ראשון לציון על מועד קטן· רבי חיים בן עטר
דף ד:
גמ' פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל וכו' מדקא מפרשי אמוראי מילתיה דראב"ע ש"מ דסוברי' הלכה כוותיה ותו דאמימר נמי מפרש למלתיה וקא טרח ליישב מלתיה משמע דסובר דהלכה כוותיה והרמב"ם בפ"א מה' שמיטה כתב וז"ל ועושין עוגיות לגפנים ועושין את אמת המים בתחילה כו' ע"ש מ"ש ועושין עוגיות לגפנים משום דסובר דמתני' דקתני אין עושין מיירי במועד כיון דלא קתני במועד ובשביעית כדקתני בבבא הסמוכה לה מלאחריה במועד ובשביעית ש"מ דלא מיירי אלא בדיני המועד ולהכי פסק דבשביעית שרי לכתחילה ובמועד כתב להדיא בפ"ח מהל' י"ט וז"ל אין עושין עוגיות בעיקרי הגפנים ואם היו עשויות ונתקלקלו הרי זה מתקנם ע"כ. ומ"ש ועושין אמת המים תחילה מוכח דפסק כחכמים בדין שביעית ומשמע דאפי' לא שקיל ושדי אבראי דאיכא מכשיר אגפיה לזריעה אעפ"כ שרי ובדין המועד כתב בפ"ח מה' י"ט וז"ל וכן אמת המים שנתקלקלה מתקנין אותה במועד ע"כ. וקשה אמאי פסק כחכמים ולא כראב"ע כיון דמשתמע מהש"ס דפוסק כראב"ע. ונראה דאמוראי דפליגי אליבא דראב"ע לאו משום דסברי כוותיה אלא משום דמינה שמעינן לרבנן למ"ד משום עודר ואפי' שדי אבראי בהא הוא דפליגי רבנן עליה אבל בהיכא דלא שדי אבראי דאיכא מכשיר לזריעה והוי תולדה דחורש מודים רבנן ולמ"ד משום מכשיר לזריעה אפילו בהא פליגי רבנן עליה דראב"ע ופסק הרמב"ם דס' דרבנן לקולא דאפי' בדלא שדי לבר מכשרי רבנן והגם דתלמודא מייתי הך דאמימר לבסוף דסבר דמשום עודר ותני לה בהדיא במלתיה דראב"ע עכ"ז כיון דאפי' תני במתניתין נראה כעודר לא מסיימא במלתא דמיירי אפו' שדי לה לבר כדקאמר הש"ס דעודר נמי כי שקיל בדוכתיה מנח ליה ותו כיון דאמימר דתני לה קא קשיא ליה דראב"ע אדראב"ע משמע דאי הוה ידע אמימר דלא גרסינן בברייתא משום עודר הוה מודה דטעמא דראב"ע הוא משום מכשיר אגפיה לזריעה ואמוראי דמשנו דראב"ע אדראב"ע סובר אני דלאו מחמת קו' דנפקא מגירסת אמימר במתני' הוא דשנו הכי אלא דלכל הפירו' דמפרשי' במתני' בין אי אמרת משום עדור בין אי אמרת משום מכשיר אגפיה עכ"פ קשה הך דקתני ראב"ע עד שיעמיק שלשה ומשמע אפי' לא שדי ליה אבראי ומשנו בטוב טעם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ותדע דמשני אפי' מאן דאמר משום מכשיר אגפיה ולדידיה לא קשיא אלא ודאי כדכתיבנא. ויש שרצו לתרץ דדרך האמוראים לתרץ אפי' לבר פלוגתייהו ועיין בחידושי תלמידי הריטב"א ודבריהם דחוקים דה"מ אי מותיב ליה תלמודא לפעמים משני אפילו לסברת המקשה הגם דהוא לא כן יחשוב אבל בנדון דידן דמקשה תלמודא לטעם עודר מי הכניסו אידך דאמר משום מכשיר אגפיה לשנויי כל עיקר אלא ודאי כדכתיבנא:
שם גמרא פשיטא חצי טפח כו' טפחיים כו'. הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהי"ט וז"ל כיצד היתה עמוקה טפח חופר בה עד ששה היתה עמוקה טפחיים מעמיקה עד שבעה ע"כ. פסק מימרא דר' אבא דעמוקה טפח כו' ופסק כספיקא דתלמודא דעמוקה טפחיים ג"כ לקולא משום דהוי מלתא דרבנן אלא דלא כתב הרמב"ם דעל ג' טפחים לא וגם טפחיים על י"ב לא. והיה נראה לומר דכיון דהש"ס קאמר פשיטא לא הוצרך הרמב"ם לכותבם דפשיטא דלא אלא דלפום מאי דכתיב בסוכה דף י"ג ע"ב בהך דהבוצר לגת דקאמר הש"ס מאן דאמר קוצר כ"ש בוצר כו' והרמב"ם כתב תרוייהו וכתבנו דהרמב"ם לא סמך על דנדע מעצמי הך כ"ש דקאמר הש"ס והראייה דאיצטריך תלמודא לחדשה ולומר דהוי כ"ש א"כ הכא נמי הול"ל מאי דקא' הש"ס דחצי טפח כו' דלא הגם דקאמר לה הש"ס בדרך פשיטא וי"ל דהא דטפחיים על י"ב משתמעא שפיר ממלתיה דהרמב"ם מדקאמר מטפחיים עד שבעה מוכח דדוקא עד ז' ולא טפי והך דשלש נראה דכיון דהא מלתא דייק לה תלמודא ממלתיה דר' אבא וכתב הרמב"ם למלתיה דר' אבא סמך דמשתמעא שפיר ודוקא הך דלעיל משום דאצטריך לחדת לן דבוצר לא ניחא ליה דלימצייה לחמריה והא לא הוי מלתא דידיעאן לכ"ע להכי אצטריך מה שאין כן בנדון דקמן דמלתא ידיעא דשלש לאו כלום הוא פירו' ולא קיימא בהוראה והיינו דקאמר הש"ס הכא חצי טפח על שלש לאו כלום הוא ואעיקרא דמלתא לא עבדי אינשי אמת המים הכי ומהשתא לא איצטריך הרמב"ם לאורויי בה איסורא דאעיקרא דדינא לא עבדי אינשי מלתא דלא חזיא: