ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ז - שלשה שאכלו · דף מט.
גמ' ר' אבא אומר צריך כו' וכל שאינו אומר ברית ותורה כו' לא יצא ע"כ. ז"ל רמב"ם בפ"ב מהלכות ברכות ברכת הארץ צריך לומר הודייה וכו' וכל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח וצריך להזכיר בה ברית ותורה להקדים ברית לתורה כו' ע"כ. ממה דלא כללינהו כחדא עז"ה וכל שלא אמר ארץ וכו' ברית ותורה לא יצא אי נמי עז"ה וצריך להזכיר בה ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה ומדמפליג להו ואמ' בחדא לא יצא ובחדא אמ' צריך לבד שמע מינ' דאם לא אמ' ברית ותורה יצא וקשה דמהש"ס מוכח להדיא דלא יצא ולא אשכחן פלוגתא בהאי מלתא והרי"ף ז"ל מייתי נמי בהלכותיו להא דכל שאינו אומר בברכת הארץ ברית ותורה לא יצא י"ח ופסקה. וכן ראיתי לבה"ג שכתב שאם לא אמר ברית ותורה לא יצא. ונראה כי טעמו דרמב"ם ז"ל הוא כיון דבבריתא דמייתי הש"ס לעיל וז"ל ר"א אמר כל שלא אמר ארץ חמדה כו' לא יצא נחום הזקן או' צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אמר צריך שיזכור בה תורה משמע דדוקא ארץ חמדה הוא דאם לא אמר לא יצא אבל ברית ותורה אם לא אמר יצא י"ח ברכת מזון והגם דאמר ר' אבא כל שאינו כו' לא קימא לן הכי אלא כפשטא דמתניתא תו דאשכחן דרב לא סבר הכי כדאמר רב חסדא משמיה דרב דא' ר"ח לר' זירא וז"ל אמר רב חננאל אמר רב לא אמר ברית ותורה כו' יצא ע"כ והגם דרב אפילו לכתחילה קאמר דאין לומר ברית ותורה וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו טעמא דמלתא שלא יתקנו ב' מטבעות לנשים לחוד ולאנשים לחוד לזה אפילו האנשים לא לימרו ברית ותורה והגם דרב יצא אמר נוכל לומר דאיידי דמאן דפליג וסובר לא יצא נקט איהו יצא ואית דגרסי רב לא הוה אמר לא ברית ולא תורה וזו היא גרסת הרשב"א וכיון דאשכחן מתניתא דקתני דבעי לממרינהו פסקינן כמתניתא דלכתחילה כדקתני וכרב אם לא אמר ולית הלכתא כהנך אמוראי דאמרי לא יצא כיון דרב פליג ומתניתא לא מסייעא להו דלא קתני לא יצא:
ומעתה סליק פסקיה דרמב"ם על נכון אלא דכולהו רבוותא בה"ג והרי"ף והרא"ש פסקי דלא יצא וכיון דהרמב"ם לא אדכר האי פסקא להדיא שמע מינה דתלי ליה האי דינא ולענין הלכה לא יצא ידי חובתו:
שם גמ' ומאי שנא הכא חדא התם תרתי וכו' בהאי ישובא שלש שיטות רש"י פי' דמקדש שבת וישראל הוא ענין קדושה שקדש ה' ב' שבתו ישראל ואינה נקראת חבילות אבל התם מושיע יש' ובונה ירושלים תרי מילין נינהו והו"ל חבילות וישוב זה נכון אלא דחסר לנו בו טעמא דמלתא אמאי אין נעשין מצות חבילות והרי אנו מברכין ברכה אחת מעין שלש ואין אנו אומרים אין עושין מצות חבילות גם בברכת הארץ אנו מזכירין הארץ וברית ומילה ונתינת התורה בברכה אחת ומאי שנא חתימה מאי שנא פתיחה והרי"ף כתב וז"ל ומאי שנא הנך כל חדא וחדא בהדי נפשה כתיבא אבל הכא הא בהא תליא ע"כ. פי' הר' יונה שהרי מצינו כמה פסוקים שמורים בהם תשועת ישראל בלבד ואינו מזכיר בנין ירושלם כו' אבל מקדש השבת כו' פי' שקדושת ישראל תליא בקדושת שבת כו' ואין דבריו נראים דהא בחתימת מושיע ישראל ובונה ירושלים נאמר דהגם דהרבה מקראות נזכרו יחד כיון דאיכא פסוקים שמזכיר תשועת ישראל ואין מזכיר בנין ירושלים לא סמכי' להו יחד בברכה א' ואמאי לא הוי נמי הכי קדושת שבת וישראל דהרבה מקראות הוזכרה קדושת שבת לבד קודם שהיו ישראל בעולם כתיב ויברך אלהים את יום השבת ויקדש אותו וישראל לא נתקדשו עד מעמד הר סיני דכתיב ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועוד שהרי הוזכרה קדושתם בפ"ע בלא הזכרת קדושת שבת והגם דיכול לומר דהגם שהוזכר' קדוש' ישראל בפ"ע עכ"ז אי לאו שמירת קדוש' שבת אין להם קדושה עכ"ז הרי גם הבטחת תשוע' ישראל בבנין ירושלים הויא. ומה שכתב הר' יונה בשם רבינו אפרים הספרדי דשאני שבת וישראל כיון דשני קדושו' באין בזמן אחד כמו קדוש' אחת הוו ע"כ ולא ידעתי למה לא נאמר ג"כ כשיבנה ה' ירושלים במהרה בימינו שג"כ באו יחד תשועתינו ובנין בית תפארתנו כי היכי דבאו ביום שבת קדוש' שבת וישראל כאחד ולו יהי' שתקדי' אחת מהנה כשתבא השניה הרי עמדו יחד ועל אותה שעה אנו מברכים:
ובה"ג הביא דבריו רש"י וז"ל ובה"ג גריס הכי חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קדושי נינהו ומודה רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מלתא היא ובחדא בעי למיחתם וכתב עליו רש"י ז"ל ואינו נ"ל דא"כ אית ליה לרבי חותמין בשתים כו' ולא היה לו לכלול כו' ועוד רבי כי אמרה לאו אנחמה אמרה עכ"ל. הגם דרש"י ז"ל הוא הנותן אמרי שפ"ר ומימיו מים חיים אלא דדברי גאון בעיני שרירי וקיימי ואינהו אנהרינהו לעיינין וזה פי' דבריו כיון דתרתי קדושי נינהו וכד קדש קב"ה לשבת לחודיה קדשיה וכד סדר וקדש לישראל קדושה אחריתי עביד ושפיר פלגינן להו בתרתי אבל תשועת ישראל ובנין ירושלם חדא מלתא ואין מן הנכון לומר חתימה בחדא מלתא כפולה כיון דהיינו הך ובעי' מטבע הגון בברכות והוא טעם אין עושין המצות חבילות ושפתים ישק על דרך זה ומה שהקשה רש"י על דבריו דרבי לאו אנחמה אמרה הא ודאי רבי אמרה למלתיה בנחמה והראיה דמקשה ליה לוי סתם ומשני ליה על ברכת נחמה ואי לאו בדידה אמרה למלתיה מאן דכר שמה דנחמה אלא ודאי דעלה אמרה ומעתה דברי גאון חיים וקיימים וסרו מעליו תמיהותיו של רש"י ופשוט ואולי דמצי לישב דברי הרי"ף כדעת גאון עז"ה התם כל חדא וחדא פירוש קדושת שבת וקדו' ישראל כל אחת באנפי נפשה כתיבא והוו להו תרי מילי ולהכי מצי למימר תרוייהו הכא פי' במה דאנן קיימין לומ' אין חותמין בתרתי הא בהאי תליא אי בני ירושלם זוהי תשועתן של ישראל ואי מושיע להו לישראל בני נמי ירושלם ובזה אתי מדוייק נמי אומרו הא בהא תליא. והגם דתיבת הנך לא משמע דקאי אמקדש השבת וישראל דהא בה עסיק דקאמר חוץ מזו דהיינו מקדש שבת כו' וא"כ הו"ל למימר ומאי שנא זו כו' הא לאו דוקא דמצינן למימר דלוי הוא דהדר למשאל ומאי שנא פי' מ"ש מקדש שבת כו' מחתימת נחמה דבה קאמר רבי אין חותמין וכד משני ליה רבי קרי לנחמה דבה קאי דיניה הכא וקרי למקדש השבת וישראל התם. והגאון ז"ל אמר למלתיה בקוטב אחר דהיכי דנשמע שפיר דתרתי קאמר קאי אשבת וישראל וחדא דקאמר קאי בנחמה ורבי איהו דקאמר ומאי שנא ולעולם דעת הגאון ודעת הרי"ף ושארי הגאונים אחת היא שוב אשכחתיה לדברי גאון בהלכות קידוש והבדלה וז"ל איתיביה לוי לרבי על הארץ כו' מקדש השבת וישראל והזמנים אמר ליה חוץ מזו ומאי שנא התם נחמה הוא ודקאמר רבי לא מיבעי ליה למיחתם אלא בחדא אבל בתרתי לא כגון בונה ירושלם ומושיע ישראל דחדא מלתא היא אבל הכא שבת וי"ט כו' חתים בב' עכ"ל משמע דלא הוי גריס אלא ומאי שנא הת' נחמה היא והגאון הוא דמפרש לה פרושי.
שם גמ' טעה ולא הזכיר של שבת אומר כו'. הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ב די"ב כתב וז"ל שכח ולא הזכיר בשבת או בי"ט קדושת היום אם נזכר כו' בשבת אומר ברוך ה' אשר נתן מנוחה כו' בא"י מקדש השבת ובי"ט אומר ברוך אשר נתן ימים טובים כו' בא"י מקדש ישראל והזמנים משמע דאינו חותם בה במלכות אלא בא"י לבד והגם דאין בה מלכות לא בחתימה ולא בפתיחה כיון דסמוכה היא לא בעיא מלכות ודברי הרי"ף ז"ל כדברי הרמב"ם הם שכתב וז"ל וחותם בא"י מקדש השבת מדנחת לפרש הזכרת השם ולא הזכיר מלכות ש"מ דדוקא קאמר. אלא דקשה א"כ אמאי פותח בה בברוך. והתוס' כתבו כיון שלא נתקנה לאומרה שם אלא לפרקים בשכח רצה אין זו קרויה סמוכה וצריך לפתוח בברוך ע"כ ולדעתם ז"ל גם הפתיחה צריך לאומרה בשם וכ"כ הרשב"א בחדושיו ונראה לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דסמוכה לחברת' חשיבא והגם דהוי מדרבנן הרי קבעוה בתוך ברכת המזון ושם ומלכות דידה בברכות הסמוכה לה נינהו וכמ"ש הרשב"א ענין זה בחדושיו. וקושית אינה פותחת בברוך נראה דלא חשיבא פתיחה בברוך אלא אם מזכיר ברכה כתקנה שיאמר בה שם ומלכות ואתה ואלקינו כדאיתא בירושלמי דפרק הרואה וז"ל רב אמר צריך אתה ושמואל אמר צריך אלקינו ופסק הרמב"ם ז"ל לכולהו ועל מטבע זה הוא שא' שהסמוכה אינה פותחת אבל מטבע כזה שאין בו לא שם ולא מלכות ולא אתה ולא תיבת אלקינו לא מיקרי פותחת בברוך ולהכי כתב רמב"ם בשכח של י"ט יאמר ברוך אשר כו' ולא הזכיר בה ה' משום דהוי סמוכה לחברתה. וטעם שאמר בשכח של שבת ברוך ה' לישנא דקרא נקט דכתיב ברוך ה' אשר נתן מנוחה ולהכי לא אמר ברוך אתה ה' דאז מיחזי כפתיח' בברוך ובדברי הרי"ף ליכא אלא בברוך אשר בין בשבת בין ביום טוב וכן גם כן בסמ"ג:
וראיתי להר"ב כ"מ והלח"מ שכתבו בדרך פשיטות דשם ומלכות נמי בעי לאדכורי לדעת הרמב"ם ואין נלע"ד כן דהא כיון דנחתו הרי"ף והרמב"ם לכתוב נוסח הברכה ולא כתבו כלישנא דמייתי בתלמודא משמע דנחתי לדיוקי. ומ"ש הלח"מ וז"ל ואע"פ שלא הזכיר בה אלא שם ודאי דמסתמא מלכות נמי בעי לאדכורי דשם בלא מלכות לא מהני מידי ע"כ דבריו צודקים בברכה שאינה סמוכה אבל בסמוכה לא מדכיר בה מלכות ולהרמב"ם ז"ל זו סמוכה היא וקושית פתיחת בברוך כבר ישבתי דלא מקרי פתיחה בברוך אלא אם אמר בא"י אמ"ה או בא"י מיהא משא"כ ברוך שנתן כו' או ברוך ה' שנתן מנוחה כו' דלישנא דקרא קאמר ואת"ל דלא מיקרי סמוכה אפשר דסובר הרמב"ם בזה כדעת הראב"ד שהביא דבריו הרשב"א בחדושיו בפרק הרואה וז"ל כתב הראב"ד כל הברכות האלו אינן צריכות לא שם ולא מלכות והביא ראיה מברכת הזימון שאין בה לא שם ולא מלכות כו' והוא ז"ל עצמו דחה ראיה זו דילמא טעמא דברכת הזימון משום דאיכא בעיקר ברכת המזון שלש ברכות דאית בהו הזכרות ומלכות לפיכך הקלו בה ע"כ ולמה לא אמרי דהרמב"ם ז"ל סובר כמו כן בברכה זו דהקלו בה ולא הצריכוה מלכות אשר על כן נראה דלא לאדכורי מלך העולם אלא כמטבע הבא בדברי הרמב"ם והרי"ף ומה גם דאיכא מאן דסבר והוא הראב"ד דלא בעי כל עיקר לאדכורי לא שם ולא מלכות וא"כ ולואי שנעמוד בדידה לאדכורי שם בחתימה אבל בפתיחה לא לימא לא שם ולא מלכות זולת בשבת דלימא כלישנא דקרא ברוך ה' אשר נתן מנוחה. ומה מאד נפלאו ממני דברי רבינו יונה שכתב וז"ל שחותם בה בא"י אמ"ה מקדש השבת דממ"נ אם דעתו ז"ל דהיא סמוכה לחברתה למה יחתום במלכות ואם אינה סמוכה א"כ צריך שיפתח בה בשם ומלכות בא"י אמ"ה אשר נתן מנוחה בא"י מקדש השבת ויש לדחוק דבריו אלא דלענין דינא אורויי לא מורינא איפכא מכולהו רבוותא בתראי ז"ל דנראה בעינייהו דדעת הרמב"ם ז"ל כדעת התוספות דלא הויא סמוכה לחברתה ובעי ברוכי בפתיחה בא"י אלקינו מלך העולם אשר וכו' בא"י מקדש השבת:
שבתי וראה תלמודא צווח ככרוכיא כדפרישנא בדעת הרי"ף ורמב"ם ממה דקאמר רב גדל תלת מימרי בהדדי בחד לישנא טעה ולא הזכיר שבת או' ברוך שנתן שבתות כו' טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן י"ט כו' טעה ולא הזכיר של ר"ח אומר ברוך שנתן ראשי חדשים ע"כ. חד לישנא נקט רב גדל בפתיחת הברכות של שלשתן ולא נסתפק אלא אי אמרי' בה שמחה בר"ח ואי חתים וא"כ לדברי התוס' דסברי דפתיחה של שבת ושל יום טוב בהזכרת שם ומלכות מאי שנא בר"ח נמי דקאמר בהדייהו דהא לא נסתפק אלא בחתימה סמי מכאן חתימה אבל פתיחה לא שניא ולא מידי משל שבת וי"ט אבל לשיטת הרמב"ם בפתיחה דכולהו תלת דאדכר רב גדל לית בהו לא שם ולא מלכות מה טוב ומה נעים כי מאי דמפליג בין של שבת וי"ט לשל ראש חדש הוי בחתימה והוא פסק הרמב"ם והרי"ף דבשל ראש חדש אומר נמי ברוך אשר נתן כדברי רב גדל וכנוסח של שבת וי"ט ואיכא שינוי דאי נמי אתחיל בהטוב בטלה לה משא"כ בשבת וי"ט וכדברי רב גדל מטעמא דבראש חדש דאי לא בעי לא אכיל וליכא לאוכוחי מדלא חתים בה ממילא פתיחה בלא הזכרה הויא דהא בורכא דהחתימה תליא בברכה אריכתא ובראש חדש כיון דמסתפק הוה אי אמר בה שמחה אי לא אמר שמחה אי אמרינן דלא אמר בה שמחה לא הוי ברכה אריכתא לא חתמינן בה והני תרי ספקי דנקט רב גדל אי חתים ואי אמר שמחה חדא נינהו דאי הוה פשיטא ליה בחדא מינייהו ממילא הוה פשיט אידך על זה הדרך אי פשיט ליה דאמר שמחה ממילא פשיט ליה דחתים בה דהא הוי ברכה אריכתא ואי הוה ידע דחתים ממילא הוה פשיט ליה דאמ' שמחה. תו ליכא לאוכוחי דלא אמרינן בה הזכרה מההיא דא' רב נחמן טעה ולא הזכיר ראש חדש בתפלה מחזירין אותו בברכת המזון אין מחזירין אותו כו' ע"כ דהתם בחזרת ברכת י וברכת המזון קא עסקינן ומה ענין הא להא ודע דלסברת בה"ג דבר"ח חותם בה והוא אמר דאם פתח בהטוב והמטיב דאינו חוזר יע"ד בהלכות קדוש והבדלה דף י"ג ע"ב. ומעתה סלקא שמעתתא מחוורתא ומתרצתא כדברי הרי"ף והרמב"ם וכדכתיבנא בפירו' דידהו. ולענין הלכה המורה צדק לבבו יבין דברי אלקים חיים: