ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף יג ע"א
גמרא שתים מחלוקת ר"י וחכמים כו' מהכא משמע דמאן דאית ליה שלשה מצוה מן המובחר שיריו א' ומאן דסבר שלשה לעכב שיריו שנים. והרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות פרה כתב וז"ל מצות אזוב שלשה קלחים וכל קלח גבעול נמצאו ג' גבעולין ושיריו שנים או שלקח שנים בתחי' ואגדן כשר נפרדו הגבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשאר מכל גבעול מהן אלא כל שהוא כשר ושירי האזוב בכל שהוא עכ"ל פי' דבריו מצות אזוב כו' פי' מצוה מן המובחר ושיריו פי' אם נפל אחד אחד שאגד שנים גם כן הוי מצוה מן המובחר כל שאגד בתחילה ג' הגם שנפל אחד אין אומרי' לו משום מצוה מן המובחר יחזור לאגוד ג' ומה שאמר או אם לקח שנים בתחילה ואגדן פי' דוקא דיעבד הוא דמתיר לאגוד שנים ולזה אמר אם לקח ומ"ט אם נפרדו הגבעולין ונשרו כו' פי' אחר שאגד אגד כשר או שלשה דמן המובחר או שנים דעיקר הדין ונפרדו פי' נפרדו מן האגד ונפלו ונקט נפרדו ר"ל נפרדו מהקלחים ואו' ונשרו העלים פי' לפי דלכתחילה בעינן שיהיו הגבעולין בעלין שלהם ולזה אמר אם נשרו העלין ג"כ ואומרו אפילו לא נשאר וכו' קאי אחלוקת נפרדו הגבעולין אם נשאר מאורך האזוב אלא כל דהו כשר ואומרו ושירי האזוב בכל שהוא קאי לחלוקה שהזכיר בתחלת דבריו ונשרו עליו ר"ל אם נשאר כל דהו מעליו כל דהו נמי כשרה א"נ הכי קאמר הגם שנשרו כל עליו כיון שנשאר מן האזוב כל דהו כשר והגם דמשמע פשטא כדרך ראשון עכ"ז מדברי הרמב"ם בפי' המשנה נראה כדרך שני ואולי דלעלין קרי אזוב פי' מן הגבעולין כשר וראשון עיקר וממה שכתב אפי' לא נשאר מכל גבעול מהם כו' משמע דבעינן דישאר מכל גבעול ולפחות שנים משני גבעולין אבל לא נשאר אלא כל שהוא מגבעול א' והשנים נפלו לחלוטין דפסולה ואמאי הרי דלמאן דסובר שלש מצוה מן המובחר סובר דשירים אחד והגם דאיכא למימר דלא סבר דשירו אחד אלא כשהגבעול שלם אבל בשנפל ולא נשתייר אלא כל שהוא לא סבר דסגי בחד אכתי קשה דהו"ל להרמב"ם לאשמועי' בהיכא דאיכא גבעול שלם דשיריו אחד. ונראה דהרמב"ם פסק בשירי אזוב כר' יוסי דבעינן שנים ולא כרבנן דסברי שירי אזוב אחד ולחומרא וטעמו כיון דבמתניתין הביא דברי ר' יוסי ולא הביא סברת החולקים עליו בענין שירי אזוב אלא בתחילת אזוב ש"מ דדעת רבי לפסוק הלכה כר' יוסי בהא ולא סתם כרבנן אלא בתחילת אזוב דלא בעינן שלש אבל שירי אזוב בעינן שנים ולהכי לא תני רבי דעת רבנן בשיריו הגם דדברי רבנן תני תחלה והוא משום דבהא לא הוו רבים לגבי יחיד משום דאיהו סבר כר' יוסי בהא ובעינן שיריו שנים ותו אפשר לאוכוחי דבעינן שיריו שנים מדאמר רב חסדא אגד בחד לא שמה אגד משמע כל עיקר ואפילו בשירים ואנן בעינן אגודה כדרשי בספרי דגמרי' לקיחה מולקחתם אגודת אזוב משמע דבעינן מיהא אגודה ובחד לא שמיה אגד ולזה תמצא דפסק הרמב"ם בפי' המשנה בפרק י"א דפרה דהלכה כר' יוסי ובהכרח לומר דלא קאי אלא אשירי אזוב ולא לתחילת אזוב דבהא לא מצו לפסוק כר"י כיון דת"ק חולק עמו אלא ודאי דלא קאי אלא לדין שיריו וכן מוכח מדבריו למשכיל על דבר: