ראשון לציון על ברכות· רבי חיים בן עטר
פרק ב - היה קורא · דף יד:
גמ' תניא רשב"י אומ' בדין הוא שיקדים שמע לוהיה כו' ע"כ. הרמב"ם בפ"א מהלכות ק"ש כתב וז"ל ומקדימין לקרות פ' שמע מפני יחוד ה' ואהבתו ותלמודו שהוא העיקר שהכל תלוי בו ואחריה והיה אם שמוע שיש בה ציווי על זכירת כל המצות ואח"כ פ' ציצית שגם היא יש בה ציווי זכירת כל המצות ע"כ. רבינו דקדק לומר בפרשת שמע שיש בה יחוד ה' ואהבתו ותלמודו כי הוא זה פי' עול מלכות שמים דקתני במתני' וגם מה שאמר רשב"י שיש בה ללמוד וללמד וכו' ואמר בטעם קדימת והיה אם שמוע שיש בה זכירת וכו' דלא כמתניתין דקתני טעם משום דנוהגת ביום ובלילה והכ"מ ישב מה שישב ואין דבריו נראים הגם שנניח ההגהה שהגיה בדברי רמב"ם שהעיקר חסר בדבריו והנכון בדברי רמב"ם הוא בהקדים לדקדק בדברי תנא דמתני' דקתני טעם לקדימת והיה לויאמר מטעם נוהגת ביום ובלילה הלא עיק' פ' ויאמר הוא בשביל מצות זכרון יצ"מ ומצותה היא ביום ובלילה דכתי' למען תזכור את יום וכו' אלא ודאי דאי משום הא דזכירת יצ"מ לבד ודאי לא תקדים לוהיה הגם שזמנה ביום ובלילה וטעמא הוא משום דוהיה אם שמוע יש בה זכרון ציווי כל המצות ויצ"מ אין בה אלא מצות זכירת יצ"מ ולא הוצרך תנא לטעמא דזו זמנה גם בלילה כו' אלא בשביל זה שכתוב בפ' ציצית וראיתם כו' וזכרתם את כל מצות ה' מעתה הושוו והיה לויאמר לזה נתן טעם התנא בשביל שאין זמן ראית ציצית וזכירה התלויה בה אלא ביום משא"כ והיה והוא מ"ש הרמב"ם והיה אם שמוע שיש ציווי על זכירת כל המצות פי' דזולת זה אם לא היה בה אלא זכירת מצוה אחת לא תקדים לויאמר שקדמה בתורה. ואמר ואח"כ פ' ציצית הנה דקדק לומר פ' ציצית ולא אמ' פ' ויאמר כדרך זכרונה עד עתה בדבריו בזה העירך שמה שמוזכר ג"כ בפ' ויאמר וזכרתם את כל מצות אינו אלא ביום שהוא זמן ציצית שזה כבר הודיע הרב שאין מצותו אלא ביום ותמצא שכתב סמוך לזה ממש וז"ל אע"פ שאין מצות ציצית בלילה כו' ע"כ הרי דמלתא ידיעה היא שאין זמן ציצית בלילה ולהכי לא הוצרך לתת טעם למה לא הקדים פ' ויאמר לוהיה: ומ"ש רמב"ם שגם היא יש בה כו' הוא לתת טעם אעקרא דמלתא למה תקנוה בק"ש בשלמ' ראשונה ושניה משום דאתמר בהו ודברת בם בשכבך ובקומך אלא פ' ציצית למה ואמר לפי שדומה לפ' שניה שיש בה זכרון כל המצות: