אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף לט:

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ו - כיצד מברכין · דף לט:

דף לט.

גמ' אתמר הביאו לפניהם פתיתין וכו' כתב הרמב"ם בפ"ז מה"ב וז"ל מצוה מן המובחר לבצוע ככר שלימה אם היתה שם שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מניח פרוסה תוך השלימה ובוצע משתיהן כדי שיבצע מחטים ומשלימה ע"כ שיטת רבינו דמאי דקאמר אבל פרוסה חטים ושלימה שעורים דברי הכל וכו' הם דברי הש"ס דסביר הכין ומאי דקא' וירא שמים וכו' קאי אפרוסה של חטים ושלימה של שעורים וסובר הרמב"ם דהעיקר הוי כדברי ר' ירמיה בר אבא דאמר דהך מלתא דפרוסה של חטים ושלימה שעורים קיימא כתנאי ולא כדיחויא דקדחי תלמודא בדאיכא כהן כ"ע לא פליגי כו' וכמו שגילה דעתו ז"ל בפי' המשנה שפיר' כר' ירמיה וכן בפ"ה מה' תרומות וטעמו הוא משום דדברי רבי ירמיה לאו במסתפק קא' להו אלא אוקמתא קאמר ולהכי לא קא' לימא כתנאי וכוותיה אזדא פשטא דמתניתין דאי תימא דפלוגתייהו דתנאי בדליכא כהן הא איפליגו חדא זמנא במשנה דמקמי הך דבצל קטן ובהכרח לפרש מתני' דפרושי קא מפרש היכי דמי יפה ומתקיים כגון קטן ושלם כו' וזה רחוק מפשטא דמתני' וכדברי ר' ירמיה עיקר וכיון דהוו כתנאי הגם דאמוראי פסקי מפרוסה של חטים הא איכא פלוגתא דתנאי ומה גם לס' הרמב"ם דפסק כת"ק דתורמין בצל קטן שלם ולא חצי גדול שכתב בפ"ה דתרומ' וז"ל תורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן לא חצי בצל אף על פי שהוא גדול בכל מקום עכ"ל הרי דפסק רבינו טעם דת"ק כדברי ר' ירמיה דטעמא דשלם הוי משום חשיבות ולא משום מתקיים מדכתב בכל מקום פי' בין איכא כהן או ליכא וכן פי' הכ"מ ז"ל אלא דקשה אמאי פסק כת"ק כיון דאמוראי ר"ה ור"י כרבי יהודה כדמש' מדברי ר' ירמיה דכוותיה פסק הרמב"ם מדכתב תורמין בצל קטן כו' בכל מקום והגם דקאמ' הגמ' וירא שמים יוצא ידי שניהם לא מוכחא מלתא דפסק הש"ס דלא כוותייהו אלא בהיות טוב כיון דמצי למעבד מלתא דהוי ככ"ע אפילו כמאן דלית הלכתא כוותייהו מה טוב ומה נעים

ונראה דהרמב"ם סובר פירושא דסוגיא הכין פתיתין ושלמין רב הונא אמר בוצע מן הפתיתין פי' אם רצה לבצוע תחילה מן הפתיתין יכול לבצוע ולא איכפת לן מן השלמה כיון שהוא חפץ לאכול תחילה ממנה בין פתיתין גדולים או קטנים לא שנא ור"י אומר שלמין מצוה מן המובחר וסתמא דתלמודא קאמר דפרוסה חטים וכו' ד"ה וטעמו ממתני' דתרומות דקתני כל מקום שיש כהן מן היפה כו' לא פליגי אלא באין כהן מ"ס תורם מן המתקיים והיינו בצל וקטן שלם דקתני בסיפא וכדדחי תלמודא לדר' ירמיה. הרי דשלם אי לא חשיב לכ"ע גרע מפרוס וחשיב ולהכי אמר הש"ס אבל פרוסה של חטים ושלמה של שעורים ד"ה מן הפרוסה ופליג ר' ירמי' ואמר דלאו מלתא דפשי' היא ובפלוגתא דתנאי קיימא מ"ס חשיב עדיף ומר סבר שלם עדיף ומעתה כיון דר' ירמיה סובר דפלוגתא דתנאי היא אפילו איכא כהן ופשטא דמתני' כוותיה קיימא ומאי דקאמר הש"ס אבל פרוסה של חטים כו' לא אתמר בדברי רב הונא ור"י אלא דבני הישיבה ס"ד למימר הכי לסברתם כפי משמעותא דהוו שמעי ממתני' דתרו' לזה פסקי' כר' ירמיה דהכי הוי פשטא דמתניתין והגם דהדר תלמודא ושני לדברי ר' ירמיה ההוא כי היכי דלא תיסק מלתא בקשיא כי כן דרך הש"ס לשנויי פירכי אפילו למאן דלא קיימינן כוותיה. וא"ת למאי דמפרשינן דברי רבי ירמיה דפליג אמאי דקאמר תלמודא אבל פרוסה מן החטים וכו' א"כ הו"לל רבי ירמיה אמר דהוה משמע דפליג לא היא דכגון הני דיוקי לא סתרי דינא ולא בנו דינא ומעתה סליק פסקיה דהרמב"ם על נכון דפסק כתנא קמא דבצל קטן בכללין דהלכה כתנא קמא בדין תרומת בצל קטן דרב הונא ור"י לא אדכר הא במלתייהו אלא סתמא דש"ס ופליג ר' ירמיה וכבר כתבנו טעמו דהרמב"ם דפסק כר' ירמיה. ואימוראי דפליגי לענין ברכת המוציא לא תניא פלוגתייהו כל עיקר בפלוגתא דתנאי דיודה רב הונא דתורמין בצל קטן ושלם אבל לענין ברכה יברך על הפתיתין אם רצונו לאכול מהן קודם הגם דחשיב השלם להיותו שלם. ור"י סבר דמברכין על השלם לצד חשיבות. ופסק הרמב"ם כר"י בה' ברכות וכדדייק באומרו בתחילת דבריו בפ"ז מה' ברכות וז"ל מצוה מן המובחר לבצוע על ככר שלימה ע"כ והיינו דברי ר"י ובתר הכי כתב דאי איכא פת שלימה שעורים ופרוסה חטים מניח כו' מטעם מהיות טוב ואי הוי מציאות דלא מצי לבצוע אלא מחד בוצע מהשלימ' כדכתב בתחילת דבריו מלתא פסיקתא לבצוע מהשלימה:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה