אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף כ.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף כ.

דף יט:

גמרא. והא אמר ר' יוסי בר חנינא. משקי בי מטבחייא כו' למימני בי' ראשון ושני כו'. לר"ע קשיא לי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים ד"ת כמו שהוכיח רבא דף י"ד ב' וליכא כ"א חד קרא להכשר ומוקי לה למחוברין. כמ"ש התוס' ד"ה לא ופריך למימני כו'. וקאמר דבשר טמא משמע שמטמא אחרים. ועמ"ש ברש"י ד"ה האי בשר יע"ש:

ברש"י ד"ה האי בשר כו'. שמבשלין ומדיחין כו'. צ"ע לכאורה דאי משקה תלושין מכשירין מ"ה חוץ לעזרה. ה"ה בעזרה דרבנן לא עקרי דאורייתא והקושיא הוא לר"ע דטומאת משקין ד"ת. וחד קרא בהכשר ותלושין דרבנן ובמטבחייא לא גזרו, א"כ ה"ה אקרא קשיא במה הוכשר דתלושין מ"ה לא מכשירין. אם לא שהעבירה בנהר. ולתוס' ניחא קושיא זו דאקרא איכא למימר חיבת הקודש לא יופסל גופא ומר"ע פריך דבשר טמא. ולרש"י סובר דחיבת הקודש דרבנן. כמ"ש מהרש"א כאן. וי"ל בדוחק דהאי מקשה סובר כרב פפא דמטבחייא הלכתא גמירי לה. דאין מטמאין ומכשירין. ומש"ה פריך ועדיין צ"ע:

בד"ה ועדיין כו'. וא"א שלא יפלו משקין. עיין תוס' ד"ה ובשעת שחיטה משקה טופח. ולרש"י צ"ל דה"ה למ"ד טומאת משקין דאורייתא לרב יהודא אמר שמואל דאיהו ס"ל כן לעיל דף י"ו ב'. וכ"ש לר"ע דאפילו טומאת אחרים דאורייתא. אפ"ה י"ל דא"נ כן. אפ"ה ה"ה תלושין מכשירין. ועדיין צ"ע:

בד"ה שרץ כו'. מק"ו מכלי כדלעיל ר"ל ח"י ב'. דהא ודאי הך תנא כר"ע עכ"פ סבירא לי' ברישא דקרא מכל האוכל יטמא. טמא היינו משקין ומק"ו ומה כלי אוכל מטמא משקה. שרץ גופא לא כ"ש. וכדלעיל לאו ממש אלא כעין דלעיל. ומיהו הוה אמינא משקה כלי הוה ממש כדלעיל. ומיהו נמי מהוא טמא ואין כיוצא הא משקה מטמא וק"ו כו'. ומיהו כשתעיין תראה דבהוה אמינא ע"כ סידרא דקרא נקיט. שרץ משקה כלי אוכל וכדהוה דריש ר' יהודא בת"כ מקמי' דהדר בי' (הובא ג"כ ברש"י דף י"ו א' ד"ה לכל טמא) ויהי' פירושו וכל משקה אשר ישתה ונגעה בשרץ גופא. ואח"כ נגעו המשקין בכל כלי יטמא הכלי ממשקין משרץ. ומדקרינן יטמא הכלי ביו"ד ולא טמא הכלי. ש"מ דהכלי מטמא אח"כ אוכלין. ושפיר נקיט התנא סידרא דקרא. ופריך אח"כ הני ארבעה הוויין. כלומר וארבעה לא כתיבי בקרא רק שלש אפי' לר"ע וכפירש"י בד"ה הני ארבעה כו'. דל"ק סתירה אלא ארבעה מנלן. וע"כ כדפרישית שהמשקה נגעה בשרץ גופא. וא"כ מ"ש כדלעיל לא לפי מה דס"ד דהא בהדיא כתיב כדאמרן. וע"כ למסקנא וכדלעיל ממש ל"ד. דאימא דיטמא דסיפא הכשר. ומיהו רש"י ד"ה גוש מפרש ה"ה איפכא כלי משקה אוכל והוה כדלעיל ממש ויבואר שם:

בא"ד דיליף לה מבכל כלי יטמא כר"י כו'. לא דהוה סובר כקושיות הגמרא דלעיל דף ח"י א'. ואימא לטמא הכלי (וע"ש בעל המאור וגם מדכתיב יטמא תרי זימני. כמ"ש התוס' ד"ה נערבינהו יע"ש) דא"כ הי' לומר רבותא טפי שרץ כלי משקה כלי אלא כר' יהודא ונקיט ממש סידרא דקרא כדפרישית בסמוך:

בא"ד דאשכחן בהו דכלים מטמאין כו'. ר"ל דל"ק מנא לן. דכלי מטמא אוכלין דלמא יטמא משקין דעלולין. לזה אמר דאשכחן דאוכל מיטמא מכלי כו'. ומיהו התם אוכל מכלי משרץ לא אוכל מכלי ממשקין משרץ. וע"ז מסיים רש"י דטפי לא מתרצא דתנא ד'. ובקרא לא משכחת אלא שלישי. ומ"ש רש"י דמשמע דאוכל קיבל מאויר כ"ח מלת משמע יורה שאין מבואר בפסוק. כי להאי תנא דמשקין מטמאין כלי. א"כ לית לי' דרשא מכל אוכל אוכלין ומשקין מיטמאין מאויר כ"ח לא כלי דהא כלי נמי מקבל טומאה מראשון. ואפשר נמי דכמאן דמליא טומאה דמי כדפריך התם. תנן התם כו'. ולכן פירוש דמשמע מפשטי' כן דאוכל מקבל מאויר כלי לא כמאן דמליא טומאה דמי. ומ"ש ומיהו לא מתרצה כו' והיח היא כו'. ר"ל דאכתי קשה כלי מחמת משקה מנלן דמטמא אוכל דלמא משקין ול"ד לכלי מחמת שרץ כו'. ואהא כתב דיש יותר קושיא מנא לי' ד'. דג' כתיבי. והמקשה דפריך דברי התנא ג' וד'. היינו כוונתו כן דלא מצינו ד' בקרא כאמור. ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל כאן בענין אחר ואין להאריך בזה:

בד"ה ואוכלין מטמאין כו'. חדא מינייהו כו'. ותרוייהו כו'. כלי כו' דרביעי כו'. לפום ס"ד ודאי חדא מינייהו נקיט דהא משקין מטמאין אחרים מ"ה אפי' כלים. ומ"ש ותרוייהו כלי היינו באמת דגוז משקין דרישא כמ"ש מהרש"א. וע"כ הכין הוא דלמ"ד חמישי הוה ומה קאמר ד' לא כתיב הא התנא חושב ד' לפום ס"ד כאמור ועיין פירש"י ד"ה גוז כו':

בד"ה הני כו'. וה"ה כלי משקה אוכל. י"ל דלמא יטמא דסיפא הכשר וטומאת משקין לאחרים דרבנן. וי"ל דר"ע סובר דאוריית' כמו שהוכיח רבא י"ד ב' ודוחק דתנא זה סובר בחדא כוותי' ובאידך פליג עלי':

בד"ה אדרבא כדהוה דריש ר' יהודא כו'. היינו כדפרישית לעיל וכל משקה קיבל משרץ ונגע בכלי יטמא הכלי ויטמא הכלי לאוכל כו'. ומה דפריך אדרבא הוא דמסתבר טפי גוז דסיפא ולא יהי' חזרה וסובר כר' יהודא כמו בתחלה. משא"כ אי גוז דרישא והסתירה שבדברי תנא שלש וארבע. ע"כ צריכין לתרץ. וע"ז משני דאין סברא דר' יהודא גופי' הדר בי':

בד"ה יכול כו'. כלי שטף דכ"ח לא מיטמא בגבו. ואם נתון השרץ תוך השני הרי הוא ודאי טמא ולכך נקיט כלי שטף שיש טהרה במקוה. ומיטמאין מגבו. רק כ"ח אין מטמא מגבו עיין חולין פ"ק

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה