא להקדים ממש והיה ולמטה ממנה שמע בכה"ג הוא דאסור ולא ידעתי מאין מוצא דבר ומה גם מלתא כהאי דהויא רחוקה ומה גם דמצינו שהתו' התירו דבר זה בהדיא שכתבו בהקומץ בדין הגליונות שאין כותבין מזוזה בהן כגון שהיה כתוב פרשת והיה בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה כו' ע"כ. טעמא משום דאין מורידין מקדושה חמורה וכו' אבל בלאו הכי שרי וגם התו' לא הוצרכו לומר אלא דממילא נתגלית לנו סברתם ובאמת לא מצאתי להכריח סברא זו לא מדברי רמב"ם ולא מדברי הטור דמה שכתב רמב"ם הקדים פ' היינו שכתב שמע למטה מוהיה דסד"א כדין הקריאה כמו שכתב מרן א"ח סי' ס"ד דאם הקדים וקרא והיה ואח"כ שמע יצא ה"נ גבי כתיבה שאם עבד הכי כשירה קמ"ל ולעולם אם היו כתובים לפנינו כסדרן הגם דהקדים כשירה ולדרך זה ידוייק גם דברי הטור ואם דעת מרן ממה שכתב רמב"ם והביאו הטור דאין לתלות המזוזה וכתבו הטעם הסמ"ג וסה"ת משום דאמרי' במכילתא כתבן שלא כסדרן יגנזו הן אמת דלדבריהם דסמ"ג וסה"ת הכי משמע ממילא כיון דכונת התוס' אפי' הן כתובים עתה לפנינו כסדרן אסור דהא אתליה והתוס' משמע סתם בין בתיבות בין בפרשיות א"כ הדבר מובן דאפילו הם כתובים לפנינו כסדרן פסולה והיינו סברת מרן אלא דאחר האמת קשיא לסמ"ג וסה"ת דמנא להו זהו רחוק דהא הגם דאשכחן משנה פשוטה בעי הש"ס מנ"ל ומה גם דבש"ס לא נרמז מזה הוכרחו לפרש הכי לטעמא דתליה דאי לא תימא הכי מ"ט לאו משום הכי נאמר דבר דלא מסתבר ואפשר דסובר רמב"ם ז"ל דלא הוו כתיבה תמה אי נמי דמדמה לה לקריא' דשמע דהקורא למפרע דוקא פסוקים ולא בפרשיות או אפשר טעמא אחרינא ולא ידעינן ליה ומהיכן נמציא דין חדש כזה: