ראשון לציון על מועד קטן· רבי חיים בן עטר
דף ו.
גמרא ר"א ור"י ב"ח חד אמר כאן וכו' וחד אמר כאן בזרעים כו' נראה דאיכא בינייהו אפיל מ"ס יוצאין גם על האפיל שבזרעי' ומ"ס אין יוצאין על האפיל אם כבר יצאו על הבכיר וההיא דמועד דיוצאין הוא על הירקות אבל על האפיל לא תקנו לצאת שלוחי ב"ד דהוי מיעוטא וסמכו על בעלי השדות א"נ כיון דעקרו הבכיר שלוחי ב"ד בעלי השדות מעצמן יתקנו האפיל ותדע דבירושלמי מוכח דאי נפקו שלוחי ב"ד על הבכיר תו לא בעו למיפק על האפיל. והרמב"ם כתב בפ"ב מהל' כלאים וז"ל בא' באדר כו' ובט"ו בו יוצאין שלוחי ב"ד ומסבבין כו' וחוזרין שלוחי ב"ד בחולו של מועד של פסח לראות האפיל כו' נראה דבכלל האפיל הם הירקות וטעמא דפסק כמ"ד כאן בבכיר כו' משום דסתמא קתני על הכלאים ומשמע כל כלאים דאיכא למיחש להו בכלל זה אפיל דזרעים. שוב ראיתי להר"ב תי"ט שכתב בפירו' המשנה דטעמא דפסק הרמב"ם כהאי שינוייא משום דבירושלמי איתא להאי אוקמתא עכ"ל. וקשה לי אדרבה בירושלמי משמע אוקמתא חדשה דהכי איתא התם ויוצאין על הכלאים לא כבר יצאו באדר שהיתה השנה אפילה ואין הצמחים ניכרין עכ"ל. מוכח מדבריו דלא נפקי אלא חד זמנא ולתלמודא דידן משמע דתרי זימני נפקי ואת"ל דדחקינן מאי דקאמר הש"ס כאן בבכיר דה"ק כאן בזמן הבכיר כו' וכפי זה אתי כאוקמתא דירושלמי עכ"ז הרמב"ם ז"ל מיהא פסקיה מבורר דתרי זימני נפקי דכתב וז"ל וחוזרים שלוחי ב"ד כו' אלא ודאי דס"ל דהירושלמי פליג אתלמודא דידן וטעמא דלא מפרשינן תלמודא דידן דקאמר כאן בבכיר כו' כדברי הירושלמי משום דאם על השנה קאמר הכי הול"ל כאן בבכירה כאן באפילה וליתא לדברי התי"ט ואולי דכונתו לומר דבירושלמי איתא להאי אוקמתא פירו' דמחלק בין בכיר לאפיל הגם דלא דמי הך דירושלמי להך דהכא ואין זה פשט ולא נכון דהא לירושלמי לא בעי למיפק על האפיל אי נפיק על הבכיר ופשוט: