ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קיד:
רש"י ד"ה אחותו גדולה נמי כו' ודרוש הכי ומה אמו כו' ותיתי מבינייא בין גדולה וקטנה עכ"ל אף דכלל אותן מ"מ גדולה בק"ו קטנה במ"מ כמ"ש מהרש"א לעיל דאחותו קטנה היינו מינו באין אמו ונכנסת לדיר להתעשר ובודאי מה מצינו הוא דיליף לה וללשון ראשון הכל בקל וחומר פרה שהיא אחותו גדולה בתרתי ואחותו קטנה בחדא:
בהא דאמרינן בכולה שמעתין מעיקרא דדינא פירכא ולבסוף לא מזכיר זה הלא כבר נודע אצל בעלי הכללים מה היא תחילת הדין וסוף הדין ועיין בספר הכריתות לר"ש מקינון ועצמות יוסף ושל"ה בסוף ספרו שהאריכו בזה ואין כאן מקומו להאריך:
גמרא משום דא"ל סוס בן סוסיא אחי פרידא יוכיח עיין בפ' או"ב ושם הארכנו בזה והא דאמר כלום נאסר אלא ע"י האם דחיטי ושערי בכדא ושרי אבל לזרוע בקרקע אסור במפולת יד משעת זריעה עובר בלאו אף שלא נשרשו עדיין בקרקע ובמקום אחר אבאר אמר רב אשי מנין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה הא דלא יליף מג"פ לא תבשל כתנא דבי ר"י גם באמת למה לי הג"פ לא תבשל כיון דיליף מלא תאכל כל תועבה י"ל לעבור כמה לאוין כמו חמשה לאוין הכתובים בדם וה"נ כן ויש עוד ליישב זאת דודאי מג"פ יליף אכילה והנאה אלא דלא לקי עליה דהוה לאו דאא"ע כמ"ש הלח"מ בפ"ט מהלכות מ"א מש"ה מפיק אכילה מלא תאכל כל תועבה ולאיסורא דאין לוקין על לאו שבכללות אפי' חדא על לאו כזה וכבר הארכנו בכללים ומש"ה ע"כ לא תבשל למלקות דאי לאיסורא לא איצטרך ליה ועיין בפתיחה ושם הארכנו בזה ולקמן בסוגיא דאיסי בן יהוד' אכתוב יע"ש:
ובתוספות ד"ה עד שיפרוט לך הכתוב כו' אלא כר"מ דלר"י כו' עד כאן לשונו לא אמרינן הכי בהדיא אלא דקאמר התם בשלמא לר"מ כו' אלא לר"י ומסיק מאותו וא"כ אימא דר"א אליביה דכ"ע אמר למילתיה אלא מדאמר עד שיפרוט כדרך שפרט בנבילה דאי לומר היכא שפרט היתר שרי פשיטא וכמה דברים יש דכתיב היתר חלב יעשה למלאכ' ושרצים וכל הנך דמזכיר התם בפ' כ"ש אלא דר"א אליבא דר"מ אמר למילתיה ומנבילה יליף למילתיה דל"צ לגופא ודע דהר"מ ז"ל בפ"ח מהלכות מ"א הט"ו כתב כ"מ שנאמר לא יאכל אכילה והנאה במשמע עד שיפרוט כמו נבילה וחלב עכ"ל ואף שהוא סובר כר"י בהלכות עכו"ם ולא מנבילה יליף דלגופא צריך אלא שאמר היכא שפרט היתר והזכיר ג"כ שאר דברים ומ"מ איני רואה הכרע שיאמר ר"א אליביה דר"מ:
בא"ד וא"ת לר"מ כו' ללמד בעלמא איסור הנאה כו' ה"א דאתא קרא להשוותם עכ"ל כפי הנראה לכאורה ה"פ דודאי אי לא כתיב כלל ה"א מסבר' להקדים כמו שאמר ר"י אלא דכתיב היתר הנאה ללמד דכ"מ שנאמר לא יאכל הנאה משמע אי לאו או ה"א דקרא להשוות' אתא לאפוקי מסברא החיצונה דניחא טפי לומר כן מלומר מלתא חדתא כ"מ שנאמר לא יאכל הנאה משמע וגם לא צריך קרא לגופא אלא לעלמא מש"ה כתיב בקרא או להקדים ואס"ד דכ"מ דלא יאכל אכילה לחוד למה לי כלל היתר הנאה כיון דמסברא ידעינן להקדים כו' ור"י יליף בכ"מ מאותו כדמסיק בכ"ש אי ס"ד להקדים לחוד או למה לי ואי דס"ד דקרא להשוותם אתא מה"ת לומר כן דהא קרא לגופא איצטריך דל"ת דאסור בהנאה מאותו אלא ע"כ או לדברים ככתבן הוא דאתא משא"כ לר"י דיליף מהכא כ"מ שנאמר לא יאכל אכילה והנאה כו':
אבל מלשון התוס' שכתבו אבל השתא דכתיב מכירה ונתינה ללמד בעלמא איסור הנאה משמע דלגופיה לא איצטריך דאל"ה הוה לומר דאיצטריך לגופא אע"כ לגופא לא צריך דע"כ נבילה שרי בהנאה כמ"ש בחדושינו ח"א מדכתיב כי יכרה איש בור ונפל שמה שור או חמור ומת ומקרא מלא הוא דנבילה שרי בהנאה דהמת שלו כו' ועיין בחדושינו שם סוף יבמות ולגופא לא איצטריך אלא ללמוד בעלמא לומר לך כאן פרט היתר כו' אבל מלשון רש"י כאן ד"ה עד שיפרוט שאעפ"י שכתב לא תאכל הוצרך לפרוט היתר הנאה משמע דלגופא איצטריך ומ"מ אם נאמר כמ"ש שם וכן יראה מלשון התוספות כאן א"כ יש להקשות באמת למה לי או לדברים ככתבן וע"כ הכין הוא דאי להקדים ל"ל כלל היתר הנאה דלגופא לא צריך וללמד בעלמא מאותו נפיק לדידיה וע"כ לדברים ככתבן ואי הוה אמרינן לגופא צריך הוה א"ש וליישב זאת הייתי אומר דלר"מ נמי אי לאו או הייתי אומר דקרא להשוותם אתי ולסתור סברא החיצונה מלחדש דבר ולומר דברים ככתבן דגר במכירה אסור דהוא דבר חדש ולכך כתיב או וע"כ לדברים ככתבן דאי להקדים לא לכתוב כלל דלגופא לא איצטריך ובגמרא ה"פ מ"ט דר"י אי ס"ד כדאמר ר"מ או למה לי הרצון אי ס"ד בין גר ובין עכו"ם כי הדדי נינהו להשוותן דאי להקדים למה לי כלל היתר הנאה לר"י וא"כ או למה לי ומסיק דלר"מ או להקדים דלר"מ לשיטתיה א"ש דאי הוה כתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכור ה"א להשוותן ולכך כתיב או והיתר הנאה צריך ללמד בעלמא ולר"י להקדים סברא ואי ס"ד להקדים ל"ל כלל היתר הנאה אלא ש"מ לדברים ככתבן הוא דאתא ואי לאו או הוה אמינא דקרא להשוותן מלומר דבר חדש דאסור למכור לגר:
או יאמר דלר"י איצטריך היתר הנאה בנבילה גופא דמכי יכרה לא שמעינן היתר הנאה דהוה מוקמינן בבן פקועה דניתר בבן ט' בשחיטת אמו לר"י ובכה"ג מיירי והמת יהיה לו וכה"ג כתבו התו' ב"ק מ"א ממשמע שנאמר סקל יסקל איני יודע שנבילה הקשו דלמא בבן פקועה יע"ש ואנן לר"מ כתבנו התם בח"א דאיהו סבירא דבן ט' לא ניתר בשחיטת אמו ומחמור לא קשיא דבהמה טמאה אין איסור חע"א דבלא"ה אסירה וקיימא ולפום סברא דהשתא דנבילה אסור בהנאה א"כ מצי חייל איסור הנאה אטמאה דליכא כ"א חדא איסורא דטמאים מותרים בהנאה מלכם י"ל כיון דאכילה לא חייל דאין איסור חע"א והנאה ואכילה מחד קרא נפיק כל היכא דלא מיחייב אאכילה לא מיחייב על הנאה ואף איסורא ליכא וכמ"ש הר"מ ז"ל בכריתות יש אוכל אכילה אחת שהוקשה לו מבב"ח דלא הוה מוסיף וכבר ביארתיו לעיל גבי ומי אמר שמואל הכי בדף קי"ג ב' יע"ש ומכ"ש דהכא כן. ואם כן אין משם הכרע ולגופא איצטריך וא"ש בפשוטו דאי להקדים או למה ליה:
בא"ד וי"ל דה"א למעט נתינה דעכו"ם עכ"ל כתב מהר"מ מלובלין ז"ל דה"ה דה"מ למימר למעוטי מכירה דגר ומהרש"א ז"ל בקצת נוסחא' כתוב למעוטי נתינ' דגר וא"א להעמיד וט"ס הוא אלא למעוטי מכירה דגר אלא במתנה ועיין בספר פ"י במסכת פסחים:
ובד"ה כדרך שפרט בנבילה דר"א לא אתא אלא כר"מ עכ"ל כבר כתבנו לעיל דאין מכאן הכרע אי ר"א אליביה דר"מ אמרה ובחדושינו למסכת פסחים אבאר מזה באורך: