אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף מב:

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ו - כיצד מברכין · דף מב:

דף מב.

גמ' איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון וכו'. איכא למידק אמאי לא בעי ביין הבא תוך המזון אי מפטר ביין שלפני המזון מהטעם עצמו דמצדד הבעיין כיון דזה לשתות וזה לשרות ותנא לא קתני אלא ברכת שלפני המזון פוטרת שלאחר המזון דתרוייהו לשתות וליכא למימר דאה"נ דה"ה דהבעיא צודקת דהא מדמהדר הבעיין למציאות אחריתי דלא אדכר במתני' דהיינו בהיכא דלא בירך על יין שלפני המזון מהו לפטור את היין שיאחר המזון מה דינו אלא ודאי נראה דפשי' ליה דפטר דדוקא לשרות הוא דגריעא מלשתות ולא פטר דלשרות את לשתות אבל לשתות פשיטא דפוטרת לשרות וכ"כ התוס' ג"כ. ומאי דקא' הש"ס דלא פטר שלפני את שלאחר אלא בשבתות כו' תנאי זה לא בעינן אלא לפטור שלאחר המזון אבל שבתוך המזון בכ"ג פוטר וכמ"ש התוס' וה"נ מתדייקא מתני' דקתני בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך וכו' ממה דקתני בא להם ולא קתני ועל היין שבתוך המזון יורה דדוקא שבא להם תוך המזון ולא היה להם קודם לברך עליו א"נ היה להם ובירכו עליו ולא היה דעתם לשתות בתוך הסעודה אלא שבא להם מחדש לשתות בתוך הסעודה אבל אם היה להם ובירכו עליו קודם והיה דעתם לשתות ג"כ בתוך הסעודה לא בעי ברוכי ל"ש בשבתות וי"ט ל"ש בשאר ימות השנה וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות ברכות בא להם יין בתוך המזון כל א' מברך כו' ואינו פוטר את היין שלאחר המזון ע"כ. פסק כתלמידי רב ורב ששת דאין לשרות פוטרת לשתות וכן פסקו התוס':

שם גמ' איבעיא להו ב"ש ארישא כו' תיקו. כתב רמב"ם בפ"ד מה' ברכות דין ו' וז"ל בירך על מ"ק פטר את התבשיל בירך על התבשיל לא פטר מ"ק ע"כ טעמו של רבינו משום דהגם דבש"ס דידן סלקא בתיקו בירושל' פשיט לה דב"ש ארישא קאי דגרסי' התם וז"ל בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מ"ק כדברי ב"ה בש"א לא פטר מ"ק אבל אם בירך על הפרפרת תחלה כל עמ' מודו דלא פטר ולא מ"ק ע"כ הרי דמאי דאיבעיא ליה לתלמודא דידן פשיטא ליה לירוש' דארישא קאי ומפרשי' מאי דקאמר בירך על הפרפרת לא פטר את הפת ה"ה מיני קטניות דלא פטר ואיידי דאיירי בפת נקט פת והיינו פסק הרמב"ם. ומהשתא לדעת הירושלמי דב"ש ארישא א"כ מוכח דלב"ה ה"ה מ"ק פת פוטרתה דעלה קאי ב"ש אף לא מ"ק ודלא כרש"י ובה"ג ורי"ז שכתבתי למעלה. עוד נראה לומר דלעולם גם הרמב"ם יודה דמ"ק לא מפטר בברכת המוצי' כדעת בה"ג ורש"י ומאי דקתני בירך על הפת פטר את הפרפרת ואמרינן ומכ"ש מ"ק תתיישב בין לדעת הרמב"ם בין לדעת רש"י ובה"ג דמיירי בברכה אחרונה וכמ"ש רש"י בפי' דהלכתא דר"פ דהגם דברכה ראשונה של פת אינה פוטרת מ"ק ברכה אחרונה דהיינו בה"מ פוטרת ודברי הרמב"ם הכי מוכיחים דכתב בירך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ע"כ והוא כפרש"י דדוקא לפתן ומאי דסיים בירך על מ"ק פטר את התבשיל מיירי בתבשיל דמישך שייך למ"ק וכדרך שאוכלין הישמעאלי' מ"ק עם תבשיל ומעתה חידוש קמ"ל במה שסיי' בירך על התבשיל לא פטר מ"ק פי' הגם דמישך שייך בהדי דידיה ומכ"ש דאם ברך על הפת דלא פטר מ"ק דלית לה שייכות בהדי דידיה ובזה עולים דברי הרמב"ם כדעת בה"ג ורש"י גם ממ"ש בפ' הנז' וז"ל דברים הבאים בתוך הסעודה כו' שהכל טפלה ע"כ ממה שכתב טעמא דטפלה משמע דמיירי בטפל לעיקר שהוא הפת ומ"ק אינו טפל לפת אלא בדנפשיה קאי ואינו טפל לפת אלא לפתן ומכשירי לפתן כגון צנון וחרדל וכל דברים הבאים מחמת אכילת הפת בין לפתן בין דברים הנטפלים ללפתן הכל ברכת המוציא ובה"מ פוטרתן. גם ממה שדקדק הרמב"ם לשנות לשונו ממ"ש בש"ס דבש"ס כתוב בהאי לישנא דברי' הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה ואיהו כתב דברים הבאים בתוך הסעודה והן מחמת הסעודה הורה בזה דפי' הסוגיא לדעתו דלא כהתוס' דלפי' התוס' בדברים הבאים מחמת הסעודה מתני אם באו בתוך הסעודה לא מברכי עלייהו ואם באו הם עצמן אחר הסעודה הדברים עצמן צריכין ברכה ובזה כיילי' אפילו מ"ק דבעי לברך עלייהו תחלה וסוף ואין בה"מ פוטרתן מש"כ להאי לישנא דכתב הרמב"ם שהקדים לומר הבאים בתוך הסעודה והתנה בהן דבעינן שיהיו מחמת הסעודה אבל לא התנה בדברים דמחמת הסעודה דאם אכלן אחר הסעודה דלא מפטר. ומאי דכתב בסוף דבריו דברים הבאים לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה כו' אין כונתו לומר בין שהם דברים הבאים מחמת הסעודה אלא פשט דבריו הוא בין אותן הדברים הרגילים לבא אחר הסעודה אם באו מחמת הסעודה ליתובי סעודתא ולמתק הפה והיינו מחמת האכיל' בין שבאו שלא מחמת זה צריכין ברכה כו' אפילו אותם שבאו לשייכות הסעודה כיון שהן באין אחר גמר הסעודה דאלת"ה לא היל"ל ודברים הבאים דמוכח מלשון זה דלא מיירי בדברים עצמן דהוה עסיק בהו עד השתא. גם לא היה אומר בין מחמת הסעודה דמשמע דקאי על הדברים שדרכן לבא אחר הסעודה אלא הכי הול"ל בין שהם מדברים הבאים מחמת הסעודה אלא ודאי כדכתי'. ותמצא דהתוס' מחקו מהגירסא דברים הבאים ואם היתה יכולה להתיישב באיזה אופן אחר לא היו מוחקים אותה ואם כדברי התוספות לאו הכי הו"ל לכתוב דהרי התוס' מוחקים אותה מגי' הש"ס ומה שדחה הכ"מ בזה מחיל' מכבודו והדברים ברורים דהרמב"ם כרש"י. ומדברי הרי"ף אין הכרע אם כרש"י אם כתוס' והגם דכתב בבבא אחרונה כגירסת התו' עכ"ז הרי כתב ג"כ בבבא אמצעית כהאי לישנא נמי והך בהכרח דלא איירי בדברים עצמן דאיירי בהו ברישא ואפילו לסברת התוס' אלא בדברים אחרים ואם כן ע"כ לסיפא נמי אין להכריח דסובר כדעת התוס'. אבל מדברי הרמב"ם פשיטא לי דכרש"י ס"ל ועיין מ"ש בתחילת הפרק בענין זה באורך. כללא דמלתא דאין לאכול מ"ק בתוך הסעודה על סמך ברכת הפת אלא אם ירצה לצאת ידי כ"ע יברך תחילה ויאכל מהם מעט ואוכל השאר בתוך הסעודה בברכה שבירך עליה קודם ועמ"ש הב"י בסי' קע"ז בשם הגאון מהר"י אבוהב שיש לחוש לדברי רש"י ולכשיביאו לפניו דייסא יאכל עמה פת תחילה וכו' וממה שלא ייחסו הסברא אלא לרש"י ניכר דלא בא לידם הדין בכה"ג וכבר כתבתי למעלה בריש פרקין והעלתי דסברת גאון עיקר בדין זה:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה