אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קי:

דף קי.

בד"ה טלית שאולה מכאן מדקדק ר"ת דסתם שאלה עכ"ל ר"ת רוצה להביא ראיה דסתם שאלה אינו יכול לתובעה בפחות מל' יום להחזירה דמסתמא על ל' יום שאלה וראיה דל' יום פטור דיודעין העולם או סבורין דשאול הוא דכל שואל לשלשים יום שואל ואין ראיה דהא מזוזה נמי הדין כן ושכירות סתמא ליומא נמי אלא הטעם דאין דרך לשאול ונראין כשלו ועי' במנחות מ"ד ומכות פ"ק:

בא"ד ואומר ר"ת דאין לחוש דאמרינן בהתכלת עכ"ל עי' במהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל והנה נראה כוונת דבריהם דהתוספות רוצים להוכיח הא דאמר תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה תרתי קאמר חדא דתכלת אין בהן משום כלאים בלילה או לאשתו וכדומה וקאמר בטלית פטורה דהיינו הטיל למוטלת ופסק ראשונות דכשר באחרות ואין בו נמי ממילא משום כלאים אם אחרונות הם כלאים ופסק הראשונות וקאמר התם דמאי קמ"ל בהטיל למוטלת כשירה הא אמר ר"ז התם ומשני חדא מכלל חברתה היינו הטיל למוטלת מכלל הך בטלית תכלת שאין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה איתמר כמ"ש התו' שם ד"ה חדא ושם הוכיחו התו' ד"ה תכלת דמדאמר ואפי' בוי"ו משמע תרתי קאמר וכאן הוכיחו בלא"ה דאי חדא קאמר לא היה להזכיר כלל כלאים אלא הטיל למוטלת כשירה בפסק ראשונות כו' וממילא דבציצית לית כלאים כבר שמענו מכמה דוכתין אלא דתרתי קאמר וכי פריך התם והא אמר חדא זימנא אסיפא פריך דל"ל אפי' בטלית פטורה ומשני חדא מכלל חברתה ר"ל דר"ז לא אמר הטיל אלא הך דתכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה אלא דקשיא מה מקשה התם מאי פטורה ליומא בלילה דפטורה אפילו כסות יום לשיטתם כאן והתם ובשלמא לפי מה שפירשו התם דמוי"ו דייקי א"ש משא"כ לי"ל דטלית פטורה משמע לגמרי בכל עת ומשני למוטלת כו' כמ"ש הת"ח:

ודע שמ"ש התוס' ואח"כ הסיר הראשונות אפשר לומר הא הסיר שנים פסול ראשונים ואפשר לרבותא כתבו כן הסיר הראשונים כשר בשנים דלא הוה תולמ"ה ובשניהם קיימים משמע דפסול לגמרי ועי' בב"י בא"ח סי' י' שכתב דמדברי רש"י שם בד"ה הטיל למוטלת דכ"ש דאי פסקינהו לבתראי דכשר בקמאי ובשניהם קיימים אפשר דכשר והנה מלשון רש"י ד"ה חדא זימנא הטיל למוטלת כשירה בפני בתראי וכ"ש בקמאי פשיטא דאין בה משום כלאים דכולהו ציצית איקרי הרי בהדיא דבקמאי ג"כ כשר ואפשר דגם הרא"ש מודה דכשר אלא דאי קיימי תרווייהו פוסלין וכונת ב"י ג"כ כן אבל המעיין ברש"י שמ"ש בסוף דבריו פשיטא שאין בה כלאים דכולהו ציצית איקרי' משמע אף בשניהם קיימים כשירין וכן לעיל בד"ה אלא מאי פטורה הטיל למוטלת דכי שריא רחמנא כלאים בציצית לגמרי שריא יראה ודאי דלא פסק שום א' מהציצית דכשירים וכלאים נמי אין בה אם האחרונה כלאים אף דאין בהן צורך דכי שריא רחמנא לגמרי שרי ולא מטעם דחייה ואח"כ כתב חדא זימנא כיון דהטיל למוטלת כשירה ממילא מוכח דאין כלאים דכ"א ראוין להיות ציצית ולפטור הבגד בכך ואף כשישנן לתרווייהו אין בה משום כלאים כן נראה לי לפרש דברי רש"י דהתם ודברי התוספות דכאן היה נראה לפרשם כך דר"ז חדא אמר תכלת אין בה משום כלאים ואפילו בטלית פטורה בהטיל למוטלת ושנים קיימין דבכ"ע התיר הכתוב וממילא ה"ה בלילה או לאשתו וכתבו דאין לומר כשפסק א' מהם ונקטי לרבותא ראשונות דא"כ מה אשמעינן דכלאים בציצית שריא כו' אלא דמ"מ לא הוה מוכח מידי דלמא דווקא בהטיל למוטלת דכ"א ראוין להיות ציצית כו' משא"כ בלילה או לאשתו דפטורה לגמרי כעת והבן זה:

עוד ראיתי למהרש"א ז"ל שכתב לפירש"י דהתם דחדא מכלל חברתא היינו תכלת אין בה משום כלאים מההיא דהטיל נלמוד אין הוכחה יע"ש לא ידענא למה דאימא גם לרש"י ההיא דתכלת אין בה משום כלאים פירושו כמו לתו' אפילו בלילה ולהציע תחתיו המקשה אסיפא פריך לה דאפילו בטלית פטורה דהיינו הטיל למוטלת למה לי ומשני סיפא חדא מכלל חברתה איתמר ואה"נ דרישא במלתייהו קיימי ור"ז לשניהם אמרה הטיל למוטלת כשירה ותכלת אין בה משום כלאים בלילה או להציע תחתיו ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה וכנראה היה ראוי להאריך בזה אלא שאין כאן מקומו ובמקום אחר נאריך בו בעזה"י ועיין באליה זוטא בא"ח סימן יו"ד:

גמרא אמר ליה אביי לרב ספרא כי סלקת להתם בעי מינייהו כבדא מה אתון ביה יש בכאן שיטות רבים ופירושים שונים ומהם מה שהורוני רבותי אותי בספריהם ומהם מה שחנן אותי ה' החונן לאדם דעה והנני מפרש אותם אחת אל אחת בפרט:

ראשונה צריכין אנו לברר שיטת רש"י שדבריו סתומים הם והנה הרא"ש כתב וז"ל ומתוך פירש"י משמע דלבשלו בקדירה אחר מליחה ומשום שיש ריבוי דם ושמא אין כח במלח להפליט כל הדם עכ"ל לכאורה משמע שמפרש דרש"י סובר כמ"ש התו' בתי' השני בד"ה כבדא כו' דבלא מליחה ודאי דאסור אלא דמיבעיא אי מהני מליחה כשאר בשר או דלא מהני שיש ריבוי דם והנה הוכחתו לא ידענא מהיכן הוא ואפשר ממ"ש רש"י לקמן היכי ניעבד קרעוה ש"ו וחיתוכא לתחת כת' רש"י דכשנתנו בתנור לצלות ולא פי' למליחה בעינן קריעה ש"ו וכו' וחיתוכא לתחת בשעת מליחה אלא משמע דאיבעיא במליחה ולא איפשטא מידי ומשמע דהוה ספיקא ולחומרא וגם ר' נחמן חלטו ליה עם בשר אחר כמו שאבאר ולא עבדי מליחה וחיתוכא לתחת משום דהם מסופקין כמו אביי כמ"ש התו' ד"ה כי הא וגם מדלא פשוט איבעיא מהא דרבא בר רב נחמן דאמר קרעה ש"מ לצלי איירי כו' ומכל הלין משמע דרש"י סובר דאיבעיא במליחה הוה אי מהני מליחה או לאו אבל לשון רא"ש מתוך פירש"י משמע כו' משמע דממה שפירש"י כבדא מה אתון ביה פי' כן ועוד מנלן לומר דרש"י מפרש לענין מליחה אי יוצא דמו משמע בלא מליחה פשיטא דאסור דלמא לרש"י דפשיטא דמליחה לא מעלה ולא מוריד בדבר כלל ומיבעיא אי דם הכבד היתר הוא בפירש ועוד דע"כ כן הוא לרש"י שהרי פי' בהא דאמר בכבדא דאיסורא דאיכא למימר דמא דהיתרא הוא שהרי כולה דם כו' וכ"ז שלא פי' לא איבעיא ליה וכי מיבעיא ליה כשפי' הרי בהדיא דמפרש איבעי' אי דמא דכבד יש איסור כשפירש או לאו וא"כ לפרש בשיטת רש"י בשני פנים או דרש"י כר"ת דבמליחה ודאי שרי ומיבעיא בלא מליחה אי דם הכבד מותר ואפשר דרש"י מיבעיא ליה אי מ"ה אסור או אף איסורא דרבנן לית ביה בכה"ג שאין ניכר דלא כר"ת שכתב מ"ה ודאי שרי כו' והא דלא פי' רש"י קרעוה ש"ו וחיתוכא לתחת לקדירה י"ל דרש"י כתב דאפילו בצלי צריך קש"ו ואה"נ דלקדירה שרי כה"ג דכל מה שפולט בצלי פולט במליחה ומיהו עובדא דחזא סמפונא מלא דמא בצלי הוה דאי בבישול והיכי אי לחוד א"צ כמתני' הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני, שפולטת ואינה בולעת וסובר רש"י אף דם שבסמפונ' אינה בולעת וכמו שאבאר אח"כ וסובר נמי לכתחלה שרינן לה כמו שאכתוב לקמן ואי עם בשר אחר אמאי אמר אמאי עבדיתו הכי דמשמע דלא אסר הבשר והתבשיל שנתבשל עמו והכבד מטע' חנ"נ ומיהו לרש"י הכבד אין בולע' אף שמנוני' ומ"מ היה לאסור התבשיל אלא ש"מ לצלי איירי ומשום דם שבסמפונות אמר דלא שפיר למיעבד הכין דלמא משתלי לקרוע אחר כך ונכון לקרוע קודם ומיהו בבישול לקדירה מהו חיתוכא לתחת דקאמר אלא בצלי וחיתוכא לתחת בשעת צלייתו וא"כ אין מכאן הכרע דאפשר דרש"י כר"ת סובר ולא עוד אלא אף זו ליכא למימר דרש"י סובר דאיבעיא הוה אי דם הכבד אוסר או לאו ואם תמצא לומר אוסר אי מהני מליחה ובכל זה היה אביי מסופק דמי הכריח ליה לפרש דכבדא דאיסורא דאין התבשיל אוסר אותה ולפרש דבר תימא שכולן אינן סוברין כן לומר דאיידי דטריד למפלט לא בלע שמנונית דלא אמרינן אלא בדם ואמאי לא פי' כמ"ש הריטב"א ז"ל בחדושיו וז"ל ותמיהא דאמאי נימא דאביי נאדי מהא דאינה נאסרת משום דם ולפרש דבר תמוה דאינה בולעת שמנונית והנכון לפרש כבד אוסרת כבד חברתה באיסורא אף שאין בולעת דם אפ"ה בולעת שמנונית ואינה נאסרת אם היא של היתר ולבדה נתבשלה דאין בולעת דם עכ"ל ונראה לי דרש"י ז"ל יפה פי' ואינה נאסרת משום שמנונית דאיסורא דאי כפי' הריטב"א ז"ל דאינה נאסרת מחמת דם של עצמה א"כ מוכח בפשיטות דם הכבד אסור כשפירש או מ"ה או מדרבנן עכ"פ דאל"ה למה לי טעמא דאינה בולעת תיפוק ליה דא"נ בולעת דם הכבד כולי' דם ושרי רחמנא ש"מ דאסור כשפירש והוצרך לטעמא שאינה בולעת ולכך הוצרך רש"י לפרש דנאדי אביי מהא פירושא ואינה נאסרת משום שמנונית דאיסורא ודם הכבד אפשר דשרי או לאו ועל הריטב"א אין קושיא דאיהו כת' להא פירושא דכתבו התוספות ועוד י"ל דבמליחה מיבעיא אי מוציא כל הדם או לאו יע"ש וא"כ צ"ל הא דפשיט לי' ממתני' דתרומת הכבד כו' דלמא מיירי בלא מליחה ומש"ה אוסרת אחרים כקושית התוספות וצריך לומר דאי בלא נמלחה פשיטא שאוסרת ומאי קמ"ל בשר בלא מליחה אסור וע"ז שפיר כתב הריטב"א ז"ל כיון דמוקי כבד אוסרת חברתה משום שמנונית ולאשמעינן דכבד אוסרת חברתה בשמנונית א"כ ואינה נאסרת לא נאדי מאוקמתא קמייתא דאם כבד של היתר נתבשלה בקדירה לבדה אינה נאסרת דלא בלעה דם של עצמה ולעולם בלא מליחה מיירי ואוסרת לאשמעינן דכבד חברתה נאסרת משום שמנונית משא"כ לרש"י דסובר דבעיין לאו אי נפיק ע"י מליחה אלא אי דם הכבד שרי או לאו ורצה למפשט ממתני' דתרומות דאוסרת ואינה נאסרת שמעינן דם הכבד שפירש אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת ומש"ה הוצרך לפרש דמה דקא דחי לה בכבדא דאיסורא היינו ואינה נאסר' אם נתבשלה עם טריפה אינה נאסרת דאינה בולע' ודם הכבד אכתי דלמא מותר הוא לאחר שפירש דכולה דמה ושרי לן רחמנא ואי איתא דלרש"י יש לחלק בין מליחה דאפשר דיוצא ע"י מליחה וכ"ז בכלל איבעיא הוא כמ"ש לעיל הוה ליה לפרושי כפי' הריטב"א וכדכתיבנא אלא דרש"י דמפרש כר"ת דבמליחה פשיטא דשרי ובלא מליחה מיבעיא דאי דם הכבד שרי או דמליחה לא מעלה ולא מוריד ואי דם הכבד אסור וודאי אין תקנה במליחה ומיבעיא אי דם הכבד אסור ובין בנמלחה ובין דלא נמלחה מיבעיא וזה שיטת הר"ן ג"כ כמו שאבאר אח"כ בעזה"י:

הן אמת דאעפ"כ לא הוצרך רש"י לפרש דכבד אף שמנונית דאיסורא אינה בולעת וכבד אוסרת אחרות בכבדא דאיסור' ואינה נאסרת משום דם אם נתבשלה עם בשר שלא נמלח אינה בולעת דם ולעולם שמנונית בולעת אלא דדוחק לו לפרש כן דמתניתין דהתם מילי מילי קתני ובחדא גוונא מיירי וכבר ראיתי להר"ן ז"ל בשמעתין שכ' דהרא"ה פי' (והוא פי' הריטב"א ג"כ בשמעתין) כבד אוסרת חברתה בשמנונית ואינה נאסרת בדם של עצמה כו' קאמר התם דדוחק לאוקמיה כן ולמפסקי' למתני' בסכינא חריפא יע"ש ואפשר דמש"ה פירש"י דאינה נאסרת מחמת שמנונית, ועוד אפרש דרש"י סבירא ליה דבשאר איסורין חנ"נ והנאסר יכול לילך יותר מן האוסר וא"כ אי אף מוקמינן לה בכבדא דאיסורא ואינה נאסרת משום דם אחר של בשר שלא נמלח אפ"ה מוכח דאין בולעת שמנונית דאל"כ הבשר שלא נמלח נ"נ וכל התבשיל נבלע אח"כ בכבד שמנונית דאיסור' אלא ש"מ דאף שמנוני' דאיסור' אין בולע' וכן נראה שהוא שיטת הר"ן ז"ל דאיהו נמי סובר חנ"נ בשאר איסורין והנאסר יותר מן האוסר שהרי הר' אומר כן בספכ"ה באפשר לסוחטו דהלכה כר"ת ור"ש דצריך תרי ששים בשאר איסורין יע"ש ותי' מה שאמרו בגמרא גדי אסרה תורה ותי' נאה הבאתיו לעיל בשמעתין יע"ש וגם בהא דהביאו ראי' שאין המלח אוסר כו' כת' שאין ראי' שהמלח שורף הדם שבתוכו יע"ש בתחלת דבריו בשמעתין דאפשר לסוחטו הרי בהדיא מדבריו דסבירא ליה להר"ן ז"ל דהנאסר יותר מן האוסר ומש"ה הוכיח שיטתו דבין במליחה ובלא מליחה מיבעיא ליה ומשני בכבדא דאיסורא ושמנונית אין בולעת וכן לר"ת הכי פירושו דאיהו נמי סובר מדסבר דצריך תרי ששים כרבינו שמואל כו' וא"כ ג"כ רש"י ז"ל אפשר דסובר כן ומש"ה פירש דאף שמנונית דאיסורא אין בולעת וכדכתיבנא ומ"מ נראה שיטת רש"י ז"ל דאיבעיא דאביי אף בלא מליחה או דם הכבד שפי' שרי דכולא דמא דשרי רחמנא ואף דדם האברים שלא פי' מותר' מ"מ דם הכבד היה ככנוס כולו (כן פירוש המפרשים גכ"ק) וא"כ אף בפי' שרי א"ד דווקא בלא פירש, הא דגלי רחמנא ולא בפיר' דאסור או מ"ה אי מדרבנן עכ"פ אלא דאיכא לספוקי במליחה אפשר דשרי כשיטת ר"ת ז"ל אי דמליחה לא מעלה ולא מוריד כשיטת הר"ן ז"ל ומיבעיא ליה בין במליחה (בין בלא מליחה אבל וודאי אין שיטתו כשיטת הומ"ל שכתבו התוספות וכשיטת קצת פוסקים דבלא מליחה פשיטא דאסו' דז"א מדכתב אחר כך דמיבעיא אי שרינן דם הכבד דכולא דמא ולפי זה דברי הרא"ש צ"ע במ"ש דמפירש"י משמע דבמליחה מיבעיא ליה ולא די לנו הצער הזה דמהיכן הוציא כן אלא דמפירש"י משמע איפכא דאף בלא מליחה מיבעיא אי דם הכבד שרי או לאו לאחר שפירש כמ"ש בהדיא אבל כד דייקינן ביה בלשון רש"י ז"ל ד"ה כבדא מה אתון נוהגין ביה לבשל בקדירה או אסור מפני שפולטת דם ואעפ"י שכולו דם אפ"ה לאחר שפי' ויצא הרי הוא דם ואסור כשנדקדק בדברים האלה יראה דאף במליחה מיבעיא ליה דאי בלא מליחה היאך לא כתב צדדי איבעיא מותר מפני שכולו דם ושרי ואף לאחר שפירש שרי א"ד לאחר שפי' אסור והוה ליה לפרושי כמו שפי' אח"כ בד"ה ומשום שמנוני' כו' ורש"י לא כת' כאן אלא אצדדא דאיסורא דאסור מפני שפולטת דם כו' ש"מ דבמליחה מיבעיא ליה אי פולט דם או לא ומש"ה אצדדא דהיתרא לא פי' כלום דוודאי מסברא אית לן לומר דשרי ככל בשר ע"י מליחה וכסברת ר"ח ז"ל ואצדדא דאיסורא פי' דאסור מפני שפולטת דם ואף דכולא דם לאחר שפי' אסור וגם משמע קצת ממ"ש דלאחר שפירש הרי הוא דם ואסור דפשיטא ליה דאסור כשיוצא דם אלא דמיבעיא ליה אי יוצא ע"י מליחה או לאו. ומ"מ יש לראות דברי רש"י סותרים אח"כ אהדדי דכתב דמיבעיא ליה אי דם הכבד שרי כשפי' או לאו י"ל דכ"ז בכלל איבעיא היא אי דם הכבד שרי אי לאו ואת"ל אסור שמא יוצא ע"י מליחה ומ"ש הרא"ש מתוך דברי רש"י משמע דמיירי בנמלחה היינו אף בנמלחה ובין נמלחה ולא נמלחה מיבעי' לוה אי דם הכבד אסור או לאו ואת"ל כו' וכן בש"ד סימן כ"ז כתב פירש"י בנמלחה היינו אף בנמלחה וכנראה מפירש"י כבדא שלא פי' צדדא דהיתרא כלום כמ"ש:

ודע דליכא לאקשויי דא"כ אמאי לא פירש"י במסקנא דדחי בכבדא דאיסורא ומשום שמנונית אבל בכבדא דהיתרא דלמ' יוצא ע"י מליחה או לא אבל דם הכבד שיצא אסור וודאי וכפי מה שפי' בה"א דאיבעיא דאביי ע"י מליחה וי"ל דע"כ מיבעיא ליה תרתי אי יוצא ע"י מליחה ואת"ל דאין יוצא אי דם הכבד שרי או לאו בהקדם הקדמה אחת והוא דאנן קיי"ל לצלי לא בעינן מליחה כלל כמבואר בי"ד סימן ע"ו יע"ש אלא דרש"י כתב בריש כיצד צולין דלצלי בעי מליחה וא"צ לשהות במלחו שיעור אלא צולהו מיד וע' בתוספות שם גבי מולייתא ומתבאר שם כפי הנראה דרש"י סובר דם אברים שלא פי' מותר כתי' מההיא דשוחט בשבת וי"ה לעיל י"ד ומשנין דבר אווזא ראוי לאומצא ועיין שם בד"ה ונסבין חבריא ובר"ן שם ורשב"א בג"ה צ"ג ובפ' השוחט ל"ג ובחדושינו לי"ד סימן ע"ו אבאר ומ"מ צריך לומר דדם שפי' ממקום למקום אסור דהוה כפי' לחוץ ועיין שם בתוספות ריש כיצד צולין בד"ה האי מולייתא יע"ש וא"כ לפי זה תקשה לר' ספרא דאמר מ"ש למיסר חברתה נמי כו' ואיך יתכן זה דנהי דכבד פולטת ואינה בולעת מ"מ דם שפיר' ממקום למקום בתוך הכבד הוה כפי' לחוץ דלא גרע מצלי בלא מליחה כ"ש בישול דוודאי פי' ממקום למקום ונהי מה שפולטת לחוץ אינה בולעת מ"מ מה שפי' בתוכה ממקום למקום אסור אלא צריך לומר דהכא כבד אוסרת אחרות תבשיל וכדומה משום דם ולאשמעינן אף דכבד כולה דם ה"מ שלא פי' אבל פי' אסור ואינה נאסרת אם נתבשלה עם בשר הלא נמלח אינה נאסרת מחמת דם שפולטת ואינה בולעת דם והאי פולטת ר"ל רוב פליטות רו' רוט' כמבואר בפוסקים ותקשה לך אמאי לא נאסרה מחמת דמה שלה דפי' ממקו' למקום אלא ע"כ בנמלחה איירי ומליחה מהני ומילי מילי קתני כמו לפירוש הרא"ה וריטב"א ז"ל הכבד אוסרת אחרו' אם לא נמלחה משום דם וה"ה דהיא נאסרת בפי' ממקום למקום ואינה נאסרת אם מלחה אלא שנתבשל עם בשר אחר שלא נמלחה דאינה בולעת ר"ל דפולטת ציר הרבה וא"כ מוכח תרווייהו דבנמלח אינה נאסרת ואינה אוסרת חברתה ובלא נמלחה נאסרת ואוסרת חברתה. ור' ספרא אמר הכי לאביי דוקא לדידך דסבירא לך במנחות כ"א א' אמר אביי וכן לצלי כו' וכן גירסת ר"ת ור"ג ע"ש בתו' ד"ה ההיא לקדירה הן אמת שברש"י שם כתיב ג"כ וכן לקדירה ואין ראיה דהמדפיסים כתבו ברש"י כן ואפשר דגי' רש"י כמו בספר רבינו גרשון ור"ח דלצלי צריך מליחה וכן דעת רש"י בכיצד צולין והבאתיו לעיל וכן דעת מקצת חכמי ספרדים ובר"מ הל' מ"א פרק ו' וא"כ שפיר אמר ליה דאביי לשיטתיה מ"ש למיסר נפשה לא תיבעי לך בשלמא למאן דלית ליה מליחה לצלי דם שפי' ממקום למקום שרי איכא לאוקמי' הך מתני' דתרומ' בלא נמלח' ואוסר' ואינ' נאסרת כו' ואיבעיא מצינו למיבעי' בנמלחה אי פלטה כל דמה או לאו ומש"ה לא השיב ר' ספרא מיד לאביי מתני' הוא דאיכא לאוקמי' בלא נמלחה ואיהו בנמלחה מיבעיא ליה ובזה מסולק קושי' התו' ד"ה התנן אלא לדידך לאביי דסביר' דצלי בעי מליחה ופי' ממקום למקום הוה כשיצא לחוץ א"כ מ"ש למיסר נפשה לא תיבעי לך דמתני' דתרומות בנמלחה מיירי ומשום הכי אינה נאסרת וממילא דאינה אוסרת דפולטת כל דמה ואוסרת בלא נמלחה דפולטת דם ואסור משפי' הרי נפשטה האיבעיא לגמרי ומשני אביי דלמא בכבדא דאיסור והדר ביה ממה דהוה סבור דבנמלחה נמי אסר' דפולט' אלא בנמלח' נפשט' האיבעיא דאינ' פולט' אלא איבעיא הוא אי דם הכבד אוסר או לאו דכולה דמא ואף כשפירש שרי או לאו אלא דלפי זה מאי דדחי לה משמע גם לרש"י הוא כר"ת דבמליחה שרי ומ"ש הרא"ש ור"ת כו' לא משמע הכין וע' בר"ן ז"ל מ"ש בזה:

ודע דאפשר לומר דגם רש"י ז"ל סבירא ליה דם הכבד מדרבנן הוא דאסור וכי גזרינן בפי' לחוץ אבל ממקום למקום לא גזרו ביה רבנן דכולא דמא ושרי רחמנא דהוה כנוס בתוכה וא"כ איכא לומר באמת כן דמתני' דתרומות בלא נמלחה מיירי והכבד אוסרת אפשר משום שמנונית דאיסורא ואינה נאסרת מפני דם של עצמה דפולטת ואינה בולעת ובפי' ממקום למקום ולא גזרו ביה רבנן או דמותר לגמרי אף בפי' לחוץ וזה שכתב רש"י וכ"ז שלא פי' פשיטא דשרי ומאן לא ידע הא דכבדא מותר זיל קרי ביה רב הוא אלא דכ"ז שלא פי' לחוץ שרי אף שפי' ממקום למקום כדמוכח מתני' דתרומות דאל"כ לא תמצא לעולם כבד מותרת בבישול אלא בפירש לחוץ מיבעיא לי' אי שרי או דגזרו ביה רבנן בפירש לגמרי לחוץ דאסור מדרבנן:

עוד אבאר לך שהר"מ ז"ל בפ"ו מהל' מ"א ה"ז כתב דכבד צריך צליה תחלה אבל לבשלו בתחלה בקדירה לא והר"ן ז"ל תמה עליו וע' בכ"מ שם לי נראה אף דר"י בן נורי אמר, הכבד אוסרת ואינה נאסרת שפולטת ואינה בולעת ואיך יתכן זה דמ"מ שהרי הדם פי' ממקום למקום ואסור שהרי הר"מ ז"ל סובר כן בהלכה י"ב דצלי צריך ג"כ מליחה והוא כגי' הספרדית שמצא הר"א ז"ל והביאו הרשב"א בחדושיו גבי אומצי ביעי ומזרקי צ"ב יע"ש ודעת ר"ח ור"ג שהביאו התוספות במנחות והבאתיו לעיל ויש לפרש הטעם דפירש ממקום למקום וא"כ הכבד אין לה תקנה בבישול כמ"ש אלא דר"י בן נורי סובר דם הכבד דרבנן ולא גזרו ביה בפירש ממקום למקום משא"כ לדידן דמסיק כבדא עילויה בישרא אסור וכחל שרי ופריך מ"ש ומשני דם דאורייתא אלמא דם הכבד דאורייתא כמו שהוכיחו הרשב"א ז"ל ושאר מפרשים וא"כ ודאי מדינא אסור לבשל כבד בקדירה לבדו אף שאין בולעת מ"מ דם שפירש ממקום למקום והוה דאורייתא ומש"ה הזכיר הר"מ ז"ל בפי' המשניות דתרומות דר"י בן נורי הוא דאמר הכי אבל רבנן פליגי עלי' מטעמא דכתיבנא דנהי שאין בולעת מ"מ פי' ממקום למקום וע' פ"א מי"א דתרומות וכיון שהארכנו בפירוש רש"י ז"ל אכתוב פי' הסוגיא לדבריו ז"ל וכפי מה שסובל פירושו יותר בדבריו ז"ל:

הנה הפר"ח בסימן ע"ג ס"ק א' כתב דשיטת רש"י ז"ל מלח לא מעלה ולא מוריד דאין מוציא כל הלחלוחית דם ומיבעיא ליה אי דם כבד שרי או לאו וזה שיטת הר"ן ז"ל בפירוש ההלכות אלא שאני תמה למה יחסו לעצמו ולא לרש"י ודלא כרא"ש יע"ש וכבר נתברר לך מ"ש לעיל דמרש"י ד"ה משום שמנונית יראה בפי' דמיבעיא אי דם הכבד אסור או לאו אלא דלא ידענא דמנלן דרש"י כר"ן דלמא כר"ת ממש דבמליחה פשיטא דשרי כמ"ש לעיל ומההיא חתוכה לתחת דלקמן דפירש"י לצלי אין ראיה כמש"ל דאף לצלי בעינן כן וע"כ מוכח דלצלי איירי כמו שהארכתי בזה לעיל יע"ש או בתרווייהו מסופק שמא ע"י מליחה יצא כל הדם ואת"ל לא יצא שמא דם הכבד שרי וא"ש נמי דברי רש"י במה שלא פירש כבדא מה אתון ביה אהיתרא וכמש"ל ומיהו לזה יש לומר דע"כ לרש"י מליחה לא מעלה ולא מוריד דאי מספקא ליה אם כן מה פשיט ממתני' דלמא מתני' בלא מליחה איירי דאוסרת ואינה נאסרת כקושית התו' ד"ה כבדא דועוד י"ל ותירצו דאי בלא נמלח פשיטא דאסור כו' ולרש"י א"א לפרש כך דבלא נמלח פשיטא דאסור ובנמלח מיירי מתני' תקשי ג"כ פשיטא דאוסרת בכבדא דאיסורא ומאי קמ"ל בזה דכבד טריפה אוסרת אחרות ובשלמא יש לומר דאשמעינן דאוסרת כבד חברתה אף שאין בולעת דם בולעת שמנונית ואינה נאסרת בלא נמלחה דאינה בולעת דם משא"כ לרש"י דפי' אוסרת תבשיל אחר משום דלכבד חברתה אינה אוסרת לשיטתיה דאף שמנונית אינה בולעת א"כ ע"כ רישא מלתא דפשיטא הוא דטריפה אוסרת אחרים ומשום סיפא נקיט לה א"כ אמאי לא בכבד ומשום דם בלא מליחה אוסרת אחרים ואינה נאסרת מפני דם של עצמה דאינה בולעת כו' ומשום סיפא נקיט לה או כמ"ש הר"ן ז"ל דאשמעינן דאין הרותחין חולטין ודרך בישול אינו כן יע"ש אלא ע"כ דבמליחה או דפשיטא ליה להיתרא כר"ת או דפשיטא ליה דאין מלח מעלה ומוריד ומיבעיא אי דם הכבד שפי' אסור או לאו:

ועתה אפרש הדרך היותר סובל בפירוש רש"י והוא שיטת הר"ן ז"ל דמליחה לא מעלה ולא מוריד בכבד דמחמת ריבוי דם שבתוכה אין המלח מפליט כל דם שבתוכה ומיבעיא אי דם הכבד אוסר כשפירש לחוץ או דלמא כיון דכלא דמא וכנוס ושרי רחמנא ה"ה פי' לחוץ והיותר נכון דרש"י כר"ת בזה דמ"ה וודאי שרי ומדרבנן הוא דאסור ואיבעיא לן בפי' ממקום למקום אי גזרו רבנן או לאו והשיב דמותר ומיבעיא ליה בפי' לחוץ אי גזרו רבנן ור' ספרא שאל לר' זריקא ואמר דשרי והא דלא אמר ליה מיד ממתני' דתרומות לפי סברתו דמיירי בכבדא דכשירה ומשום דמא י"ל והוה סובר דאיבעיא דאביי הוא לכתחלה מי שרינן לה דכבד אוסרת ואינה נאסרת היינו דיעבד ולא לכתחלה וכבר יש מי שסובר כן שהרי הר' אומר כן במשנה י"א פי"א דתרומות על משנתינו דכבד כתב ואמנם דיעבד ולא לכתחלה ועי' בבית יוסף ובר"ן ולכך לא פשיט ליה ממתני' דתרומה דסובר אביי לכתחילה מיבעיא לי' עד שאמר דזעירא שלקי לר"א ואכיל לכתחלה ואמר אביי למיסר נפשה לא מיבעיא ליה דוודאי ממתני' שמיע לי' כן וסובר דמתני' לכתחלה נמי מיירי א"כ אוסרת חברתה נמי התם תנן בהדיא שאוסר' בשר או תבשיל ויש לפרש בשיטת רש"י כמ"ש התוספות ד"ה דתנן וכמו שאבאר לקמן אי"ה ומשני אביי דלמא כבדא דאיסורא ומשום שמנונית ומשום סיפא נקיט לה או כמ"ש הר"ן ז"ל דאשמעינן אף דחולטין דם הכבד ברותחין ולא לענין שמנונית או דדרך בישול אין חולטין דוקא כשהמים מעלין רתיחות מכל צד הוא דמהני ולא בע"א ואינה נאסרת משום שמנונית דאף שמנונית אין בולעת והדר מייתי ראי' מקניא בקופיא דאלמא דם הכבד כשפי' שרי דמליחה לא מעלה ומוריד ודחי דהוה חלטי והא דהוה חלטי ר"נ והיו אפשר דהיו מסופקין ג"כ כמ"ש התו' ד"ה כי הא והאי דאייתי כבדא שליקא לרבה בר שבא ולא אכיל בנתבשלה לבדה וסובר כר"י בן נורי דשלוקה אוסרת ונאסרת כו' וצריך לומר דרב' בר שבא ג"כ מסופק אי דם הכבד שפירש אסור וההיא דשלוק' אוסרת ונאסרת בנתבשל עם טריפה מיירי דשלוקה לת"ק אינה בולעת ולר"י בן נורי בשלוקה בולעת ואיהו פסק כר"י בשלוקה ולכך לא אכל דשמא דם הכבד אסור כשפי' ונבלע אח"כ בשלוקה ואמר ר"נ נמי לשבא דהלכה כת"ק דבשלוקה ג"כ אינה בולעת שמנונית וכ"ש דמא ואף אי דם הכבד שפי' אסור מ"מ נתבשל לבדה שרי דלא כר"י ב"ב שלא כת"ק דמתני' דתרומות שאין מחלק בכך ופולטת ואינה בולעת אף בשלוקה ורבה ב"ר הונא דאיקלע לבי רבה בר ר"נ דאייתי ליה כבדא בלוע דמא בסמפונא דאמר אמאי עבדיתו הכי אפשר בצלי איירי ואמר קרעיה ש"ו וחיתוכא לתחת בשעה שצולין אותה וכפירש"י וש"ו לאו דווקא אלא קריעה בסמפונו' ואמר אמאי עבדיתו הכי ולא אסר להם הכבד אלא דלמא משתלי ואכיל בלא קריעה סמפונות אלא צריך קודם שצולין לקרוע וה"מ כ"י טחלא שומנא בעלמא הוא ר"ל דאין בו סמפונת או דההיא מעשה לקדירה בלא בשר וצ"ל דאף לכתחלה שרי ויותר נכון כמ"ש בפי' ראשון דצלי הוה המעשה דבישול אפי' בקדיר' לחוד אסור זהו שיט' רש"י ז"ל ושיטת ר"ת ז"ל הוא דבמליח' וודאי יוצא כל הדם ומבעיא לי' בלא מליחה ומ"ה שרי בפי' לחוץ אלא מדרבנן אסור בפי' לחוץ ומיבעיא ליה בבישול שאין ניכר אי גזרו ביה רבנן או לאו:

ואבאר כי שיטת ר"ת ז"ל בשמעתין הכי הוא כבדא מה אתון ביה בלא מליחה שמא לא גזרו רבנן דרך בישול שאין הדם ניכר כו' ואמר אנא שלקי לר"א ואכיל ובלא מליחה חזו מאן גברא רבא מסהיד עליה ואמר ליה למיסר נפשה לא מיבעיא לי למיסר חברתה מיבעיא לי דם הכבד אפשר דשרי או אסור ולמיסר נפשה וודאי דאינה בולעת ואמר ליה מתני' היא ומשני בכבדא דאיסורא ויש לפרש כמו לרש"י ז"ל דאף שמנונית אין בולעת דר"ת סובר חנ"נ בשאר איסורין והנאסר יותר מן האוסר כמש"ל באורך קניא בכבדא יודע היה שלא נמלחה הכבד וריאה נמלחה והא דפריך דלמא חלטי ליה יש לראות לענין מה עשו ככה לחלוט הכבד ולא למלוח עם שאר דברים בשלמא לחלוט לאינך לא קשיא דחליטה אפשר דלא מהני אלא לכבד ולא לבשר וע' בר"ן יע"ש וכן בגמרא דפסחים בריש כיצד צולין לא הוזכר חליטה אלא בחומץ ולא ברותחין וע' בב"י סימן ע"ב שכתב בבשר לא הוזכר חליטה רותחין ליכא למגזר חליטה בחומץ יש לפרש דבריו שלא תקשה ליה דאה"נ דבשר לא מהני חליטה רותחין וכבד שאני דשיע וכמ"ש הר"ן והבאתיו בסמוך ואפשר לומר דבשר לא מהני חליטה ברותחין וחומץ וההיא דריש כיצד צולין בצלי מיירי ע"ש ברש"י וע' בסי' ס"ז בי"ד ובאחרונים ואפשר שהראו הלכה למעשה לתלמידים דבחליטה לא בעינן ש"ו כו' ובמליחה בעינן ש"ו כו' וחיתוכא לתחת אלא דב"ת לא אסקי מזה ומשמע, דמליחה לחודיה מהני ובההיא דאמר חלא כו' אי איהו אסר בישרא נמי אסור כו' היינו מספיקא דהם ג"כ היו מסופקין ומש"ה היו חלטי ברותחין כמ"ש התו' ד"ה כי הא ואמר שפיר דאי חלא אסור מספקא בשרא נמי כו' דשוב אינה טרודה לפלוט וכפי' רש"י יע"ש ורבא בר שבא דלא אכיל כתבו התו' דבלא מליחה איירי וסובר כר"י ב"ב דשלוקה אוסרת כו' ויש עוד לפרש דתנאי דמייתי הוא אמה דמסיק למיסר חברתה מיבעיא ליה מייתי תנאי וכן בזעירא שלקי לר' אלעזר ואכיל מייתי תנאי דפליגי בשלוקה וע' בית יוסף בסימן ע"ב שפי' כן קצת בשיטת הר"מ ואבאר לקמן אי"ה ורבה בר שבא ור"נ פליגי דכ"ע כת"ק דמתני' דתרומ' דאינה נאסרת אלא דאיפלגו תנאי לעיל אי אפשר לסוחטו אסור או לאו וא"כ נאמר נהי שאין הכבד בולעת ידם מ"מ שמנונית בולע כדעת הר"ן ושאר פוסקים ודלא כרש"י ז"ל וא"כ רבה בר שבא דלא אכיל שפולטת דם ונאסר כל מה שבקדירה ונעשה השמנונית של בשר נבילה וחוזרת הכבד ובולעת שמנונית דאפשר לסוחטו אסור ורב נחמן שאכל שאפשר לסוחטו מותר וכיון שבכבד אין בו דם ושמנונית היתר בפ"ע ור"ת לשיטתיה דהנאסר יותר מן האוסר דאיהו לא מפליג בין בב"ח לשאר איסורין כמ"ש הר"ן ז"ל בשמו בספ"כה גבי חלב נבילה דמדקדק ר"ת ור"ש דצריך תרי פעמים ששים וע' בתו' לעיל גבי חלב נבילה גם רבה בר ר' הונא דאמר אמאי עבדיתו הכי עם בשר אחר איירי ומספיקא אמר דצריך חתיכה ומליחה ובעיין לא איפשט אלא דמדלא אסר להו מספיקא משמע דם שבסמפונות אמר הכי ובישלה בפ"ע מיירי וע' זה ולשיטה זו קשה מה דאמר לקמן דם דאורייתא יע"ש:

השיטה הג' הוא שיטת התו' בועוד י"ל הוא ג"כ קצת שיטת הרשב"א כמו שאבאר דבלא מליחה ודאי אסור כי מבעיא במליחה מחמת ריבוי דם אין יוצא ע"י מליחה ומה דאמר למיסר חברת' לא תיבעי לך צ"ל דאי בלא מליחה פשיטא דאוסרת חברתה כן כתב הרשב"א בחדושיו והתו' כתבו משום מסתמא איירי כדרך מבשל בשר במליחה כו' והנה ע"כ לשיטה זו מיבעיא אי מהני מליחה לחודיה או קריעה ש"ו בעינן אבל עם ש"ו מהני ודאי דאין לומר דמספקא אי מהני ג"כ ש"ו או דבלא ש"ו ודאי דאוסר ומיבעיא ליה בש"ו אי מהני דא"כ לא פשיט לי' ממתני' דתרומות דאפשר התם בלא קריעה ואשמעינן דהכבד אוסרת אחרות ע"י מליחה ולא מהני בכבד מליחה וגם דרך מבשלי בשר מולחין לחוד אלא ודאי כדאמרן שוב ראיתי לרשב"א בחדושיו שכתב דאיבעיא אי סגי במליחה או ש"ו בעינן יע"ש וכן נראה שהוא דעת התוס' כאן והרשב"א הקשה דא"כ כי שאלי לזעירי ואמר אנא שלקי לר"א ואכיל ע"כ במליחה ר"ל בלא קריעה א"כ תפשוט שע"י מליחה יוצא כל הדם דאי לא חוזרת ונבלע ואי דפולטת ואינה בולעת א"כ למה מלחי לי' כלל ושמא דגזרי' אטו שאר הבשר יע"ש ור"ת תפשוט לך דע"י מליחה לחודיה יוצא כל הדם דנהי דשלקי לר"א בלא בשר אחר כדאמר כי מיבעיא לי למיסר חברתה מ"מ אי ס"ד דאין המלח פועל בכבד מחמת ריבוי דם למה מלחו כלל דלעצמה אינה נאסרת אלא דלא ליתסר הקדירה שמתבשלת הכבד להכי מלחי לה תפשוט דע"י מליחה יוצא כל הדם ור"ה ור"נ דחלטי לי' ברותחין בלא מליחה הוה עבדי הכי ואה"נ דמליחה לחוד מהני והא דלא מלחו ליה שמא לא היה מלח מצוי להם או שלא היו רוצים לטרוח דאל"ה אמאי לא קרעוה ש"ו ומלחיה וחיתוכא לתחת אלא ודאי דלא רצו לטרוח או להורות הלכ' למעשה דחליטה מהני לכבדא והא דאמר אי מלח אסור פשוט הוא לשיטה זו דם שפי' אסור ורבה בר שבא ור"נ פליגי בכבדא גופא אי נאסרת אי לאו כו' כתנאי ובלא מליחה כלל איירי ורבה בר רב הונא דאיקלע לבי רבה בר רב נחמן ואמר אמאי עבדיתו כי אלא קרעו ש"ו וחתוכא לתחת היינו במליחה דמספקא ליה נמי בהך איבעיא דאביי אי כו' ומש"ה הצריך קריעה ש"ו אלא דקשיא אמאי ל אסרי להו הכבדא ומשמע לכתחלה אמר להו אמאי עבדיתו הכי ואפשר לומר דהאי כבדא נתבשל לחודיה בלא שום תבשיל אחר וסובר כת"ק דמתני' דתרומות דאינה בולעת אלא דמ"מ אמר אמאי עבדיתו הכי דלכתחלה ודאי ראוי למלוח הכבד דלא אתי למטעי בשאר בשר וכדר"א דהוה שלקי לי' במליחה לחודי' לשיטה זו והיינו דגזרינן אטו שאר בשר כמ"ש הרשב"א בחדושיו ומש"ה חזא דהוה בלועה סמפונא דמא ואמר לכתחלה אין לעשות כן ולסמוך שאינה בולעת אלא ש"ו כו' כיון דצריך מליחה עבדינן כדינה או דסובר דגזרינן אטו דמבשל הכבד עם שאר בשר ואיהו נהי מספקא ליה בהך איבעיא דאביי ומש"ה אסר לעשות כן וע' מ"ש בתוספות ד"ה כבדא לשיטת ר"ת דנוהגין העולם כו' ולשיטה זו נמי לא נפשטה האי בעין וצריך בכבדא ש"ו וחיתוכא אפי' בדיעבד ואי לא"ה נאסר התבשיל המתבשל עמה והכבד אינה נאסרת כסתם מתני' דתרומו' דאינה בולעת ולמיסר חברתה לא אפשטה איבעיין:

השיטה הרביעית היא שיטת הרי"ף והר"מ ז"ל דהא דאמר רבה בר רב הונא קרעוה ש"ו וחיתוכא כו' לר"י בן נורי אמר כן אבל לרבנן פליגי עליה דר"י ב"נ במ"ש הר"מ במס' תרומה וע"ש ומש"ה הר"מ ז"ל פוסק כת"ק דר"י בן נורי שם ואוסר לקדירה אף לבדה ובקריעה ש"ו כן הוא שיטתם לפי' הר"ן ז"ל ולשיטה זו צ"ל דמליחה וקריעה צריך מיהא להתירה לכבד עצמה דאל"ה אף שטורד' לפלוט אפ"ה הא בלעי מה שפלט' ריבוי דם אבל ע"י מליח' וקריע' לא וזה דוחק גדול דודאי כבד פולטת ואינה בולעת משמע אין בולעת ואין סברא לחלקו אבל עיינתי בר"ן עצמו כתב וז"ל דקרעוה כו' לר"י מפני ב"נ דם שבסמפונות וזה נכון לר"י ב"נ כבד אינה נאסרת אבל מ"מ צריך תחלה מליחה מפני דם שבסמפונות דלמא משתלי ואכל בלא קריעה אח"כ ומש"ה אמר אמאי עבדיתו הכי ומש"ה א"ש חזא דבלועה דמא כו' וע' ב"י שכ' בדרך אחר:

עוד זאת ראיתי לבאר לך מ"ש הר"מ בפי' המשניות פ"י מי"א דברי ר"י ב"נ בדיעבד יע"ש ומשמע לכתחלה אפי' לחודי' אסור לעשות כן וא"כ קשיא לר"א דשלקי ליה ואכיל כמאן עביד וצ"ל דר' ספרא לא דק במילתי' וזעירא דאמר אנא שלקי ליה לר"א אפשר בחליטה וע' ב"י סי' ע"ב ור' ספרא דלא דק במילתי' יע"ש:

ודע שהר"ן כתב במ"ש הר"מ ז"ל הכבד אינה נאסרת כו' בירקות של תרומה דא"ש דליכא שמנונית יע"ש ר"ל דכבד בולע שמנונית אלא דמיירי הם בירקות של תרומה דליכא שמנונית והנה לדעתו ז"ל דחנ"נ בשאר איסורין והנאסר יותר מן האוסר אכתי איך שרינן הכבד שפולטת דם של עצמה ועם שמנונית ונ"נ שמנונית ובולעת הכבד ויש ליישב והבן. ומעתה אתחיל בפירוש הלכה הזאת ואפרש לפי פשוטה:

בפירש"י בד"ה כבדא מה אתון ביה מפני שפולט דם ר"ל דאפשר ע"י מליחה פולט דם וכפירוש הרא"ש מדלא פי' צדדא דהיתרא וכבר הארכנו בזה לעיל בישוב הדבר יע"ש:

ובד"ה כי מיבעיא לי למיסר חברתה אם דם היוצא ממנה אוסר בשר אחר המתבשל עמה עכ"ל הנך רואה דמיבעיא ליה אי דם הכבד אוסר בפי' או דכולא דמא ושרי רחמנא דכנוס הוה ומש"ה אמרה ילתא לר"נ אסר לן דמא שרי כבדא ושמא אף לאחר שפי' שרי או לאו וע' בב"י סי' וע"ג שכתב בשם א"ח דכבד אוסרת אחרים ביותר מס' והב"י תמה עליו וכן סתמו כל הפוסקים כל האיסורין בששים וכבר הארכנו לעיל ליישב פי' הרא"ש ברש"י ז"ל בשמעתין יע"ש:

ובד"ה דתנן כבד כו', כלומר מדפשיט לך בדידה דשריא כו' דאין לומר דשרי ע"י שיש ס' במים ומש"ה שלקי ליה לר"א דמה שיוצא מתבטל ומה שנשאר בתוכו הוה דם האברים שלא פירש ומיהו בשאר בשר קיי"ל דאסור' החתיכה דפי' ממקום למקו' בי"ד פי' ס"ה יע"ש ובכבד לא גזרו כה"ג דהוה דרבנן כמ"ש התוספות לר"ת ולעולם ביצא לחוץ אסור ור"א שלקי במים היה ס' ולא היה מבטל איסור לכתחלה דכבד כשהיא ח"י כולה היתר ומה שמבטל אח"כ אין דעתו לבטל הדם וממילא מתבטל ושרי וכ"ש למאן דס"ל דמדרבנן מבטלין איסור לכחחלה וע' בי"ד סימן צ"ט אלא דא"כ אמאי לא מיבעיא ליה באין במים ס' למיסר נפשה דחוזרת ובולעת אלא מפשט פשיטא להיתרא ממתני' דתרומות א"כ תנן נמי למיסר חברתה:

ובתוס' ד"ה כבדא מה אתון ביה שכך נוהגין העולם לבשל אחר צלי עכ"ל ר"ל דלעולם מבשלין אחר צליה אף עם בשר אחר דלחודיה אף קודם צלי שרי כמתני' דתרומה או דנוהגין כן שלא לאסור הקדירה ומליחה ודאי פועל כמו צלי דמה"ט הוציא בה"ג דבריו דשיעור מליחה כשיעור צליה וא"כ ודאי ראיה ממעשים בכל יום דפשיטא להו דאיבעיא בלא מליחה דאי במליחה ולא נפשוט איבעין א"כ היאך צולין בכל יום אלא ש"מ בלא מליחה מיבעיא ליה אלא דקשיא לי דלמא ע"י מליחה מיבעיא ליה והעולם נוהגין היתר משום הא דרבה בר ר"ה דאמר אמאי עבדיתו הכי אלא קרעוה ש"ו כו' דהיינו ע"י מליחה ולהתירו בקדירה ונפשוט איבעין וע"ז סמכו העולם לבשל אחר צלי או אחר מליחה איבעיא אפשר ע"י מליחה אי יוצא כל דמו ולבסוף פשיט מהא דרבה בר רב הונא דהא ודאי דלעולם נהגו לבשלו אחר צליה היינו בקריעה ש"ו דאל"ה היאך מייתי ראיה מצלי' למליחה דפועל יותר דלא בעינן ש"ו ולמליחה בעינן ש"ו אלא ודאי גם בצלי' בעינן ש"ו וה"ה במליחה דסגי בכך מדרבה בר רב הונא ואף אי רבה בר רב הונא בצלי מ"מ מליחה שוה לר"ת ונראה דר"ל דל"ת דרבה בר"ה הוא בצלי כפירש"י שם אבל במליחה הוא בעיא דלא אפשטה דא"כ היאך סומכין העולם ומבשלו אחר צלי אלא ש"מ דה"ה לקדירה אחר מליחה שרי ומסתמא אביי נמי בלא מליחה מיבעיא אבל ע"י מליחה שרי דאל"כ אמאי לא פשיט ליה מרבה בר רב הונא דשרי א"ו בלא מליחה מיבעיא ליה:

ודע דראיה שהביא בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צליה יש לעיין בה דהא ודאי בצלי אין נפלט כל הדם לחוץ אלא דם האברים שלא פי' מותר ותו לא יצא לחוץ אף ע"י בישול דנתקשה בתוכו וא"כ אין ראיה למליחה אבל עיינתי בתוס' דפסחים ריש כיצד צולין ובשאר דוכתין ולק"מ דודאי צלי שנצלה כל צורכו פולט כל דמו לחוץ אלא דבלא נצלה כ"צ כתבו התם ד"ה מולייתא דאפ"ה הוה דם אברים שלא פי' ומותר ואה"נ דבלא נצלה כל צורכו אסור לבשל אח"כ דהיינו כחצי צלייתו וע' בי"ד סימן ס"ט וע"ו וע' ביש"ש בפירקין סימן ע"ב יע"ש וע' באו"ש מהרש"ל סימן ה' שכתב עד שיזוב כל דמו יע"ש ובי"ד אאריך בזה בעזה"י מה שיש לעיין:

בא"ד ומיהו ק"ק כו' בלא נמלחה עכ"ל והרשב"א תי' דבלא נמלחה פשיטא יע"ש וע' בר"ן מ"ש בזה ומה דמשני בכבדא דאיסורא אין להקשות פשיטא לפי שיטה זו די"ל כפירוש הרא"ה והביאו הריטב"א ור"ן ושאר פוסקים בכבד אוסרת חברתה דנהי שאין בולעת דם בולעת שמנונית ואינה נאסרת מדם של עצמה ובלא נמלחה דטרודה למפלט ואין בולעת וכבר הארכנו בפרטי דברים אלו לעיל יע"ש:

בא"ד א"נ כל, שלשתן נמלחו יחד אלא דלא קרעוה ש"ו עכ"ל בזה נמי מיתרצא הא דרבה בר שבא דלא אכיל דלא היה ש"ו ור"ן כר"י ב"נ דלעצמה אינה אוסרת שאינה בולעת ורבה בר רב שבא פסק דשלוקה אוסרת וצריך ש"ו ומליחה ומש"ה לא אכל שראה שלא הוה ש"ו וחתוכא לתחת וע' מ"ש לעיל באורך בזה:

ובד"ה דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת כו' שלא הביא לו המשנה כמו שהביאו לבסוף עכ"ל כבר כתבנו דאפשר דאביי מיבעיא ליה אי שרינן לכתחלה לחודיה או דוקא דיעבד כמ"ש הר"מ ז"ל באמת על מתני' דתרומות דר"י בן נורי לא א"מ אלא דיעבד משא"כ השתא דאמר דלר"א שלקי לכתחלה ואכל ולאסור אחרות הא תנן שם במתני' דאוסרת משום דם ודחי לה כו' ועמ"ש לקמן הא דאמר קרעוה ש"ו כו' ולפי שיטת הועוד יש לומר שכתבו בד"ה כבדא והוא שיטת הרשב"א ז"ל בחדושיו אין לומר דמתחלה היה סבור דקושייתו בנמלחה ולמיסר חברתה ולא היה יכול להביא ממתני' דלמא בלא מליחה משא"כ השתא דשלקי לר"א ובמליחה וע"כ להתיר הקדירה דאי היא גופא בלא מליחה נמי דפולטת ואינה בולעת וא"כ שפיר אמר למיסר חברתה לא תיבעי לך דבלא נמלחה אוסרת ובנמלחה שרי מדר"א אף לאחרות דא"כ מאי משני ליה כו'. ודע דעל קושית הרשב"א שהקשה ותיפוק ליה מדר"א דשלקי במליחה דיוצא כל דמו ע"י מליחה וכדפרישנא לעיל יש לומר דאביי סתמא קמיבעיא ליה כבדא מה אתון ביה והבין רב ספרא דשאל לו על כבד עצמה ובלא מליחה והיה מסופק הלכה כמי אי בשלוקה בולעת או לאו והשיב לו מדר"א דבשלוקה אינה נאסרת לבדה ואמר אביי אנא למיסר חברתה מיבעיא לי וע"כ ע"י מליחה דבלא מליחה אין סברא להתיר לפי שיטה דם הכבד שפירש הוה מ"ה אלא בנמלחה מיבעיא ליה אי יוצא כל הדם והשיב ממתני' דע"כ בנמלחה או דדרך לבשל בשר שמולחין א"ו דא"כ פשיטא ומשני בכבדא דאיסורא ואשמעינן דאוסרת כבד חברתה דאף דאינה בולעת דם אפ"ה בולעת שמנונית ואינה נאסרת בדם של עצמה או דם אחר שפולטת ואינה בולעת בלא מליחה כו' ובזה מסולק קושית מהרש"ל ביש"ש בפירקין סימן נ"ד שהקשה לשיטת הרשב"א הא נמי פשיטא בכבדא דאיסורא וע"ש ולפי מ"ש לק"מ וכדכתיבנא:

ודע דהאי לישנא דאמר אביי כי מבעיא לי למיסר חברתה לאו דוקא הוא וכפירש"י בשר אחר המתבשל עמה דלחברתה ממש אין אוסרת דפולטת ואינה בולעת ואפשר ליישב קצת למיסר חברתה נמי מיבעי ליה הרצון דאי מתני' דתרומה משום דמא ואוסרת היינו בשר אחר ובמתני' לא הוזכר חברתה אשמעינן אף במליחה לא נפיק כל הדם דמרובה בדמים הוא וה"ה כבדא דאיסורא אין אוסרת חברתה דה"ה שמנונית אין בולעת או דלמא התם בכבדא דאיסורא ואשמעינן ע"כ דכבד חברתה נמי אוסרת דשמנוני' בולעת שפיר וזה שאמר למיסר חברתה נמי מיבעיא לי וכדכתיבנא ובי"ד ע"ג אבאר:

בא"ד והשיב לו למיסר נפשה לא מיבעיא ליה דאינה נאסרת כת"ק דר"י ב"נ וכסתם מתני' תרומות עכ"ל היינו דסתמא תנן ואינה נאסרת משמע אף בשלוקה אינה בולעת. ומה שכתבו עוד למה לא פשוט לך מאותה משנה עצמה דאפילו בבישול אוסרת חברתה היינו דסתמא תנן ובעינן שיהיה אוסרת ואינה נאסרת אלא דלא ידענא דמהיכא תיתי לומר הא דאוסרת אחרים הוא דוקא בשליקה ולא בבישול דודאי בישול מפליט כ"כ לאסור אחרות שוב עיינתי בר"ן וראיתי שכתב אהא דאמרינן בכבדא דאיסורא דקיי"ל נהי שהרותחין חולטין מ"מ שמנונית פולטין וה"נ איכא למימר ע"י שלוקה אוסרת ולא כבישול דרותחין חלטי ליה להכי תירצו דאין חילוק דסתמא תנן והיינו טעמא דרותתין חולטין לכבד שמעלין רתיחות מכל צד לא כן דרך בישול שאין חולטין ומצמיתין דם בכבד כו':

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה