אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף ב.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף ב.

פרק ראשון

משנה אור כו'. את החמץ. מלת את מיותרת. וה"א הידיעה אולי אקרא קאי. לא מצי קאי. דלא נזכר בהשבתה כי אם שאור. וי"ל דלא יראה חמץ ג"כ כתיב ועלה קאי בודקין חמץ:

כל מקום כו'. ובמה אמרו כו' עיין תוי"ט ורע"ב כל לרבויי אוצרות יין ושמן שא"צ בדיקה כדמסיק לקמן (ח' ב') וא"כ במה אמרו ב"ש וב"ה דמרתף צריך בדיקה ומשני במסתפק. ועיין תו' ט' א'. דמרישא אפשר באין חולדה כו'. וצריך לומר דאשמעינן דל"ת דלא פליג חכמים בין חדר לחדר כו' וא"כ קשה מה קושיא במה אמרו דלמא במרתף שיכולה חולדה לגרור שם ולקמן במשנה דאין חוששין הי' להקשות:

רש"י ד"ה אור לי"ד גרסינן לא לאור י"ד. משמע סמוך ללילה היינו בין השמשות והוא סובר דבצ"ה דוקא. עיין תמים דעים והפ"י. ועיין רש"י ע"ב ד"ה אורתא משחשיכה ושקעה חמה של י"ג משמע לכאורה ביה"ש ולא גרסינן אור י"ד. עמ"ש ברש"י ד"ה ה"ג קס"ד שחרית של י"ד:

ד"ה בודקין כו'. עיין בר"ן ורע"ב ומיושב דברי רש"י ז"ל ועמ"ש בתוס' ד"ה אור לארבעה עשר וכאן אין להאריך בזה:

ד"ה שתי שורות החיצונות כו' לא כתב שהן עליונות כמו לב"ש דמציין על הכל משום דהלכה כבית הלל וכרב באיסורי דדייק החיצונות מש"ה מציין רק על מלת החיצונות. ועיין ברע"ב ותוספת יו"ט:

ד"ה ה"ג קס"ד כו'. כשיאיר השחר שחרית של י"ד. פירוש נגהי עמוד השחר שהוא אור הנוצץ בפאת מזרח. (עיין ר"מ פי' המשניות ריש ברכות במשנה) כדי ליישב הלמ"ד של לארבעה עשר שהוא במקום של. ואי אור יממא מה של י"ד. לכן פי' עמוד השחר. וז"ש שחרית של י"ד. הלמ"ד במקום של. ומיהו אף אי גריס אור ארבעה עשר ע"כ אור נגהי עמוד השחר דאי יממא ממש שרגא בטיהרא מה מהני משא"כ עמוד השחר עדיין חושך הוא. ומיהו אף ביממא צריך נר להכניס לחורין ולסדקין. עיין א"ח ה"פ ויבואר שם:

ד"ה לילי ממש לא גרסינן. קשה לי' על מלת ממש דפשיטא דאין לו פי' אחר אבל על קס"ד לא קשיא לי' דקאי על נגהי כו'. ועמ"ש בתו' ד"ה קס"ד. ואין לפרש דבאמת לאו לילי ממש, אלא ביה"ש. ויהי' המפלת אור לשמונים וא' ביה"ש וחטאת העוף באה על הספק וכן יכול יהא נאכל אור לשלישי וקיי"ל דביה"ש נמי אין נאכל דספק לילה הוא. זה אינו דהא תני דבי שמואל לילי ממש. ויבואר עוד לקמן:

ד"ה הבוקר אור קס"ד ולבוקר כו'. כתב ולבוקר במקום הבוקר מפני כפי הס"ד הבוקר ששמו אור א"כ סימן אחר סימן הוא ולא יתכן ה"א הידיעה להצריך עוד סימן אחר לכן אמר כאלו לא כתיב הבוקר. ואמנם ד"ה מי כתיב האור בוקר פי' ולאור כו'. משמע ג"כ דאין אור ידוע. וי"ל דאין ידוע אם באמצע יום כו':

ד"ה הבוקר אור כתיב כו' ולפי דרכו לימדך כו'. תי' בזה קושיות התוס' ד"ה יכנס דעיקר למודא מאל תצאו וכאן אגב אורחי' של קרא השמיענו זה ג"כ ומיהו מההוא קרא לחודי' לא הוה ידעינן זה דהא הכתוב סיפר אימתי הלכו וכל היכי דאיכא למדרש דרשינן:

ד"ה וכאור בוקר כו'. והא ליכא לפרש וכאור בוקר בעוה"ב כן הוא זריחת שמש של עכשיו דאין מדמין הברור לשאין ברור ועמ"ש בתוס' ד"ה וכאור בוקר. וע"ש במהרש"א:

בתוספת ד"ה אור כו'. אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל מלת הצריכו חכמים כלל אין לו פי' לכאורה והול"ל הכי למ"ל בדיקה וי"ל דמתניתן מן התורה קאמר או בדיקה או ביטול ונקיט בדיקה דעדיף טפי או לאור הנר אשמעינן. לכן קשיא להו על חז"ל דאמר הבודק צריך שיבטל וכיון דכל בודק צריך שיבטל למה לי' מדרבנן בדיקה כלל תסגי בביטול:

ודע מ"ש התוספת איסורי הנאה ה"ה איסורי אכילה חמץ נוקשה ותערובת לר' אבוהו או לר"י הגלילי כל חמץ ומיהו נוקשה ותערובת אפשר דלא מהני ביטול דממון גמור הוא וצריך להוציא מרשותו כעין קושיות הר"ן דחצרו הוא. ולפ"ז רש"י לשטתי' אלו עוברין ותו' לשיטתם דממ"נ א"צ בדיקה. או רש"י ותו' לר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שרפה. ואין להאריך כאן. הביא מיוה"כ. ועיין בש"ע א"ח ה' יוה"כ דשם הכל אין אוכלין. וי"ל דשרי בהנאה ולא גזרו כ"א על איסורי אכילה ואי"ה יבואר הכל באורך

בתוס' ד"ה קא ס"ד מקיים הגירסא קס"ד קאי אמ"ד נגהי ממש אלא שמש"ה אין לשבש ומ"ד לילי ממש אגב דאמר נגהי ממש:

ד"ה וכדרב יהודא דלא כפירש"י דפי' חיות ולסטים אפשר עד זריחת השמש. כמ"ש תזרח השמש יאספון וכן לסטים משא"כ לתוס' בדבור יכנס דאחי יוסף י"א היו ולא היו מתיראין מחיות ולסטים ופחתים די בעמוד השחר והאיר קצת לא זריחת השמש ומפרשים דאה"נ דכרב יהודא לא קאי אהך אלא ענין בפני עצמו הוא:

ד"ה יכנס. ולמ"ש דבאחי יוסף לא שייך מזיקין אלא פחתים לעיר אחרת. א"ש כאן דנקיט כניסה תחלה לעיר אחרת ויציאה מעיר אחרת משא"כ בהכונס שם. ועיין פירש"י כאן. ויש שלש טעמים פחתים ומזיקין. וחיות ולסטים:

ד"ה וכאור בוקר בעוה"ז חצות (כן) יזרח תחלת הזריחה לעוה"ב. ומ"ש בגמרא כעין זריחת השמש לעוה"ב צריך להוסיף מלת זה וה"ק כאור בוקר שהוא חצות בעוה"ז כעין זה יהי' תחלת הזריחה לעוה"ב דאין לדמות ברור לשאינו ברור משא"כ לפירש"י לשון הקרא אין מכוון דהל"ל לנביא וכזריחת השמש יזרח אור בוקר ויהי' הפירוש כזריחת שמש של עכשיו יהי' תחלת הזריחה לעוה"ב ולמה לי' למימר וכאור בוקר שהוא מיותר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה