אור ברסלב
ראשון לציון על ברכות פרק ו - כיצד מברכין › דף לה.

ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר

פרק ו - כיצד מברכין · דף לה.

פרק ו - כיצד מברכין

גמ' אלא סברא הוא כו' איכא פנים למימר דכל ברכות חוץ מברכת מזון סברא הוא דהוו ואפילו ברכת ז' המינים ואפי' דכרם וההוא דקדש הלולים אסמכתא בעלמא וכמ"ש התוס'. ואיכא פנים למימר דדוקא דבר שאי' נזרע כגון בשר כו' הוא דמייתי' ליה מסברא אבל כל גידולי קרקע ולפחות ז' המינים מיהא דאוריתא. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מה"ב וז"ל מ"ע מן התורה לברך אחר ב"מ שנאמר ואכלת ושבעת כו' ובפ"ח מה"ב אחר שכתב דין ברכות פירות שנשתבחה בהם א"י ושאר ברכות הפירות כתב לבסוף וז"ל כל הברכות האלו אם נסתפק לו אם בירך אם לא בירך אינו חוזר ומברך לא בתחי' ולא בסוף מפני שהן מד"ס ע"כ. הרב ז"ל גילה דעתו דגם הך דכרם דכתיב ביה קדש הלולים לא הוי אלא מד"ס וקרא אסמכתא בעלמא. אלא דנ"ל בדעת הרמב"ם דגם אם אכל דבר שברכתו בתחילה מזונות ולבסוף על המחיה ברכתו לבסוף היא מדאוריתא מדלא דייק לומר בפ"א מ"ע לברך על הפת או על הלחם ואמר אכילת מזון משמע כל אכילה שבאה מה' המינים בכלל דהא מזון נקראת וכדאי' במס' עירובין וז"ל המשנה הנודר מן המזון מותר במים ובמלח ופריך הש"ס מים ומלח הוא דלא איקרי מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מברכין במ"מ אלא על ה' המינין בלבד כו' אמר רב הונא באומר כל הזן עלי ע"כ. ופי' רבינו בפירוש המשנה וז"ל אבל מי שנשבע שלא יאכל מזון אינו אסור עליו אלא מה' המינים ע"כ מעתה נתברר דמ"ש רבינו בהל' ברכות אחר אכילת מזון היינו דבר הבא מה' המינים אלא דקשה לי ממאי דאמרינן לקמן בפרקין דף מ"ד משנה אכל תאנים וענבים וכו' מברך אחריהם ג' ברכות דברי ר"ג וחכ"א ברכה א' מעין ג' ואמרינן עלה בש"ס מ"ט דר"ג דכתי' ארץ חטה כו' וכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ורבנן ארץ הפסיק הענין ע"כ ממאי דקא משני תלמודא לסב' רבנן ארץ הפסיק הענין ולהאי טעמא הוא דאמור דמברכינן מעין ג'. דוק מינה דברכת מעין ג' אינה וברכת דאמר קרא ומינה דגם ברכת ג' דמברכין על ה' מיני דגן לבד מפת לאו דאור' ולא הוי דאור' אלא פת והוא הלחם שאמר הפ' תאכל בה לחם ולמיקם עלה דמלתא יש לשאול אמאי תקון מעין ג' בה' המינים כיון דלא אמרה תורה ג' ברכות אלא בלחם ואולי דתקון כעין ברכת התורה לשבח פירות שנשתבחה בהן א"י וליכא לאוכוחי ממאי דאמרי' בסוגיין אלא דגמר מז' המינין דמשמע דהלכה כר"ג דהא כולה סוגיא לא קיימא ואה"נ דהוה מהדר הש"ס למפרך הניחא לר"ג אי הוה קיימא סוגייא וה"נ כתבו מהאחרונים דלא דייקינן מידי מהאי סוגיא ומהשתא לא נתבררו דברי הרמב"ם אמאי כתב ברכת המזון ולא כתב ברכת הפת כיון דבתיבת מזון נכלל בה אפי' דייסא דהוי מה' המיני' והגם דאיכא לשנויי דהרמב"ם . נקט לישנא דמתני' דדוחק הוא דלא בא הרמב"ם לסתום כמתני':

ונראה דלעולם ברכת המחיה דאוריתא הוי ומאי דעבוד רבנן בה מעין ג' ולא ג' הוא משום דאין דרך אכילתם של ה' המינים הכי ודרך אכילתם המעולה הוא פת ולהכי עבוד בהו רבנן ברכה מעין ג'. ומאי דקא יהיב תלמודא טעמא למעין ג' דז' המיני' משום דאיפסיק ארץ לפי דז' המינים הגם דאכלי להו דרך אכילתם לא מברכי עלייהו אלא מעין ג' ואי לאו דאיפסיק ארץ הוינא מברכין עלייהו ג' והשתא הושוו ז' המינים דרך אכילתם לה' המינים שלא כדרך אכילתן ואיכא בינייהו הא מדרבנן הא מדאוריתא. ואפשר דמהאי טעמא כתב הרי"ף בע"פ דדברים הטעונים ברכה במקומן כגון פת ומיני דגן ודברים שאינם טעונים ברכה במקומן כגון יין ושאר מיני פירות ע"כ הרי דמשוה מיני דגן לפת והם במדריגה יותר מז' המינים ואפשר שהוא מטעם שכתבנו ואין אנו צריכין למ"ש הר"ן דהוי מטעם דדרך לעשות קביעות באכילתן ולדבריו מי לא עסקינן שאכל פת הבאה בכסנין ודברים שאינן מ"ק שדרך לאוכלן עראי ואעפ"כ כתב הרי"ף טעונין ברכה במקומן ולדרכינו איכא טעמא אלא לדברי הרמב"ם אשכחן ליה בפ"ד מה"ב דמשוה כל ז' המינים בדין זה דבעי ברכה במקומן ומיושב וליכא לאקשויי כיון דאין כן דרך אכילת ה' המינים אם כן מאי דאמרה תורה לחם לא הוי אלא ה' המינים דרך אכילתן הא לא קשיא. לעולם לחם דאמר רחמנא אפי' דייסא ומ"ק לחם מיקרי אלא כיון דמקרא לא משתמע להדיא דבעי ברוכי ג' ברכות דוברכת אמר רחמנא אכולא מלתא קאי אלא דהתורה מסרה הדבר לחכמים במקום שנר' להם לתקן א' מעין ג' יתקנו ובמקום שנראה להם לתקן ג' יתקנו להכי תקנו כסדר הזה ותדע דהא לחם דכתב רחמנא לאו פת ממש קאמר מדפריך הש"ס לקמן בפיסקת חוץ מן היין א"ה נבריך עלויה ג' ברכות פי' על היין ומשני לא קבעי אינשי סעודתייהו עילויה. הרי דלחם דאמר רחמנא לאו פת לבד הוא אלא מידי דזיין וסעיד ולהכי פריך אמאי לא מברכינן ג' על היין ומשני דלא קבעי ודייסא ומיני מזונות דלאו פת נינהו הגם דקבעי אינשי סעודתייהו עלייהו וסעדי לב כיון שאין דרך המשובח בה' המינים אלא פת תקינו בהו רבנן מעין ג' ומהשתא ברכת מעין ג' דה' המינים לפום דאסיקנא לדעת הרמב"ם דהוי מדאוריתא דלחם מיקרי אפי' מ"ק וכדומה אם בירך ג' ברכות במקום מעין ג' מסתבר לומר דיצא. אבל אם בירך על הפת מעין ג' לא יצא ודאי דג' חייב לא מעין ג' אבל מעין ג' ישנה בשלש. אבל אם בירך על ז' מינים ג' ברכות נראה דלא יצא דהא לאו עיקרייהו מוברכת דכתיב בתורה דלאו לחם מיקרו ודוקא יין דקא' תלמודא דדמי לפת דמסעד סעיד כדאמר בשלהי סוגיין לזה אם בירך עליו ג' יצא דבכלל לחם דאמרה תורה הוא. וה"ה תמרי נמי דקא' תלמודא בהך בעיא דספ"ק דברכות דאם אכל תמרי וקסבר נהמא ופתח בנהמא וסיים בתמרי יצא דא"נ סיים בדנהמא יצא משו' דתמרי נמי מיזן זייני ע"כ. הרי דאם בירך אתמרי ברכת מזון דיצא אבל ענבים ותאינים ורמונים וכדומה אם בירך עליהם ג' ברכות לא יצא דלא הוו בכלל לחם שאמרה תורה. אלא דקשה לי בדברי הרמב"ם אמאי השמיט דין אם בירך אתמרי דנהמא יצא כדקאמר תלמודא וכן אם בירך על היין בה"מ יצא ומדלא כתבה משמע דהוי בכלל מ"ש רבינו בפ"א מהל' ק"ש דכל המשנה ממטבע כו' וחוזר ומברך. ונראה לומר דסובר דמאי דקאמר תלמודא דא"נ סיים בדנהמא יצא פי' הוא כך בדין הוא דיצא דהא מיזן זיין אלא דרבנן קבעו לו ברכה בפ"ע ואהני לן הא מלתא להיכא דאתחיל אדעתא דנהמא וסיים בדתמרי יצא. ועיין מ"ש בספ"ק בהך בעיא בפי' שאלת חכמי לוניל להרמב"ם ותשובתו להם ואתה תחזה דמהני האי מלתא דמישך שייך לענין טעות התחלת הברכה הגם דלא מהני אי הוה מברך בדרך שהתחיל ולעולם כל מינא ומינא בברכתו הוא דבעי לברוכי ודוקא ברכת שהכל אם אמרה על הכל הוא דיצא כדקתני במתניתין והא פסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ב וטעמו דהרמב"ם דמפרש הכי בסוגיא משום דהוקשה ליה מהך דרב ושמואל דאמרי אין מברכין במ"מ אלא על ה' המינים בלבד ואי תימא דאם בירך ברכת המזון אתמרי דיצא ה"ה נמי דאם בירך במ"מ בתחילה דיצא וליכא למימר דמאי דאמרי רב ושמואל דאין מברכין כו' אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד אה"נ דיצא א"כ מאי פריך תלמודא בעירו' אדרב ושמואל ממתניתין דהנודר מן המזון דילמא לא קאמרי רב ושמואל אלא לכתחילה אבל דיעבד יצא דמיזן זייני אלא ודאי דדברי רב ושמואל אפי' דיעבד משתמעי אין מברכין וא"כ הדרא קושיין לדוכתה והגם דאידחו דברי רב ושמואל לא אידחו אלא באורז אבל חוץ מאורז כוותייהו הוי הלכתא כדמוכח מדברי הרמב"ם ורבוותא כיון דמדברי ר' ושמואל מוכח דלא מברכין במ"מ אלא לה' המינים מעתה בהכרח לפרושי הך דקאמר תלמודא דאם בירך אתמרי בדנהמא כו' ע"ד האמור:

ומעתה אם בירך בה"מ אתמרי לא יצא וה"ה במ"מ בתחילה דלא . יצא וה"ה בחמרא דאם בירך בה"מ דלא יצא ואפי' בדייסא וכל מעשה ה' המינים דלאו פת הגם דאסיקנא לדעת הרמב"ם דהוי דאורייתא אם בירך בה"מ לא יצא דהא שינה ממטבע שטבעו חכמי' ובירושלמי כתב וז"ל רב הונא אכל תמרי עם דסתיה א"ל רב חייא בר אשי שובקן בתר מזונך ותברך עלייהו תחילה וסוף ע"כ הרי דתמרי לא מפטרי בבה"מ. ויש מי שרצה לדחות דלכתחילה הוא דלא מיפטר ואנן בדיעבד קאמינא ולאו דיחוייא הוא דהא כיון דעייליה אמאי מחייבינן ליה. ומהשתא נימא דהיינו טעמא דהשמיט הרמב"ם דין הנודר מן המזון דהא כבר גילה דעתו הרמב"ם דלא מיקרי מזון אלא ה' המינים ואורז כשמואל וא"כ הנודר מן המזון אי' אסור אלא בה' המינים ובאורז והנודר מן כל דזיין נמי פשיטא דאסור בכל מין אוכל וכל מידי דזיין ולא איצטריך הרמב"ם להעלותו על ספר דהא מתניתין נמי דקתני לה בעירו' באגב הוא דאייתיה והראיה דלא סדרה רבינו הקדוש במסכת נדרים דפשיטא דמים ומלח לית בהו שום מזון לגוף ואינם נכללים תחת מאמר כל דזיין. אלא שראיתי לעמוד על עיקר דין זה אל זה אביט בעיקרן של לדברים. גרסינן לקמן בפרקין דף מ"א אמר ר"פ הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ע"כ ופרש"י מחמת הסעודה ללפת בהם את הפת כו' יעויין בדבריו. ולדבריו מוכח דדברים דזייני הגם דברכתן מעין ג' ואפי' ברכתן בנ"ר בה"מ פוטרתן הגם דלית להו שייכות עם הפת כל עיקר ואפשר לומר מהכא דאם בירך בה"מ אחריהן הגם דאכלן דרך עצמן דיצא והתוס' והרא"ש פי' דמאי דאמר ר"פ לאחר הסעודה טעונה ברכה לפניהם ולאחריהם מיירי אפי' בדייסא וכדומה כל שלא בא בתוך הסעודה יתחייב ברכה לפניו ולאחריו ולדבריהם יצא להם דברכת שלש אינה פוטרת מעין ג' וא"צ לומר מידי דזיין דאין ברכתו מעין ג' שכתב רש"י ומכח הך פי' דחה הרא"ש מה שפי' רשב"ם בפסחים דף ק"ג שכתבו וז"ל ואע"ג דשמעי' מהכא דבה"מ אפסוקי סעודתא היא לא בעי ברוכי על היין לאחריו מקמי דבריך ברכת מזון לפי שברכת מזון פוטרת דהשתא אחת מעין ג' סגי ליה כ"ש ג' ברכות עצמן ובה"ג כתב דלא בעי ברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר ברכת מזון עכ"ל רשב"ם וכתב עליו הרא"ש ז"ל בפירקין וז"ל וק"ו פריכא הוא דדברים הבאים לאחר הסעודה יוכיחו דטעונין ברכה לאחוריהן ואין בה"מ פוטרתן כו' יעו"ש דוק מינה דלא דחה להך ק"ו אלא לפי' ז"ל בדברי ר"פ אבל לפירוש רש"י דהך דדברים דאחר הסעודה מיירי בפירות ולאו ביין ודייסא ודברים שברכתן מעין ג'. דברי רשב"ם ז"ל קיימי בקיומייהו והגם שנא' דרשב"ם אי' מפרש כדעת רש"י עכ"ז מצי לאוקומי הך דקאמר טעונין ברכה לאחריהם במינים דאין ברכתן מעין ג' ובה"ג כתב וז"ל הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך כו' כגון בשרא וכוורי דדרכייהו למיכל בהו ריפתא כו' יע"ש בדבריו שיטת הגאון בסוגיא דר"פ היא כשיטת רש"י ודלא כהתוס' אלא דלדידיה לא מפטרי בבה"מ אלא מין מזון ודבר שברכתו מעין ג' ומדמיעט תמרי משמע דהגם דזייני עכ"ז לאו מזון נינהו כחביצא ומ"ק. ויש להסתפק לדעת בה"ג אם בירך בה"מ על היין אם יצא כיון דקאמר תלמודא דחמרא זיין ומשמח טפי מלחם וממ"ש רשב"ם משמו דלא בעי לברוכי ברכת היין לאחריו עד לאחר בה"מ ליכא למשמע מידי דיש לפרשה דקאי אברכת היין דבה"מ והכי דייק מלתיה דקאמר עד לאחר בה"מ דמשמע דלאחר ב"מ אז הוא מברך דאם כונתו לומר דבה"מ פוטרת לאו הכי הול"ל אלא דבה"מ פוטרת. וחיפשתי בדברי בה"ג ומצאתי שכתב בדף ח' וז"ל בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון מקמי בה"מ אבל כוס של בה"מ בעי ברכה ע"כ הנה ממה שסיים אבל כוס של בה"מ בעי ברכה מוכח דלא מברכין על היין ברכה אחרונה בתוך המזון דהא מאי דקאמר אבל כוס של בה"מ וכו' בדבירך על היין שקודם המזון איירי דאי לא תימא הכי ולא קדמה ברכת היין מאי קמל"ן אלא ודאי בשבירך על היין לפניו וקמ"ל דבה"מ מפסקת ומעתה בשלמא אי אמרינן דאין מברכין בתוך המזון ברכה אחרונה של יין שפיר. אלא אי אמרי' דמברכין ברכה אחרונה על היין תוך המזון מאי קמ"ל בה"ג דמברכין על כוס של בה"מ פשיטא כיון דבירך על היין ששתה קודם ברכה אחרונה מהיכי תיתי דפוטר כוס של בה"מ במה שבירך קודם והוא כבר בירך עליו ברכה אחרונה אלא ודאי דאינו מברך על היין בתוך הסעודה ברכה אחרונה כל עיקר והוברר ספיקין בדברי בה"ג דמן הסתם ל"ש איכא כוס של בה"מ ל"ש ליכא אין מברכין על היין ברכה אחרונה בתוך המזון נמצינו או' ג' שיטות בדבר לדעת רש"י כל מידי דזיין ואפילו כרוב ותרדין פוטרתן ברכת שלש ולרשב"ם כל שברכתן מעין ג' פוטרתן בה"מ ולבה"ג דוקא דייסא או חביצא וה"ה פת הבאה בכסנין והיין למאי דפי' בדבריו אבל כל שאר הדברים שברכתן מעין ג' לא. וסברא ד' החולקת על כל הג' סברות הנז' היא דעת הרא"ש והתוספות דסוברים דאפילו דייסא אין בה"מ פוטרתה ונקוט האי כללא בידך כל דמפרש סוגיא דר"פ כפי' בה"ג ורש"י סובר דבה"מ פוטרת מעין ג' או דייסא לבד או כל דברכתו מעין ג' וכל מידי דזיין הא מיהא דייסא לכ"ע פוטרת. וכל דמפרש הסוגיא כדעת התוס' והרא"ש אם כן אפילו דייסא לא מיפטר בבה"מ ולפי מה שדייקנו בהך סוגיא שבדף מ"ב דהרמב"ם אינו מפרש הסוגיא כדעת התוספות והרא"ש ממילא ליכא הוכחה מסוגית ר"פ לומר דברכת ג' אינה פוטרת מעין ג'. ומעתה הרווחנו לדעת הרמב"ם שהשמיט דין זה דמצינן למימר דסובר כדעת בה"ג ורש"י דדייסא מיפטרה בבה"מ כיון דמיזן זיין וברכתה מעין ג' ודוקא דייסא משום דזיין אבל שאר ז' המינים כיון דלאו מזון נינהו לא מברכינן עלייהו ברכת המזון ולא איצטריך הרמב"ם למכתב האי דינא דק"ו הוא כמ"ש רשב"ם ולא אהני האי ק"ו אלא למלתא דברכתא דידה מזונות אבל מלתא דלאו ברכתא דידה מזונות היכי מצי ברוכי ברכת הזן ורשב"ם גופי' לא אמרה למלתיה אלא ביין דאמרו בש"ס דמסעד סעיד לבא כפת ואומר אני דה"נ יסבור הרמב"ם וכמ"ש לדברי בה"ג והגם דהוכחנו לעיל דלא איקרי מזון אלא ה' המינים כדעת רב ושמואל וכל דלאו מה' המינים לא ואפי' תמרי דאמר הש"ס מיזן זייני דיעבד נמי לא יצא אם בירך עלייהו בה"מ וכמ"ש לעיל וא"כ יין נמי נתמעט במלתייהו דרב ושמואל הא ליתא דלא מיעטו רב ושמואל היין דהא ברכת היין היא חשובה יותר מברכת מ"מ דהא הויא פרטית טפי ואם בירך על היין במ"מ לא יצא משום דגריעא להיותה ברכה כללית מברכת בפה"ג דהויא ברכה פרטית אי לאו דאתינא עלה מדין בירך על פרי העץ פה"א יצא דיעבד והמתעקש בסברא זו מלהאמין בה אוכיחנו מהש"ס דפריך אמאי לא מברכי' עליה בה"מ ומשני משום דלא קבעי אינשי עילויה ע"כ וקשה דתינח לגבי בה"מ אבל לגבי ברכת מ"מ ישנה אפי' לאכילת עראי א"כ הו"ל להקשות אמאי לא מברכין עליו במ"מ אלא ודאי דבפה"ג חשיבא מבמ"מ כדכתי' ומעתה נתמעט היין ג"כ בדברי רב ושמואל דלאו מזון הוא ושפיר יוצא בבה"מ כדייסא ומ"ק ומהשתא קיימי בה"ג והרמב"ם ורשב"ם ז"ל בסברא חדא דדייסא ויין מיפטרי בברכת ג' ורש"י ז"ל מוסיף עלייהו מילי דזייני הגם דאינן מה' המינים ולא מז' המינים:

וראיתי להוכיח דלא כהתוס' מהך דאמרינן בסוף פ"ק גבי הך בעיא היכא דנקט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא כו' דקאמר הש"ס כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא כו' דאפילו סיים בנהמא יצא מ"ט תמרי נמי מיזן זייני ע"כ. הרי דאפילו תמרי אם בירך ג' יצא ומכ"ש דייסא דאנן סהדי דזיין טפי מהתמרים והיכי מצינן לדיוקי מהלכתא דרב פפא היפך תלמודא אלא ודאי דליתא לדברי התוס' וסיעתייהו אם לא שנאמר דגם התו' סוברים לפ' הך דתמרי כמ"ש לדעת הרמב"ם אלא אם מפ' פירוש זה בגמרא הו"ל התו' לפרושיה בגמרא. וליכא למידק לדעת רשב"ם דאמר דק"ו הוא מעין ג' פוטרת ג' לא כ"ש לדבריו אמאי קא נגע בה תלמודא בתמרי משום דזייני הול"ל משום דק"ו הוא כדברי רשב"ם בשלמא לדברי רש"י דנגע בה מחמת זיונא שפיר הגם דתלמודא לא קאמר אלא תמרי דאית בה תרתי זיונא וברכתא מעין ג' ולרש"י אפילו כרוב ותרדין עכ"ז מצי לאישתמוטי דתלמודא לא נגע בה אלא מטעם מיזן זייני אלא לרשב"ם. הא ליתא דכבר אסיקנא דלא אמר רשב"ם אלא יין דזיין דמצי לחיולי ברכתא דמזון אבל מידי דלא זיין לא מצי ברוכי על הארץ ועל המזון וראיתי לרבינו יונה שכתב גבי דין דברים הבאי' לאחר הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם וז"ל ואמרו רבני צרפת דמהכ' שמעינן דברכת ג' אינה פוטרת מעין ג' ואם אכל דייסא וכיוצא בו אחר המזון אעפ"י שהברכה שלו היא מעין בה"מ כו' דאם איתא דפוטרת לא היל"ל שיברך אחריו. מיהו נראה דדוקא בשאר דברים אבל ביין פוטרת בה"מ מעין ג' ויש סיוע לזה מהש"ס דאמרינן חמרא מיסעד כו' א"ה נבריך עליה ג' ברכות ומהדרינן לא קבעי כו' וכיון דאי לאו דלא קבעי היינו מברכין עליה ג' ברכות כמו על הפת דין הוא שיהיה לו זאת המעלה יותר משאר מינים דברכת ג' תפטור אותו ע"כ. ולפי דבריו דייסא דרך בני אדם לקבוע עליה ואפ"ה אין מברכין ברכת ג' ולזה היינו טעמא דאין ברכת המזון פוטרתן דאי גם בדייסא הוה אמרינן דאין דרך קביעות עליה כמו שאנו אומרים ביין היינו מורין כן גם בדייסא. וראיתי להרב ר"מ רבקש ז"ל שכתב בא"ח סימן ר"ח על דברי רבינו יונה דל"ד יין קא' אלא ה"ה דייסא ולא אמר יין אלא להוציא שאר דברים ע"כ. וקשה לי על דבריו ז"ל דהא כל דבריו של ר"י על הדייסא בדיוק באו וזהו עיקר פלוגתייהו דרש"י ותו' דענבים ותאנים ורמוני' מודה רש"י וסיעתו דאין בה"מ פוטרתן. נמצינו אומרים דגם לדעת התו' מודים ביין דבה"מ פוטרתו. ומתוך דברי הרא"ש שדחה דברי רשב"ם בדין היין דאין בה"מ פוטרתו אלא מטעם דהוי כדברים הבאים תוך הסעודה מחמת הסעודה נראה דסובר היפך דברי ר"י. וקשה לי טובא לדעת הרא"ש היכי מצי לישב ההיא דקאמר תלמודא אתמרי דאם בירך בה"מ יצא מטעם דמיזן זייני ופשיטא דלא עדיפי מיין וכמ"ש איהו גופיה בשלהי פ"ק כשהביא הך דרבינו יונה. ותו דהתם לא משמע מיניה דפליג עליה דר"י במה שחלק ביין ודייסא והיכי הדר הכא בפרקין ואמר דלא מיפטר היין בבה"מ אלא מטעם היותו דברים הבאים מחמת הסעודה. והגם דשערי התשובה לא ננעלו ויש לישב עכ"ז דברי הרא"ש מוקשים הם מסוגית שלהי פ"ק למאי דפי' בסוגיין בהלכתא דר"פ ודבריו מוקשי' דידיה אדידיה. ליכא לשנויי הך דתמרי לדעת הרא"ש כי היכי דישבנו לדעת הרמב"ם ובה"ג דהא גילה דעתו דלא"ה סבור בפירושה. ויהי מה לענין הלכה יין ודייסא אם בירך עלייהו בה"מ יצא כדעת רש"י ובה"ג ורשב"ם ורי"ו ואפי' לדעת התוס' לס' ר"י ביין מיהא מודים וכל בר מן דין לא יצא ואפילו ז' המינים דהא גם יין לס' רשב"ם בדברי בה"ג לא יצא ואפי' תמרי ולסברת רשב"ם נמי לא ממעט אלא יין כדכתי' משום דאית ביה תרתי זיין וברכתו מעין ג' אבל זיין לבד לא ודלא כרש"י דהוי יחידאה בהא מלתא דכרום וכיוצא בו וכו' ויין שקודם הסעודה צורך הסעודה הוא ומודה אפי' הרא"ש דבה"מ פוטרתו. ומה גם יין של קידוש דצרכי סעודה הוי בין מצד חיובא דסעודה בין מצד דהוי הכנה למה דאכיל בסעודה ותוך הסעודה ומחמת סעודה קרי' ביה וכמ"ש הטור בס"ס רע"ב. והגם דרב עמרם שהביא דבריו הטור שם סובר דאין בה"מ פוטרת ברכה אחרונה של יין ששתה בקידוש סברא זו לא עמדנו על טעמה ועל פירושה. ומה שנדחק הטור לישב דבריו אחר ישובו הדברים תמוהים חדא היכי מצי לצאת י"ח ברכה אחרונה שעל כוס בה"מ בברכת המזון שכבר בירך דאחרונה שאמרו היא אחר שנהנה ותו הבא לחוש לדברי רב עמרם לא מצי לברוכי אכוס בבה"מ כדעת ר"ע דאי תימא דמברכין עליה בפ"ה היכי מצי אמר דבה"מ פוטרתו מברכה אחרונה דא"כ נמצאת ברכה אחרונה קדמה לברכה א' ופשיטא לי דלא חיישינן להך סברא חדא דלא מתפרשא לן מילתיה ותו דהא איכא גאונים וגדולי רבוותא דפליגי עליה כדדייקי' לעיל ותלמודא אזדא כוותייהו ומ"ש הרא"ש דבה"ג סובר דאין מברכין על כוס של בה"מ ברכה אחרונה לא נמצאת סברא זו בבה"ג. ונראה שט"ס הוא וכן מצאתי שכתב בס' הסמ"ג שוב בא לידי הענין בדברי בה"ג בפרק שלשה שאכלו דף י' ע"א וז"ל וכוס של בה"מ מברך עליה בפה"ג ולא צריך לברוכי בתריה ברכה א' מעין ג' ע"כ ונראה לפרש דבריו ז"ל דכונתו לומר דלא בעי למשתי רביעית דלבעי לברוכי עלויה מעין ג' בכוס דבה"מ הגם דבעי שיעור רביעית לא בעי למשתי אלא רוב רביעית ואנן דמצרכי' למשתי רביעית הוא משום ספיקא אי מברכי' אכזית מהיין ובה"ג סובר דדוקא רביעית הוא דבעי ברוכי וליכא לפרש דטעם בה"ג הוא משום דבה"מ פוטרת ברכה אחרונה דא"כ למה כתב שצריך לברך ברכה א' וכדכתי' בסמוך:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה