אור ברסלב
ראשון לציון על סוכה פרק א › דף ו ע"א

ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר

פרק א · דף ו ע"א

דף ה ע"ב

גפן כדי רביעית יין לנזיר. רש"י פירש דאכילת חרצנים וזגים שיעורם ברביעית דיין ולא מים. והרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות נזירות דין ב' וז"ל נזיר שאכל כזית מן הפרי כו' או כזית מפסולת הפרי כו' הרי זה לוקה ע"כ לדבריו ז"ל מוכרח לפרש הכא דהכי קאמר כדי רביעית אם שתה רביעית. וקשה היכן רמוז רביעית בתיבת גפן בשלמא חטה הוא רמוז בה השיעור לומר שיעור פת חטה ולא שעורים שעורה ג"כ שיעור שעורה וכן תאנה ורמון וזית ותמרה אלא גפן היכן רמוז בו שיעור רביעית. ואולי דגריס כגיר' התוס' כזית יין וגם לזה קושיא כמו שהקשו התו' על דבריו דמאי נ"מ לשער ביין יעש"ד דהקשו קושיא אלימתא. וליכא למימר דסובר הרמב"ם כפרש"י הכא דאכילת חרצנים כשיעור רביעית יין דא"כ הרי סתמא דתלמודא מצריך בהו כדי רביעית ואזדא הא כגירסא דגרסי התוס' התם בנזיר עז"ה מר מדמי איסור נזיר לשתיה א"כ כמאן פסק הרמב"ם לא כמשנה ראשונה ולא כמשנה אחרונה דמשנה אחרונה אכילה ושתיה בכזית ומשנה ראשונה תרוייהו ברביעית והוא פסק שתיה ברביעית ואכילה בכזית ואפשר לומר דהכי קאמר גפן כדי רביעית יין ולא כזית ואתא לאפוקי דלא תימא דמרבינן שתיה לאכילה וכדמדמי ליה רע"ק קמ"ל דדינו ברביעית כמשנה ראשונה והיינו טעמא דאפקיה לגפן משאר איסורים דשיעורם בכזית הרמוזה בזית הגפן אינו בכללם ובעי רביעית ולא תימא דין נזיר נכלל בשיעור זית הרמוז בפסוק. ואי נמי גרסינן כגירסת התוס' מפרשי' להא אליבא דרע"ק דאפילו בכזית נמי מחייב מהיין והכי פירושא וגפן אפילו (אין) גפן שיעורו ככזית הרמוז בשיעור הכתוב שהוא כזית ולא חש דנטעי ברמון ותאנה דלא תיסק אדעתין וראשון עיקר וכפ"ז קסבר תלמודא דלא כמשנה אחרונה ור' עקיבא דסבר דאפילו יין בכזית. ומהשתא היינו טעמא דפסק רמב"ם ז"ל דלא כר' עקיבא והצריך רביעית ומה שכתב דבאכילת זג וחרצן בכזית גריס בתלמוד' דנזיר לא מדמה להו לאי' נזיר לשתיה ונראה דגירסא זו עיקר דאי לא תימא הכי היכא רמיזא פלוגתא דמשנה ראשונה דאכילה בעי רביעית דהא לא קתני אלא בשתיה וז"ל המשנה בפרק ג' מינים ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ע"כ. קשה היכא משתמעא פלוגתייהו דמשנה אחרונה עם משנה ראשונה דהא מאי דקתני משנה א' ברביעית הוא בשתיה ומאי דקתני משנה אחרונה בכזית הוא באכילה כדדייק לישנא דמתניתא להדיא בשלמא אי גרסי לא מדמה איסור נזיר וכו' אמרינן דמאי דקתני במתניתין דמשנה א' פליגא הוא משום דמשנה אחרונה מני ר' עקיבא כדקתני בסיפא דמתני' רבי עקיבא אומר אפי' שרה פיתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ע"כ. הרי להדיא דאפילו שתיה בכזית דמשום הכי קא מחייב בצירוף הפת לאיסור ולהכי קתני במתניתין משנה ראשונה עד שישתה כו' פי' דפליגא משנה ראשונה בדין שתיה דבעי רביעית אבל לומר דסו' משנה ראשונה דאפילו אכילה ברביעית מנלן ולזה בחר רמב"ם בגירסא זו. נמצינו אומרים דפלוגתא דמשנה ראשונה עם משנה אחרונה היא בשתיה למשנה אחרונה והיא דעת ר' עקיבא בכזית ולמשנה ראשונה ברביעית ופסק רמב"ם כמשנה ראשונה הגם דמן הראוי היה לפסוק כמשנה אחרונה ומה גם דר' עקיבא הלכה כמותו ואי משום דאיכא רבים בעלי משנה ראשונה ואנן לא קי"ל הלכה כר' עקיבא אלא מחבירו ולא מחביריו הכא נמי הא איכא רבים בעלי משנה אחרונה דקאי כרבי עקיבא ולדרכנו לא קשה מידי דכיון דתלמודא קאמר להדיא הכא ברביעית יין לומר הרי דסתמא דתלמודא מסיק כמשנה ראשונה והגם דקי"ל כמשנה אחרונה ה"מ כההיא (דפרשא) דפ' אין מעמידין דר' יהושע הוה ס"ד לאסור העמדת גבינות בקיבת נבילה ואותביה ר' ישמעאל מקיבת עולה והדר ביה וקרו ליה משנה אחרונה וכמו כן ההיא דמי שחציו עבד וחציו בן חורין וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש מכח קושית תקנתם את רבו כו' כגון הני פשיטא דהלכה כמשנה אחרונה משא"כ במאי דקמן דליכא חזרה למילתיה במשנה ראשונה אדרבא יש מקום לומר דאת ראשונים אני הוא והדברים שקולים כיון דאתא תלמודא ואמר להדיא כדי רביעית יין לומר הרי אפסיקא הלכת' בש"ס דבשתיית יין לנזיר הוי ברביעית:

גמרא כי אתא הלכה לשערו ע"כ. משמע דהלכה באה דאיכא חציצה בשערו כבשרו ולהכי פריך וגם שערו דאו' דכתיב את בשרו והאי פירכא איכא למימר דלא הוה ידע המתרץ להך דרשא ובתר דידע לה הדר ביה ממה דאמר דאתא הלכתא לשערו אלא דכפ"ז הו"ל תלמודא למימר אלא כי אתא הלכתא דאז נשמע דהדר ביה מהך שינוייא דלשערו אשר על כן מאי דחזי לדידי הוא דלאו פירכא היא והוה מצי לשנויי ליה אסמכתא בעלמא היא דהא דרשת את אינה מוכרחת דבכמה דוכתי אמרינן את לא דריש א"נ דרשינן לה אצטריך דבעי טבילה דסד"א בשרו אמר רחמנא ולא שערו ונפקא מינה דלא בעי טבילה כגון אם היה שער ראשו ארוך ודי אם הטביל גופו קמ"ל דבעי טבילה וכמו שכתב רמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מקוואות וז"ל ואם היה בעל שער יטביל כל שער ראשו והרי הוא כגופו דין תורה ע"כ. ולעולם בדין חציצה ליתיה דליכא למימר דכל דבעי טבילה צריך שלא יהיה חוצץ שהרי בשרו דצריך טבילה והוה ס"ד דאין בו איסור חציצה אי לאו דרשת בשרו במים והגם דנתרבה שערו מאת בשרו ובשרו גילה בו קרא שלא יהיה דבר חוצץ כו' עכ"ז אין הכרח לומר דלכל נתרבה שערו וזו היא דעת המתרץ שאמר כי אתא הלכתא לשערו ותלמודא דקא פריך לה משמע ליה הכי אלא לכל נתרבה בהשואה ומשני ליה אפילו לסברתו כי אתא הלכתא לכדרבי יצחק ולאו דהדר מקמייתא דאתא הלכתא לשערו אלא דאפילו לסברתו קאמר ליה ולהכי לא קאמר תלמודא אלא דאז נשמע דסתר לקמייתא ולא כן הוא בין שערו דחוצץ ובין שיעור החציצה הלכתא נינהו תרווייהו ומסתברא לי לומר דדעת רמב"ם בפי' דסוגיין הכין הוא מדכתב דחציצת שערו דין תורה ואי תימא דלא נפקא ליה אלא מדרשת את בשרו אשכחן ליה לרמב"ם דגילה דעתו דכל כי הני דרשות דריבויי לאו דרשות גמורות נינהו למימר עלייהו דין תורה ובהכרח לומר דסובר דמאי דקאמר הש"ס לשערו לא הדר ביה וכיון דכן הוא דאתא הלכתא לשיעור חציצת שערו ג"כ כבשרו שמעת מינה ממילא דשערו חוצץ דבר תורה דהיינו הלמ"מ והבן:

וראיתי שכתב רמב"ם בפ"ב מהלכות מקוואות וז"ל לשתי שערות כו' שהיו קשורות אינן חוצצות ושערה אחת חוצצת אם הוא מקפיד כו' אבל אם אינו מקפיד עלתה לו טבילה עד שיהיה רוב שערו כו' כזה הורו הגאונים ויראה לי ששערו של אדם כגופו וכו' לענין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנא' רוב השער אלא אע"פ שכל השער קשור נימא נימא אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה כו' ע"כ דברי הגאונים וטעמם כעיקר תורה וסוגיא משתמעא שפיר כוותייהו עז"ה דמאי דמשני הש"ס כי אתא הלכתא קאי אשינוייא קמא דאתא לשערו והכי קאמר דאתא הלכתא לומר דאם רוב שערו קשור ומקפיד עליו הגם שהוא מיעוט גופו חוצץ ולהכי לא אמר הש"ס תיבת אלא דהא לתירוצא קמא קאי. ואפשר שזו היא דעת רש"י שכתב וז"ל רובו רוב שערו כו' ואין הכוונה לדייק אבל בשרו לא בעינן רוב דהא לדעת הגאונים השוו בשרו לשערו דתרווייהו ברובא ודעת רש"י כדעתם. ורמב"ם חולק על סברא זו וטעמו משום דהוקשה ליה לדעת הגאונים מוכרחים אנו לומר שבאו שתי הלכות אחת הגוף דרובו ומקפיד חוצץ והלכה שנית בשער שרובו לבד ומקפיד חוצץ הגם שרוב גופו אין בו חציצה ואנן לא אשכחן בש"ס אלא הך דרבי יצחק או מוקמינן לה אבשרו ושערו או מוקמינן לה לשערו או מוקמינן לה אבשרו אי מוקמינן לה אשערו נימא דבשרו חוצץ במיעוט דהא שערו מיעוט גופו הוא וחוצץ כרובו ואי מוקמינן לה אבשרו א"כ שערו אין אני יודע ולו יהיה שנשוה אותו לבשרו אנו אומרים שיצטרף ג"כ שערו לרוב גופו ואי נמי אמרינן שבאה ההלכה על רוב גופו ושערו כגופו אמרינן נמי הכי דמצטרף לרוב גופו להכי לא פי' כדברי הגאונים ודרכו בפי' הגמרא כדפירשנוה בתחילת דברינו דשתי הלכות באו אחת על השער שיש בו דין חציצה וכדאמר הש"ס מתחלה להדיא דאתא הלכתא לשערו והלכה אחרת באה דדין החציצה ברוב ומשתמעא מלתא דיצערף שערו לרוב גופו:

תוכן העניינים

ראשון לציון על סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה