ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף יד ע"א
גמרא מהפכין מדת אכזריות כו' נקט כהאי לישנא דאכזריות חו' ע"ד מ"ש נגעים ובנים יסורין של נקמה ואסיקו בש"ס הא דלא הוו ליה בנים כל עיקר הם נקמה ומדה זו אכזריות היא לנקום נקם וקאמר ר"א דאפילו דבר זה יש כח בצדיק להפך לרחמים והראיה ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא ולא היו לה בנים כל עיקר והפך לרחמים ויעתר לו ותהר רבקה אשתו:
גמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבע וכו' הנה קי"ל בכללי פסקי דינים דתנאי ר"י ור' מאיר הלכה כר"י ובכללי פסקי דאמוראי רב ושמואל קי"ל הלכה כרב באיסורי אלא דהכא אית לן כללי אחריני דסתרי תרווייהו כללא דתנאי הא קי"ל כללא אחרינא הלכה כר"מ בגזירותיו והכא גזירות נינהו ודע דלפום פלוגתא דאמוראי בתלמודא ישתנה דינא בהא מלתא דלרב דקאמר מחלוקת בשיש בהם ארבע פליגי דר"מ אית ליה גזרת תקרה ור"י לית ליה גזירה א"כ אמרינן שפיר דהלכה כר"מ בגזירותיו דהא ר"י לא גזר ור"מ גוזר אבל לשמואל דסובר דבשיש ארבע לכ"ע גזרינן אלא דפליגי באין בהם ארבע לר"י כיון דלית בהו שיעור לא גזרינן ולר"מ כיון דנפקי מתורת לבוד גזרינן נוכל לומר דבהא ליכא כללא דהלכה כר"מ בגזירותיו דהא בגזירה כ"ע מודים דגזרינן אלא בסברא הוא דפליגי אם הא נמי הוי בכלל גזירה או לא ובמלתא דסבר' כה"ג הגם דהוי בדין הגזירה לא אשכחן דהלכה כר"מ ונשאר הדבר ככללא דקי"ל ר"י ור"מ הלכה כר"י וכללא דאמוראי נמי הגם דקי"ל דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי הכא איכא רב פפא דמיישב למלתיה דשמואל ומשמע דהכי ס"ל וכיון דרב פפא סובר כשמואל קי"ל כוותיה דבתראה הוא וכן פסק הרי"ף דכיון דרב פפא מפרש מלתיה דשמואל הלכה כוותיה וכפי זה הלכה כר"י ככללין וליכא להך כללא דהלכה כר"מ בגזירותיו וכדכתיבנא ודחה הרא"ש דבריו לומר דאין ראיה מדברי רב פפא מדפריש למלתיה דשמואל דסובר כוותיה וכבר גילה הרא"ש דעתו זו בשבת בהך סוגיא דמהלך כעומד דסובר דאין ללמוד ממה דמפרש למלתיה דהאיך דסובר כוותיה וכבר גליתי דעתי דכל דפליגי בתראי אקמאי בסבר' לא שבקינן ס' קמאי מקמי סברת בתראי ומה גם דעת הרי"ף דסוף הגאונים הוה ודעתו כדעת גאון פשיטא דלא חיישינן לסברת הרא"ש כנגדה ונר' לתת טעם לדברי הרי"ף דאי תימא דרב פפא לא אתא אלא לתרץ הקושיא דפריך הש"ס לדעת שמואל הכי הול"ל אמר לך שמואל כו' ומדלא אמר הכי ש"מ דהכי סביר ומה גם אי אמרינן דמאן דפריך לשמואל הוא סתמא דתלמודא בתרא שהוא רבינא ורב אשי ומייתי מלתיה דרב פפא כפי מתניתין מדנפשיה ואמר הכי קאמר כו' א"כ רב פפא דברי עצמו קאמר. אלא דכפי האמת לית הכי פשטא דסוגיא ובודאי מאן דפריך למלתיה דשמואל הוי סתמא דתלמודא דמקמי רבינא ורב אשי בדורו של רב פפא ועלה משני רב פפא ועכ"פ מדלא אמר אמר לך שמואל ש"מ דהכי סובר. והרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות סוכה וז"ל נסרים שאין ברחבן ד"ט מסככין בהם ע"כ איכא פנים לומר דרמב"ם בשיטת רבו הרי"ף אמרה והלכה כשמואל דכשאין בהם ארבע מחלוקת ופסק כר' יאודה דשרי פחות מארבעה ואיכא פנים לומר דכהרא"ש סובר והלכה כרב דבארבע פליגי ופסק כר"מ משום דקי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו וכבר דחינו דברי הרא"ש ממילא קאי הרמב"ם כהרי"ף ותדע דבפי' המשנה כתב רמב"ם והלכה כר"י ועיין מ"ש בדף ט"ו: