אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק שני › דף לו:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק שני · דף לו:

דף לו.

תוס' ד"ה אוציא חטין ושעורים כו'. דאנן לחם בעינן דממעטינן לעיל אורז ודוחן. עיין מהרש"א וגי' רש"ל ואנו לחם בעינן יעו"ש ואיך שיהי' יש לראות הא היקשא דלא תאכל חמץ ז' ימים מצות תאכלו לאו מיותר הוא. דאצטריך לכמה דרשות (ועיין כ"ח ב' יעו"ש) א"כ מה חזית הך היקשא אימא הך היקשא. מה מרור שאין במינו בכורים. וכפי הנראה לחם האמור כאן וחלה מימעט שאר מינין. ואפשר אורז ודוחן בכלל לחם הוה. ולכך נקטו בדבריהם הכא לחם בעינן ואורז ודוחן מימעטי. ומיהו הא דנקטו אורז ודוחן בלא"ה א"ש דלריב"נ שפיר הוה מקשה ואימא למעט כל חמשת מיני דגן. והיקשא דלא תאכל חמץ באורז ודוחן משא"כ השתא דאורז ודוחן אין מחמיצין קשה מה פריך. ועיין ספר מים עמוקים. ואין דבריו מחוורין ואי"ה יבואר:

גמרא יכול יוצא בבכורים ת"ל בכל מושבותיכם, י"ל דבקדושין ל"ז ב' פריך מושבות גבי מצה למה לי. והא לר"ע ולר"י הגלילי צריך למעט בכורים ועתו' שם ול"ש תירוצם על זה. ולכאורה דהתם לר"י הגלילי וכרבנן דביכורים אסור לאונן ומימעט מלחם עוני א"כ הי' להר"מ לפסוק כן. ואיהו פסק בפ"ו ממצה ה"ח כר"ע. וגם לר"מ דמעשר ב' ממון גבוה אין יוצא במ"ש כמ"ש הכ"מ שם א"ש וקשה א"כ [אמאי] לא פסק הר"מ דאין יוצאין במ"ש יעו"ש. גם ביכורים הם נכסי כהן ומקדשים אשה כמבואר ביכורים פ"ב מ"א. וליכא למעוטי כ"א מקרא דמושבותיכם. ועיין לח"מ פ"ו ממצה כתב דהר"מ בפ"ו ממעשר שני ונ"ר הלכה י"ז [סובר] מ"ש ממון גבוה הוא חוץ לירושלים וכרבנן יעו"ש. ואמת שהכ"מ פ"ו מביכורים ובחמץ ומצה פ"ו [כתב] בשם הר"י קורקיס תי' יותר מרווח דפסק כר' חייא בר אבין סוכה ל"ה א' דהיתר אכילה הוה לכם ויוצא באתרוג מ"ש בירושלים וה"ה מצה וחלה היתר אכילה הוה ונכון הוא יעו"ש. ולפ"ז רב אשי לקמן ל"ז ב' ול"ח א' לשיטתי' דבעינן דין ממון:

בתוספת ד"ה דאמר ר"א כו'. מחיצה לקלוט ד"ת ורש"י פירש א"נ דרבנן כל דתיקון כעין של תורה תיקון. ואין יוצא מדרבנן. ומ"ש עוד דמ"ש נאכל בערי ישראל וביכורים כו' ב' קושיות הוקשה להם א' מ"ש איך ה"א למעט ממושבותיכם וגם בכורים באמת איך ממעט. ועיין לקמן ל"ח ב' תו' ד"ה נאכלים ובמהרש"א שם. והוי יודע דהרמז"ל בפ"ו מחמץ ה"ח כתב חלות תודה אין יוצא דושמרתם את המצות. ואמאי לא מפיק ממושבותיכם לזמן עולמים דמה דהוה בנוב וגבעון הוה וכ"ת דנקט טעם מפורש הא נ"מ לדינא אי עשאן למכור בשוק וקנה אחד ללחמי תודה והקדישם ונשחט הזבח דאין יי"ח במצה דאין נאכל במושבותיכם. ויש לנו הרהורי דברים מה שאמר לקמן ל"ח ב' ותיפוק לי' דאין נאכל במושבותיכם הא ושמרתם צריך שלא נשחט הזבח וכפירש"י שם וע"ש פלוגתא דרבה ורב יוסף ושם יבואר:

גמרא כדר"א זה כב"ה לא כב"ש מ"ט פ"ג דמעשר שני ויש לנו הרהורי דברים שם בר"מ ז"ל פ"ב ממ"ש ונ"ר הי"ב וי"ג כתב שאין ולד טמא מן התורה אלא מדבריהם ואם נדחוק שכותב מדבריהם במקום מדברי סופרים (שהי"ג מדות והלמ"מ קורא כן שסופרים פירשוהו וה"ה שני לא מפורש די"ל כמאן דמליא טומאה. עיין מהרש"א בשיטה דנגעו כולהו בראשון דף י"ז ב' יעו"ש היטב) ומ"מ איך סתם הא בירושלמי מוקי דוקא בולד דרבנן לא ד"ת. וכ"כ הרע"ב שם שוב ראיתי שזה לבר קפרא ור"י אמר ולד ד"ת עיין בר"ש הביאו שם ואי"ה יבואר:

בתוספת ד"ה מאן שמעת כו'. דלא דרשו לשום דרשא. עיין מהרש"א וי"ל א"כ אימא דלשאר תנאים אימעיט ממושבותיכם. ולית להו מצות ריבה וממעט הכל וי"ל דודאי מפשטי' מצות ריבה מרבינן מ"ש ולר"י הגלילי עוני מפקי' מפשטי' ועיין תוס' ד"ה ר"י תיפוק כו':

בד"ה ורבי יוסי כו' תיפוק מבכל מושבותיכם וי"ל כו'. היינו דמדאמר יכול למעט מ"ש ת"ל מצות ריבה הא לא"ה אימעט מפשטי' אף מ"ש אף דיש היתר כר"א. מ"מ עכשיו אין היתר ור"י הגלילי לית לי' מצות ריבה א"כ למה [לי] עוני ואהא תירצו דמ"מ מפשטי' מצות ה"א לרבות אי לאו עוני ומצות לאו יתירא א"נ אתא לדרשא אחרינא. ועיין רש"י חומש פ' בא הביאו מהרש"א וי"ל אמאי נקיט במכילת' מ"ש ותודה ולא נקיט בכורים וי"ל דבכורים פשיטא. ומ"ש. אשמעינן דלא תימא כדר"א דנטמא כו'. ותודה הואיל ועשה לשם זה. אעפ"י שפדאו וצ"ע:

ד"ה פרט לחלוט כו'. בבלילתו רכה כו' א"נ בדהדר אפי'. אך קשה ואור"ת לתי' א' לקמן בלילה רכה דאל"ה נתחייב מעיסה. דכן כתיב עריסותיכם וכתיב באכלכם מלחם הארץ הן מעיסה בלילה עבה או רכה ואפ"ה חייב בחלה. וכאן בלילה עבה ולחם הוא מגלגול וחלטה ולא אפאה ואין עוני וביבמות [מיירי] באפי' אח"כ. אבל לתי' ב' דכאן בהדר אפי' קשה מיבמות ותי' ר"ת לא"נ דכאן. ולקמן בלילה עבה והיינו שלא הי' בכל בצק כשיעור חלה וחלט כ"א בפ"ע. ואח"כ הסל מצרפן פטור מחלה וכאן נמי בלילה עבה והדר אפי' כיון דכבר הי' עבה ולחם אין יוצא מידי חשיבותי'. ואין זה עוני וביבמות מיירי ברכה הואיל ואפי' נפיק מחשיבותי' ור"ת כא"נ לא כתי' א' דלא כמים עמוקים שכתב ר"ת כתי' א'. ולא כא"נ וזה אינו. הן אמת שהרא"ש ז"ל הביא רק תי' א' בלילה עבה ורכה. ואפ"ה הקשה מהא דיבמות ותי' כר"ת יעו"ש. ועיין לקמן ל"ז ב' תוס' ד"ה דכ"ע אי בלילה עבה וחלט לי' ברותחין אי הוה לחם לענין המוציא ויבואר שם והיינו בלא אפי' בתנור אח"כ ור' יהודא דאמר אין לחם אלא האפוי בתנור אי דוקא בלילה רכה יבואר שם:

גמר לחם עוני פרט לחלוט ואשישה חלוט אנן האידנ' [אין] בקיאין ואשישה עיין א"ח תנ"ד ס"א וס"ג. יעו"ש ולא נתפרש השיעור איזו היא אשישה גדולה. ועיין מ"ש בפריי שם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה