ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף יג ע"ב
גמרא הבוצר לגת כו' הקוצר כו' מ"ד קוצר כל שכן בוצר כו' הרמב"ם פוסק בפ"ה מהלכו' סוכה וז"ל סוכי תאנים ובהן תאנים כו' רואין אם הפסולת מרובה על האוכלין מסככין בהן ואם לאו אין מסככין בהן ע"כ. ובפ"ה מהלכות טומאת אוכלין כתב וז"ל הבוצר לגת אין לו ידות דהרי אין לו צורך ביד מפני שנמצין את המשקה הקוצר לסכך אין לו ידות כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורים עכ"ל הגם דתלמודא קאמר דמ"ד קוצר כ"ש בוצר וא"כ לא הו"ל להרמב"ם לומר אלא קוצר י"ל דתלמודא הוא דחדית לן האי מלתא ומאי דחדית תלמודא אשמועינן ליה הרמב"ם דלא סמך עליו לידע ההלכות מהש"ס וטעמא דפסק כרב מנשיא בר גדא משום בין למאי דדחי תלמודא הוא משום דסובר תלמודא לאתוייה ככ"ע ותו מדטרח תלמודא אליביה דר' מנשיא לאוקומיה ככ"ע ש"מ דסובר כוותיה וראיתי להכ"מ שכתב וז"ל שם פלוגתא דאמוראי ופסק כמאן דמיקל וצריך טעם למה וכתב הר"י קורקוס דטעמא משום דלמאי דבעי הש"ס לאוקומי כתנאי מיתוקם ר' מנשיא כת"ק וטענה חלושה היא עכ"ל ולמאי דכתיבנא לאו חלושה היא ומה גם דתלמודא טרח לאוקומי דתנאי יודו לס' ר' מנשיא ותדע דהכי הו"ל לתלמודא למימר לימא רב מנשיא דאמר כת"ק ולידחי לא דכ"ע לית להו דר' מנשיא ור' מנשיא בקצרן לאכילה ונמלך לסכך בהו מיירי ואז שמעי' שפיר דתלמודא לא קא מהדר לאתויי ר"מ ככ"ע ומדקאמר בכה"ג ש"מ לדעת הש"ס דאמר כר' מנשיא: