ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ג - מי שמתו · דף כ:
גמ' א"ל רבינא לרבא נשים בברכת מזון דאורייתא או דרבנן ת"ש בן מברך לאביו ועבד לרבו ואשה לבעלה וכו' וליטעמיך וכו' ע"כ משמע דלא איפשיטא. ולדידי חזי לי דהגם דדחי רבינא לרבא לא שבקינן פשיטותיה דרבא מקמי דחויא דרבינא ומה גם דהך דחויא ממשמעותא דמתניתין הויא דלא מצינן למימר דנעלמה ממנו הך דחויא. וכיון דכן הוא מצינן למימר דסובר רבא דבבן לא חש תנא למיתני דבאכל אביו שיעורא דרבנן מיירי משא"כ אשה דהו"ל לפרושי. ונקט לה תנא בהדי בן משום דשוים הם לענין זה דאמור רבנן דתבוא מארה כו' דקאי אכולהו דאתמר במתני' ולענין הלכה לכתחלה חיישינן לספק דאוריתא ודיעבד אם ברכו לאחרים יצאו ולא זו אף זו דאם נסתפקו אם ברכו אם לא דצריכין לחזור ולברך כי הנה רבו הפוסקים דהוי דאוריתא רבינו האיי גאון ובה"ג והרי"ף ז"ל והרמב"ן והרשב"א והר"ן בהוכחות מוכיחות דמדאוריתא. והכי נראה שהיא דעת חכמי לוניל. והגם דהרמב"ם והרז"ה והרא"ש והתוספות ז"ל פסקו דבספיקא קיימא כיון דרבים הם הפוסקים דאוריתא כוותיהו עבדינן ועוד דכל הגאונים קיימי הכי כותייהו פסקינן כל דיד: