ראשון לציון על סוכה· רבי חיים בן עטר
פרק א · דף ד ע"ב
גמרא אמר ליה רבא בעינן מחיצות הניכרות וכו' ע"כ. פירוש מחיצות ממש ולא מטעם דסובר רבא גוד אחית מחיצה אמרינן גוד אסיק לא אמרינן ותרווייהו הכא לא מהנו משום דבעינן הכר מחיצות כדי שתהיה כדירה ואם אין מחיצות לא חשיבא דירה ומצינן לדיוקי דאי הוה ס' רבא דהכא גבי סוכה לא בעינן מחיצות הניכרות הוה מודה לאביי ולא שנא ליה גוד אסיק מגוד אחית ואביי הגם דנסתרה סברתו כדמשמע מתיבת סבר אביי דקאמר הש"ס ומשמע דמדברי רבא דהוה ס"ד לאו דקבל טעם זה לגמרי אלא בהא מלתא דגוד אסיק בשפת העמוד ליכא היכר אבל באופן אחר כההיא דסיכך על גבי אכסדרה דאיכא הכר קצת מהני ולא בעי הכר מחיצות כדברי רבא:
שם גמרא איבעיא להו באמצע הגג פליגי אבל על שפת כו' ע"כ. כתב הרמב"ם בפ"ד מה' סוכה וז"ל נעץ ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסכך וכו' כשר ורואין המחיצות התחתונות כאלו הן עולות כו' ע"כ. קשה כיון דר"ה איתותב ור"נ נסתפק הש"ס אם בין בזה בין בזה פליגי ועלתה בתיקו הא קי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא. וה"ה כתב דהרמב"ם גורס כגירסת רבינו שרירא דלא גריס בעיא זו בש"ס ע"כ. ונראה לחזק גירסת רבינו שרירא דלפי גירסתנו קשה מנין נכנסה לש"ס ס' הבעיא כיון דלא קאמר ר"נ אלא באמצע מסתמא פשיטא דדוקא. ואם ממה שקדם לו דברי ר"ה דאמר על שפת סבר לומר דאין ר"נ אלא מוסיף. סוף סוף הול"ל אף באמצע ובזה נראה לי להכריע כגירסת רבינו שרירא דלא גריס בעיא זו דליכא ספיקא דודאי לא פליגי אלא באמצע אבל על שפת הגג כ"ע מודו דכשרה כמו שפסק הרמב"ם ז"ל: