אור ברסלב

ראשון לציון על מועד קטן· רבי חיים בן עטר

דף ה:

דף ה.

גמרא משום יאוש בעלים כו'. ג' שיטות בפי' דהאי סוגיא א' היא שטת רש"י שמתיאשים המביאין המתים לקברן לפעמים שנופל שם אבר המדולדל ומתיאשים אלו על אלו והניחוהו שם. ב' שיטת רבינו שמשון בפי"ח דאהלו' וגם הראב"ד מפרשים דמתייאשים בעלי השדה ממנה וזוכים בה רבים ולזה אין נוטעין בה כו' משום דאסור לקלקלו כו' יעש"ד. ג' היא שיטת רמב"ם שכתב בפ"ב מה' טומאת מת וז"ל שדה בוכין והוא המקום הקרוב לבית הקברות כו' מפני שהוא קרוב לבית הקברות כבר נתייאשו בעליו ממנו לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו כו' יע"ש. לפירש"י ז"ל קשה היכן הוזכר נפילת אבר שיאמר עליו יאוש העיקר חסר והגם שנגמע דוחק זה עוד קפה מי יאמר דישנה לחששא בעולם דניחוש לנפילת אבר וניחוש ג"כ ליאוש בעלים ועוד דתיבת יאוש אינה צודקת בדרך זה ושכחת בעלים הול"ל והוא ז"ל דחק להלבישה ואמר נתייאשו אלו על אלו ואינו מחוור ולפי' ר"ש והראב"ד ק' מאי חידותא דשדה בוכין דקתני אינה נטעת ליתני הרי היא של רבים ומשתמעא מלתא דדין של רבי' יש לה ואם כונת התנא לומר דזה מיקרי קלקול הא לא אצטריך פשיטא דקלקול הוא אלא ודאי דכדברי הרמב"ם עיקר דכיון דהשדה קרובה לבית הקברות איכא יאוש בעלים וחיישי' שיקבור אדם שם מת ואיכא ספק טומאה ולהכי מני לה בהדי שאר בית הפרס דכלהו אית בהו חשש טומאה ונפיק דינא דאם נמנו עליו צבור להפקיעו מהיות שדה בוכין הגם דלדעת הראב"ד ור"ש ש"ד לדעת רמב"ם לא מצו דלאו כל כמינייהו:

שם גמרא כי תניא ההיא בשדה שאבד בה קבר וצייוה כו' כתב הרמב"ם בפ"ח מה' טומאת מת וז"ל מצא שדה מצויינת כו' אם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ע"כ. נתחכם ז"ל לרמוז אוקמת' דגמרא במה שהוסיף אות ה"א ואמר הקבר פי' אותו שנאבד:

תוכן העניינים

ראשון לציון על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה