ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קי.
בא"ד וה"פ הכחל קורעו שתי וערב וטחי בכותל דר"א מוקי ליה לקדירה עכ"ל דכיצד קורעו דר"י אמתני' קאי ומיהו מיירי נמי ממתני' בישול לחודיה וקריעה קצת לא קרעו כ"ח כדינו וזה שסיימו בסוף דבריהם דמתני' איירי נמי בקדירה עם בשר משמע דאיירי נמי בלא בשר וכ"ח כדינו ובתחלת דבריהם דמתני' סתמא קתני משמע דבא להתיר בכל ענין כו':
בא"ד דאי בהדי בשר נעשה הבשר נבילה ואוסר חלב דטעמא דשיע לא קאי במסקנא לר"ת עכ"ל ע' מהרש"ל ומהרש"א מ"ש ודע שמ"ש התו' דנ"נ וחוזר ואוסר הל' הוא למ"ד נ"נ בשאר איסורין וגם אמרינן דהנאסר יכול לילך ולאסור יותר מן האוסר וכנראה לעיל מתו' ק"ח ב' ד"ה חלב נבילה מ"ש לר"ש והוא שיטת ר"ת ג"כ והוא שיטת הר"ן בס"פ כ"ה יע"ש ובג"ה גבי אמר ר' יע"ש אבל לדידן דקיי"ל אין הנאסר יותר מאוסר אינו כן ובי"ד אבאר באורך בעזה"י בשיטה זו ומה שיש לעיין עוד בשיטה זו בשיטת הרי"ף ור"מ ושאר פוסקי' הלא המה כתובים באורך והרוצה לעיין עליהם וע' ברשב"א וריטב"א ור"ן ואם ירצה ה' בי"ד סימן צ' אבאר:
וברש"י ד"ה דאתנייה לר' כחל ל"ב הוה שמיע ליה עכ"ל ר"ל דאף דיעבד בלא קש"ו לצלי ולפירושי צ"ל דר"א הוה תמוה ליה איך יפלוג רב על ברייתא דקתני בהדיא כחל שבישלו עכ"פ מותר דיעבד ונהי לצלי מיירי שמעינן מיהת דיעבד שרי בלא קריעה כלל דומיא דקיבה דאסורה דמיירי בלא קריעה דמש"ה אסורה שהחלב בתוכה כו' ואמר לו אני שניתי לו כחל של מניקה לאסור דיעבד לצלי בלא קריעה כלל ור' הוא דטעה דר' סבור דר"א שנאה ליה סתם אף שאין מניקה אסור ומשום איזה תנא הוא חולק על הברייתא ואינו כן דברייתא איירי באינה מניקה ואיהו בכחל מניקה שנה ליה וע' בריטב"א דלא כת' כן ולא הבינותי דבריו יע"ש ומיהו סוגיא דלעיל דלא כר' יוסי בר אבא וסברי דאין חילוק בין מניקה לאין מניקה ומש"ה פריך, לר"ל ממתניתין ומברייתא דכחל לא משני דמתניתין וברייתא מיירי בכחל שאין מניקה אלא דלא שני בין מניקה לאין מניקה. ודע שמ"ש רש"י דל"ב הוה שמיע ליה דאין לומר דל"ק הוה שמיע ליה דמוקי ר' למתני' בצלי לכתחלה בעי קריעה ודיעבד מותר ואומר אני כחל מניקה שניתי לו דלכתחלה בעי קריעה ור' לא הבין וסובר אף באין מניקה הדין כן דמה הוה קשיא ליה לר"א עד שהוצרך לשאול איכא תנא דמתני' לרב כחל דמתניתין איכא לתרוצי שפיר אינו עובר ומותר בצלי ומיירי בכחל של אין מניקה כו':
ודע לפי מ"ש מהרש"א ז"ל לעיל ברש"י ד"ה לקדירה ור"נ כל"ב דל"ב ממש כר"נ לצלי דאף קריעה קצת לא בעי לכתחלה דזוויקו לה כחלי ומתני' בבישול ול"ק מוקי בצלי ולכתחלה בעי קריעה קצת יע"ש א"כ איך קאמר דר"א ל"ב דר' הוה שמע ליה ומה בכך והא מיקל הוא ל"ב ומה קאמר אנא כחל של מניקה שניתי לו והא נהפוך הוא דל"ב מיקל טפי מל"ק וסובר לצלי אף לכתחלה לא בעי קריעה כלל אם לא שנאמר אנא כחל של מניקה שניתי לא לאסור בבישול בלא קריעה אבל שאין מניקה שרי אף בבישול אלא דלא ידענא מה הוה קשיא ליה לר"א עד שהוצרך לשאול איכא תנא דאתניי' לר' כחל דאדרבה משמע הכי מתני' אינו עובר עליו ואסור ואפשר דברייתא כחל שבישלו מותר הוה קשיא ליה דבישול משמע בקדירה וחשב לדוחק לומר בצלי ומש"ה אמר אנא כחל של מניקה שניתי לו לאסור דיעבד וברייתא באינה מניקה מיירי אלא דא"כ אימא דר"א ל"ק הוה שמיע ליה ואמר איכא תנא דהוה קשיא ליה לצלי לא בעי כלל וכר"נ דסובר הכי ואמר כחל מניקה שניתי לו לאסור לכתחלה בצלי בלא קריעה ש"ו ודיעבד שרי וצ"ע:
ובד"ה ומתוך פלפולו של ר"ח כו' וכשחזר ושנה לו לפני ר"ח שנה סתם עכ"ל מפ' מהר"מ שי"ף ז"ל דרב כששנה לפני ר"ח ר"ל לימד אצל ר"ח ומצינו בכמה מקומות כן כשהיינו למידין לפני רבותינו וכן דנתי לפניו ור"ח שנה לו סתם וסבור ר' דגם כחל שאין של מניקה אסור כן יעו"ש בר"מ שי"ף ז"ל בזה:
תוס' בד"ה ואם דאיתנייה לר' כחל כו' ואפי' בקריעה ש"ו כדאמר בסורא לא אכלי כחלי ואף דמתני' שרי ליה בקריעה והוה תמיה ר"א עכ"ל ר"ל מש"ה שאל איכא תנא דאתנייהו לר' כחל ששום איזה תנא חולק על מתני' דסגי בקריעה ומ"ש בסורא לא אכלי כחלי כלל כן משמע דלא אכלי אף בש"ו וטחי בכותל ורמי בר' דיקולי דאכל כחלי מסתמא היה עושה קריעה דלכתחלה בעינן אלא בסורא לא אכלי כלל ומיהו י"ל דדמי כר"נ דסבירא ליה לפירש"י לצלי לא בעי כלל ולר"ת ע"י קריעה קצת ובסורא לא אכלי כ"א ע"י קש"ו וטחי כמו בישול ואמר אנא מאתרא דר' יהודא דאכלי ור' יהודא דאמר כיצד קורעו אבישול קאי כמ"ש לעיל יעו"ש אלא דמההוא בסורא לא אכלי משמע אף ע"י תיקון גמור לא אכלי ומה שהביאו ראיה מדרבנן דלא אכיל ומסתמא של מניקה כו' ומה ראיה דלמא אין מניקה, ורבנן לא אכול דבלא קריעה היה כר"נ ורבנן סובר דלצלי בעי קריעה ומיהו לשיטתם לר' נחמן בעי קריעה קצת: