ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קיד.
גמרא כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי התו' הקשו דנילף איפכא והריטב"א כ' דעדיף הכי מלסתור הכלל דאין איסור חע"א ומש"ה מקשינן כן וברש"י ד"ה ומר אמר חדא כו' דאם לא התרו בו משום אכילת חלב אלא בב"ח אין לוקה דאין איסור חע"א לא ידענא אמאי לא דאין לוקה שתים קאמר לא משום חלב לחוד ואי דאין לוקה משמע כלל לא אמאי נטר עד הכ' בלישנא קמא דאמר באכילה פליגי הוה לפרש אין לוקה אם התרו כו' גם אמאי לא פי' אם אכל חצי זית חלב עם חלב דאין לוקה כלל וזה יש ליישב דאיסור חל על חצי שיעור גם קושיא ראשונה יש ליישב בקל דמשמע דמ"ד לוקה אבישול חדא הוא ומיניה דומיא דהכא אינו לוקה על אכילה אפילו חדא ומש"ה פי' בלא התרו בו כו':
ע"ש מיתיבי המבשל מי חלב כו' הפגול והנותר שבשלן בחלב חייב כו' כתב מהרש"א ז"ל אף דאיכא לאוקמי' בבישול מ"מ קשיא לל"ק דסובר בבישול פליגי עכ"ל וזה ניחא דוודאי הוה ידע דאיכא כמה תנאי דפליגי אי איסור חל על איסור או לאו אלא דהוה ס"ד דהך ברייתא כולי עלמא מודים בו ומשני דהך ברייתא כמאן דאמר איסור חל על איסור ואפילו באכילה חייב והך סבר דאין כו' והוא הדין אבישול לא לקי דאפקי' לאכילה בלשון בישול אבל רש"י פי' דס"ד דכ"ע מודים להך ברייתא דאיתרבי מריבויא דגדי ומש"ה א"ש דלא מסיים ואינהו סברי אין איסור חע"א דוודאי הכי הוא אלא דברייתא נמי סוברת אין איסור חע"א ומיירי בבישול דליכא אלא חדא איסורא וקשיא ללישנא אבישול פליגי כמ"ש מהרש"א או דבריית' איתרביה מגדי ומשני דלאו הכי הוא אלא דהאי תנא אית ליה איסור חע"א גם בכאן קשה דלמא התם באוכל חצי זית פגול עם חצי זית חלב והם איירי בזית שלם חלב שקיבל טעם מן החלב דמין חיי"ל:
ע"ש המבשל במי חלב פטור מסייע לר"ל אבל לענין בישול בב"ח מי חלב אינו כחלב עכ"ל התוס' כתבו דמ"מ מדרבנן אסור כמו כותח הבבלי. דלא מחלקינן בין נסיובי למי חלב. ואפשר לדידהו המי חלב שעושין פעם שני לאחר שבישלו הגבינה מבשלין פ"א ומוציאין ג"כ מאכל אפשר דאף איסור דרבנן לית ביה והר"ן כתב דאין ראיה דנסיובי היינו לאחר שהוציא הגבינה ומי חלב היינו פ"ש אעפ"י כן מסתברא כוותייהו ואיכא לפרש בדבריו בב' אופנים או דסבירא ליה דנסיובי מ"ה אסור וכמ"ש הרא"ש ומי חלב פטור ומותר וז"ש ומסתברא כוותייהו היינו לענין מי חלב דמ"מ איסורא דרבנן איכא והיינו משום דפטור משמע אבל אסור או דסובר לגמרי כתו' דנסיובי מ"ה אין איסור אלא מדרבנן משום דכתיב בחלב אמו כמו שהוא יוצא שהם ובוודאי איתמעט גם נסיובי ועיין פר"ח סימן פ"א יע"ש וכדומה לזה כתב הרא"ש בשם הר"ר שמחה דבחלב אמו כמו שהוא יוצא מעורב ולא המבשל במו חלב שהוא פטור יע"ש ובי"ד בסי' פ"ז אבאר בזה:
ודע דמאן דאוסר מי חלב משום אמ"ה דלא היה בכלל היתר ארץ זבת חלב ודבש ע"כ נסיובי לאו היינו מי חלב דהא כותח אוכלין אותו אלא דמי חלב לאו נסיובי דחלבא ולכך אני תמה על מ"ש הב"י בסימן פ"א דלא אוסר הר"ר אליעזר אלא במי חלב ולא בנסיובי דפשיטא הוא דאל"כ כותח איך אכלינן דמעורב בו נסיובי דחלבא ולמה ליה להביא מדברי הרא"ש ז"ל ראיה ובי"ד אכתוב מזה בעזה"י:
הן אמת שדברי הרא"ש ז"ל לכאורה תמוהין במ"ש דנסיובי לאו היינו מי חלב וכתב דנסיובי מ"ה אסור והר"ר אליעזר אוסר מי חלב כו' והר"ר שמחה התירו דבחלב אמו כמו שהוא יוצא מעורב מאם כן פסק הרא"ש ז"ל וכיון שכן איך כתב דנסיובי מ"ה אסור והא אימעט ג"כ מקרא דבחלב אמו כמו שהוא יוצא מן האם ובי"ד אכתוב גם מ"ש הר"ר שמחה דבחלב אמו משמע כמו שהוא מאם מעורב ולא מי חלב א"כ הא דריש שמואל תלתא בחלב אמו ולא בחלב זכר ושחוטה וטמאה הא חדא צריך להא דרשא דרבינו שמחה דמי חלב לא הוה בכלל חלב ואפשר ליישב ועיין תוס' ד"ה ת"ל:
הב"ח ז"ל בסימן פ"א הקשה הא דאמרינן בבכורות ו' חלב טהורה מנלן דשריא הקשה מדאיצטריך לאסור חלב טמאה מכלל דטהורה שריא ותי' להגדיל תורה כו' ולא ידענא אמאי לא תי' דאסרה תורה ג"כ משום טמאה כמ"ש הב"י למאן דמיבעיא מי רגלי חמור היינו אי אסור ג"כ משום טמאה ולפי מ"ש בהגהות, דרישה ישוב על קושית הב"י בהא דמי רגלי החמור דבטמאים ליכא איסור אמ"ה ה"ה דלא קשיא ל"ל לאסור חלב טמאה דבטמאים ליכא איסור אמ"ה ומש"ה צריך קרא לטהורה ג"כ ומ"ש הב"ח להגדיל תורה חדא דעל הגמ' קשה דפריך חלב טהורה מנלן ועוד דהאי קרא דזבת חלב ודבש לאו מיותר הוא אלא דהתורה שיבחה לא"י ואפשר שזהו תירוצו להגדיל כו'. ומיהו הא קשיא מאי פריך חלב טהורה שריא ותיפוק ליה דאל"כ למה לי חלב טמאה כקושית הגמרא שם כל היוצא מטמא טמא עד שהוצרך לומר חלב חדוש הוא וא"כ ידעינן דטהורה שריא אלא דאין זה קושיא דה"א דחלב טהורה אסור משום אמ"ה וחלב טמאה הא ע"כ לשום דרשא אתי ולומר דחלב טמאה כו' וטהורה שריא והא הוה איסור ובמקום אחר כתבנו גם כן וע' בכללים מ"ש בזה באורך:
מה שאמר מסייע לריש לקיש ע"כ כן הוא דאי משום דמי חלב אסור משום אמ"ה ואין איסור חע"א הא הך תנא סובר איסור חע"א או מריבויא דקרא או מסברא החיצונה דהא תני, הפגול והנותר והטמא שבשלן חייב אלמא איסור חע"א וה"ה מי חלב אלא דלא הוה בכלל חלב ואם נאמר דמי חלב אסור משום אמ"ה א"ש לישנא דאמר ר"ל אבל לענין בישול בשר בחלב אינו כן ולא אמר לענין בב"ח אינו כן אלא דבאכילה בלא"ה אין איסור חע"א אלא לענין בישול דליכא אלא חדא איסורא אפ"ה לא הוה בכלל חלב דקרא מה"ט גופא דאסור באכילה. ומיהו אי הוה בכלל סתם חלב הוה מותר באכילה אלא דמ"מ א"ש לישנא דלענין בישול וכדכתיבנא ופירש"י ד"ה אין לי אלא בחלב אמו כלומר עז עכ"ל משמע וודאי דבחלב גדי אף שלאו אמו ידעינן מסבר' אלא בחלב אחר שאין מינה מניין וכן כתב אח"כ משום דגדי דווקא וה"ה אמו משמע חלב גדי ולא חלב פרה ורחל וכמו שאבאר אח"כ ולזה כתב האי בחלב אמו לאו דווקא אלא כלומר חלב עז ודע דהתו' ד"ה בחלב פרה נמי מודים לרש"י דהאי תנא לא צריך לרבות אלא גדי בחלב פרה אבל גדי בחלב גדי שאינו אמו לא צריך שכן כתבו לא איצטריך ליה אלא בשאינו מינו כגון פרה בחלב גדי כו' משמע הא במינו אף שאין אמו אסור ולא צריך קרא על זה והשתא לפירש"י אתי שפיר דפריך בחלה פרה ורחל מניין דממעט ממלת אמו דמשמע דווקא גדי ולא בפרה ורחל כו' כיון דגדי דווקא ה"ה אמו דווקא גדי ולא חלב פרה ורחל וכמו שאבאר לקמן ופריך מניין לרבות חלב פרה ורחל והדר פריך אף פרה בחלב עצמה מניין ולכך פי' אין לי אלא בחלב אמו כלומר עז מתרי טעמי חדא דמדסברא אף שאין אמו ממש אסור ועוד דפרה בחלב אמו לא ידעינן ליה ולזה כתב כלומר יקשה כיון דמסברא ידעינן אף שאין אמו אלא מינו אסור א"כ נילף מבינייא בחלב פרה מגדי עם אמו ואין אמו או מאין אמו לחוד בהך ק"ו גופא דלא לאסרה עמו בהרבעה ורואה אני שזה דאמר באידך בריותא אחותו קטנה וגדולה היינו שאין אמו מנלן ומסיק מבינייא ר"ל אחותו גדולה יליף לה מק"ו ומה אמו שנכנסה לדיר להתעשר אסור מכ"ש גדולה והיא כבר נתעשרה ומה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה פרה ורחל יוכיח דאף גדי בחלב פרה אסור ואחותו קטנה שאין אמו יליף מבינייא במ"מ מה אמו אסור אף שאין אמו ומה לאמו שנאסרה בשחיטה פרה ורחל תוכיח או מאמו ואחותו גדולה יוכיח ואין חילוק וברייתא קמייתא דמרבי בחלב פרה דמסתבר לאוקמיה קרא קמא אפרה ורחל שנאסרו בהרבעה ואין נכנסת לדיר להתעשר אלא דאי לאו קרא לפרה כו' לא הוה ידעינן פרה ורחל וגם אחותו שאין אמו לא הוה ידעינן והשתא יליף מבינייא. אלא דקשיא מנלן הא באמת אימא דתרי קראי דמייתרי דחד אמו למעט זכר ושחוטה ותרי חדא לרבות פרי עם האם וחדא לרבות אחותו שאין אמו ובין גדולה וקטנה ידעינן כמ"ש בסמוך דא"נ ריבויא לגדולה ידעינן נמי קטנה מבינייא ופרה ורחל מניין דנימא דווקא חלב גדי ולא חלב פרה ורחל כו' ובשלמא לפי' התוספות א"ש דוודאי האי תנאי סבירא ליה גדי הכל במשמע אלא דמתחלה דריש מחד קרא לרבות דמסתבר טפי דהיינו שאין מינו דהוה תרי למעליותא שנאסר' בהרבע' ואין נכנסת להתעשר ואה"נ דצריך ריבוי אאין אמו במין גדי ומ"ש התו' דלא איצטריך לרבות אלא באין מינו ר"ל דלמיגו דהיינו פרה בחלב אמה ג"כ לא צריך דגדי הכל במשמע אבל ודאי גדי בחלב גדי דלאו אמו צריך קרא וכי מרבי ליה גדי בחלב פרה שאין אמו מייתינן נמי גדי שאין אמו מבינייא וא"כ הנך תרי קראי חדא למינו באין אמו וחדא לפרה עם האם נמי מייתינן גדי בחלב פרה מכ"ש חדא מחדא אי בק"ו ממינו באין אמו דלא אסור בשחיטה ולא אסור בהרבעה כו' אבל לרש"י קשה אבל אני רואה גם לתו' תפול הקושיא הזאת אימא תרי קראי חדא למינו באין אמו וחדא לחלב פרה י"ל דלא צריך דהי מינייהו דכתיב הוה ידעינן אידך אי מבינייא או בק"ו אבל לרש"י קשה מנלן לרבויי תרתי אימא דחדא לרבויי פרי עם האם וחדא מינו שאין אמו ובין גדולה וקטנה משמע ומנלן בחלב פרה כיון דגדי דווקא ה"ה אמו דווקא גדי כמ"ש בד"ה בחלב פרה מניין יע"ש:
והנה ליישב זאת נאמר דגם לרש"י ז"ל אי אית למילף בק"ו ילפינן א"כ אף אי תרי קראי חדא פרי עם האם וחדא לאחותו מ"מ ילפינן פרה ורחל בק"ו מאמו מה לאמו שנאסרה בשחיט' אחותו יוכיח או מאחותו לחוד ילפינן בהך גופא בק"ו אלא דקשיא לי דלמא חדא לאחותו שאין אמו וחדא לפרה ורחל ופרה עם האם מנלן דאי דקשיא לכתוב חד קרא הייתי מוקים ליה אפרה בחלב אמו דהא לשיטת רש"י ז"ל איצטריך לפרה בחלב אמה עצמו דגדי דווקא ה"ה אמו וא"כ ליכא למילף מיניה אחותו שאין אמו דמה לאמו שנאסרה בשחיטה ולכך איצטריך קרא תנינא לאחותו שאין אמו ואכתי פרי עם האם דהוה חד גופא כדמסיק רב אשי מנלן דאסור לבשל ויש ליישב זאת דודאי האי תנא דברייתא ס"ל גדי דוקא ואידך גדי לרבות שאר בהמה וחיה כמ"ש רש"י בד"ה בחלב אמו וכיון דמרבינן שאר בהמות ע"כ פרה בחלב גדי וממילא איתרבי מינו שאין אמו מבינייא מאמו ומפרה בחלב גדי דמדכתבה רחמנא בחלב אמו מיותר לרבות חלב פרה ורחל ע"כ דאי מגדי יתירא לא הוה ידעינן אלא פרה בחלב גדי אם כן ממילא ילפינן באמת אחותו בין גדולה וקטנה מבינייא כמ"ש דאין סברא לומר דאי לא הוה כתיב בחלב אמו הייתי אומר ע"כ הא דמרבי קרא מגדי יתירא שאר בהמות היינו ע"כ בחלב גדי ולא בחלב פרה דאמו דווקא וכמ"ש אח"כ בד"ה בחלב אמה והשתא דאיתרבי מקרא בחלב אמו אף חלב פרה ורחל תו אמרינן דהיינו דוקא בחלב אמו ממש ולא באין אמו זה לא אמרינן אלא דלפ"ז הדרא קושי' לדוכתי' דא"כ ל"ל קרא בחלב אמו ואפילו בחלב פרה ורחל נילף מק"ו ומה גדי בחלב אמו כו' ומה לאמו שכן נאסר' עמו בשחיטה ניחא דפרה בחלב גדי יוכיח דלא נאסרה בשחיטה ואפ"ה אסור לבשל אבל שיטת התו' א"ש וכמו שאבאר ד"ה בחלב פרה מניין יע"ש:
ובד"ה תלמוד לומר מקרא שני בחלב אמו דמיותר כו' וגדי דוקא ובשר חי כו' והא אמו כתיב כו' וחד למעוטי טומאה ושליל לא צריך עכ"ל מ"ש ת"ל מקרא שני הוא דחדא ודאי צריך לחלב שחיטה ולכ"פ דבחלב אמו שנית דמיותר קדריש ובחלב אמו שלישי הא דריש לקמן ע"ב לאסור פרי עם האם ר"ל היא עצמה בחלב שלה כו' ושאר חיה ובהמה מגדי יתירא נפקא לן ועוף לא הזכיר כלום משום דלא מרבינן אלא דומיא דגדי וחיה בכלל בהמה ולא עוף ועוד דאי האי תנא מרבי נמי עוף מגדי יתירא א"כ ודאי בחלב אחר כמ"ש במתני' יצא עוף שאין לו חלב אם וא"כ מה קאמר באידך ברייתא אין לו אלא בחלב אם בחלב אחותו גדולה מניין והא מדחזינן דעוף אסור לבשל אלמא ע"כ בחלב אמו לאו דוקא ה"ה אחותו גדולה אלא דאיכא למידחי דבאמת מסיק דברייתא משבשתא היא ואיצטריך לפרי עם האם ולא לאחותו גדולה ועיין מ"ש בתו' ד"ה בחלב פרה אלא דלא ידענא מנלן לרבויי מגדי יתירא חיה אימא שאר בהמות ולא חיה ואפשר כיון דמתרבי שאר בהמה חיה בכלל בהמה בכ"מ מ"ש דאי סבירא ליה גדי הכל במשמע ליה לרבויי פרה ורחל אמו כתיב ר"ל א"כ ידעינן דפרה בחלב אמו אסור דאין לומר דבעי באינו מינו גדי בחלב פרה כמ"ש התו' בד"ה גדי דס"ל ז"ל דאין, חילוק בין אחותו גדולה ולחלב פרה ורחל אבל אין זה נכון וכבר הארכתי בו לעיל ומה שיש להקשות כיון דמרבינן מגדי יתיר' שאר בהמה וחיה א"כ בהך גדי כתיב נמי אמו וממילא ידעינן דפרה בחלב אמו אסור שוב מצאתי בחדושי הרשב"א שהקשה כן יע"ש וליישב זאת נאמר דבשלמא אי גדי הכל במשמע א"כ ה"ה אמו הכל משמע משא"כ אי גדי דוקא אלא דגדי שני אא"ע לגופא תנהו לשאר בהמה וחיה מ"מ פשטא דקרא בגדי מיירי וה"ה אמו ודרש' חז"ל הוא דמרבינן שאר בהמה ומ"מ פשטא דקרא בגדי בחלב אמו איירי ומש"ה צריך בחלב אמו שנית לרבות ג"כ בחלב פרה ורחל ומה שכתב וחד למעוטי טמאה ולשליל לא איצטריך לא ידענא אמאי לא פי' דס"ל אין איסור חל על איסור ולטמאה ל"צ קרא וחד לשאר בהמה וחיה וחד לשליל כשמואל דאמר הכין ואפשר אף דאין איסור חע"א צריך למעט טמאה מבישול דליכא אלא חדא איסורא וכלישנא דאמר אבישול כ"ע ל"פ דלקי קיימא לן ועיין בר"מ פ"ט מהלכות מ"א אבל אין צורך לזה דודאי הכי הוא דחדא לרבות חיה ושאר בהמה וחדא לטמאה דאי חדא למעט שליל וחדא לרבות שאר בהמה וחיה וטמאה בלא"ה אין איסור חע"א א"כ למה לי תלתא גדי לכתוב לא תבשל בהמה והכל בכלל ולמעט עוף אלא דחדא למעוטי טמאה והשתא תלתא גדי איצטריך דכולהו מייתרי כמ"ש רש"י לעיל בשמואל ואי הוה כתיב חד גדי ה"א דווקא גדי ולא שאר בהמה וחיה לכך כתיבי כולהו אלא דקשה לכתוב תרי גדי דאי דלא נימא דחדא למעט טמאה ממילא מוכח דשאר בהמה וחיה אסור לבשל ואי דלא נימא דמרבינן מחד אף טמאה מנלן זאת דודאי הוה מסתבר ריבוי דגדי אטהורה ולא אטמאה. ויותר היה לו לפרש דס"ל להך תנא דחדא לחלב ומתה דאיסור חע"א בב"ח כשמואל דאמר הכי לעיל וחדא לרבות שאר בהמה וחיה וטמאה בלא"ה אימעט דמסתבר ליה מוקמינן והשתא כולהו איצטריך דאי לא הוה כתיב אלא תרתי גדי ה"א דחדא לומר דוקא גדי וחדא לרבות חלב ומתה משא"כ למה שפי' הוא ז"ל דחדא. למעט טמאה קשה למה לי הא שאר בהמה וחיה צריך לרבויי ומהיכא תיתי לרבות בהמה טמאה דאיצטריך קרא למעוטי ואף אם נאמר דה"א דגדי תנינא מרבי הכל אף טמאה קשה דאיך מצינו לומר כן דא"כ תקשי לא לכתוב כלל גדי ולכתוב לא תבשל בהמה בחלב דהוה הכל בכלל אף טמאה ומדכתב פעמיים גדי ע"כ או דחד לרבות שאר בהמה וחיה וחד למעט טמאה או דחד למעט טמאה וממילא ידעינן דשאר בהמה טהורה אסור לבשל והני תרתי גדי צריך דאי לא הוה כתיב אלא חדא ה"א דווקא גדי ולא שאר בהמה וחיה דהאי תנא סובר גדי דוקא ולכך כתיב למעט טמאה הא שאר בהמה טהורה אסור לבשל ויותר הוה מוקמינן לרבות דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שאר בהמה ומ"מ ע"כ טמאה לא דאל"כ לא לכתוב כלל גדי סוף דבר שדברי רש"י בזה הדבור קשה להולמם וצריכין ישוב דעת ועיין בע"י:
ובתו' ד"ה בחלב פרה ורחל מניין כו' כגון פרה בחלב גדי עכ"ל הא ודאי אף במינו שאינו אמו צריך קרא לרבויי דהא אחותו גדולה וקטנה נמי צריך לרבויי כפי' הרר"י ע"ע לקמן ואף אם נדחוק לפרש כפי ראשון שם מ"מ הא מסיק ר"א להיא גופא בחלבה נמי צריך קרא ואף דמסיק משום דחד גופא הוא היינו דלא מצי למילף במה הצד אבל בלא"ה אית לן לומר אימא אמו דוקא וע"כ נראה לפרש כמ"ש ברש"י אלא דלשיטת התו' א"ש דבאמת באחותו גדולה וקטנה מצריך ריבויי ומתחלה אמר דחדא בחלב אמו מוקמינן במסתבר טפי כמ"ש רש"י ע"ב בד"ה תאמר יע"ש שכתב דמקרא קמא אימא דוקא פרה ורחל שנאסרה עמו בהרבעה כו' והכי קאמר בחלב פרה ורחל מניין ומייתי ליה בק"ו ופריך ליה ולכך מוקמינן קרא להכי וקרא שני בחלב אמו תו לא צריך לרבות במינו באין אמו דהיינו אחותו גדולה וקטנה דאחותו גדולה מצינן למילף בק"ו מאמו שנכנסה לדיר להתעשר ומה לאו שכן נאסר בשחיטה פרה תוכיח דמרבי גדי בחלב פרה דלמינו פרה בחלב פרה לא צריך לשיטתם דהאי תנא סובר נמי גדי הכל במשמע וע"כ כי רבי קרא באין מיגו ומכ"ש אחותו גדולה והדר דינא ואחותו קטנה מייתי במ"מ מאמו מה לאמו ר"ל פרה ורחל והדר דינא אלא קרא שני למאי אתא פרי עם האם וכדמסיק ר"א בשמעתין ע"ב ואין להקשות נוקי קרא ראשון למינו באין אמו ומנלן לאין מינו דהשתא יליף בק"ו מפלגא דדינא ממינו מאין אמו שלא נאסרת בהרבעה ואסור מכ"ש באין מינו ותו ליכא למיפרך מידי והא דמוקי לה לפרה משום דכן הוא דאי לא הוה כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן במסתבר טפי ומ"ש התו' דלא איצטריך ליה לרבות אלא באין מינו לאו למימרא דלמינו לא צריך קרא באין אמו אלא משום סיפא נקטו הכי במה דסיימו בדבריהם אבל פרה בחלב עצמה הא דרשינן לעיל כ"מ שנא' גדי אפי' פרה ורחל במשמע כו' ר"ל דלא תטעה בהא דאמר בחלב פרה מניין אף במינו מיבעי ליה פרה בחלב אמה דאסור דאימא כיון דגדי דוקא ה"ה אמו ונהי דמגדי שני מרבינן אף שאר בהמה וחיה מ"מ פשיטא דקרא בגדי מיירי ואמו משמע אמו של גדי כמ"ש בשיטת רש"י ויהיה מלת אין לי אלא בחלב אמו לאו דוקא אלא הכונה חלב עז כמ"ש רש"י לזה כתבו דלאו כן הוא דלא צריך ליה אלא לאינו מינו גדי בחלב פרה ובזה א"ש לישנא דאין לי אלא בחלב אמו ותרתי מיבעי ליה במינו באין אמו ומכ"ש באין מינו מנלן ומסיק דלאין מינו איכא ק"ו ודאי ולבסוף באידך ברייתא מסיק דלאחותה גדולה מייתי במה הצד וקרא שני לפרי עם האם זהו מה שנראה לי בפי' דבריהם ואין כעת הזמן להאריך גם בספר עצמות יוסף האריך בכאן ואין כעת תחת ידי הספר ההוא לכן אמרתי עת לקצר ואי"ה במקום אחר נאריך שם:
ובד"ה פרה ורחל כו' ועוף לר"י הגלילי עכ"ל יש לראות דמה לחיה שכן (שייך) אפי' במינה ובאמו אין אסור תאמר בפרה שכן במינה ובאמה אסור אף אני אביא באין מינו ובעוף אפשר לומר יוכיח דא"ל במינו אין איסור דלא אסור ביה מינו דאין לו חלב האם וריטב"א ז"ל כתב דהאי תנא אפשר דסובר כת"ק דמתני' דחיה ועוף מ"ה ובאמת שכן כתבו התוס' במתני' דלת"ק חיה ועוף מ"ה ועי' מהרש"א:
ובד"ה מה לאמו שנאסרה בשחיטה תימא לרבנן חיה תוכיח דאין או"ב נוהג בחיה עכ"ל גם בכאן כתב הריטב"א דאפשר דסובר כר"ע דאמר דאין נוהג ולא ידענא דהכי קא קשיא להו לרבנן דסבירא להו דאסור לבשל חיה ועוף כמ"ש התוספות במתני' א"כ תקשי למה להו קרא לרבות באין מינו אמאי לא נילף ממינו מאמו מחיה דליכא למיפרך שנאסרה בשחוטה דאין או"ב נוהג בחיה והא ודאי קושיא היא דלמה לי קרא ואפשר דהוא ז"ל כרש"י סבירא ליה שפירש דהאי תנא לא ס"ל לדשמואל אלא דמחד אמו נפקא זכר ושחוטה וטמאה וא"כ מצינו לומר לת"ק דחיה מ"ה דריש הני בחלב אמו כדשמואל והתו' לשיטתייהו בד"ה ת"ל שכתבו דתרי פעמים בחלב מיותר לכ"ע וא"כ הוקשה להם למה לי לת"ק למה לי ומ"ש דאו"ב אין בחי' עיין בפאו"ב:
כתב מהרש"א ז"ל דלרש"י הק"ו לאין מינו ובמינו פרה בחלב אמו יליף במ"מ מגדי במינו יע"ש דאין לומר דיליף בק"ו ומה גדי בחלב פרה דלא נאסרה בשחיטה כו' דהא לא ידע מזה דפריך למה לי קרא הא אתיא בק"ו ואי הוה ידע מפירכא זו ליכא ק"ו ומ"ש מהרש"א ומיהו אי לאו ק"ו במינו לא הוה יליף מ"מ מגדי דגדי דוקא ר"ל דמה מצינו לא מהני להוציא ממשמעות הכתו' דלהאי תנ' גדי דוקא וה"ה אמו דוק' כמ"ש רש"י ז"ל אבל בק"ו יש כח לרבות אף חלב פרה ורחל וכיון דאמו לאו דוקא ה"ה דמייתינן במינו פרה בחלב אמו במ"מ ומה שהוצרך לזה דקשיא ליה ק"ו ל"ל כיון דסוף סוף מוכרחין למ"מ ולזה תי' דאמו דווקא כיון דגדי דווקא:
ובד"ה תלמוד לומר כו' אע"ג דשמואל דריש לה כו' עכ"ל אבל רש"י לא פי' כן דהך תנא אין סובר כשמואל דחלב שחוטה וזכר וטמאה מפשטא ממעטינן לה: