ראשון לציון על מועד קטן· רבי חיים בן עטר
דף ה.
גמ' לא שנו אלא שאין רבים צריכין להם וכו' לפום מסקנת הש"ס יחיד לא שרי אלא חטיטה דצריך לה אבל חפירה אפילו צריך לה אסור לחפור אלא ילך ויביא מים אפילו ממקום רחוק ורבים שרי חפירה כשצריכים לה וחטיטה אפילו אינם צריכים לה דלא גזרו רבנן במילי דרבים איסור כהאי דחטיטה הגם שאינה אלא לצורך אחר המועד אי נמי כיון דשל רבים אפשר שיצטרכו גם במועד ולהכי שרי באם יצטרכו לה. והרמב"ם בפ"ז מהי"ט כתב וז"ל עושים כל צרכי רבים במועד כיצד מתקנין קלקול המים שברשות הרבים וכו' וחופרים לרבים בורות כו' וכורין להם נהרות כדי שישתו מימיהן כו' ע"ש. גבי תקנת קלקול המים לא התנה כדי שישתו לומר דוקא שצריכין לשתות מהן וכפשטא דש"ס. והראב"ד השיגו וז"ל שהרבים צריכין להם אבל של יחיד וצריך להם חוטטין ולא חופרין ע"כ פי' דברי הראב"ד הוא לפי שמדברי הרמב"ם לא מתפרש בהדיא דמיירי בשצריכין לו דהא לא כתב אלא כדי שישתו מהן ויכולין אנו לפרש כל ששותין מהם ואפילו יש להם ג"כ מקום אחד לשתות ויכולין לשתות מהם עכ"ז כל דרבים שותין מזה שאנו חופרין שפיר דמי דלא גזור רבנן בדבר של רבים. והגם דברישא לא כתב הרמב"ם כדי שישתו מהם עכ"ז אפשר דקאי סיפא דמלתיה אכולהו. א"נ דההיא שריא אפי' לא שתו מהם וסיפא בעינן שישתו מהם ולעולם אפילו אינם צריכים להם לזה השיג הראב"ד וכתב דדוקא שהרבים צריכי' ומה שגמר אומר אבל כו' לא נתכוון בזה להשגה אלא לפי שלא הובא כאן בדברי הרמב"ם השלים חילוקי הדין והרמב"ם ביאר זה בפ"ח והרב בעל לחם משנה ביאר בדברי הראב"ד ז"ל דברים דחוקים יעויין בדבריו: