ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק שני · דף כד.
גמ' אמר קרא בקודש באש תשרף. עיין רש"ל שזה הפסוק בהך גופא וכל חטאת אשר יובא מדמה ויקר' ו' והנה שורף ויקר' י' יע"ש:
בפירש"י בד"ה ואם אינו ענין כו'. דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב מכאן לכאורה מוכח דשלכ"ה איסור תורה יש. דאל"כ אימ' לשאר איסורין לאיסור תורה שלכ"א. ש"מ מלא יאכל שלכ"א איסור תורה עכ"פ יש. ועמ"ל בפ"ה מה' יסודי התורה. ויבואר אי"ה בזה. ועיין מ"ש מהרש"ל על דברי רש"י יע"ש:
בתוספת בד"ה הא אין לוקין כו'. והא לאו שבכללות היינו אי אפי' חדא לא לקי. עיין לקמן מ"א ב' ובמנין המצות להרמז"ל וברמב"ן שהאריכו בזה לפרש לאו שבכללות ובספר ג"ו דברנו קצת בענין לאו שבכללות:
בד"ה אם אינו ענין כו'. לרביעי בקודש כו'. לעיל אמר ולמדנו שלישי מן התורה ותוס' שם פירשו לרווחא קאמר ואולי לשיטת רש"י שם כתבו זה ורביעי לאו דוק' אלא כלומר שלישי. ואפשר בדוחק לר"ע כתבו זה יע"ש:
בד"ה היקש' כו'. לאיסור שיהא בלאו כו'. בשמן קודש שנטמא אלא ממעשר. מ"ש בלאו. עיין מהרש"א. ומיהו היקש' ממעשר ומעשר גופא ידעינן לאו מלא ביערתי ולאו שלילה הוא. ועיין תוס' יבמות ע"ג ב' ד"ה והיכן מוזהר. מבואר דסוגי' דהכא חולקת על יבמות מדאמר וכ"ת אין מזהירין וכו' יע"ש. ולרש"י כאן קשה ושם יבואר ומ"ש בשמן קודש ממעשר. אף דקודש טעון שרפה מ"מ אפשר בשעת ביעורו לתהני מיני' ועיין דף כ"ב ב' ד"ה מניין שלא יצבע הקשינו שם. ועיין שבת כ"ה. ויבמות ע"ג יש ליישב ואין להאריך:
בד"ה דכתיב לא תוכל האי לא חשוב לאו שבכללות כו'. לפי מ"ש בד"ה היקש' דכאן סוברת הסוגי' דלא בערתי לאו הוא. א"כ מה ענין לאו שבכללות מלא תוכל, וי"ל בדוחק דה"נ קאמרי אי ס"ד לא בערתי לאו הוא למה לי לא תוכל. אי ללקות שתיים הא לאו שבכללות ואהא תירצו דלא הוה לאו שבכללות ולוקה על אכילת מעשר בטומאה שתיים ועל הנאה אחת מלא בערתי ועדיין צ"ע:
בפירש"י בד"ה לא בערתי אזהרה נפקא לן ביה ביבמות בפ' הערל. ר"ל לא בערתי ווידוי דברים הם ואזהרה דנפק' לן ביה במעשר ביבמות הוא מלא תוכל כמ"ש רש"י לקמן:
בד"ה היקש' הוא כו' ואע"ג דוידוי דברים כו' נפקא מלא תוכל. וסובר דהאי סוגי' נמי הכי סביר' לי' ואין חולקת על ההוא דיבמות וא"כ קשה קושיות התוס' ד"ה הי קשא הוא דלמה לן היקש' הא לא תוכל קאי נמי אנדרים ונדבות דכתיבי בהאי קרא. ויש ליישב קצת דאימ' לגופי' באם אינו ענין להנאה לאיסור' לא למלקות דמאש תשרף לא ידעינן איסור הנאה. דאימ' בשעת ביעורו ליתהני מני'. ומיהו אי באם אינו ענין אין לוקין על לאו באם אינו ענין עלח"מ פ"ט מה' מ"א (ובספר פורף זף בכללים ובס' ג"ו) ולכך אמר היקשא הוא. ולא בערתי משתמע עכ"פ איסור הנאה וצ"ע:
גמרא אין מזהירין מן הדין היקשא הוא. למ"ש הרמז"ל בשרצים הביאו המ"מ בפ"ב מה' מ"א דהיכי שנאסר בביאור יש להביא מלקות מק"ו. א"כ קשה כאן וכבר הקשה כן בספר גופי הלכות ושאר ספרי בעלי הכללים עמ"ש בספר ג"ו מזה וכאן אין להאריך: