ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים
דף קט:
גמרא אמר רב זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר אכתוב שיטת רש"י ז"ל ויש כפי הנראה בשיטתו שלש פירושי' ומתחל' אכתו' דרך כלל ואח"כ אפרש אחת אל אחת. הנה רש"י ז"ל כת' בד"ה אמר ר' כו' והאי כיון דמובלע ולא פי' אפילו איסור דרבנן ליכא משמע בהדי' דלצלי איירי דבקדירה הרי פלט וחזר ונבלע בו ואסור בלא קריעה ובד"ה קרע. לי כחל קודם שתצלנו כו' אלמא דווקא בצלי דאי במבושל טחיי' בכותל נמי בעינן ובד"ה הא קמ"ל לפי שהחלב כו' לא חזר אליו וזה בצלי הוא ולא בבישול אפילו לבדו וכן כת' שם דבישלו היינו צלי כו' וקי"א ב' ד"ה קפי כו' כת' והלכות כחל כבר למדנו למעלה לצלי בעי קריע' ש"ו ואם לא קרעו מותר כל"ק ולקדירה קורעו ש"ו וטחי בכותל עכ"ל ובג"ה צ"ו ע"ב אר"נ כחל בס' וכחל מן המנין וכחל אסיר יע"ש ועתה אבאר הנה המעיין בטי"ד סי' צ' יראה להדיא דשיטת רש"י הוא כך דלצלי בעי תחלה קריעה ש"ו בלא טחיי' בכותל ודיעבד מותר בלא קריעה כלל ולקדירה בישול לבד צריך קריעה ש"ו וטחי' בכותל ואם חסר א' מהן אסור אף דיעבד אם לא שיש ס' במים אז הכל שרי ועם בשר אחר הכחל אסור ובשר מותר ומ"מ לכתחלה לבשלו עם בשר לא מהני הג' תנאים היינו קריעה ש"ו וטחו בכותל ועיין פרישה שם ועתה אבאר דל"ק דרב סובר דמתני' לצלי מיירי לא קרעו אונו עובר עליו ומותר כפירש"י כיון דלא יצא החל' לחוץ ולא גזרו בחלב שחוטה בה"ג ואיידי דסיפא בלב דאינו עובר ואסור מיהא לפירש"י מ"ה כדין חצי שיעור בלב עוף שאין בו כזית או מדרבנן לאחר בישולו תני רישא הכי הרי אתה רואה בקי' לשיטת רש"י צלייתו אין צריך קריעה כלל. אלא מותר כך וע' בתוספות ד"ה כחל כו' דאי דבעינן אח"כ קריעה אלא. שלא נאסר בכך ומהני ליה קריעה א"כ מה פריך. ממתני' אינו עובר ואסור אה"נ דאיסורא איכא כ"ז שלא קרעו אח"כ כמו בלב ורב דאמר מותר לאחר קריעה אלא ע"כ דרב דאמר מותר היינו דא"ל קריעה כלל אח"כ והטעם כמ"ש התוספות ד"ה כחל דבחי שיש הרבה חל' צריך קריעה ולא בבישול שנצטמק ופלט נמי קצת יע"ש ומיני' נמי הא דתניא הכחל קורעו בצלי מיירי כו' ומש"ה לא. הזכיר טחי' בכותל וכן אמתני' לא הזכיר טחי' בכותל ומש"ה פריך לוה רב ממתני' ולא מוקמי' בבישול דא"כ אמאי, לא הזכיר טחי' ותנן קורעו לחוד ש"מ בצלי איירי וע' מ"ש בתוספות ד"ה הא איסורא איכא לא קרעו אינו עובר עליו ומותר כמו במתני' ובלב הוא דבעי קריעה ולא בכחל משום דפלט קצת כמ"ש התוספות דבחי הוא דבעי קריעה כמ"ש התוספות ד"ה הא כחל כו' ותניא כל"ק דר' כחל בחלבה מותר ובצלי איירי שם ובלא קריעה כלל ודומיא דהכי בקיבה בלא קריעה שהחל' בתוכה אסור וכמו ויבשלו את הפסח כיצד קורעו לאו אמתני' קאי אלא לקדירה ואפי' לבדו אמר ר' יהודא בג' תנאי קריעה ש"ו וטחי' בכותל ומשמע בחסר א' מאלו אסור בדיעבד עד שיהא ס' וההוא דג"ה דכחל מן המנין בחסר א' מהן וכחל אסור כו' ועם בשר אחר אף בג' תנאים אלו אסור לכתחלה ולא נתפרש טעמא מאי ועיין בפרישה סימן צ' ס"ק ה' דאף שכת' מ"ש טעמא לא כתב מפני מה אסרוה בקדירה עם בשר, ויש לפרש טעמא דוודאי בקריעה ש"ו וטחי' בכותל יש ס' נגד מעט חל' הנשאר בו ומ"מ עם בשר אחר הוה כמבטל איסור לכתחל' שהבשר נכנס בתוך הכחל ודוחק. והא דאמר לשמעי' קרע לי ואיכול בלא טחי' בכותל דלצלי לא צריך לכתחלה אלא קש"ו ור"א לא פליג אדר' יהודא כו' ור' נחמן סובר לצלי לא בעי כלל אף שתי לחוד ומתני' לקדירה לא קרעו אינו עובר עליו ואסור לקדירה ומ"ש רש"י כל"ב היינו בפי' המתני' וכמ"ש התוספות ד"ה ההוא לקדירה אתמר וגם הכחל קורעו לקדירה מיירי ולב הוא דסגי בקריעה כו' דשיע כו' אפילו בבישול כמ"ש רש"י בפסחים והביאותיו לעיל וברייתא דקתני כחל שבישלו מיירי לצלי ואפילו לכתחלה אלא איידי כו' ומ"ש רש"י ד"ה ההוא לקדירה וברייתא מוקי לצלי היינו ברייתא כחל שבשלו מותר ולא ידענא מאי רבותא דר"נ דכ"ע מוקי לה בצלי לשיטת רש"י וכדכתיבנא. ול"ב מחמיר אל"ק דר' או אפשר לומר דר' יהודא כיצד קורעו אמתני' קאי ומוקי למתני' בבישול בקדירה כר"נ אלא דנראה לומר טפי דר' יהודא כל"ק ואליבא דהלכתא כמו שכתב נמצא לשיטת רש"י הלכה כלישנא קמא וכר' יהודא וכרב אליעזר נמי הלכתא לבד מר"נ דלית הלכתא ולצלי לכתחלה קש"ו ודיעבד מותר בלא קריעה כלל והיינו מתני' וכל"ק וברייתא דכחל שבישלו בצלי מותר דיעבד וכן כחל קרעו מותר כו' זהו פי' א' בשיטת רש"י ז"ל:
הפי' הב' הוא כך לצלי או שתי או ערב סגי והוא שי' פר"ח בסימן צ' ס"ק א' וגם רנ"ש במ"ש בש"ד סימן כ"ט מ"ש על הגהות המתחלת בכ"ה יע"ש והמעיין ברש"י ד"ה הא קמ"ל כתב בהדיא או שתי או ערב כו' ומ"ש ולא בעי ש"ו אלא לקדירה ר"ל ש"ו עם טחיה בכותל כו' אלא שראיתי לרנ"ש במ"ש שכת' בש"ד ד"ה ועם שאר בשר דש"ד סובר לרש"י אם קרעו ש"ו אף בלא טחי' בכותל שרי דיעבד עם בשר אחר יע"ש אף בלא טחי' בכותל זה דלא כדעת הטור לרש"י דאם קש"ו ולא טחי בכותל אף לבדו צריך ס' כו' וכ"ש עם בשר אחר דהכחל נשאר לעולם באיסורו וההיא דג"ה כחל מן המנין וכחל אסור הכין הוא כמו שאבאר לקמן אי"ה ולפ"ז מ"ש בש"ד שם ואם לא קרעו ש"ו וטחו בכותל אף דיעבד אסור היינו שלא קרעו כלל אבל בחסר א' מהן שלא טחו בכותל שרי דיעב' אף אם בשר אחר כלל' דמלת' לפי' זה לרש"י לצלי לכתחלה קש"ו או אפשר שתי או ערב ודיעבד מותר אף בלא קריע' כלל ולקדיר' לכתחל' אף בלא בשר צריך לכתחלה ג' תנאי' ובחסר א' מהן דהיינו טחי' בכותל שרי דיעב' וה"ה עם בשר אחר דינא הכי דשרי דיעב' בלא טחי' בכותל וההיא דג"ה כחל מן המנין וכחל אסור ודאי עם בשר אחר מיירי אף לפירוש הראשון שכתבנו אלא דלפירוש ראשון אף בקש"ו וטחו בכותל אסור עם בשר אחר לכתחלה ודיעבד לא יתכן דאסור ולפירוש שני מותר לכתחלה בקריעה ש"ו וטחי' בכותל עם בשר אחר אלא דא"א להעמיד זה הפירוש ברש"י חדא דא"כ אמאי לא פירש"י בדר"א דאמר לשמעיה קרע לי ואנא איכול בצלי ואמאי לא פי' בבישול וקרע לי אח"כ ומיהו ז"א דקרע לי משמע לכתחלה קודם צליה ובישול ע"כ טחיה בכותל בעינן ומיהו מהא קשיא לי דמנלן לרש"י דיעבד מותר בלא טחיה בכותל בקריעה ש"ו:
הפי' הג' הוא דרב יהודא ור"א פליגי אהדדי דלרב יהודא ג"כ מיירי בצלי וכיצד קורעו אמתני' קאי ובעי קש"ו וטחיה בכותל ומתני' קורעו וה"ה טחיה בכותל בעינן ור"א דאמר לשמעיה קרע ואנא איכול פליג אדרב יהודא דסובר דקש"ו לא בעינן כלל לצלי וע' בפרישה ס"ק ט' שכתב כן לתרץ דברי הרשב"א בחדושיו ועי' בפר"ח סי' א' ס"ק ט' שכתב לרש"י פליגי אמוראי לרב יהודא אף בצלי בעינן קש"ו וטחיה ולר"א כו' יע"ש וזה כדעת פרישה שסובר דר"א פליג אדר"י ור"י אמתני' קאי ואין להקשות לשיטה זו מנא ליה לרש"י ז"ל דלר"א בשתי לחוד סגי אימא קש"ו בעינן והא קמ"ל דלא בעינן טחיה בכותל בשלמא לפי' או"ב א"ש דר"א לקדיר' איירי ולצלי לא בעינן אלא קריעה כבמתני' פריך שפיר ומשני הא קמ"ל דשתי לחוד סגי משא"כ לשיטה זו קשה מאי פריך ומאי משני וכפירש"י דשתי לחוד סגי אימא דלאפוקי מרב יהודא אתי דאמר' טחיה בכותל והוא אמר דקריעה לחוד סגי ואפשר דקרע לי משמע לי' לרש"י דבשתי לחוד סגי יע"ש ואין דבריו מראין כך בד"ה הא קמ"ל וההיא מימרא דר"נ כחל בס' ומן המנין וכחל עצמו מיירי עם בשר כמ"ש רש"י שם בג"ה דבלא בשר אחר אם יש ס' במי' עם הכחל מותר ג"כ כחל דהוה כמו צלי דשרינן לה בלא קריעה כלל לרב נאמן הכי דאמר זויקי לה כחלי ובלא קריעה כלל ומשום דחלב נפלט ונופל לארץ ומה שבתוכו כ"ז שלא פי' שרי וא"כ ר"נ דאמ' התם כחל מן המנין ואמר עלה התם וכחל אסור משמע דר"כ פודה בזה ע"כ עם בשר אחר דאי בלא בשר כחל שרי דמה שפי' מתבטל בס' ועם כחל ומה שבתוכו שרי כמו צלי אלא עם בשר אחר והבשר נותן טעם לתוכו דמה שנכנס לכחל חלוק בפ"ע ובכחל אין ס' נגד כל התבשיל ולכך כחל עצמו אסור ואי ליכא ס' אף לבדו אסור ומיירי בלא קריעה כלל דלרב נחמן אין חילוק בין הלשונו' דכולהו לישני משמע דלא בעינן כלל כו':
אבל מהרש"א פי' דל"ק ול"ב דרב בהכי פליגי דל"ק לצלי צריך קש"ו לכתחלה ול"ב מיקל דל"צ כלל וזה כרב נחמן ממש ומתני' אינו עובר ואסור לקדירה ומייתי ראיה מתני' כפי פשוטו ותניא כל"ק לפום מה דס"ד דלא הוה ידע דבשלו לכתחלה ואיידי כדמשני לרב נחמן ולה"ק תניא כל"ק דרב דוקא דיעבד ולא לכתחלה ובצלי איירי ואפ"ה לכתחלה צריך קריעה והיינו כל"ק דרב דלצלי בעי קריעה לכתחלה והא דמייתי ראיה ממתני' ה"ק מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא וע"כ בבישול איירי וא"כ בצלי אין ראיה וכן מהא דאמר כחל קורעו כו' ואלו כחל לא בעי קריעה וע"כ בצלי דבישול אסור וא"כ בישול דהיינו צליה אפ"ה צריך לכתחלה קריעה ומשני דלמא לב הוא דסגי בקריעה ולא כחל ומיירי בבישול אבל צלי אף לכתחלה א"צ קריעה כלל אלא דקשיא לי מה סייעתא מייתי לל"ק מהא דתניא כחל שבשלו מותר דיעבד וע"כ בצלי איירי ואפ"ה דוקא דיעבד דלמא אה"נ ול"ק ול"ב בהא פליגי דל"ק סבירא ליה דמתני' בצלי מיירי ומש"ה ודאי אינו עובר עליו ומותר דיעבד ולכתחלה בעינן קריעה ש"ו ודיו בכך ולבישול צריך קריע' ש"ו וטחיה בכותל לרב יהוד' אמר דכיצד קורעו היינו לבישול ול"ב אמר אינו עובר ואסור וע"כ לקדירה דלצלי כ"ע מודים דשרי דיעבד אלא דלישנא דאינו עובר דייקי לב' וע"כ לקדירה ואפ"ה תנן הכחל קורעו ולא תנן טחיה בכותל ש"מ דלא בעינן טחיה בכותל לבישול וכר"נ דמוקי למתני בבישול וא"כ מה סייעתא מייתי כל"ק ומה מייתי כחל שבישלו מותר דלמא לצלי מיירי ומש"ה דוקא דיעבד ולא לכתחלה ולקדירה לכתחלה סגי בקש"ו בלא טחיה בכותל ודיעבד אסור בלא קש"ו ולצלי מותר דיעבד:
ודע דרב נחמן דלצלי לא בעינן קריעה כלל לכתחלה ומתני' לקדירה סבירא ליה ג"כ דלא בעינן טחיה בכותל ופליג אדרב יהודא דר"י מוקי למתני' בצלי ואיהו מוקי לקדירה וכיון דלא הוזכר טחיה ש"מ דלא בעינן ומש"ה פריך ליה שפיר ממתני' מיעבר הוא דלא הא כו' דאי בבישול סבירא להו לעיל דבעינן טחיה בכותל דאכתי לא הוה ידע מהא דר"נ כלל כמ"ש מהרש"א ז"ל ובאמת מצינו לומר דמוקי מתני' לבישול וכמ"ש ועמ"ש בתו' ד"ה הא איסורא שהקשו דלמא מיירי בבישול:
בד"ה ד"ה אינו עובר עליו ומותר כו' ומ"ש בספרים בג"ה כחל עצמ' אסור היכא דלא קרעי' ובישל בהדי בשר ל"ג ליה דאף לבדו אסור עכ"ל אבל לר"ת לקמן ד"ה ההוא לקדירה גרסינן שפיר בלא בשר הוה כמו צלי לשיטתיה כמו שאבאר ושרי דיעבד בלא קריעה כלל ודוקא בהדי בשר צריך ס' וכחל אסור דטעם הבשר אחר נכנס בכחל ונאסר משא"כ בלא בשר אחר א"צ ס' וכחל עצמו שרי דלא נשתנה טעמו כלל כמו שהיה ואף שהיה החלב לחוץ ונבלע בו אין קפידא לר"ת אבל לרש"י אף בלא בשר צריך ס' דבאין ס' התבשיל וכחל אסור ויש ס' הכחל ג"כ שרי דמה שנפלט לחוץ נתבטל ומה שלא פי' לחוץ הוה כמו צלי דכ"ז שלא פי' שרי ועם בשר אחר ביש ס' הבשר שרי וכחל אסו' דטעם בשר נכנס בכחל ולא דמי לצלי דהכ' ניתן לכחל טעם בשר אחר ובג"ה מיירי שיש בשר אחר עם הכחל ומ"ש התוס' שיש במים ס' לאו דוקא הוא אלא ה"ה עם הכחל אפ"ה כחל מותר וכן כתב הטור בהדיא וטעמא דמה דנפיק ונחלק ונתבטל ואף אם נבלע בכחל יש ס' נגד המועט ההוא ומה דלא נפיק הוה כמו צלי ומ"ש אבל בהדי בשר אסור ר"ל בשר אחר נכנס בכחל ואוסרו דלא דמי לכחל עצמו עם חלב שלו ואין שאר בשר מסייע לבטל דחלוק לעצמו כמו לעיל ק"ח ע"ב חלב נבילה הוא יע"ש:
בא"ד וכן יש ספרים דגרסי כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבישלו לחודיה בלא בשר ויש להעמידו לפירו' הקו' ביש במים ס' עכ"ל ואפ"ה מייתי שפיר סייעתא לל"ק דרב דבצלי מותר דיעבד בלא קריעה כלל דאי אסור אמאי שרי ביש במים ס' נהי דהמים והתבשיל מותרים דמה שיוצא מכחל מתבטל בששים מ"מ כחל עצמו אמאי מותר דבלוע מבב"ח של עצמו אלא ש"מ כ"ז שלא פי' שרי ופשיטא בצלי יש להתיר וזה כל"ק דרב לא קרעו מותר וראיתי למהר"מ מלובלין דברים אשר לא הבינותי כלל וזה לשונו ואין להקשות דא"כ מה מייתי ראיה לל"ק דרב דלמא ביש ס' דא"כ כל איסורים נמי ועוד דא"כ קיבה אמאי אסורה ולפי ספרים דגרסי בישלו לחודי' כ' לא אתא לומר אלא לדייק הא עם בשר אחר אסור כו' עכ"ל דברים זרים ותמהי' לדעתי דאכתי קיבה אמאי אסורה אלא הטעם פשוט קיבה אסורה אף שיש ס' בלא קיבה דהחלב שבתוך הקיבה אין מסייע לו התבשיל שבקדירה וצריך בקיבה גופא ס' נגד החלב כמו לעיל ח"ב נבילה דלא מסייע שאר דברים לחתיכה דהוא חלק לעצמו ולא מטעם איסור דרבנן אתינן עליה כמבואר להדיא בהא דחלב נבילה כמ"ש התו' שם דמדקדק ר"ש דצריך ב' פעמים ס' ועיין בר"ן וריטב"א שם ומש"ה אשמעינן בכחל, דשני משאר איסורים ואף כחל עצמו מותר בלא בשר אחר דמה שנפלט לחוץ מתבטל ומה שנשאר לא גזרו כ"ז שלא פי' דחלב שחיטה דרבנן הוא ולא גזרו כמו בצליה:
ודע דלפי מ"ש ר"ת לקמן דל"ב סובר בין בלא בשר או עם בשר אסור דיעבד בלא קרעו כלל והא לך שיטת ר"ת בקיצור בד"ה ההוא לקדירה דלקדירה עם בשר צריך לכתחלה קש"ו וטחיה בכותל ולחודי' ולצלי שווין ובעינן קש"ו בלא טחיה בכותל ולכתחלה ומתני' מיירי בבישול בכל גווני וקאמר קורעו כ"א כדינו עם בשר ש"ו וטחיה ולחודיה לא הי' ש"ו לל"ק אינו עובר ומותר ולל"ב אסור ומייתי סייעתא כל"ק כחלי שבשלו בחלבו ומיירי בלא קריעה דומיא דקיבה ס' ואפ"ה מותר וזה כל"ק. ומה קושיא דלמא ביש ס' במים נגד החלב עם הכחל או בלא כחל דמש"ה כחל שרי דמה שיצא מתבטל ומה שלא פי' לא גזרו בחל' שחיטה ול"ב דאוסר בלא קריע' כלל לחודי' באין ס' דחוזר ונבלע וכן בצלו לשיטת ר"ת דלא אמרינן שריק אלא בדם ולא בשאר איסורין ומשום הכי חלב הנבלע נפלט ונופל עליו מבחוץ ומשום הכי אסור בלא קרעו ש"ו ואין לומר שע"ז כתב מהר"מ מלובלין ז"ל דבריו דא"כ מאי מייתי ראיה לל"ק דלמא ביש ס' היינו לר"ת וכדכתיבנא דא"כ לא תי' מאי איריא כחל כל איסורין נמי דלמא אתא לאשמעינן דלא נימא אף מה שלא פלט לחוץ אסור דבזה לא שייך ביטול בס' כמש"ל קמ"ל דלא גם שאר דבריו צ"ע דמה קשיא ליה מקיבה גם מה שסיים ולפי גירסת הספרים ולדעתי לר"ת ליתא להך גירסא דא"כ לא הוה מייתי סייעתא לל"ק דרב כמ"ש בסמוך באופן שדברי מהר"מ זרים ותמוהים לדעתי ולא זכיתי להבין אותם ואי"ה בי"ד אבאר מזה באורך בעזה"י בזה:
ובד"ה הא איסורא איכא וא"ת ואוקמי' בבישול לפ"ה עכ"ל אבל לפיר"ת א"ש כמ"ש לעיל אינו עובר ומותר כ"א כדינו ופריך שפיר ממתני' דסתמא קתני ומיהו לפ"ה היה אפשר לומר מדתני קורעו ולא קתני טחי בכותל ש"מ לצלי איירי ור"נ פליג אדר"י בתרתי וסובר לקדירה לא בעינן טחיה כיון דמוקי למתני' בהכי ולצלי אפילו לכתחלה לא. בעינן ש"ו דלא כר"א ור"י דאינהו לא פליגי אהדדי כמ"ש לעיל באורך ופריך לל"ק אליבא דהלכתא דקיי"ל דלבישול בעינן טחיה בכותל כר"י או דלא הוה ידע מהא דר"נ כלל ועיין במהרש"א שכתב ג"כ דהא דתניא כל"ק היינו דלא ידע מברייתא שבישלו דיעבד ע' בתוס' ד"ה ההיא לקדירה וה"ה דלא ידע מר"נ אבל התוס' לא ניחא להו בכך דמסתמא ר"נ לא פליג בהא אדר"י ומתניתין בישול והזכיר קורעו והיינו כדינו עם טחיה בכותל והוקשה להם שפיר:
וברש"י ד"ה דלמא מש"ה לא תני ליה דלרב סגי בקריעה לאחר בישול משום דבשע' בישול לא בלע דשיע עכ"ל י"ל לפי מה דדחי לה נמי בצלי מיירי ולרב סגי בקריעה אככ"פ או דשיע ורש"י קושטא קאמר דבאמת קיימא האי סברא דשיע או דמוקי לה בבישול נמי ואפ"ה לב סגי בקריעה דשיע דלפי ה"א מוקי בצלי דומיא דרישא כחל קורעו דמיירי לצלי שרי דיעבד אח"כ בלא קריעה ודחי לה דאפשר דמיירי בבישול נמי ולא תפשוט מיניה כלל ולא תקשי אינו עובר עליו ומותר ועיין בתוספות ד"ה לב כו' יע"ש בזה:
ובד"ה קרע לי כחל קודם שתצלנו כו' עכ"ל מדלא פירש בבישול מיירי יראה נמי דרש"י סובר דליכא מאן דשרי בבישול לחודיה בלא קריעה ש"ו וטחי בכותל ולא פליג שום מ"ד אר"י דאי ר"נ מוקי למתני' בבישול ופליג אר"י ולית ליה טחיה בכותל א"כ דלמא ר"א נמי הכי סבירא ליה אלא ש"מ דס"ל וז"ל דליכא מאן דפליגי אר"י ועיין בתו' ד"ה הא איסורא ובמ"ש שם:
ובתוס' ד"ה זויקו פי' בערוך כמו זיקים מלאים ודמי לע"ז ארמאי זויקני עכ"ל היינו לר"ת לקמן ד"ה ההוא דבשמעתין איירי לקדירה ור"נ לקדירה בלא בשר קאמר וקריעה קצת היה אלא שלא היה ש"ו וסובר דלכתחלה מותר בכך ועמ"ש לקמן לשיטת ר"ת ז"ל:
בד"ה ההוא לקדירה ואין זה דוחק דכתיב ויבשלו הפסח עכ"ל וה"ה למאי דבעי לומר לל"ק לרב דמייתי סייעתא כחל קורעו ולב קורעו בצלי אף דתני לאחר בישולו היינו צלי דומיא דכחל דמיירי לצלי אבל למה דדחי אפשר בבישול:
בא"ד ור"ת פי' הא דצריך קש"ו וטחיה לקדירה היינו עם בשר אבל בלא בשר או צלי צריך קריעה קצת עכ"ל ר"ל דגירסת ר"ת הוא בהא דאמר ר"א לשמעי' קרע ואיכול הא קמ"ל דלא בעינן קש"ו וטחי בכותל אלא לקדירה ועיין מהר"מ ז"ל מ"ש בדבור זה יע"ש א"כ דגירסת ר"ת כך היה ע"כ ר"א דאמר הכי סובר בבישול לחודיה בקריעה קצת שרי בלא טחיה בכותל דלקדירה משמע דוקא בהדי בשר עו' דאל"ה הוה לומר ההיא בישול ור"א לצלי אלא ש"מ לחודיה שרי בלא טחיה ולא ש"ו אלא קריעה קצת וכבר כתבנו לעיל שיטת ר"ת ועכשיו אכתוב עוד בקיצור שי' ר"ת ז"ל דלחודיה וצלי דינן שווין דגם צלי חוזר ונבלע דבשאר איסורין בדם שריק כו' וקריעה קצת בלא ש"ו וטחיה סגי לכתחלה ודיעבד שרי בלא קריעה כלל ובישלו עם בשר לכתחלה קש"ו וטחי בכותל ודיעבד שרי בלא טחיה בכותל וקש"ו מיהא בעינן מההיא דג"ה כחל בס' וכחל אסור מיירי בכה"ג בלא קריע' ואפשר דיעבד שרי בשתי לחוד ול"ק מוקי למתני' הכי כחל קורעו או לחודיה או עם בשר וכחל כדינו לא קרעו כחל כדינו אינו עובר ומות' דיעבד ופריך ממתני' אינו עובר הא איסורא איכא דאין לומר דלא קרעו כלל ולבישל עם בשר אסר דיעבד דמסתמא תנן אף לחודיה ומייתי סייעתא כחל שבישלו כו' ומיירי בבישול' בקדירה ולב קורעו לאחר בשולו משום דשיע אף בקדירה וכחל לחודיה לא צריך קריעה או עם בשר לא צריך טחיה בכותל ודיעבד שרי ומסיק דלמא לב הוא דסגי בקריעה כו' ואפשר דמיירי בצלי ואה"נ דהמקשה היה סובר דמיירי בצלי דוקא ומש"ה לב סגי בקריעה לפיר"ת דשיע לא קאי במסקנא בכיצד צולין אלא ככ"פ וזה לא שייך בקדירה ומייתי סייעתא דלצלי ובישול לחודיה כהדדי נינהו דגם בצלי החלב חוזר ונבלע בו וע"כ דלא גזרו בכך כיון שאין הכחל משתנה בטעמו כו' ול"ב פליג ואמר דאסור אף דיעבד בצלי ובישול לחודיה בלא קריעה כלל ועם בשר בש"ו וטחי בכותל כו' ור' יהודא עם בשר מיירי ומש"ה בעינן ש"ו וטחי בכותל ודיעבד קריעה קצת ור"א אמר לשמעי' קרע ואיכול לבישול לחודיה וצלי איירי ודיעבד מותר לגמרי ור"נ קריעה קצת קאמר וזויקו היינו נפוחים כיון שלא היה שתי וערב וטחיה אבל אין לפרש זויקו בשפוד דמ"ש דבישול לחוד נמי שרי ותניא כל"ק כחל שבישלו מותר משמע לחוד מדקתני שבשלו בחלבו כמ"ש התו' כאן בז"ה וע' מ"ש שם בעזה"י ותניא דיעבד מותר בלא קריעה כלל דומיא דקיבה שאסורה בלא קריעה כלל ומייתי סייעתא דצלי או לחודיה שרינן דיעבד דלא כל"ב אלא דקשיא דהתו' כתבו דמוקי לההיא ברייתא לחודי' א"כ הא דמשני ה"ה דלכתחלה וע"כ שתי או ערב דלכתחלה בעינן כך וא"כ לקדירה אמאי אסורה כיון שקרעו והוציאו החלב ממנו ודוחק לומר דלא הוציאו ולרש"י א"ש לר"נ לא בעי קריעה כלל לצלי ומשני אה"נ דאיידי כו' ובי"ד אבאר בזה באורך בסי' צ' בזה בעזה"י:
בא"ד דטעם הבשר נכנס לכחל עכ"ל לכאורה דהחמירו עם בשר משום דנפל החלב ונכנ' בבשר אחר ואוסר שם ואח"כ נבלע ג"כ בכחל ולחודי' אף שנפלט ונבלע אין משתנה טעמו ממה שהיה מקודם וכל זה אי לית ס' אבל אי הוה בבשר אחר ס' הוה שרי וליתא אף אי יש ששים אסור דטעם בשר נכנס בכחל כמ"ש תו' ד"ה אינו ע"ע וע' מהר"מ מלובלין ז"ל ובי"ד אבאר עוד בזה: