אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קיב:

דף קיב.

גמרא ומי אמר שמואל הכי כו' עיין בפ"ו מהלכות מ"א בלח"מ שהקשה לפי מ"ש המ"מ דר"א אליבא דשמואל אמר דעד שיכלה מראה אדמומית הוא בעינן זה דמשדי תרי גללי דמלחא א"כ מה מקשה ומי אמר שמואל הכי יע"ש ויש לישב קצת דמקשה למר זוטרא משמיה דרב פפא דאמר דשמואל משתעלה תמרתו פריך שפיר אדשמואל מככר שחתך עליה בשר וגם ר"א לא מקשה למר זוטרא אלא דלמא, תתאה מטא עלאה לא מטא משמע אי לאו הך ספיקא שרי והא לשמואל אף בנצלה כ"צ אסור הכבד דיש בו דם לשיטת הר"מ ז"ל אלא דלישנא דמי אמר שמואל הכי לא אתי שפיר:

ודע דלעיל קי"א ב' אמר דמא דבישרא שכן דכבדא קפי והא לתקנת רב אשי תרי גללי דמלחא קאמר הכי דם הכבד קפי ואינו יורד לשולי הכלי ע"י תרי גללי דמלחא אבל, למר זוטרא דאמר משתעלה תמרתו זה סימן שאין בו דם א"כ בודאי גם בשרא עילוי כבדא שרי ליתן בי דוגי לאחר שאין בו דם דאין לומר דכבדא שיש בו ריבוי דם לא מהני שתעלה תמרתו דא"כ מה פריך לעיל מ"ש מדמא דבשרא והא בשרא משתעלה תמרתו אין בו דם ותרי גללי דמלחא אינו אלא מפני הספק דלמא תתאה מטא כו' וכבדא אינו כן אבל אם נאמר דרב אשי אף בלא תעלה תמרתו מהני תרי גללי דמלחא אתי שפיר לעיל:

הן אמת שהב"י בסימן ע"ג וע"ו השמיט הא דינא דבשרא עילוי כבדא דאסור ליתן בי דוגי ואין לומר דמש"ה השמיט דלדידן בלא"ה אסור לצלות בשרא עילוי כבדא דפעמים שהשפוד מתהפך כמ"ש רש"י מ"מ הוה ליה לכתוב דדיעבד אסור אם נתן בי דוגי בשרא עילוי כבדא דכפי הנראה אף דיעבד אסור ולא קשה מידי דהא בש"ע סימן ע"ן כתב דאין מניחין כלי עד שיצלה כל צורכו שיהא ראוי לאכילה ולא הזכיר כלל תקנתא דתרין גללי דמלחא והוא מטעם שכתב הפר"ח דבש"ע מיירי שנצלה חצי צלייתו דאז זב כל דמא יע"ש והיינו דאנן לא בקיאין בתרי גללי דמלחא כמ"ש רש"י בשם בה"ג וא"כ לית תקנה משתעלה תמרתו אלא בחצי צלייתו דאז יוצא כל הדם לדידן דקיי"ל כרבא דקרי ליה חמר בשר וכיון שכן אף בשרא וכבדא כה"ג שרי דמאחר שנצלה כחצי צלייתו אז זב כל דמא ושרי אבל על הר"מ ז"ל יש לתמוה דהא דהשמיט כבדא ובשרא דאין מניחין בי דוגי תחתיו והטור בסי' ע"ו הזכירו. וכתב דכבדא אסור להניח כלי תחתיו לקבל שמנונית ואין מזה ראיה לאסור דיעבד דמיירי בלא בשרא אלא כבדא לחוד איירי ומ"מ יש לתמוה על הר"מ דהוא למי הוה ליה לכתוב כן וגם על הש"ע יש להקשות אמאי השמיט ואי דבלא"ה אסור לכתחלה בשרא עילוי כבדא מ"מ אמאי לא כתב בכבדא לחוד אסור כה"ג וכמ"ש ועוד דנראה דאף דיעבד אסור בכבדא השומן שבבי דוגי וכדמסיק בגמרא דמא דכבדא קפי כו' וכבר כתבנו שיש ליישב מה שהשמיט המחבר והוא פשוט אבל להר"מ צ"ע דהוא פסק בפ"ו מהלכות אלו הט"ו תקנתא דתרין גללי דמלחא כו' כר"א ואיך לא כתב דכל זה בבשרא אבל בכבדא א לעשות ן כדמסיק לעיל דכבדא קפי ובסימן ע"ג וע"ו ביורה דעה אבאר מזה באורך ליישב מה שהשמיט הר"מ דין זה כו':

וברש"י ד"ה שאני התם אגב דוחקא כו' כבר כתבנו לעיל דלשמואל אה"נ דאסור לבשל בשר אחר צליה דלעולם נשאר דם, ויוצא בבישול אם לא ע"י מליחה ודוחק לומר שע"י בישול בקדירה אין יוצא וכתבנו שיש להקשות למאן דסובר דם שלא פירש אסור והוא דעת הר"מ מהא דשמואל שאמר ככר שחתך עליה בשר אסור כו':

ובד"ה אסורין הדגים לבדן עכ"ל מפירש"י אין הכרע אי ס"ל כרבינו אפרים דבשאר איסורין אין חנ"נ ומש"ה העופות מותרים או דס"ל בשאר איסורין חנ"נ ואין הנאסר יותר מן האוסר ובמקום שאין האוסר יכול לילך שרי כמ"ש התו' לעיל ע"א בד"ה תרי גללי דמלחא יע"ש ומש"ה איידי דטרידי לא בלע דם ועיין סי' ע"ו (בת"ח) במ"ח:

אמר ר"נ דגים ועופות כו' עיין בר"מ פ"ו מהלכות מ"א כתב דגים אסורין דרפו קרמייהו ובלעי. הנה פסק עופות מותרים עוד למדנו מדבריו דתפלין נמי ואסורים כפסק המחבר סימן ע'. אמנם אין ראיה דמ"ש דגים אסורין ולא כתב לבדן כלשון רש"י יש לומר דה"ק דגים אסורים סתמא והא אפשר בקפילא ארמאה וכל מקום מזכיר תלמודא נותן טעם או קפילא אלא נאמר דגוי מסל"ת נאמן כמ"ש הר"מ פט"ו מהלכות אלו שלא הזכיר אומן ונאמר דלא כמ"ש הב"י צ"ח דה"ה לאו מסל"ת מהימן דאמאי אלא מסל"ת בעינן ומש"ה כל איסורין גוי מסל"ת מהימן דהוה דרבנן טעם כעיקר לשיטת הר"מ ז"ל ובדרבנן מהימן עיין ש"ך סימן צ"ח משא"כ דם דהוה איסור תורה אף למ"ד טעם כעיקר דרבנן מ"מ הא חמשה לאוי חד לדם אברים שפי' דלא הוה זיעא אלא ממש ול"ד לטעם כעיקר ואיהו לשיטתיה דדם שבישלו דאורייתא עיין מ"מ שם וב"י סימן פ"ז יע"ש ולא מהימן גוי מסל"ת על הדגים דהוה ד"ת משום דם משא"כ העופות אין איסורן אלא משום ציר דגים שנבלע עמהם עם מעט דם דבדם לחוד יש ששים מסתמא אלא מטעם חנ"נ כמו שיראה הרואה ברא"ש אמ"ש רשב"ם דעופות אסורין עיין פרישה וב"ח ונאמר דהר"מ סובר חנ"נ בשאר איסורין דלא כמ"ש המ"מ שלא מצא להר"מ שאמר כאן וא"כ על כל פנים טעימת קפילא מהני דהוה דרבנן חנ"נ בשאר איסורין כמבואר ומהימן גוי מסל"ת ולכן לא כתב הר"מ הדגים לבדן אסורים כפירש"י וכאמור בזה:

עוד אבאר לך שאין ללמוד מדברים דתפלין אסורים דהוא לשיטתיה דלאחר המליחה צריך חליטה דאין המלח מוציא כל הדם ולית ליה דין דס' התרומות חתיכה תפילה שהונחה אצל מליחה דיש לה היתר דשמא לא יצא כל הדם ופי' אסור ומש"ה הגירסא לדידיה שפיר דגים רפו ובלעי ותו לא דככ"פ לדידיה לית כלל ובשר על גבי בשר דמשריק או טרוד משא"כ דגים וכאמור והמ"מ שכתב דין של הרשב"א דחתי' תפילה אמת וצ"ע דמשמע דה"מ והר"מ אין מוכרחין וא"כ מש"ה פשיטא דגים תפילין אסורין משא"כ לדידן ע"כ ליתא לגירסא זו דאיך קאמר דגים רפו בלעי ומה בכך אכתי ככ"פ כמו חתיכה תפילה וע"כ קדמי ופלטי הגירסא וא"כ תו אית לומר דתפילין מותרין כו':

המ"י כלל כ"ד אות כ"ב וכ"ג כתב דגים על העופות א"צ אפי' קליפה דל"ד לחתיכה חציה בציר דצריך למעלה קליפה דאי אפשר לצמצם כמו מקום חתך בהמקש' משא"כ ב' חתיכו' דלא כש"ך ויש הוכח' לש"ך דאפי' כה"ג בעי קליפ' ממ"ש בסי' מ"ט חתיכה שנמלחה מצ"א לאחר מעל"ע אין תקנה לש"ך דבה"מ דמה שראוי לצלי לא הוה אפשר דלא כט"ז דמה בכך שראוי לצלי בסעודה גדולה דרוצה לבשל וכמ"ש הבה"ג והאורח מישור. וקשיא לן בפרי מגדים אמאי אסור ולית תקנתא ימלחנו ויניחנו על צד הנמלח דדם אין מפעפע למעלה וליכא חששא שיבלע צד השני וכ"ת דלכתחלה אסור שמא יהפך הא זה דיעבד הוא דא"א בע"א וצריך לתרוצי דבעי כ"ק ואין יודע היכן הוא דלקלוף וכולה אסורה וכ"ת חתיכה עבה דיש ס' נגד הקליפה הא בורכא דבדבר דבעי קליפה לא צריך ששים כמבואר בסימן ק"ה ואי אמרינן כמ"י דהקליפה משום א"א לצמצם אכתי תקשה דכאן אין צריך קליפה דכל הדם יוצא ואין בו כלל איסור כשאר דם אין מפעפע כלל למעלה אלא ע"כ כש"ך דה"ק מפעפע למעלה וא"כ א"א להתיר משום דאיסור הקליפה יש בה. וע' או"ה כלל ה' והקשינו בפריי פרי מגדים אמאי אסור הדגים תפילי וכתבנו שם בקיצור דשמא סובר כגירסת הר"מ דזה א"א דא"כ אמאי סגי רפו קרמייהו הא ככ"פ ועיקר חסר מן הספר דרפי ולא פלטי דהא או"ה אין סובר כר"מ דבעי חליטה דתדע דהא חתיכה תפילה סובר כש"ך דמהני מליח' וכיון שכן שפיר קשי' וכדאמרן. ר"ח אדר עש"ק פה ברלין תקל"א:

גמרא דגים ועופות שמלחן זע"ז אסורים יש בכאן מקום להאריך אלא שלא היה הזמן גורם אמרתי לקצר בכאן ובי"ד אבאר באורך הנה מה שאמר דגים ועופות שמלחן זע"ז משמע ששניהם מלוחין ולא אמר עופות שמלחו אצל דגים אסורים אף שהדגים אינן מלוחין אסורין דהעופות מבליעין דם בדגים והוה כטמא מליח וטהור תפל דאסור הטהור שהטמא מבליע בו י"ל לרבותא נקיט לא מבעיא בכה"ג דגים אסורין דבלעי אלא אפי' נמלחו שניהם דה"א דטרידי למפלט לא בלעי אפ"ה קמ"ל דגים רפו קרמייהו ופלטי ובלעי אח"כ דאין טרודין למפלט. או יאמר בכה"ג דלא נמלחו הדגים מתחלה היו מותרין אח"כ במליחה דאגב דיפלוט דם וציר דידהו פלטי נמי דם שבלעו מהעופות משא"כ עתה שנמלחו שניהם ופלטו כל דמן וצירן לא שייך ככ"פ אלא היכא דאית ביה דם מעצמו ולמאן דמפרש אסורין שניהם הדגים ועופות א"ש בלא"ה דנקיט שניהם מלוחין דאי דעופות לחודיה לא היו נאסרין העופות דהוה כטהור מליח וטמא תפל דמותר כדאמרינן לקמן ה"נ נהי שהעופות מבליעין בדגים מ"מ אין בו כח להבליע מן הדגים לעופות ומש"ה ונקיט שניהם מלוחים ועיין בסי' ע' ושם אבאר:

ובתוספות ד"ה דגים ועופות כו' בענין זה לא היו הדגים אסורין כו' האיסור הולך ומתפשט כו' דם משרק שריק עכ"ל הנה מ"ש דבענין זה לא היו נאסרין הוא פשוט דטהור מליח וטמא תפל שרי דאין כח במלח אלא להתחמם ולהבליע למה שאצלם ולא להפליט ממה שאצלו אמנם מה שכתב דאין לאסור העופות אפי' לאותו פירוש דאמרינן חתיכה נעשה נבילה כו' משמע דלא מיבעיא לר"מ ודאי ניחא דסבירא ליה דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ואמאי הא לפי ה"א יכול לבלוע דם שבדגים עם הציר בעופות וא"כ אף לר"א יאסרו הדגים לעופות מדם עצמו אם לא שנאמר כמ"ש הפר"ח בסימן ע' וכפי מה שהבין ב"י דלר"א אף שבלעו עופות מעט דם עם הציר של דגים מ"מ ציר הרבה ודם מועט בטל הדם בששים בציר העופות דאין ציר נ"נ של דגים. ולכך כתבו התו' דאפי' לאותו פי' דחנ"נ וא"כ אף הציר נ"נ אפ"ה אין בולע דדם משרק כו' ואבאר יותר ובקיצור הנה מליחת הרבה בשר זע"ז או חתיכה אחת ולא אמרינן ציר הנוטף מחתיכה אחת עם דם נ"נ ונבלע בחתיכה, השנית או מצד זה לצד זה דנהי דם אין בולע מ"מ ציר בולע כההיא דמרי בר רחל ולר"א ניחא דאין נ"נ ולמ"ד נ"נ מ"מ אין הנאסר אלא מקום שהאוסר יכול לילך ולמ"ד אף שאין האוסר יכול לילך אפ"ה אסור צריך לומר טעמא דלא אמרינן במליחה חנ"נ משום לתא דבב"ח ודרך בישול וע' בשמעתין בר"ן אמנם כל זה בבשר מליח דיש הרבה דם הזב עם ציר הוא דאמרינן חתיכה שניה אינה בולעת מדם העליון משא"כ דגים שפולטין ציר מרובה ומעט דם שבלעו מעופות יכול הדם להתערב יפה עם הציר ולבלוע הדם עם הציר בעופות ויאסרו העופות ולר"א ניחא דנגד מעט דם יש ששים משא"כ אם אמרינן דנ"נ ליכא ששים נגד ציר ודם ולזה כתבו דאין סברא לאסור העופות דלמה נחלק ולומר דכה"ג יכול האיסור לילך בעצמו במעט דם אלא שהוא דם מועט מעורב בציר הרבה אפ"ה אין יכול להבליע הדם דמשרק שריק וכיון שכן אין הציר ההוא אוסר דלא נשאר שום דם דאין הנאסר יותר כו' כמ"ש התו' כאן. והנה מה שסיים התו' דם משרק שריק הוא א' מהטעמים דבמליחה מותר למלוח ב' חתיכות זע"ז. ולא ידענא אמאי לא נקיט אינך טעמים דכתבו לקמן בד"ה דגים רפו קרמייהו והיה נראה לומר דמש"ה לא כתבו טעם דככ"פ דנהי דפלטו אח"כ העופות הדם מ"מ נשאר בו ציר של דגים שלא פלטו ע"י מליחה ואף דלא נשאר שום דם בתוכו מ"מ כיון דמתחלה היה דם שם נאסר אח"כ ג"כ ועיין במהר"מ שי"ף ז"ל מ"ש בשמעתין חדא אמאי דבב"ח כה"ג מותר היכא שלא נשאר בו שוה חלב כמבואר בי"ד סי' ק"ה גבי הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בלא רוטב יע"ש בט"ז וש"ך ועוד אמאי לא כתבו טעם דאגב דטרידי העופות למפלט לא בלעי דם כלל מאחר שסוברים דאין חילוק בין מעט דם עם ציר הרבה כו' ואפשר דזה הוה בכלל משרק דמהאי טעמא הוא דאמרינן אגב דטריד למפלט לא בלעי דמשריק שריק הא ציר בולע שפיר ומ"ה נקטו בדבריהם משרק כו':

אבל הב"ח ז"ל כתב בסי' ע' לפי מ"ש הרא"ש ז"ל דמעט דם נבלע עם, ציר הרבה א"כ לרבינו אפרים נמי ראוי לאסור העופות יע"ש קשה א"כ מה כתבו התוס' אפילו לאותו פירוש כו' הא לר"א נמי קשה לפום סברא דהשתא דמעט דם נבלע בעופות עם ציר הרבה כדכתיבנא לעיל בסמוך:

א"י דודאי ממליחה לא קשיא דציר זב עם דם ונעשה נבילה ונבלע מעט דם עם ציר בחתיכה השנית י"ל דלח בלח לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין לבד בב"ח אמרינן חלב נבילה הוא ועיין בב"י ובש"ע סימן צ"ב יע"ש וא"כ מעולם לא נ"נ הציר משא"כ דגים ועופות שמלחן זע"ז דבלעי דגים מדם נבילה של העופות ונעשה נבילה כיון שהם דבר עב וגוש וכיון דכן אף ציר הזב אח"כ וודאי נבילה הוא כיון שהדגים נ"נ מתחלה וא"כ היה בזה מקום לאסור אח"כ העופות ולזה כתבו התו' דאף מעט דם אין נבלע בעופות דשרק ואין הנאסר יכול לילך אלא עם האוסר ולא בנפרד ממנו לגמרי דומה לסימן ק"ה בב"ח והמעיין ברא"ש יראה שיש לכוין דבריו כמ"ש ובסימן ע' אאריך בעז"ה:

גמרא ודגים דרפי קרמייהו קדמו ופלטי ועופות קמיטי בתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי עכ"ל מגירסא זו משמע בהדיא משום בתר דנייחי דגים מצירן בלעי או עכ"פ בתר דנייחי מדמן בלעי הא קודם דנייחי כו' לא בלעי מעופות דטרידין או ככ"פ ורש"י כתב ממהרין לפלוט ציר שלהן כו' משמע כ"ז שפולטין ציר אין בולעין מעופות ויראה סתירה בדבריו שכת' אח"כ אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה זה שוהה דמשמע דווקא שמלחן בב"א והא אף דלאו בב"א שרי דפולט ציר ואפשר דסוב' דפליטת צירן ודמן שווין הם ובזמן ושיעור אחד הוא ולכ"כ כ':

ודע דהב"ח בסי' ע' כתב דרשב"ם שאוסר אף העופות לא ס"ל כרש"י ז"ל דגים פולטין כל צירן אלא אף שפולטין ציר בולעין דם עכ"ל לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאמאי לא נימא דרשב"ם סובר כרש"י דאטו אחר שפלטו צירן שוב אין פולטין כלל דאטו חתיכת נבילה ששהתה במלחה יום שלם דזה זמן פליטת צירה אם נמלח אח"כ מחדש בשר כשר עמה מי לא נאסר ולא אמרו דלאחר יום שלם אין פולט ציר אלא שאין פולט בשפע לומר אגב דטרידי למפלט כו' או ככ"פ אבל מ"מ פולט מעט מעט תמיד וזה דבר הנראה לעין הוא וכיון שכן יש לכאורה לתמוה עליו מי הזקיקו לומר דרשב"ם פליג ארש"י ואפשר מפני סוף דברי הרא"ש כת' כן דמשום מעט דם עם ציר מרובה יכול לבלוע בעופות וזה סברת רשב"ם שאוסר באמת ואילו סובר כרש"י וודאי דמעט ציר עם מעט דם אין יכול לבלוע בעופות כו':

גמרא בתר דנייחי דגים פלטי העופות יש לפרש דפולטין עוד ולא כלה זמן פליטת דמן או משום דקמיטו אין פולטין עד לאחר שפלטו דגים ומש"ה הדגים אסורין הא פלטי עופות קודם שכלה פליטת הדגים לא היו הדגים נאסרין ככ"פ אבל השתא דכבר נסתמו נקבי הפליטה ועיין בתו' ד"ה דגים רפי קרמייהו יע"ש בהא ובתוס' ד"ה ודגים רפי קרמייהו כו' ולפירושו תימא איך מולחין כו' ופשיטא דאלא לא שנא כו' עכ"ל הקשו לפירש"י ז"ל לקמן אלא ל"ש ושרי דכשנח זה נח זה משמע דווקא בשנמלחו שניהם יחד דשוה זמן פליטה הא לא"ה לא וא"כ איך מולחין כמה חתיכו' והלא חתיכה ראשונה כלה זמן פליט' מקודם ובולעת אח"כ משניה כיון דלית ליה משרק שריק ולא אגב דטרוד ציר מדכת' כשנח זה נח זה וע' דלדידיה ל"ש ושרי משמע דוק' שניהם יחד ופשיט' דלישנ' משמ' בב"ע (בכ"ג) שרי. ואכתו' בכאן בקיצור ובי"ד סי' ס"ט וע' אאריך בעזה"י. הנה במליחה מה שאנו מולחין הרבה חתיכות זע"ז ולא חיישינן שיבלע זה מזה יש כמה טעמי' האחד דם משרק שריק ואינו נבלע כלל ולכך מולחין בכלי מנוקב וא"צ להמתין בתחתונה עד זמן פליטת העליונה אלא מיד שכלה זמן פליטת התחתונה שהוא שיעור המוזכר בסימן ס"ט שרי להדיח הדחה אחרונה ויש עוד טעם דאגב דטרוד לפלוט ציר ג"כ לא בלע דם ושוהה לפלוט ציר י"ב שעות או יום שלם ולזה ג"כ אי צריך לשהות שיעורו זמן פליטת עליונה אבל יש חומרא אם נמלחה עלי' חתיכה לאחר יום שלם אסורה תחתונה ולטעם ראשון שרי:

עוד יש טעם ככ"פ כמו בצלי דאמרינן ככ"פ ה"ה במליחה דאמרינן הכי וא"כ יש להתיר אף לאחר זמן מרובה ואפילו הודח ונסתם נקבי הפליטה מטעם ככ"פ אלא דצריך להמתין שיעור פליטת העליונה וזה מבואר אלא דקשיא מדגים ועופות שהדגים אסורים ואמאי ימלחנו שנית וככ"פ ובאותו מלח גופא ישהנו עד זמן פליטת העופות ועיין בחדושי רשב"א ז"ל ובת"ה הארוך והקצר שכתב די"ל שאני דגים דרפי קרמייהו ובולעין טובא ומסתבך הדם בהן והוה כציר ושומן נבילה דאינו יוצא ע"י מליחה וכן כתב הר"ן ז"ל בחדושיו לחולין נדפס מקרוב המכונים בשם חמש שיטות וזה לשונו שאני דגים דרפי קרמייהו ודמא מסרך סריך בהו כחלב בבשר כו' ולפ"ז קשיא מקערה שמלח בה בשר דודאי קשה הוא ואף כ"ח מבשר שהוא רך ואמאי אסור לאכול רותח וצריך לומר דמיירי דאין מנוקב ולא שייך שריק דהדם קווי וקיימא בתוכה ונאסרת הקערה ותוכה ה"א לההיא פינכא ועיין לעיל בחדושינו וזאת הקושיא והרא"ש הוא לטעמא דמשרק שריק והיא הדין לטעמא דכבולעו כך פולטו מצינו לומר באין מנוקב ובלעה הרבה ואין יוצא ע"י מליחה או מטעם כבוש בציר כשיעור שיתנו על גבי אש וירתיח אבל יש תירוץ אחר אם נאמר כבולעו כך פולטו דאין מליחה לכלים להפליט וכן כתב הר"ן ז"ל בחמש שיטות יע"ש היט' ואם נאמר יש מליחה לכלים להפליט נאמר כמ"ש מקודם עוד יש טעם אחר דשאני בשר עס בשר דאגב דיפלוט דם דידיה וציר דידיה יפלוט גם ק ציר דאחריני הא אין בו ציר דידיה אסור וכן פסקינן בשלחן ערוך דלא סבירא לן טעמא דמשרק אלא בכלי שהוא קשה ולא באוכלין כמו שאבאר בסי' ס"ט וע' בס"ד ודגים פולטין ר"ל צירן ודמן קודם גמר פליטת העופות וצריך להמתין כשיעור פליטת העליונה ובתנאי גם כן שיהא תוך י"ב שעות למליחת התחתונה שאז יש ציר ועוד יש טעם אפי' פחות משהו מן חלק י"ב שעות שרי כיון שהתחיל לבלוע דם קודם גמר פליטת צירו אז עדיין פתוחין נקבי הפליטה אז אף לאחר שפולט צירו פולט דם אבל לא באופן אחר ולפי' א' דווקא י"א שעות ודגים פולטין צירן קודם שיתחיל העופות לפלוט דמן ולפ"ז נמשך קולא באם העופות שהו חצי שעה במלח דוודאי התחילו לפלוט קצת שרי אם מלחו דגים אח"כ ע"מ מה"ט ובי"ד סי' ע' אכתוב מה שיש להקשות על הג"ה שם:

עוד אבאר לך לטעם ככ"פ אמאי הא מיד נ"נ למאן דאית ליה דחנ"נ בשאר איסורין י"ל דנפרד ממנו אח"כ לא אמרינן כן אלא בנשאר קצת מאיסורו מה שאין כן שפולט אחר כן הדר להיתרו הראשון ודומה לחתיכות בשר שבלע חלב ונגעה באחרות בלא רוטב שאין אוסרת ועיין ק"ה ובש"ך והוא מש"ח וכתבנו לעיל כמה פעמים וה"נ כן אבל אם נאמר דאף דנפרד לגמרי אסור ולא אמרינן אין הנאסר יכול לילך אלא עם האוסר לכתחלה לאסור אבל אם נאסר תו אפשר לסוחטו אסור דלא כמ"ש התו' לעיל ד"ה תרי גללי דמלחא והתם שאני דר"א לאחר שתעלה תמרתו או נצלה כ"צ מיירי אלא מפני מראית העין אסור המכונס בכלי ולזה מהני תרי גללי ועיין בר"ן בשמעתין גבי בישרא עלוי כבדא ואי איכא בי דוגי כו' יש לתרץ בענין אחר דלא אמרינן חתיכה, נעשה נבילה בדבר שאפשר להפריד האיסור ממנו ומה"ט בכל מקום לא נעשה נבילה כמו שכתב המרדכי ונראה דהך טעם האחרון עם הראשון א' הוא ויהי' איך שיהיה אין נפקא מינה לדינא בין הנך שני טעמים אבל ראיתי שיש נפקא מינה כההיא דחתיכה הבלועה מאיסור וכההיא דבב"ח לטעם הא' שרי ולטעם הב' אסור ובי"ד סימן ק"ה אבאר בזה באורך בעזה"י:

כתב הר"ן ז"ל בחדושיו דיש לומר מפני כך נאסר חתיכה שפלטה כל דמה וצירה עם חתיכה שלא נמלח דשמא אין המלח מפליט כל דם שבחתיכה ולא מיבעיא לשיטת הר"מ ז"ל פ"ו בהל' מ"א דצריך אחר מליחה לחלוט ברותחין הדם הנשאר ומה שלא מועיל חליטה בתחלה דשמא לא ירגיש החתיכה חום האש תפלוט החתיכה אתא שפיר דמהבא ממקום אחר אסור משא"כ דם האברים שלא פי' שרי אף למאן דלית ליה חליטה מכל מקום מה שלא יצא ע"י מליחה שוב לא יצא עולמית משא"כ דם הבא ממקום אחר ובמליחה דם אברים שלא פי' כתבתי כל זה להבין טעמי עניני מליחה כי עמוק הוא ובחדושינו לי"ד אבאר איזה טעם עיקר לדינא כי נ"מ טובא כמ"ש לעיל גם אבאר דברי התו' דכאן וע' מהרש"א בשמעתין:

ודע דמ"ש בש"ע סימן ע' בהג"ה דגים אם היו תפלין שרי למלוח אחרי כך אגב דיפלו' כו' והב"י חולק על זה כמבואר בספרו סימן ע' יעוין שם י"ל דהב"י לשיטתיה שכתב דבשר שפל' כל דמו וצירו עם בשר שלא פל' עדיין דשרי ככ"פ ואף דלית ביה דם וציר דידי' ואף היכא דלא שייך משרק שריק שיש גומות בבשר ואפילו הכי שרי ועל כרחך דגים דאסורי דרפי קרמייהו ומסתבך הדם בהו ואין כח במלח להפליט הדם מהן ומשום הכי פסק דאם לא נמלח. הדג דאסור אחרי כך משא"כ הרמ"א דפוסק דחתי' שפלטה כל דמה וצירה שנמלחה עם אחרת שלא פלטה עדיין אסור אף בדיעבד דלא אמרינן ככ"פ אלא היכא שיש ציר דידי' או דם אם כן שפיר פסק היכא דלא נמלח הדגים שימלחנו ושרי דאגב דיפלוט וכו' דלית ליה לחלק בין דגים לבשר אלא לענין מה שאמרו דגים רפי קרמייהו וממהרין לפלוט קודם ולא לענין אחר כו':

וראיתי לספר בית ישראל בסי' ע' על דברי הט"ז סעיף קטן ח' דזהו הנפקא מינה בין פי' יש מפרשים לפי' הר"י דאורליינש יעוין שם. עוד כתב דמ"מ מדברי הגמרא משמע דאי לאו דנייחי דגים הוה מין אגב דיפלוט כו' עכ"ל הנה מה שכתבתי דזהו הנפקא מינה בין פי' יש מפרשים לר"י לומר כו'. כתבתי לעיל דיש נ"מ אחרינא לפי יש מפרשים אם מלחו בשר ששהה במלחו י"א שעות ומחצה עם בשר שנמלח עתה אסור מה שאין כן לפי' הר"י דאורליינוש וזה פשוט ומה שכתב דבגמרא משמע דאי לאו דנייחי דגים כו' לא ידענא למאן קאמר לה אי לרש"י דאגב דטרוד למיפלט לא בלעי משום הכי אמר לבתר דנייחי דגים בלעי מעופות הא לאו הכי לא היו בלעי כלל ואי לי"מ אימור דאמרינן דבלע אלא שפול' כל זמן פליטת צירו הוא לאחר פליטת דמו הא קודם פליטת דמו אין בולע כלל ואי לפירוש רבינו תם קאמר לה דאיהו מתיר אף בפל' כל דמו וצירו משום דמשרק שריק ובדגים דרפי קרמייהו לא אמרינן משריק שריק גם כן סובר כפירש"י כל זמן שטרוד לפלו' אין בולע ומשום הכי הוצרך לומר בתר דניחי ועיין ברשב"א ור"ן שמ"ש גירסות אחרות ובי"ד אבאר אי"ה זה יעוין שם:

גמרא ר' מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבילה אתא לקמי' דרבא אמר הטמאים לאסור צירן ורוטבן ופירש"י דמיבעיא ליה אי דוקא אגב דטרוד למפלט דם לא בלע דם הא ציר בולע א"ד ל"ש כן נראה מפירש"י ולא ידענא דאם כן רבא דמהדר ליה הטמאים לאסור צירן ורוטבן עיקר חסר מן הספר דר' מרי נמי הוה ידע אלא דלא הוה ידע אי בולע אי לאו ואמאי לא פירש דמיבעיא ליה אי ציר נבילה אסור או לאו ואהדר ליה מהטמאים אלא דז"א דוודאי ציר טמאים מדרבנן אסור נהי דלא ידע מדרשא דהטמאים דהא מתני' היא דג טמא צירו אסור והוא משנה בתרומות פ"ו ולעיל צ"ט הביאה ומשנה לא שייך לומר דלא ידע מהן שהיה שגורה בפיהן ועיין בשמעתין כבדא מה אתון בד"ה למיסר ואם כן מה מיבעיא ליה אלא דמיבעיא אי ציר בולע ולא אמרינן ביה אגב דטרוד למפלט ומשני ליה דיש חילוק בין ציר לדם והביא נמי דרשא דהטמאים ומ"מ קשה למה ליה להזכיר כלל דרשא זו ולא השיב לו על שאלתו כלום אבל ראיתי לר"ן ז"ל שפי' אי ציר אסור או זיעה בעלמא מיבעיא ליה וקשה הא מתני' היא דג טמא צירו אסור וליהוי מדרבנן עכ"פ אסור וריטב"א ורשב"א פירשו דמיבעיא ליה אי מלח פול' ציר או לאו והשיב מדחזינן הטמאים לאסור צירן ורוטבן על ידי מליחה דרוטב הוא על ידי בישול וציר על ידי מליחה ש"מ שפולט ציר על ידי מליחה יעוין שם והא דלא דייק מדג טמא צירו אסור דהוה מפרשינן לה ע"י בישול משא"כ הכא דקתני רוטב וציר ועיין מ"ש לקמן גבי ולימא מדשמואל:

ובתוספות ד"ה ורוטבן כ' דטעם כעיקר כו' המחה השרץ כו' עכ"ל לכאורה יאמר דהכי פירושו אה"נ דטעם כעיקר מ"ה אלא דלא הוה ידעינן דלקי עליה כיון דכתב לשון אכילה קא משמע לן דלקי אבל הריטב"א כתב דהא דצריך הטמאים דלא הוה ידעינן טעם כעיקר היכא שהוא נבלע בדבר אחר והיכא שהוא בעין כ"ע לא נחלקו שהוא מ"ה אלא היכא שנבלע כמו משרת וגיעולי עכו"ם וחטאת יעוין שם היטב וזה תירוץ לרבא דלית ליה טעם כעיקר מ"ה לפירש"י איך יתישב ההוא ברייתא ע"כ כתב דזה כ"ע מודים אבל הקושיא למאן דאמר טעם כעיקר מ"ה למה לי הטמאין וי"ל דטעם כעיקר אין לוקה עליו ואיצטריך כשהוא בעין דלוקה עליו ומה שיש לעיין אי דוקא כשהוא בעיני' אסור ולא נחלקו אלא ע"י תערובת ואף דלית ביה רובא א"ד דוקא היכא דבטל ברובא צריך קרא דלא ליבטל טעמא הלא המה כתובים באורך בחדושינו לי"ד סי' צ"ח ועיין רשב"א בשמעתין דזרוע בשילה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה