אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קט.

דף קח:

גמרא מכלל דר' יהודא סבר כי ניער מתחלה ועד סוף אסור כו' אילימא לא ניער בסוף הא אמרת נראין דברי ר' יהודא בהא עכ"ל לסברת הר"ן ושאר מפרשים דלמאי דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור אף לא ניער כלל דחתיכה נעשה גוף איסור ואוסר אח"כ אחרות א"כ ר"י ורבנן בתלתא פליגי בין בלא ניער כלל לן בניער מתחלה ועד סוף ובין ניער בסוף ולא מתחלה אוסר ר"י דשמא לא ניער יפה ולא מהני ס' דחנ"נ ומין במינו לא בטל ורבנן פליגי עליה אף בלא ניער בתחלה אלא לבסוף אפ"ה שרינן ואף הראשונה דאפשר לסוחטו מותר והוה מין בא"מ חלב עם בשר ועד שתתן אטפה קיימי והא דאמר בלא ניער אלא לבסוף הא אמרת נראין דברי ר"י ודאי דכ"ש הוא ומה לא ניער כלל נראין לרבי דברי ר"י כ"ש בניער לבסוף, וכן בהא דאמר מכלל דר"י סבר בניער מתחלה אסר ודאי דכן הוא. דאל"כ במה אין נראין לרבי דברי ר"י ונראין ליה ד"ח דבין לא ניער כלל ובין ניער לסוף נראין לו דברי ר"י ולפי זה הא דאמר מכלל דר"י סבר בניער מתחלה ועד סוף וכן לרבנן דאמר נראין לרבי דבריהם מתחלה ועד סוף הוא לאו דוקא דא"נ ניער פ"א מתחלה מיד שנפלה הטפה לר"י אסור דשמא לא ניער יפה יפה ואסור לר"י דחנ"נ וזה גוף האיסור ופולטת אח"כ לחתיכה שאצלה בלא רוטב כולה ברוטב או לשיטת ר"י חצי' ברוטב ואוסרת כל הקדירה כמבואר ומה שיש להקשות על הש"ך בי"ד סי' צ"ב אבאר שם במקומו אי"ה ולרבנן דלא חיישינן להכי אף בניער מתחלה ועד סוף שרי ומ"מ לר"י ודאי אף שלא ניער אלא בתחלה אסור דשמא לא ניער יפה יפה והוה כלא ניער כלל ואסור כל הקדירה לשיטה זו ולרבנן נמי אין לומר דנקיט רבותא אף שניער מתחלה וסוף דמה רבותא איכא, דאי חיישינן לשמא לא ניער יפה א"כ אף בניער מתחלה אסור אי אפשר לסוחטו אסור וע"כ דסבירא להו אפשר לסוחטו מותר וא"כ ה"ה בניער לסוף לחוד שרינן וכ"ש מתחלה ועד סוף אבל לשיטת רש"י א"ש דלר"י דוקא מתחלה ועד סוף הוא, דאסור דחיישינן שמא לא ניער יפה בתחלה ואח"כ ניער יפה הא לא ניער אלא מתחלה היה שאר החתיכות ממ"נ שרי ומיהו אותה חתיכה אסורה מספיקא ודעת מו' איסר"לן שהוא בעל תרומת הדשן הלא הוא בכתובים בש"ד סי' נ"א, גבי דגים שנתבשלו ונמצא א' מהן טמא יע"ש ובכתביו עמד בתימא וע' ביש"ש בפג"ה סי' מ"ה ובש"ך סי' ק"ה והוא דעת הרשב"א והרבה מן המפרשים שאף בב"ח אינו יוצא בלא רוטב יע"ש היטב ונקיט שפיר לר"י ניער מתחלה ועד סוף הוא דאסור שאר החתיכה ולא בניער מתחלה וגם מ"ש נראין ד"ה בניער מתחילה ועד סוף לרבותא, קאמר ל"מ ניער מתחלה ממ"נ אחרות מותרין אלא אפי' גם ניער גם, לבסוף אפ"ה סבר רבי דאחרות מותרין דלא חייש לשמא לא ניער יפת ואין להקשות מנלן דלמא רבי לא נראו לו ד"ח אלא בניער מתחלה לחוד ז"א דבמה נראה לו דאי בשאר חתיכה הא גם ר"י מודה דשרי ממ"נ ואי באותה חתיכה א"כ ע"כ לא חייש רבי לשמא לא ניער יפה ה"ה בניער לבסוף גם כ אחרות שרי דלא חיישינן ועוד דרבי מסתמא אמר נראין ד"ח בכולן אמר אף חתיכה הראשונה וע' מה שאכתוב עוד לקמן באורך מזה בעזה"י:

ומעתה אבוא לפרש דרך כלל לשיטת הרשב"א ושאר מפרשים והוא שיטת מהראי"ה בש"ד סי' נ"א דאף בב"ח לא אוסר חתיכה לחברתה בלא רוטב פליגי ר"י ורבנן בתרתי בניער לבסוף ובניער מתחלה ועד סוף וכ"ע מודים דמין במינו לא בטיל אלא דלר"י אפשר לסוחטו אסור רצוני לומר כה"ג שהן מחוברין דבשר והחלב יחדיו הן גוף האיסור ושפולטין ע"י רוטב דאז פולטת החתיכה בשר וחלב יחד הוה מין במינו ולא בטל ואף ניער מתחלה ועד סוף חיישינן שמא לא ניער מתחלה יפה ונ"נ ואח"כ ניער יפה ואוסרת האחרות ורבנן סברי אף שמעורבין יחד אין האיסור אלא מן החלב וכי ניער בסוף ונחלק הטיפה וטעים קפילא אף אותה החתיכה מותרת וכ"ש כשניער מתחלה מיד דרבנן שרי ורבי בחר לו דברי ר"י בניער לבסוף כי רבי סובר אפשר לסוחטו כה"ג אסור ונראין לו ד"ח בניער מתחלה ועד סוף דלא חייש לשמא לא ניער יפה ופריך ממאי דאפשר לסוחטו פליגי ועד שתתן אטפה קיימי ואף אותה חתיכה מותרת בניער לבסוף וטעים קפילא בליכא טעם חלב על חתיכה שנפלה הטיפה עליה כמ"ש לעיל במתני' והא דאמר במין במינו כר"י סבירא להו אינו מוכח דאפשר דפליגי נמי במין במינו ובתרתי פליגי עליה אלא דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואמרינן מסתמא במין במינו כר"י סבירא להו אבל אין מוכרח כדכתיבנא. ומנא לך הא דלמא באפשר לסוחטו כ"ע מודים דאסור ופליגי בחתיכות אחרות דלר"י לא מהני ס' דמין במינו לא בטל ולרבנן בטל ועד שתתן אחתיכה קאי ופליגי בתרתי בין ניער לסוף וניער מתחל' וסוף דר"י חייש לשמא לא ניער יפה ורבנן סברי מין במינו בטל בס' ומשני האי נראין דברי ר"י ואין נראין מיבעיא ליה ר"ל דודאי רבי דפוסק כר"י דמין במינו לא בטל ואפשר לסוחטו כ"ע אסור ורבי הא בלא"ה פסק כר"י ואם כן ע"כ סבירא ליה דאפשר לסוחטו אסור דאל"כ לא הוה מין במינו כו' וא"כ כי אמר דנראין ד"ח בניער מתחלה ע"כ דלא חייש לשמא לא ניער יפה דאי חייש אסור כר"י ורבנן ע"כ סבירא להו דא"נ חייש אפ"ה אחרות מותרות דהו' כלא ניער כלל אלא לבסוף דמין במינו בטל דמדאמרו רבנן עד שתתן טעם ואחתיכה קאי דמשמע החתיכה ראשונה אסורה וע"כ הטעם שמא לא ניער יפה דכללא קא כיילי ואמרו עד שתתן ובין בלא ניער מתחלה ובין בניער מתחלה דינא הכי ולרבי החתיכה ראשונה נמי מותרת דלא שייך לשמא לא ניער יפה ונחלק הטפה לכל הקדירה בשוה ואף ראשונה מותרת דאי חייש כל הקדירה אסורה דפסק כר"י דמין במינו לא בטל א"כ איך אמר ונראין לו ד"ח הא לא נראו לו אף בניער מתחלה ד"ח דלהם אותה חתיכה אסורה ולרבי מותר וכאשר כתבתי כן נראה לכאורה מדברי רש"י ד"ה אי אמרת יע"ש ומה שיש עוד לראות בדברי רש"י אכתוב לקמן אי"ה:

וראיתי למהר"מ מלובלין ז"ל שכתב וז"ל דלא שייך לומר ונראין ד"ח בניער כיון דלא איירי חכמים בניער ולא ניער דיכול להיות דאינהו נמי אסרי בחתיכה ראשונה וחיישינן שמא לא ניער יפה עכ"ל ר"ל מנלן לרבי ולומר נראין ד"ח כשניער דלמא רבנן אוסרין הראשונה ולשמא לא ניער יפה והו"ל לומר ואין נראין דברי ר"י כו' ר"ל דע"כ לא איירי רבנן בניער מתחלה דא"כ איך אמרו עד שתתן אחתיכה דלא חיישי לשמא לא ניער כרבי אלא דלא איירי כלל בניער מתחלה אלא לבסוף קשה אכתי איך אמר ונראין ד"ח דלמא חכמים כר"י ס"ל כן נראה לי תוכן כוונתו אבל קשה לי דא"כ השתא נמי דמוקי פלוגתא באפשר לסוחטו ואפילו חתיכה ראשונה לרבנן מותר קשה מנלן דרבנן סברי דלא חיישינן שמא לא ניער אימא דחיישי ואפ"ה מותר כמו בלא ניער מתחלה אלא לבסוף דאפשר לסוחטו מותר גם החתיכה הראשונ' ורבי מדפסק כר"י בניער לבסוף דאפשר לסוחטו אסור א"כ איך אמר ונראין ד"ח בשניער מתחלה והא לרבנן לאו משום דלא חיישי אלא משום דאפשר לסוחטו שרי ונראה דמ"מ שייך נראין ולא מטעמייהו אבל אי פליגי בשאר חתיכה וע"כ לא איירי רבנן בניער מתחל' ופלוגתייהו בניער לבסוף ובניער מתחלה לא ידעינן אי שרי חתיכה ראשונה או לא ואיך אמר וד"ח בשניער דמשמע חכמים אמרו ג"כ בניער מתחלה והא לא איירי בניער מתחלה כן נראה ליישב דבריו ז"ל בזה:

ולשיטת הר"ן ז"ל וריטב"א והמ"מ בפ"ט מהל' מ"א והרבה מהמפרשים דבב"ח הוה גוף האיסור ואוסר חתיכה שאצלה בלא רוטב פליגי בתלתא בלא ניער כלל לר"י אסור כל הקדירה דאפשר לסוחטו אסור ונעשה גוף האיסור ופולטת מגופה ציר ובשר ואוסרת חתיכה שאצלה המונחת כולה ברוטב או לשיטת ר"י בעל התוספות תחתונ' המונחת בחצי' ברוטב ומוליך הטעם בכל הקדירה ומין במינו לא בטל ורבנן אמרי אחרות מותרות כי לא הוה מין במינו דאפשר לסוחטו אסור לא אמרינן והוה איסור מחמת החל' לחוד והוה א"מ ומיהו אותה חתיכה אסורה דמה שנבלע בה החל' אינה יוצאת בלא רוט' דדבר הבלוע אין יוצא בלא רוט' ובניער לבסוף פליגי לר"י כולן אסורות ולרבנן אף אותה חתיכה מותרת אי טעים קפילא ואמר לית טעם אמרינן כשניער לסוף פלטה ונחלקה לכולן בשוה ואפשר לסוחטו מותר ובניער מתחלה שרי אף בלא טעימת קפילא כלל דלא חיישי לשמא לא ניער יפה ומיד נחלקה הטפה ואין בה לאסור ועד שתתן אטפה קאי ומיהו רבנן ור"י לא איירי אלא כשניער בתחלה או ניער בסוף אבל בלא ניער כלל לא איירי דבלא ניער לא שייך עד שתתן הטפה ולמשרי ראשונה דבלוע ודאי אינה יוצאה בלא רוט' ועוד איך שייך עד שתתן הטפה טעם ואפילו היה בטפה טעם ליתן בקדירה אפ"ה אין אוסרת שאר בלא ניער דאפשר לסוחטו שרי ואין בלוע יוצא בלא רוט' אלא ודאי דלא איירי אלא בתרי גווני או בניער לבסוף או בניער מתחלה ג"כ לר"י אוסר בתרווייהו ולרבנן שרי בתרווייהו ולרבי אוסר בלא ניער מתחלה וה"ה בלא ניער כלל לסברת הר"ן ומתיר אף חתיכה ראשונ' בנ"י מתחל' כרבנן ואפשר דלאו מטעמייהו דאינהו משום דאפשר לסוחטו שרי ולרבי לא חייש לשמא לא ניער יפה. ופריך דלמא באפשר לסוחטו כ"ע מודים דאסור ופליגי אי בשאר חתיכות ובמין במינו ופליגי בתלת גוונא בלא ניער כלל דאין אוסר אחרות דלא היה במשהו אלא בס' וה"ה בניער לבסוף או מתחלה וסוף דאחרות מותרות דמין במינו בטל ואותה חתיכה אסורה ומשני דא"כ לרבי בניער מתחלה דשרי היינו ע"כ אף דאסו' וא"כ איך אמר ונראין ד"ח והלא לרבנן הראשונה אסור' ולרבי אי הוה הראשונה אסורה אוסר ג"כ השאר דפסק כר"י דמין במינו לא בטל או כפי' מהר"מ מלובלין דאי לא איירי כלל רבנן בניער מתחלה ועד סוף לא שייך לומר וד"ח כיון דלא איירי בהכי ויכול להיות לדידהו דחיישינן לשמא לא ניער יפה וממילא לרבי אוסר כל החתיכות כולן:

וכפירש"י ד"ה א"א אפשר לסוחטו אסור כו' והא רבנן נמי אסרי לחתיכה ראשונה דאית להו גזירה שמא לא ניער יפה ורבא מדתלי רחמנא דהיתרא כו' עכ"ל משמע מפירושו דר"ל דר"י ורבנן איירי בניער מתחלה ובניער לבסוף לחוד וע"כ רבנן אית להו גזירה שמא לא ניער יפה דמדאמרי עד שתתן החתיכה טעם משמע נגד כל החתיכה משערינן וחתיכה אסורה כמו בלא ניער מתחלה וע' מ"ש לעיל ומ"ש ורבי מדתלי טעמא דהיתרא כו' ודאי דהכי הוא דטעמ' דלא חייש לשמ' לא ניער יפה דפסק מין במינו כר"י:

ובד"ה ותו לא מידי והשתא דקם רבי בשיטתיה דר"י דבהא נמי כו' עכ"ל דנראין דברי ר"י משמע לגמרי כר"י בלא ניער מתחלה אף אחרות אין להם תקנ' דמין במינו לא בטל ואפשר לסוחטו אסור ומיהו רבנן לן הכרע אי סביר' להו במין במינו כר"י או לא כמ"ש:

בא"ד דאתמר חלא לגו חמרא כו' ר"ל בע"ז פליגי אי אזלינן בתר שמי' או טעמא מכלל דתרווייהו סבירא להו מין במינו לא בטל וע' לעיל צ"ז א' בתו' ד"ה אמר רבא יע"ש:

ובא"ד ואית ספרים דמיתניא בהו איפכא נראין כו' עכ"ל ע' במהרש"א ז"ל מ"ש הגירסא כו' ופליגי בתרתי בלא ניער כלל ובניער לסוף ודכ"ע אפשר לסוחטו אסור אלא לר"י מין במינו לא בטל ואף בלא ניער כלל אסור שמא לא נזהר וניער מקצתן ופלטה באחרות ולרבנן שרי בניער לבסוף דמין במינו בטל וראשונה אסורה כמו בלא ניער כלל דכללא קא כייל וא"כ מאי מייתי אדרבה כ"ע אפשר לסוחטו אסור ומיהו מ"ש רש"י ולא איירי באפשר לסוחטו מידי משמע דאי הוה איירי ר"י ורבנן בלא ניער כלל ועד שתתן אחתיכה קאי ור"י אוסר כולן שמא לא נזהר וניער מקצת ואפשר לסוחטו אסור ומין במינו לא בטל ורבנן אמרי אין אוסרת החתיכה השאר אלא אם יש כדי ליתן טעם בשאר ואיך שיהיה קשה דמה שייך עד שתתן טעם דלא חיישי כלל לשמא לא נזהר וניער מקצת וכיון שכן אפילו יש כדי ליתן טעם שרי כיון דלא איירי בלא ניער כלל ואין לומר דרבנן נמי סברי דחיישינן שמא לא נזהר וניער מקצת אלא דמין במינו בטל והחתיכה הראשונה אסורה דשמא לא ניער ונזהר יפה ולא פלטה כלל באחרו' אלא דלענין לאסור אחרות אמר הכי דאי יש בחתיכה ליתן טעם אוסרת את השאר שמא לא נזהר וניער מקצת כו' וקשה טובא להמעיין בזה ליישב זה"ג:

ואחר התבוננות והעיון יראה לי דהכי גירסת הספרים שמביא רש"י כי ידוע הוא מחלוקת הפוסקים הר"ן וריטב"א ורבים מהפוסקים סוברים דלר"י אף בלא ניער כלל אוסר אחרות בב"ח דנ"נ והוה גוף האיסור ופולטת בלא רוטב כדין בשר שחוטה עם נבילה חמין כו' ושאר פוסקים סוברים דאינו כן וכמ"ש מהרא"י בעל תרומת הדשן הובא דבריו בש"ד סי' נ"א והביאו אחרונים דבריו דאף כשהן מחוברין יחד הוה גוף האיסור ואף כשהן פולטין ביחד בשר וחלב פליטת הבשר הוה גוף איסור ולא בטל לר"י דמין במינו א"י בלא רוטב דאין פולטת כ"א מוהל בשר ולא חלב דדבר הבלוע אין יוצ' בלא רוט' והוה כבגד כלאים שחתך מקצת שאין בו החוט דשרי וה"נ כן יע"ש היט' וא"כ ה"נ איכא למימר דהכי כתו' בספרים דמתני איפכא נראין דברי ר"י כשניער לבסוף דמין במינו לא בטל וכיון דע"י רוט' פליטת חלב ובשר יחד והוה פליטת בשר גוף האיסור ואוסר כדין מין במינו וד"ת בלא ניער כלל דשרי אחרים דהוה כאלו בא אליהו ואמר שנחתך קצת חתיכה שאין בה חלב וכמ"ש מהרא"י בט"ז והבאתיו בסמוך ומיהו ר"י ורבנן בתרתי פליגי בין בניער לבסוף ובין לא ניער כלל דר"י אוסר וכסברת הר"ן ז"ל ורבנן אף בניער לבסוף אפילו הכי שרי אחרות דא"א לסוחטו מותר וגם אותה חתיכה שנחלק הטיפה וכל שכן בלא ניער כלל דאין איסור אלא החלב ודבר בלוע אין יוצא בלא רוטב ורבינו הקדוש הכריע בלא ניער כלל כרבנן דהוה כאלו בא אליהו ואמר שנחתך מחתיכה הזאת חתיכה שאין בה טעם חלב דדבר הבלוע אינו יוצא בלא רוטב כמ"ש מהרא"י ז"ל בשערים ומהרש"ל באו"ש סימן נ"א ובספרו פג"ה סימן מ"ה יע"ש ובניער לבסוף פסק כר"י דאוסר כולן מטעם דע"י רוטב פולטת בשר וחלב יחד וכ"ז שהן מעורבין יחד חשיב הבשר גוף האיסור כחתיכת נבילה ונמצא שלש מחלוקת בדבר לר"י בלא ניער כלל אסור כסברת הר"ן ז"ל ולרבנן אפשר לסוחטו אף כ"ז שהוא מעורב אין איסור אלא החלב והוה מין באינו מינו ולרבי בניער לבסוף אסור דכ"ז שהן מעורבין יחד הוה שורשו של איסור והוה מין במינו וכשלא ניער א"כ אין חלב יוצא דהוה בלוע והמוהל נפרד ממנו לבר ולא הוה כגוף האיסור דהוה כבגד כלאים שנחתך מקצתו ממנו דשרי כמ"ש מהרא"י ז"ל וזה שאמר ואפשר לסוחטו עצמו תנאי היא מלת עצמו לכאורה מיותר וכפי מ"ש דר"ל דחנ"נ כ"ז שהן מעורבין יחד בודאי פליגי ר"י ורבנן אלא באפשר לסוחטו עצמו בגוף החתיכה יבוא אם אליהו ואמר שאין בה חלב וכה"ג בלא רוטב דידעינן אנן נמי דאין חלב יוצא בלא רוטב אפ"ה פליגי תנאי דהיינו רבי ור' יהודא משום דאיכא למימר דחנ"נ היינו בעודן מחוברין זה בזה דפולטין בשר וחלב יחד משא"כ באפשר לסחוט ממנו האיסור לגמרי ובלא ניער כלל וכדכתיבנא אפ"ה פליגי בזה תנאי ודע דלגי' זו דלא ניחא למימר כדע' ר"י ורבנן סברי אפשר לסוחטו אסור ר"ל כ"ז שהן מחוברין יחד וה"ה בנסחט היתר לחוד כמו בלא ניער כלל אסור כס' הר"ן ז"ל ופליגי במין במינו לר"י אוסר השאר ואין תקנה דמין במינו לא בטל ולרבנן אין אוסר השאר עד שתתן החתיכה טעם בכלן דמין במינו בטל ורבי סובר בניער לבסוף כר"י דמין במינו לא בטל ובלא ניער כלל הכריע כרבנן ולאו מטעמייהו אלא משום דכיון דאין דבר בלוע יוצא בלא רוטב הוה כאלו בא אליהו ואמר שאין בה טעם חלב כו' ופליג על רבנן נמי כו' דמשמע להך גירסא דרבי מטעמא דרבנן פסק כוותם ולא להוציא דבר חדש דהוה כאלו נחתך ועוד אפשר אין הכי נמי ופליגי היינו רבי ורבנן וכמ"ש:

אבל רש"י ז"ל לא ניחא ליה בכך דמשמע ליה הא דאמרינן ואפשר לסוחטו תנאי היא היינו דמצינו פלוגתא בהא גופא נמי ר"ל באי מין במינו לא בטל אפ"ה מצינו פלוגתא דתנאי אי אמרינן חנ"נ והוה מין במינו או לאו וכדפריך נמי ואי אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא משמע דאי אפשר לסוחטו מותר אף שהן מעורבין יחד לאו גוף האיסור הוא אלא מחמת חלב וה"ה להיפך כזית בשר ליורה דהאיסור משום בשר שבו וא"כ משמע בהא גופא הוה פלוגתא וזה לא נמצא כלל דאיכא למימר דכ"ע באפשר לסוחטו כה"ג אסור דמ"מ הוה גוף האיסור כ"ז שמעורבין יחד ומין במינו הוא ופליגי במין במינו וכדכתיבנא וזה שכתב רש"י דא"כ לרבנן נמי קמייתא אסורה דהא בלע ולא פלט ר"ל החלב לא פלטה דאין דבר בלוע יוצא בלא רוטב ואם כן אפשר דלא איירי כלל באפשר לסוחטו מידי ועיין:

ודע שממה שכתב רש"י לעיל בד"ה שמא לא ניער תחלה יפה ואח"כ פלטה כשניער בסוף אין הכרע מלשונו דס"ל כשיטת הרשב"א ומהרא"י ז"ל בשערים דלעולם אימא לך דאף בלא רוטב אוסר אחרות דפולטת מוהל והוה גוף האיסור אלא דקושטא קאמר לפי מה שאמר בניער מתחלה ועד סוף אסור לר"י משום שמא בתחלה לא ניער יפה ולבסוף ניער יפה ואה"נ דבלא ניער כלל אסור לר"י וכס' הר"ן ז"ל ועיין מ"ש ברש"י לעיל ד"ה אמר רב יע"ש:

ומה שיש לדקדק על מ"ש מהרא"י ז"ל בשערים בסימן נ"א מהא דאמר ומה קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר כו' וגם מ"ש הרשב"א דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר מ"מ אותה חתיכה נשארת באיסור מטעם כיון דחל שם איסור עליה פ"א אינה חוזרת להיות מותר ואף בשאר איסורין פסק כן כמבואר בי"ד בב"י ובש"ע סימן ק"ו ובש"ע לא הביא אלא טעם שאין האיסור נפלט לגמרי יע"ש איך יתיישב סוגיא דהכ' דמשמע לרבנן אף אותה חתיכה מותרת אין להאריך בכאן ובחדושינו לי"ד סימן ק"ה וק"ו וצ"ב אבאר באורך בעז"ה ועיין במ"מ פ"ט ובלח"מ שם:

מתני' הכחל קורעו ומוציא חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו. מפני שיש בכאן שיטות רבות וענינים עמוקים עד מאוד ראיתי לכתוב כאן בקיצור מופלג ואי"ה בחדושינו לי"ד בסימן צ' אבאר באורך:

והנה אומרם הכחל קורעו כו' ללישנא קמא דר' דאינו עובר עליו ומותר ע"כ מתני' דינא קאמר איך יתנהג בכחל לצלי וקאמר קודם צלייתו צריך שיקרענו שתי וערב או בחדא סגי ומיהו הא ודאי דטחיי' בכותל לא צריך ומש"ה לא הזכיר במתניתין אלא קורעו לחוד ולצלי איירי לא קרעו קודם צלייתו אינו עובר בבישולו וגם מותר לאכול אח"כ הכחל ואי בעינן קריעה אח"כ או לאו יתבאר לקמן בגמרא אי"ה וללישנא בתרא דאינו עובר עליו ואסור יש לפרש גם כן דכחל קורעו היינו גם כן קודם צלייתו וע' מ"ש בגמ' באורך בעז"ה בזה:

ובפירש"י ד"ה הלב קורעו כו' להיות בכרת כו' אבל בבהמה חיי' כו' לב דשיע עכ"ל מ"ש אינו עובר עליו להיות בכרת אינו מדוקדק דלאו נמי לית ביה כיון דמיירי בלב עוף דלית ביה כזית ורש"י בעצמו כתב ע"ב בד"ה מיעבר הוא דלא עבר ללקות דלית ביה כזית כו' הרי בהדיא דאפי' למלקות מיירי מתני' דאינו עובר עליו וכן כתב שם אחר כך איסורא איכא דחצי שיעור אסור מ"ה עד כאן לשונו הרי דלאו ליכא בדם העוף דליכא כזית כ"א איסורא לחוד דחצי שיעור ולר"י מ"ה ולר"ל מדרבנן כדין חצי שיעור לדידי' בכ"מ וכבר היה מקום אתי לייש' זאת והוא בהקדם הקדמה אחת דאף בלב עוף אין בדמו כזית מ"מ בהצטרף דם הבלוע בבשרו עם דם המכונס יהיה כזית כמו שאבאר אח"כ אי"ה וכיון שכן נאמר ודאי בבישול אם נמלח צד החיצון בלב ולא קרעו קודם מליחה וממילא דלא נמלח אלא צד החיצון לחוד בזה אין עובר עליו להתחי' כרת אם אכלו כך שאין בדמו המכונס בלב עוף כזית כדאמר בכריתות כ"ב א' אבל מלקות אית ביה כיון דעם דם המובלע בבשרו אית כזית ואל תתמה ע"ז שהרי הר' אומר כן באו"ה כלל ט"ו דין ד' כ' וז"ל ואם נתבשל צריך ס' נגד כל הלב אפילו נמלח משום דלא קרעו ולא נמלח בפנים ואנן קיי"ל דבעי מליחה מב' צדדים עכ"ל וסבירא ליה דלב שיש לו ג' חללים צריך למלוח מב' צדדים ע' בי"ד סי' ס"ט ס"ד וע' בש"ך סימן ע"ב שהביא דברי או"ה הנ"ל יע"ש ובי"ד אכתו' בזה ונאמר כי רש"י ז"ל סובר כן כמ"ש או"ה בשם סמ"ק וכיון שכן בבישול וודאי דנפיק דם הלב ממקומו וחזר אליו והוה דם אברים שפירש ומש"ה כרת אין בו אבל מלקות איכא דבכולה איכא כזית ר"ל דם הבלוע בבשר ומן דם הכנוס אף בעוף יש כזית משא"כ לקמן דמוקי ללישנא קמא דר' מיירי מתני' בצלי ולכך ודאי כל דם שבדפנותיו יוצאין ע"י אש אלא שדם הכנוס אין אש שואב וא"כ ליכא כזית ומלקות ג"כ אין והוה חצי שיעור ואין בו אלא איסורא משא"כ לר' נחמן לקמן דמוקי מתני' בבישול וא"כ כרת הוא דאין בו הא מלקות אית ביה אפשר לפעמים לשיטת רש"י דדם שבישלו אסור ולוקין עליו וכרת נמי אית בדם לב בהמה כמו שאבאר בתוספות ד"ה הלב אלא שממה שכתב רש"י שבשרו אינו נאסר דלב שיע ואינו בולע א"כ בוודאי אין בלב עוף מלקות דאי נפלט לחוץ דם הבלוע בבשרו אין מבליע עוד דשיעי ג"כ בחוץ דאל"כ אמאי לא נאסר בשרו כו' ואי דלא פלט לחוץ הוה דם אברים שלא פי' דשרי ואי ס"ל דפי' ממקום למקום הוה כפי' לחוץ ואסור וע' בי"ד סימן ס"ט ופר"ח ושם אבאר א"כ אכתי אמאי לא נאסר הלב. ודוחק לומר דלצדדין הוא דכרת אין בו הא מלקות יש בבישול לרב נחמן דמוקי בבישול כו' ואח"כ כתב לדינא אליבא דרב חזקי' למתני' בצלי והא בישול צלי הוא כדכתיב ויבשלו את הפסח ומש"ה לא נאסר הלב דשיע ר"ל דלא תקשה בדם בע' לא שייך כבולעו כ"פ מש"ה אמר שאני לב דשיע כמו שאבאר בתוספות ד"ה הלב דדוחק הוא ואפשר לומר הא דכתב אינו עובר בכרת מלתא פסיקא נקיט דמלקות לרב נחמן אית ביה כמ"ש והדר כתבו דלדינא דרב הלב אינו נאסר וע' מ"ש התוספות ד"ה הלב יע"ש:

ובתוספות ד"ה הלב קורעו כו' דם שבשלו אע"ע כו' דכ"ע אע"ע בין חי ומבושל עכ"ל מ"ש דבהקומץ אמרינן דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ איכא למימר איסור תורה מיהא אית בית או מלקות ג"כ וככר יש מי שסובר כן אלא לרש"י א"א לפרש כן שכתב דכרת נמי יש בו וליישב שיטת רש"י והוא ג"כ שיטת הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ו דם שבישלו חייב כרת וע' בלח"מ מ"ש בשם מלנ"ח דחולין מקדשים לא גמרינן ובקדשים הוא דאין בו כרת ומלקות בבישולו אבל בחולין לא וע' במ"מ שם וע' בריטב"א וברשב"א כאן ובי"ד סימן ס"ט:

בא"ד. מה שפי' בקונטרס דהלב חלק ואינו בולע כו' אבל למאי דמסיק כבולעו כ"פ כו' עכ"ל והנה אפשר דגם דשי' רש"י כן דבבישול אין להקל אלא בצלי דווקא ומ"ש אם לא קרעו לאחר בישולו כו' ובשרו אין נאסר האי בישול צלי הוא דהכי מפרש לה לברייתא לקמן הלב קורעו לאחר בישולו ובפסחים למאי דבעי לומר כבולעו כ"פ ומייתי ראי' מברייתא דקורעו לאחר בישולו ע"כ היינו צלי וא"כ הכין הוא לרש"י ז"ל דמסתמא, אליבא דהלכתא אמרה ומיירי מתני' בצלי ללישנא קמא דר' כמו שאבאר לקמן אי"ה ומ"ש רש"י דלב שיע ואינו בולע משום דסבירא ליה ז"ל דבדם בע' לא שייך ככ"פ ודם בשב' כנוס הוא בתוך חללו ולהכי הוצרך לטעמא דשיע ובצלי ולא בישול ע' בש"ד סימן כ"ח במ"ש ע"ש ומביאו הש"ך ושאר אחרונים בסימן ע"ב יע"ש אלא שרש"י בפסחים ריש כיצד צולין ע"ב כת' בד"ה דשיע ולא בלע ואפילו בקדירה נמי שרי כן כת' שם בפי' ומה שיש להקשות אהא דאמר האם ככ"פ והא בדם בע' לא שייך ככ"פ וע"כ טעמא דלב משום שעייתו י"ל ואבאר בי"ד סי' ע"ב וע' פר"ח שם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה