ראשון לציון על חגיגה· רבי חיים בן עטר
פרק ג · דף כא ע"א
גמ' ר' אילא אזיל לטעמי' כו' והגם דאוקמתא דחוקה היא דלדבריו הו"ל לתנא לאסמכי' אהדדי כיון דתרוייהו משום חציצה ואמאי פסקינהו בג' דיני אלא משום דאמר ר' חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן מ"ה פירשה משום חציצה דבזה תרתי חשיב הוי כחדא ואיכא למימר דטעמא דלא קתני להו אהדדי משום דהך סיפא נשנית קמי רבי בתר הכי ולא זזה ממקומה ולטעמא דרבא אין מטבילין כלי תוך כלי אפילו כלים דלית להו כובד ואפילו מחטין דלא פליג בגזירה ותדע דהש"ס בסמוך דקאמר מאי בינייהו דר' אילא ורבא לא אמ' איכא בינייהו מטביל מחטין גופיה שהיא עיקר הגזרה לרבא לר' אילא מטבילין גם לקודש דהא ליכא כובד אלא ודאי דלא פלוג. ובפ"ו דמקואות תנן וז"ל אם היה שק או קופה מטבילין בהם כו' יע"ש ופי' הרמב"ם שם וז"ל ר"ל שאנחנו לא נצריך שתהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר להתרחבת אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס בהם המים עכ"ל. ופסקה רבינו למשנה זו בפ"ו מהלכות מקואות ולפום משנה זו קשה דהש"ס דידן אמאי קא יהיב טעמא דאין סל וגרגותני שפיו צר כשפופרת הנוד תיפוק לי' מחמת שמימיו מעורבין במי מקוה כדקתני מתני' דמקואות ואפי' יהיה פיו צר אמרינן שפיר שמטבילין בהם. וראיתי לרבינו שמשון שהעיר לקושיא זו שכתב וז"ל והא דאמרינן בפרק חומר בקדש דסל כו' לאו משום דליבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבים כו' ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ע"כ. וקשה במה יישב הרב דברי הש"ס דקאמר להדיא טעם דלא גזרינן בסל מטעם דאין סל וגרגותני שפיו צר. ונראה דפי' דסוגיין הכי הוא סל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת ליכא פיר' האי טעמא דחששת אין בפיו כשפופרת הנוד ליכא בסל וגרגותני מטעם דכולה מלאה נקבים ואין תורת כלי עליה. אלא דקשה לי בדברי רבינו שמשון במ"ש ולחולין דלא גזרינן וכו' דמשמע דבתרומה ולקדש גזרינן לטבול בשק וקופה גזירה זו מנין מוצאה ואדרבה מהש"ס מוכח להדיא דאפילו לקדש מטבילין בתוכן כלים:
ונראה דסובר רבינו שמשון דדוקא סל וגרגותני הוא דמטבילין בתוכן לקדש משום דאית בהו תרתי חדא דכולו מלא נקבים והמים נכנסין ויוצאין מאריגתן ועוד דאין סל וגרגותני שפיהם צר אבל שק וקופה דמשכחת לה שיהיה פיהם צר וכמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל לא נצריך הקופה שתהיה נקובה כשפופרת הנוד ע"כ. הרי דמשכחת לה שיהיה פיו צר ולזה אין מטבילין כלי תוך כלי לקדש ולפ"ז היינו טעמא דנקט סל וגרגותני ולא שק וקופה גם ידוייק על נכון דברי הש"ס דקאמר סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא דון מינה אם הוא סל שפיו אין בו כשפופרת הנוד אין מטבילין הגם שכולו מלא נקבים שנכלל בכלל גזירת אין מטבילין כלי תוך כלי לקודש וכפ"ז מ"ש רבינו שמשון לחולין לאו לאפוקי תרומה אלא לאפוקי לקדש ומ"מ קושייתנו על הרמב"ם ז"ל לא מצאנו לה תרופה ויגדל הקושי על מרן הכ"מ שם שכתב בפ"ג דמקואות וז"ל אבל לקדש וכו' אפילו היו בסל כו' משנה וגמרא ריש פרק חומר בקדש ע"כ. דמשמע דהדבר פשוט הוא בש"ס כדברי הרמב"ם והדברים תמוהים מאוד. וראיתי להרמב"ם בפי' המשנה שכתב וזה לשונו מטבילין כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב אותה חוצצת בפני הכלים ע"כ. תפס הרמב"ם פירושו של ר' אילא ולא ידעתי למה הניח מלפרש המשנה כרבא דפסיק כוותיה בספרו הוא היד החזקה. תו איכא למידק אמאי כתב הרמב"ם ז"ל קופה טהורה מה לי טהורה מה לי טמאה דלא מפלגינן בין טהורה וטמאה אלא לרבא אבל לרבי אילא לא נפקא מידי. ואפשר לומר דמשמעות לישנא דמתניתין הביאתו לומר כן כמו שכתבו התוספות ז"ל במשמעות מאי דקתני מטבילין כלים בתוך כלים הוא טמאים בטהורים ולעולם הוא הדין בכלים טמאים וזה דוחק. ואולי דהחציצה דקאמר כאן הרמב"ם היא דאין המים שבמקוה מתערבין עם מים שבכלי זה ואנו דנים בו ככלי שפיו צר והכלי מפסיק בין מים שבמקוה ובין מים שבכלי וכפי זה היינו דברי רבא דפסק כוותיה והיינו טעמא דכתב הרמב"ם קופה טהורה:
ונראה לתת טעם להרמב"ם דלא חילק בסל וגרגותני להתיר אפילו בקדש משום דסובר דלא קאמר תלמודא איכא בינייהו סל וגרגותני אלא מקמי דחדית דינא דה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא וכו' הוכרח לומר דלרבא סל וגרגותני ליכא בהו גזירה דכלי בתוך כלי דקתני מתניתין והגם דסתם קתני אעפ"י כן דחקינן ומחלקינן לדעת רבא כי היכי דמשנינן מה בין רבא לר' אילא אבל בתר דחדית דינא דלא אמרינן אין מטבילין אלא טמא בטהור וכמשמעותא דלישנא דמתני' דקתני אין מטבילין כלי בתוך כלי וכמ"ש התוספות מעתה מתני' בכל גוונא איירי ואפילו בסל וגרגותני ואיכא בין רבא לר' אילא כלי טמא בתוך כלי טמא לר' אילא לא סלקא טבילה לא לפנימי ולא לחיצון ולרבא סלקא לתרוייהו ומאי דקא' הש"ס והא דרבא ודר' אילא תנאי היא לאו דמצדיק דבהכי פליגי אלא לפום מאי דאיתמר קאמר והכי קאמר הא מלתא דאוקימנ' דנפקא מפלוגתייהו דרבא ודר' אילא תנאי היא וכיון דאשכחן דתנאי פליגי בהכי הדרינן למימר דלאו הא מלתא הוא דאתו עלה רב ורבי אילא דפלוגתייהו בהא מלתא דחיקא היא למימר דהתנאים פליגי בטעמא דמאי דקתני מתניתין מטבילין כלים אבל לא לקדש אלא ודאי דהא מלתא לא תליא בפלוגתייהו דרבא ור' אילא ופלוגתייהו במלתא אחריתי תליא והיא הך דכלי טהור בכלי טמא דלרבא מטבילין אפילו פיו צר ולר' אילא אפילו פיו רחב אין מטבילין ולא איצטריך תלמודא לפרש דמשתמעא ממילא היא ומהשתא מאי דאמר רבא סל וגרגותני שמלאן כלים טהורים וכו' ה"פ הגם שאם מלאן כלים טהורים אעפ"י כן אם חלק בהן מקוה הטובל בו לא עלתה לו טבילה דמפלגי למקוה ולא מפלגי לנפשייהו מהמקוה ומיירי בחולין ולתרומה אבל לא לקדש דבכלל הגזירה נכנסו גם סל וגרגותני ומהשתא פסק הרמב"ם ז"ל הלכתא כאבא שאול וטעמו משום דמשנתנו לא חילקה וסתם קתני דאין מטבילין כלי תוך כלי לקדש בכל גוונא. אלא דפש גבן למיהב טעמא אמאי לא כתב הרמב"ם האי דינא דרבא דאם חילק המקוה בסל וגרגותני דהטובל בתוכו לא עלתה לו טבילה: