אור ברסלב
ראשון לציון על ביצה פרק ג › דף כו:

ראשון לציון על ביצה· רבי חיים בן עטר

פרק ג · דף כו:

דף כו.

גמרא נולד לו מום בי"ט כו'. בזה לא פליג לא ר"י דמתני' ולא רבי דברייתא למאי דכתיבנא בד"ה ת"ר בכור דהא מעי"ט לאו דעתיה עלויה כל עיקר והוי טפי מגרוגרות וצמוקין ומאי דתני ליה בשם ר"ש דמשמע דאיכא מאן דפליג עליה ה"ק אפי' ר"ש דשרי במוקצה הכא מודה דאסיר ואי הוה תני ליה סתם ה"א דתנא דתני ליה לברייתא תנא ליה בסתם משום דסובר כר"י במוקצה ותנא לרישא בסתם דסבר כר"ש בראית מומין דאין רואין וסיפא דאין זה מן המוכן אפילו עבר וראהו משום דסבר כר"י ולעולם ר"ש לית ליה מוקצה אפילו בנולד בו מום בי"ט קמ"ל דאפילו ר"ש סובר דאם עבר וראהו אינו מן המוכן. וא"ת ס"ס לר"ש מ"ש נולד בו בי"ט מנולד בו מעי"ט כיון דאין רואין מומין הרי כיון דאסור לראות מומין בי"ט הו"ל כבכור תם. י"ל דסובר מידי דהוה טבל דהגם דאסור לתקנו אנו אומרים אם עבר ותקנו שוגג מתוקן ולא הוי מוקצה ה"נ דכותה אבל אם היה תם עי"ט אסחיה מדעתיה כל עיקר דהא לא תלי בידי אדם וכל זה לפום פשטא דברייתא וכדדייק לה אביי בסמוך ואדחיא בסמוך דאבא בר אוכמא תני לה כו' ונתפרש באופן אחר ועיין מה שאפרש בס"ד:

שם מתני' נמי דיקא. פרש"י בד"ה אין זה מן המוכן וז"ל ומהשתא על כרחך. ושוין כו' בדיעבד קאמר ע"כ. לכאורה קשה כיון דנולד ומומו עמו על כרחך דקיל אפילו מנולד בו מום מעי"ט והראיה דאם עבר ובקר הרי זה מוכן אם כן מה ראיה מייתינן מנולד בו מום מעי"ט לענין ביקור לנולד ומומו עמו לאסור לכתחלה לאו קושיא דאה"נ דאין הש"ס מכריח אלא מוכיח דתרי חילוקי דינים חד נינהו לענין שאינן מן המוכן ומהשתא חלוקת ושוין שקולה יכולני לפרשה דמבקר לכתחלה קאמר ויכולנו לפרש דוקא אם עבר וכיון דאיכא הך דתני רב נחמן אם עבר כו' כי היכי דלא תיקשי ברייתא אברית' נתחייב לפרש דושיין כו' היינו אם עבר ובקר הרי זה מן המוכן והוי נמי כפשטה דהא רישא קתני אינו מן המוכן אפי' דיעבד וסיפא דקתני ה"ז מן המוכן דיעבד נמי קא' עוד עיין לקמן ד"ה איתיביה ושוין הכרח אחר:

שם גמרא ושוין שאם נולד כו'. רש"י פירוש ושוין קאי אר"ש דמיירי בברייתא וארבי יאודה דבמתניתין והוא דרך רחוק דיאמר ושוין אתנא דלא אדכר מלתיה בברייתא כל עיקר והגם דרש"י נתחכם ופירש בדברי ר"ש בן מנסיא והרי אמרו הוא נחלקו א"כ הרי ר"ש בן מנסיא אדכר במלתיה בר פלוגתיה דרשב"י גם על זה אני דן היכן נרמז בדברי ר"ש בן מנסיא שיש חולק לא קתני אלא הרי אמרו אין רואין שהיא דעת ר"ש ונ"ל דפי' ושוין הוא בין רבי בין החולק עליו והם דברי רבי חייא מסדר הברייתות וה"ק דהגם שנחלקו וסובר ר"ש דמחמת איסור ראית מומין אינו מן המוכן אלא אם היה בו מום מעי"ט ועבר וראהו בהיכא דנולד ומומו עמו שזה הוא ר"ש דרואין אותו לכתחלה דאלת"ה דדוקא דעבר וראהו קאמר היינו חלוקה ראשונה וכל עצמו בושוין לא אתא אלא לאשמועי' חידותא דדינא לר"ש דמודה בה א"כ ליתני לה לחלוקה זו בהדי רישא ולימא נולד בו מום מערב י"ט או נולד ומומו עמו אין מבקרין אותו ומובן דלר"ש הרי זה מן המוכן אלא ודאי דסובר דאפילו לכתחילה נמי רואין מומו ומכשירין אותו בי"ט ותו לכי תידוק אין פי' ושוין צודק אלא אם מפרשינן ליה דרואין קאמר דבמוכן לא אשכחן דפליגי ואביי דקא דייק לה מדתני לה בג' בבי ולא משום ושוין כו' משום דלא מכרעא מלתא דרבי סובר במוכן כר"ש ואיכא לפרושי מלתיה דרבי דכרבי יאודה סובר כדפרישית וכפי זה יכולין לפרש ושוין בדין מוכן קאמר דבין ר"ש בין רבי סוברים בנולד ומומו עמו דאין בזה מוקצה לר"ש אם עבר ובקרו ולר"י אפילו לכתחלה וטעמא דר"ש הגם דסובר דאין רואין מומין מידי דהוה נולד בו מום מעי"ט דאם עבר ובקרו מבוקר ואדרבה הא עדיף דהוה מוכן מעי"ט אגב אמיה ולהכי לא קא מכריח אביי אלא מדקתני ג' בבי דליכא למידחי מידי וא"נ דהוה מצי לאוכוחי ממשמעות ושוין דקתני אלא דמשמעותא דג' בבי עדיפא. וראיתי לרש"י ז"ל שכתב בד"ה ושוין וז"ל שאין בזה משום תיקון ומשום דין שלא היתה בו חזקת איסור מעולם וכדמוקי לה לקמן כגון דיתבי דייני התם עכ"ל וקשה דלמאי אצטריך להאי טעמא אי לר' יאודה כיון דמוכן אגב אמו מעי"ט ובשנולד נולד מומו עמו הא קסבר ר"י ורבי דרואין מומין וראית מומין אינה מקצה אותו מהיות מוכן ונפל בו מום מעי"ט יגיד דסובר ר"י דהוי מן המוכן א"כ עכ"ל שנולד בי"ט ומומו לא היה לו אפילו רגע א' שיהי' בו מוקצה ולר"ש נמי השתא היה בו מום מעי"ט קא סבר דהוי מן המוכן לענין אם עבר וראהו זה שהיה מוכן אגב אמו מעי"ט פשיטא דהוי מן המוכן ואמאי אצטריך לטעמא דקיימי דייני התם ובהכרח לומר טעמו דרש"י ז"ל ובא לתת טעמא אמאי רואין וטעמו משום דפי' הברייתא כפי' אביי דדייק תלת בבי הוצרך לפרושי דחלוקת ושוין פי' הוא דשוין דרואין כו' לפי זה קשה אם כן דברי רב הונא נמי דקאמר נולד הוא ומומו עמו דדייק אביי ברייתא אליביה מיירי דקיימי דייני התם אבל לא קיימי דייני התם אין רואין וה"פ נולד הוא ומומו עמו וקיימי דייני התם מבקרין אותו כפי זה מאי פריך ליה ר"נ אבא תני אם עבר ובקרו כו' לא מיבעיא אי מפרשי' כפשטא דמלתיה דאביו הוה תני ברייתא אחת בבכור שנולד ומומו עמו אם בקרו כו' דאמרינן דה"ק אי לא הוו דייני התם דאסור לבקרו אפילו לרב הונא ועבר ובקרו הרי זה מבוקר ולא קשה מידי אלא הגם דנפרש דמאי דתני אבוה דרב נחמן הוא כפירושא דברייתא דידן דושוין אפ"ה לא קשה דאמרינן דאבוה מיירי בשלא הוו דייני קיימי התם והכי נמי דייק מלתיה דקאמר אם עבר ובקרו ולזה דוקא דיעבד ורב הונא מיירי דקיימי דייני התם ומאי פריך ליה ורב הונא ג"כ אמאי לא השיב לר"נ הכי. ותו קשה דהא הך דקאמר אביי לקמן בדקיימי דייני משמע דאי קיימי דייני התם שרי לראותו לכתחלה דמאי איסורא איכא כיון דעם יציאתו קודם שנאסר התירוהו אין כאן תיקון דמתוקן ועומד הוא וההכרח שהכריחו לפרש כן אינו הכרח די"ל דאם נולד ומומו עמו כיון שלא היה לו שעת איסור כל עיקר הקל ר"ש לראות כיון דאיסור דין בי"ט לא הוי אלא מדרבנן ולר"י אפילו מדרבנן לא אסר לא החמיר ר"ש לאסור בכה"ג משום דלא הוי תיקון גמור ובזה פליג ר"נ אדרב הונא ואמר דגם בזה פליג ר"ש ואסר ראיית מומין ואידחו דברי רב הונא אבל אי קיימי דייני התם לכ"ע שרי אפילו לכתחלה לראותו ולא פליג ר"נ בזה:

שם גמרא אלא דלא איתחזי לחכם מעי"ט כו' כפי זה מוכח דראית חכם מעי"ט מעכבת דכל שלא ראהו חכם ה"ז מוקצה וטעמא דהוי כבכור תם דאסח ליה מדעתיה:

שם גמרא בעא מיניה הלל כו'. ממה דקאמר איתיביה משמע דהלל עצמו מותיב לרבא מהברייתא דושוין דמוכח מינה דאין מוקצה לחצי א"כ מעיקרא מאי בעי ונראה דמעיקרא הוה ס' הלל כרב הונא וכדדייק אביי דאפילו לכתחלה מבקרין מי שנולד ומומו עמו וכפי זה לא הוה מוקצה כל עיקר דהא מבקרין לכתחלה ולזה בעא מיניה ומאי דאותביה הוא בתר דהוכיח הש"ס דדוקא דיעבד קאמר והך משבשתא א"כ הוא מוקצה חצי שבת ופריך שפיר ועיין בדיבור שאחר זה:

שם איתיביה ושוין כו'. מהרש"א ז"ל הקשה א"כ דסובר להוכיח דאין מוקצה א"כ מאי אירייא נולד ומומו עמו דקתני והו"ל למימר אפילו נולד תם ונפל בו מום הוי מוקצה לחצי שבת ואין מוקצה לחצי שבת. ותירץ דמוקצה כזה חמיר ופשיטא דנימא ביה מוקצה לחצי שבת. תוספות ישנים ע"כ. ולפי זה אפשר לומר דהיינו טעמא דנסתפק הלל ובעי לרבא ולא הפשיט בעיא מהברייתא משום דהוה קשה ליה בברייתא מאי אירייא ומומו עמו דקתני ולהכי לא החליט להפשיט מינה אבל עכ"פ הקשה לרבא דהחליט לומר יש מוקצה והא מיהא קתני בברייתא בהיכא דנולד ומומו עמו כו' אלא דדברי תוס' ישנים אינם נראין לע"ד דמה לי מוקצה חמור או מוקצה קל לענין אי אמרינן מוקצה לחצי שבת או לא ועוד החילו' מצד עצמו דחוק דהא בעיא דהלל בגרוגרות וצמוקין דדחי בידים דאין לך מוקצה חמור כזה ואפ"ה בעי אם יש מוקצה ותו לדבריהם למאי דפשיט ליה רבא דאין מוקצה לחצי שבת לפי לישנא בתרא נפיק לן דינא בבכור תם שנולד בי"ט ונפל בו מום דיש מוקצה לחצי שבת ולא אשכחן מאן דמפליג בהכי אלא דכולהו רבוותא פסקי אין מוקצה לחצי שבת ולא פלוג בהכי ואפילו הכי בעי אם יש מוקצה:

ונראה לי לתרץ דמאי דלא קתני בברייתא נולד בי"ט בלא מום למאי דאסיקנא בהך ברייתא דמשבשתא ותרי בבי בין דהיה בו מום מערב י"ט בין דנפל בו מום בי"ט אינם מן המוכן אם כן מאי ושוין שאם נולד ומומו עמו הרי זה מן המוכן בהכרח בדיעבד קאמר וטעמא דאם איתא דמותר לראות מומו הו"ל לאשמועי' חידותא דדינא ולומר ושוין כו' דרואין מומו ביום טוב בשלמא מאי דקאמר ברישא אינו מן המוכן איכא חידותא דאפילו ראהו אינו מותר אלא סיפא דושוין דאיירי היתירא אי נימא דאפילו לכתחילה רואין מומו לימא בפי' רואין מומו וממילא משתמע דהוי מן המוכן ומדקתני הרי זה מן המוכן מוכח להדיא דאין רואין ומאי דלא דייקי' הכי לסברת ר"ה ואביי משום דכיון דאיכא תלת בבי לא חש התנא לומר בכה"ג דלא חש עלן למיטעי בהכי משא"כ השתא וכיון דכן נקט נולד ומומו עמו לומר דאפ"ה אינו מתיר לך אלא איסור מוקצה דהרי זה מן המוכן אבל ראיית מומו אסור ואתא לאפוקי סברת רב הונא דסבר דרואין והבן:

תוכן העניינים

ראשון לציון על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה