אור ברסלב
ראשון לציון על חגיגה פרק א › דף ד ע"ב

ראשון לציון על חגיגה· רבי חיים בן עטר

פרק א · דף ד ע"ב

דף ד ע"א

גמרא הערל והטמא פטורים מן הראיה בשלמא טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה כו' ע"כ. קשה ת"ל מדתניא דף ז' וז"ל ואין נראין לחצאין משום שנאמר כל זכורך מי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאין יכולין לעלות עם כל זכורך ע"כ. ואולי שהטמא יכול לעלות עמהם ודי שלא יגעו בו מה שא"כ המקמץ והמצרף כו' לפי שריחן רע דהגם דמרוחקים קצת אינם עולים מפני הריח א"נ אצטריך קרא לטמא דאינו אב הטומאה לטמא אחרים שיכולין לעלות יחד. והרמב"ם בפ"ב מהלכות חגיגה כתב וז"ל וכן המצרף כו' הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בכלל ישראל ע"כ. וקשה אי איתא דמקמץ כו' ישנם בנקיון עצמן אמאי ממעטי להו בברייתא מכל זכורך ותניא אחרים אומרים המקמץ כו' פטורים מן הראיה דכתיב כל זכורך והלא שפיר מצי לעלות עם כל זכורך דכל דהוי בידיה למעבד חייובי מחייב ואולי דמיעוטן אתא שלא יעלו לחצאין דוקא הכונה היא שצריכין לעלות יחד דהכי משמע כל זכורך שיעלו יחד והיינו דדייק רבינו במלתיה ואמר ועולין בכלל ישראל ומאי דקתני במתניתא פטורין היינו דלא מצו כגון מי שאינו יכול לרחוץ גופו מפני הצינה וכדומה ונמצא עדיין ריחו רע דלא לימא ליסק בדנפשיה קמ"ל דפטור הוא ולא אצטריך תנא לאשמועינן דחייב לרחוץ כו' דהרי חייב הוא בראיה ומי פטרו ריחיה כל דהוי בידיה לתקן חייב ודאי והרמב"ם דלא אמר הך דפטור אם לא מצי להסיר ריחו מעליו לא אצטריך כיון דלא מנה בחייבין אלא בהסרת ריחו דוק מינה דכל דלא פטור ולהכי דייק לומר בהאי לישנא הרי אלו מטהרין כו' ולא אמר בלשון זה חייבין לטהר עצמן לעלות דאז הוה אמינא דחיובא קאמר פיטורא לא קאמר ומדקאמר הרי אלו מטהרין העיר כי אופן החיוב הוא דקאמר כאלו אמר בשיטהרו עצמן יש להם דין עליה והבן ואה"נ אי הוה תנא דמתניתין אמר כה"ג לא הוה צריך למימר דפטורין דמובן הוא:

תוכן העניינים

ראשון לציון על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה