אור ברסלב
ראשון לציון על סוכה פרק א › דף ז ע"א

ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר

פרק א · דף ז ע"א

דף ו ע"א

גמרא וצריכה נמי צורת פתח ע"כ. איכא לספוקי אי קאי דוקא אהיכא דהכשרו בטפח דהיינו ששני הדפנות כמין גם וכהך דאשכחיה רב אשי לר' כהנא דהוה מעמיד טפח שוחק וכו' ועושה צורת פתח אבל בהיכא דהכשרו בפס ד' ומשהו לא בעי צורת פתח דחשיב כדופן שלימה או דילמא לא שנא ורמב"ם כתב בפ"ד מהלכות סוכה וז"ל היו לה שתי דפנות זו כנגד זו עושה דופן שיש ברחבו ד' ומשהו כו' וצריך לעשות לו צורת פתח כו' ע"כ. הרי דהצריך רמב"ם בכל הכשרות צורת פתח ואולי דסובר בפס ד' ומשהו בכמין מבוי דבטפח בכמין גם. ונראה להוכיח הכי מדמייתי תלמודא מילתיה דרבא בתר דמייתי דינא דכמין מבוי ואי תימא דלא קאי אלא בדין טפח הו"ל הש"ס לאתויי מילתיה דרבא סמוך להך דאמר ר' יהושע בן לוי עושה לו טפח וכו' ולא בתר דאייתי להך דרבי יהושע בן לוי דעושה לו פס ד' ולגמרה לדינא דכמין גם ובתר הכי לימא דינא דמבוי. אלא ודאי דדברי רבא קאי נמי אדינא דעושה פס ד' וכדברי רמב"ם עיקר וכן כתב הרא"ש בדעת הרי"ף ומהשתא קאי הרי"ף ורמב"ם והרא"ש בס' אחת:

גמרא מביא פס ד' ומשהו וכו' ע"כ. קשה אמאי אצטריך לומשהו אי משום דלהוי לבוד הא לא בעינן כיון דעומד מרובה על הפרוץ הגם דליכא לבוד שפיר דמי וכדאמרינן בעירובין דף י"ד במבוי שהוא רחב ט"ו אמה ירחיק שני אמות ומעמיד פס ג' אמות ע"כ. ופירש רש"י התם וז"ל מרחיק ג' אמות ונמצאו חמש אמות אלו סתומות דפרצת ב' אמות נתרת בעומד מרובה על הפרוץ ע"כ והכא נמי אמרינן דהשלש טפחים ניתרים ע"י ד' העומדים ונמצאו כל הז' סתומות וליכא למימר דמרא דשמעתתא דמבוי הוא רב יהודה דפליג הכא עליה דר' יהושע ן' לוי דאמר פס ד' ומשהו הא ליתא דלא פליגי הכא בהכי ותו דהתם מייתי לה הש"ס להך דרב יהודה מוסכמת ותו אשכחנא לרמב"ם דפסק בפ"ד מהלכות סוכה דצריך להביא פס ד' טפחים ומשהו ופסק להך דעירובין בפ"ז מהלכות שבת הלכה כ"א שכתב וז"ל מרחיק שתי אמות מכאן ומעמיד פס ג' ונמצא פתח המבוי עשר והצדדין הרי הם כסתומין שהרי עומד מרובה על הפרוץ עכ"ל ומסתברא לי דהתם נמי דקאמר פס ג' אמות דלאו דוקא אלא ה"ה פחות משלש אמות כל שהעומד מרובה על הפרוץ שפיר דמי שוב ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל וכן הדין במרחיק שתי אמות וב' טפחים ועושה פס ב' אמות וג' טפחים שכל שהפס רבה על האויר שבינו ובין הכותל נידון משום עומד ומכאן אתה דן לכל כיוצא בזה עכ"ל מהשתא אמאי אנו מצריכין פס ארבע ומשהו הרי אפילו פחות מד' נמי כל שהוא מרובה על האויר יהיה נידון האויר כסתום:

ונראה לומר דבסוכה החמירו בשיעורה טפי ממחיצות לענין שבת ויש לי להוכיח דכל דאיכא שלש לא מתכשרי אפילו בעומד מרובה על הפרוץ ממתניתין דמייתי הש"ס בסמוך דתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהיה בין קנה לחברו ג' טפחים כו' ע"כ. קשה כיון דאמר דופן סוכה כדופן שבת מאי ובלבד דמשמע דבהא לא הוי סוכה בשבת ולדברי רש"י דמפרש דהא דלא יהיה בין קנה כו' הוא דין שבת נמי לא הוה צריך למיתני ובלבד והרי בכלל דין דופן שבת גם משמעות תיבת ובלבד לא מתיישבא הכי. אלא ודאי דהכי קאמר דופן סוכה כדופן שבת לכל דיניה אלא יש דין אחד דלא דמיא והוא אומרו ובלבד שלא יהיה בין קנה לחברו ג' טפחים פי' אפילו יהיה עומד מרובה על הפרוץ דבשבת אנו מתירין לומר אפילו יותר משלש וד' ואפילו כמה אמות הכא בסוכה בעינן שיהיה פחות מארבע וכל זה דוקא בהכשר סוכה אבל בסוכה גדולה אחר שיש בה שיעור הכשר סוכה אנו חוזרי' להקל בסוכה ולהחמיר בשבת דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשרה וכפי זה לא קשה מידי דבשבת כל דעומד מרובה על הפרוץ כעומד ובסוכה בשיעור הכשרה אפילו עומד מרובה בעי' שלא יהיה ג' בין קנה לחברו ובזה נמי מתיישב מאי דאמרינן דף י"ו מחצלת שבעה ומשהו כו' עיין מ"ש שם בס"ד טעמא דמלתא:

ופש גבן ליתובי דעתא אמאי בעי ד' אפילו בשני פסים בכל אחד חצי טפח שוחק סגי שיעמיד חצי טפח תוך ג' לכותל ויעמיד השני תוך שלש לחברו וסגי ואפשר לומר דאה"נ והא נמי כפס דמי דכיון דבאה ההלכה דפחות משלש כלבוד דמי כד מייתי פס ומעמיד תוך ג' הו"ל כפס. ותוס' בדף י"ו ד"ה בפחות משלש גבי הך דאמר פס ארבע ומשהו מתיר בסוכה הקשו וז"ל תימה אמאי פס ארבע יעשה פס ב' טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק כו' ויעמיד פס כו' דכוותיה פריך פ"ק דעירובין כו' ועוד קשיא דבשני פסים כו' ע"כ ותיר' דדוקא קאמר פס ארבע טפחים אבל פס חצי טפח שוחק ופס חצי טפח שוחק לא מהני משום דאמרינן בעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה ע"כ. ולדבריהם פסקי' הלכתא הכי הנה בעלי התוס' נתחכמו להקשות קושיא ראשונה דבכחה הקשו קושיא שניה דאי לאו הכי קושיא ראשונה שחזקוה בההיא דעירובין לא הוו מצו לאקשויי קושיא שניה משום דאמרי' לאו דוקא וה"ה ב' טפחים וה"ה פס חצי טפח ופס חצי טפח כל דהוי תוך שלש וכדכתיבנא. אלא לפום מאי דהוכיחו מעירובין דפריך דכוותה והוצרכו לשנויי דאתי אוירא דהאי גיסא וכו' והכא ליכא לשנויי כהתם א"כ קושי' זו שמה קושיא לזה הוסיפו להקשות אפילו ב' פסים של חצי טפח ומשהו בכל אחד והוכרחו לשנויי דבעינן מחיצה של שתי וערב. ואני אומר דלעולם ה"ה אפילו ב' פסים חצי טפח שוחק בכל א' מהני ושאני הך דערובין משום דאיכא במאי למיטעי דהתם ספוקי מספקא ליה לתלמודא אם עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחותיה הוי עומד או לא הוי עומד ולהכי בעי לדייקה ממלתיה דרב יאודה דא' יעמיד פס שלש אמות כו' ואי תימא דעומד משתי רוחות הוי כעומד הו"ל לרב יאודה לאשמועינן חידותא דהיכא דליעביד פס אמה וחצי כו' ומשני ליה תלמודא דשפיר דייק אבל לאו להאי הוא דדייק מלתיה ר"י ואמר פס ג' אמות אלא משני דאוירא דהאי גיסא והאי גיסא מבטל ליה משא"כ במאי דקמן דתניא להדיא דופן סוכה כדופן שבת ובשבת הוה פשיטא ליה לתלמו' דהלכה כחכמים ככללין הלכה כרבים לזה לא חש לדיוקי דפשיטא דה"ה ועיקר ולדברי התוס' קשיא כד פריך הש"ס בדף י"ו פשיטא לימא הא קמ"ל כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה. והרמב"ם דפסק דבעי פס ד' טפחים עיין מ"ש דף י"ג ד"ה אמר רבי אמי:

גמרא אמר רבא וכן לשבת מיגו דהויא כו' ע"כ. הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה דמיגו דשבת אסוכה. והרא"ש נתן טעם להרי"ף דמשום דפסק הרי"ף דבעינן צורת פתח מהשתא בלאו טעמא דמיגו הנה הוא רשות היחיד לשבת ע"כ. ולדבריו גרסינן רבה בה"א דאי רבא באלף נקשה להך לישנא דאמר דרבא אמר וצריכה צורת פתח אמאי אצטריך למימר דאמרינן מיגו כיון דאית לה צורת פתח והדבר רחוק אצלי לומר כן לפי גירסא שלפנינו דאמר ליה אביי כו' ואת הוא דאמרת וכו' ואי רבה הוא לא מצי למימר ליה בכה"ג את אמרת דהא רביה הוה והכי הול"ל ליה מר אמר לן. ואולי דהרא"ש הוה גריס מר הוא דאמר כו' אלא דקשה לי דלפי דברי הרא"ש אמאי מייתי תלמודא הא מימרא דרבה דמיגו כיון דכבר הביא הך דרבא דבעי צורת פתח לא הוה צריך לאתויי הא דרבה. ותו קשה דעכ"פ הו"ל להרי"ף לאתויי הא דרבה לענין שבת דלא בעינן עומד מרובה על הפרוץ בשבת של סוכה וגם הרמב"ם השמיט ולא כתב דבשבת דסוכה לא בעינן עומד מרובה על הפרוץ. והנכון אצלי לומר הוא דלא פסקו הרי"ף והרמב"ם כרבה אלא במיגו דלענין שבת הוי מחיצה הוי נמי לענין סוכה אבל במיגו דלענין סוכה הוי מחיצה הוי נמי לענין שבת לא פסקו כרבה אלא כאביי דפליג אדרבא וסובר דלא אמרינן מיגו וטעמא דמלתא משום דברייתא דפריך מינה אביי משתמעא שפיר כדברי אביי דמאי דקתני יתירה שבת על סוכה אפילו שבת דסוכה אסוכה דידה וכיון דמשתמעא שפיר כאביי לא פסקו כרבה בהא אבל מחמירתא לקילתא דהיינו מיגו דלענין שבת הוי נמי לענין סוכה כדברי רבה פסקינן דאמרינן מיגו ולזה כתב רמב"ם בפ"ד וז"ל סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר שיש לו פסין הרי זה סוכה כשרה לאותו שבת בלבד מתוך שלחי זה וכו' נחשב אותן כמחיצות לענין שבת ונחשב אותן כמחיצות לענין סוכה ע"כ הרי דפסק מיגו דשבת אמרינן נמי לענין סוכה ובפי"ו מהלכות שבת כשכתב וז"ל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה ע"כ לא כתב לחלק דבשבת של סוכה הוי מחיצה אפילו פרוץ מרובה משום מתוך כו' משום דהוי מקילתא לחמירתא דבהא לא פסקינן כרבה. והגם דלפום הך כללא דכתב הר"ן בריש מכלתין משם הגאונים דכל דנחלקו הרב ותלמידו פנים בפנים דהלכה כרב מטעם האמור שם הכא שאני משום דברייתא פשטה משתמע שפיר כאביי:

גמרא יתירה שבת על סוכה כו' ע"כ. כתב רש"י וז"ל ואפילו היו לה פתחים בשני הדפנות דכי מצרפת להו בהדי שתים הפרצות הו"ל פרוץ מרובה ע"כ. משמע אבל בשתים עצמן בעינן עומד מרובה או שוה. וא"ת אמאי לא נימא דאפילו פרוץ מרובה על העומד בשני דפנות לבד כשרה וכגון דבכל רוח מעמיד קנה ומרחיק פחות משלש טפחים ומעמיד קנה אחד דבזה הוי פרוץ מרובה וכשרה. י"ל דהא לא מיקרי פרוץ מרובה כיון דליכא ג' טפחים בין זה לזה כל פחות מג' הוי כעומד כדמוכח מעירובין דף ו' ואפילו בשבת שרי כה"ג. אלא דקשה דברי רש"י דפרוץ מרובה על העומד דקא' היינו בצירוף שתים הפרוצות מי הכניס דופן ד' כאן כיון דאין חיוב בסוכה אלא שלש ותו מאי חידותא דדינא בהא טפי משבת והלא דכוותה גבי שבת נמי כשר אלא דהכא משום דלא בעינן אלא ב' דפנות ושבת שלש ואה"נ אי הוה אמרינן בשבת ב' דפנות הוה שרינן פרוץ מרובה וא"כ הא מלתא משתמעת שפיר מדקי"ל שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ותו דאפילו בשבת אנו מתירין כל שאין פרוץ מרובה על העומד בג' דפנות הגם שכשתצרף כל הפרוץ שבג' דפנות עם רוח הרביעית יבא פרוץ מרובה ובהכרח לומר דסובר רש"י לענין שבת דאי מצרפינן הפרוץ שבג' דפנות לרוח רביעית ויהיה פרוץ מרובה דפסולה ובעינן עומד מרובה בארבעתם יחד דדכוותה הוא דמכשרינן בסוכה ולא בשבת והא מלתא לא מסתברא למימר הכי והגם שנפרש דברי רש"י בסוכה קטנה שנעשת כהלכת' דהיינו שהעמיד קנה א' והעמיד תוך ג' טפחים לצד מזרח פס ארבע ומשהו ולצד דרום פס ד' תוך ג' טפחים ולצד צפון טפח ומשהו תוך ג' שנצרף כל העומד יהיה ט' ומשהו והפרוץ יהיה י"ב חסר משהו הא והיינו מה שמתיר בסוכה. הא נמי ליתא דפחות מג' לאו דין פרוץ אית ליה לאסור והרי הוא כעומד כמו שכתב רש"י גופיה בדיבור המתחיל דופן סוכה כו' וז"ל דאמרינן לבוד והו"ל כולו עומד ע"כ והרמב"ם ז"ל כתב בריש פרק זה דטפח מהני היכא יס"ד דאם הוסיף ועשה כותל שלם נאמר אליו לא יועיל דטפח ראשון לפי שהוספת בכותל כיון שע"י טפח זה ניתר כל שכנגד דופן שכנגדו הגם שאין שום דופן כל עיקר שכך באה ההלכה. ותו דברי רמב"ם ז"ל שאמר סוכה שיש לה פתחים הרבה כו' משמע דבכל הסוכה מיירי ולא בדופן ג' לבד ואם היה מפרש כדברי רש"י ז"ל הוה ניחא אלא דקשה מה שהקשינו ולא סבירא ליה לומ' לענין שבת שיצטרף פרצת רוח הרביעי לפרצות שבג' דפנות וכשיהיה רוב בין כולן לא הוי מחיצה דמלתא דפשיטא היא דמאי דאנו אומרים דפרוץ מרובה על העומד לא הוי מחיצה היינו במקום דבעי מחיצה אבל ברוח דמעיקרא לא בעי מחיצה זה לא נכלל בדבר זה והכין משמע מדברי רמב"ם בפי"ו מהלכות שבת דמאי דאנו מצריכין עומד מרובה או שוה לפרוץ דוקא במקום דבעי מחיצות ותו ממה שכתב רמב"ם בכותליה מוכח דבכל הכותלים קאמר והיכי מפרש ה"ה בכותל שלישי וליכא למימר דכותליה דקאמר היינו ג' וד' זה הבל דברביעית ליכא דופן כותל כל עיקר ואפי' צורת פתח לא בעי ובלאו הכי פשיטא דלא קאי כותליה דקאמר רמב"ם אלא לכותלים שזכר בתחלת הפר' שבהם נקראת סוכה והם שלש שתים כהלכתן ואחת אפי' טפח ואם כן אין לפרש בדברי רמב"ם אלא או כדברי רש"י ז"ל או בכל כותל וכותל מכותליה ואם היינו דוחקים ומפרשים פי' דברי ה' המגיד כדברי רש"י ז"ל לא היתה קושיית הכ"מ חיילא כל עיקר דאתא לאשמועינן דהגם שכשנצרף פרצת דופן ג' עם פרצו' שבשני דפנות תהיה פרוץ שבה מרובה על העומד אפ"ה כשירה אלא דפשט דברי ה"ה לא משמע הכי:

והנה מה שהכריחם לרש"י ז"ל ולהרב המגיד לפרושי הכי הוא מה שהוקשה להו דהרי אמרינן בעירובין כל מחיצה שפרוץ כעומד לא הויא מחיצה וכן כתב רמב"ם בפי"ו מהל' שבת וז"ל כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה א"כ היכי מצינן להתירה בסוכה ואנן בעי' שני מחיצות כהלכתן וכמו שכתב רמב"ם בפ"ד מהלכות סוכה ומכח זה הוכרחו לפרש דלא איירי בפרוץ דשני מחיצות אלא דלא עלה לנו ישובה על נכון מכח מה שהקשינו ונראה לומר דמתני' דקתני דלא אסרינן בסוכה פרוץ מרובה איירי בסוכה גדולה וכגון שיש לה בשני דפנות הצריכין להכשר סוכה עומד מרובה והיינו פס ד' טפחים בתוך ג' טפחים לקנה שבצד מזרח ופס ארבעה טפחים תוך ג' טפחים לצד דרום והוסיף בה לאורך ולרוחב אותו האורך והרוחב שהוסיף בה אפי' יהיה בו פרוץ מרובה על העומד כשירה כיון שיש בה הכשר סוכה הגם שיהיה באורך הדפנות פרוץ מרובה לית לן בה ומה שכתב רמב"ם סוכה שיש לה פתחים הרבה כו' דעת הרב כמו שפירשתי ומיירי בסוכה גדולה דאינה נפסלת בהכי ומיירי שיש בה ז' טפחים הכשר מחיצה והרחיק שלש או יותר ועשה פס פחות מהאויר זהו פתחים שאמר רמב"ם א' עשה המחיצה ערב והיה הפרוץ מרובה והיינו תלונות רבים שכתב רמב"ם. וא"ת סוף סוף הא לא הויא מחיצה ואיך נתיר לו לצאת י"ח בישיבת סוכה במקום מחיצות דלא שמייהו מחיצות לאו קו' היא מידי דהוה דאנו מתירין פסל היוצא מן הסוכה הגם שאין בו אלא דופן נמשך ואולי שכך באה ההלכה ודוקא בסוכה גדולה אבל סוכה קטנה דז' על ז' לא דאל"כ אמאי לא שרינן פס שלשה ואויר ארבעה אלא ודאי דלא באה ההלכה אלא בסוכה גדולה דאין פרוץ מרובה פוסל בה:

תוכן העניינים

ראשון לציון על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה