אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קח:

דף קח.

רש"י ד"ה גדי אסרה תורה ולא חלב ואפילו היה בבשר שיעור גדול ליתן בחלב עכ"ל רש"י לשיטתיה דטעם כעיקר מדרבנן ובב"ח גלי קרא דהוה מ"ה ולפי מה דס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב א"כ מ"ה הותר אם נפל כזית בשר לתוך שני זיתי חלב דבטל ברוב טעם הבשר בחלב מן התורה והא דנקיט כזית בשר לתוך יורה גדולה משום דאי לא היה ס' נגד הבשר מדרבנן הוה למיסר ומשום דאיכא ס' נגד פליטת הבשר שרי וחלב אף בעודו בתוך הכזית נאסר משום דנבלע באיסור דהיינו בבשר שהוא גוף האיסור מידי דהוה היתר שנבלע בכזית נבילה וחזר וכשפולט ממנו נתבטל הבשר המעורב עם החלב בשאר חלב כו' ועמ"ש בתו' ד"ה אמאי יע"ש ובי"ד אבאר עוד בזה:

בתוס' ד"ה חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא מכאן היה מדקדק ר"ש (ועיין בר"ן סכ"ה שגם ר"ת סובר כן וכן הרשב"א וריטב"א כתבו כן בשם ר"ת יע"ש) כו' מ"מ מדרבנן נאסר החלב עצמו כו' עכ"ל ועיין במהר"מ ואכתוב בתוספת ביאור כי ר"ש וד"ת סוברין בכל איסורין חנ"נ וכיון שכן כשנפלו חתיכות נבילה לחתיכות כשירות צריך שיהא בחתיכות ששים לבטל המים שנבלעו בחתיכות הנבילה ונאסרו ואף שהיה בקדירה אלף פעמים מים נגד החתיכה זה מהני לבטל פליטת המוהל שיוצא מנבילה למים משא"כ מים היתר שנבלעו בחתיכה ונאסרו ואין כח במים שבקדירה לבטל כיון שמובלעין הם בתוך החתיכה כמו חלב שהיה מובלע בכזית בשר דנאסר ואף שהיה ביורה ס' נגד הכזית כו' ה"נ כן דצריך שיהא ס' חתיכות של היתר כמו חתיכות נבילה דלא:

ידעינן כמה בלעו ממים דבכולה משערינן וצריך ס' במים לבטל פליטת המוהל מן הנבילה דבשר לא מבטל ליה דהוה מין במינו וסברי כר"י דמין במינו לא בטל ומוהל עם בשר הוה מין במינו או דכתבו כן למאן דסובר כר"י וכן כתבו התו' למ"ד כו' והר"י מקשה דא"כ מה משני גדי אסרה תורה ולא חלב ומה בכך והא מ"מ החלב אסור בעוד בלוע בכזית בשר כמו רוטב שנבלע בנבילה דאסור הרוטב ונעשה נבילה בשאר איסורין מדרבנן משום לתא דבשר בחלב ר"ל לפי מה דס"ד השתא משום לתא דבשר דהוה גוף האיסור א"כ החלב שהוא הנאסר מחמת שהוא בלוע באיסור נעשה נבילה מדרבנן ואמאי החלב שביורה מותר כשנפלט החלב מן כזית בשר אוסר החלב מדרבנן שאר החלב דהוה מין במינו ושמעינן מדברי תוס' דלר"י אפילו באיסור דרבנן מין במינו לא בטל אלא דשאני שאר איסורין דלא הוה מין במינו דרואין כאלו החתיכה כולה דם והוה מין בא"מ וראיתי להר"ן בספכ"ה שתי' יפה וז"ל בקיצור דלפי מה דס"ד השתא דחלב לא אסרה תורה א"כ לית לן למגזר בשאר איסורין אלא בחתיכה דומיא דבשר ולא בדבר צלול לא גזרו שלא מצינו בדאורייתא דבר צלול שחנ"נ משא"כ באמת דחלב נבילה הוא ראוי לגזור במשקה יע"ש ומה שיש להקשות מיין לתוך יין דאין נ"נ דבצונן הוא ואה"נ דנ"נ כמו בחלב דנעשה נבילה לפי האמת וה"ה בשאר איסורין אם נפל דם או חלב נימוח לתוך חלב וכדומה נ"נ מדרבנן לדעת הר"ן ז"ל ובי"ד סי' צ"ב וצ"ג אבאר בזה באורך בעזה"י:

ובד"ה גדי אסרה תורה כו' והא דנקיט כו' ולא נתבטל עכ"ל לשיטתם מ"ה לא נתבטל דטעם כעיקר מ"ה דאיסור החלב משום טעם הבשר המעורב בו ובשר אסרה תורה והא, דאמר גדי אסרה תורה ולא חלב דגדי הגוף גוף האיסור והחלב הוא הנאסר מחמת שבלוע בו בשר כמו רוטב שאסור שנבלע בו פליטת נבילה ואפ"ה פריך שפיר אמאי לקי על חצי זית בשר וחצי זית חלב כיון דאין החלב גוף האיסור אלא מחמת הבשר שיש בו א"כ לית ביה שיעורא כי אם חצי זית בשר ולא הוה ללקות עליו מ"ה:

וקשיא לי לפי שיטת הטור בא"ח סימן תנ"ב ובסימן תמ"ב וכן הוא דעת ר"ת דטעם כעיקר ההיתר נהפך לאיסור ולוקה בכזית מן ההיתר ועיין בפר"ח שם סימן תמ"ב ובפג"ה בזרוע בשילה בתו' שם א"כ אכתי מה קשיא ליה אימא דגדי אסרה תורה ולא חלב והא דחייב על חצי זית חלב ובשר משום הכין הוא דיש בו טעם בשר שהוא גוף האיסור וטעם כעיקר היתר נהפך לאיסור ויש כזית שלם ומש"ה חייב רב מלקות חצי זית בשר וחצי זית חלב ולעולם גדי אסרה תורה והחלב הוא הנאסר כמ"ש מהר"מ מלובלין וריטב"א ושאר פוסקים ועיין בר"ן מדהזכירה תורה גדי ולא הזכירה לא תבשל חלב כו' ש"מ דעיקר איסורא משום גדי ואעפ"י כן כשאוכל כזית חלב לחוד לוקה מידי דהוה אחזיר ונבילה שנבלע בהיתר ואכל כזית מן היתר דלוקה דנהפך כולו לאיסור לשיטת ר"ת והעומדים בשיטתיה ולא דמי להיתר מצטרף לאיסור דקיי"ל דאין לוקה דהתם שכ"א בפ"ע או במינו דליכא טעמא משא"כ בא"מ דנהפך לאיסור ומ"מ אפשר לסוחטו בחלב מותר דאינו גוף האיסור אלא נאסר וכדכתיבנא:

והנה היה מקום אתי ליישב זאת דנימא דאין הכי נמי דבאמת לוק' על טעם כעיקר דיליף מבב"ח כאביי דאמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא מבב"ח גמרינן דאי מגיעולי עכו"ם לא הוה כ"א עשה מתעבירו באש ומנזיר להיתר מצטרף לאיסור וכן פסק הר"מ בהלכות נזירות פ"ה יע"ש או דשאני נזיר דאסר ליה אפילו חרצן וליכא למילף מיניה כמ"ש בנזיר ועיין בתו' לעיל בזרוע בשילה. ומבב"ח הוא דיליף מלקות מדלקי עליה כו' וזה באמת דחלב אסרה תורה משא"כ לפי ה"א דבשר אסרה תורה ולא חלב א"כ בחלב הנכנס בבשר הוה טעמו וממשו כמ"ש הרשב"א בחדושיו בזרוע בשילה ד"ה רבא אמר לא נצרכה ומש"ה לוקה עליו אבל לא היכא דאין בו אלא טעם בעלמא אימא דלית ביה אלא עשה מגיעולי עכו"ם כמו בשר הנבלע בחלב דהוה טעם לבד כמ"ש הרשב"א בזרוע בשילה ועיין בא"ח תמ"ב בפר"ח שכתב כה"ג יע"ש וכיון שכן פריך שפיר אמאי לוקה מנלן דלקי אטעם כעיקר כה"ג אימא דליכא כ"א עשה דתעבירו באש ממדין דליכא רק טעם הבלוע בקדירה כו' ואח"כ פולט בתבשיל. או יאמר דלפום סברא דהשתא דכה"ג אף חלב הנכנס בבשר ליכא למילף כה"ג בעלמא דליהוי טעם כעיקר דבב"ח חידוש הוא ר"ל דכ"א היתר ואי דכ"ה נמי דוגמתן כמ"ש רש"י לעיל יש לומר דלא דמי דהא חלב מותר הוא כעת נמי אם אפשר להפריד האיסור ולסחוט ממנו וע"י טעימת קפילא אפשר להתברר וא"כ אעפ"כ הבשר נאסר וכל איסורו אינו אלא תימא משא"כ בכ"ה דבהדדי שניהם נאסרו וא"א תו להפריד האיסור ונעשו שניהם גוף האיסור כשנשתרשו כתיב פן תוקדש משא"כ כאן דא' אסור והשני מותר לפום סברא דהשתא דגדי אסרה תורה ולא חלב ודאי חידוש הוא ולא מצינו כזה איסור בכל התורה כולה וכבר כתבנו לעיל שהסוגיא בכאן לא סבירא ליה הא דאמרינן בפסחים דאי תרי כולי' יומא דאטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן אלא חדושא הוא דשני מינים המותרים וגם החלב לע"ע מותר אלא מפני התערובות ואפ"ה החמירה תורה בבשר דנעשה גוף האיסור ועיין ברש"י ע"א ד"ה חידוש הוא יע"ש ובסי' צ"ח אבאר בע"א בשיטה דטעם כעיקר ליישב לשיטת ר"ת:

ובד"ה שנפל ליורה רותחת כו' משתנה מראית מים כו' כי נייח מבליעתו עכ"ל אקדים לך פי' התוספות הנה בקושייתם סברי מפלט לא פלט מה שבלוע בו מקודם וכי נייח היינו מרתיחתו ואיורה קאי הוקשה להם דבר הנראה לעינים דאינו כן דאף קודם שתנוח היורה המים משתנה והר"ן הוסיף בביאור קושיא זאת עוד שנית לו וז"ל ועוד דמותרת הגעלה נלמוד דקודם שהניחו, מרתיחתן מסלקין הכלים דלאחר שתנוח ליכא הגעלה בפושרין יע"ש דאין לומר איפכא מה שבלוע בו מקודם אינו פולט ומה שבלוע עכשיו פולט בעודו רותחת דזה סברא הפוכה דלר"ת מה שבלוע מקודם פולטת ומה שבולע עכשיו אינו פולט בעוד המים מעלה רתיחות ומיהו מ"ש הר"ן וז"ל והשיב עליו רבינו שמואל כו' והוא על רש"י ז"ל לכאורה על קושיא רש"י י"ל אף שפי' כי נייח מרתיחותיו הא כתב דמפלט לא פלט מה שבולע שכן כתב בד"ה והכ' במאי עסקינן וכן כתב הריטב"א לשיטת רש"י ז"ל יע"ש דרש"י כר"ת אלא דאפשר דלר"ש לא ניחא ליה לחלק כלל בין מה שבלוע מקודם ובין שבולע מעתה מקרוב ולכך השיב שפיר על רש"י שפי' נייח מרתיחותיו ולכך פי' רבינו שמואל כי נייח ששבע מלבלוע כו' ואין חילוק בין מה שבלוע מקודם או עכשיו שכ"ז שאין שבע אף דידיה אינו פולט ולאחר ששבע אף שבולע פולט אף בעוד המים מעלין רתיחות ולכן בהגעלה צריך לשהות זמן מה שיהא שבע מלבלוע ולכך פולט הכל מה שבלע מן המים ובין מה שבלוע מקודם הגעלה כו' וע' בסי' תנ"א ותנ"ב יע"ש:

והנה יש לראות לר"ש רב דנקיט כזית בשר לתוך יורה דמשמע כה"ג שיש ס' והא בקדם וסלק ומיירי קודם ששבע ואז לא פלט כלל אף מה שהיה בו מקודם לר"ש וא"כ אמאי נאסר החלב באין ששים נגד בשר ועי' במהר"מ שי"ף בתו' ד"ה גדי וי"ל דנקיט הכי לומר דוקא באין ששים נגד החלב בבשר הוא דבשר נאסר וחלב מותר הא אם נעשה בהיפך דיש בבשר ס' נגד החלב הי' הבשר והחלב מותרין החלב מותר דכ"ז שלא נח החלב מרתיחותיו אין הבשר פולט כפי' ר"ש ובשר ג"כ מותר דיש ששים נגד החלב שנבלע בחתיכ' וקמ"ל דל"ת דבשר אסור דפלט הבשר ומה שהי' בו מקודם לחלב ונעשה נבילה ואף שיש בחתיכה ששים נגד החלב היינו דמהני לבטל חלב הנבלע בחתיכ' ולא לבטל חלב שבקדירה דודאי עינינו רואות דלא מהני ומנא ידעינן כמה פלטה החתיכה, ועוד שאפילו פלטה כל מה שבתוכה ליכא ס' נגד החלב שבקדירה דבכל החתיכה יש ששים נגד החלב ולא בפליטתה והוה דומיא דחלב הנבלע בחתיכה דאסור ולא מסייע חלב שבקדירה לבטל כמבואר דאמר חלב נבילה הוא וה"ה וכ"ש כאן וכדכתיבנא וא"כ אח"כ נבלע הרוטב לתוך החתיכה והוה מין במינו דלא בטל קמ"ל דלא פלט כלל אף מה שיש בו מקודם ודווקא לתוך יורה גדולה ואורחא דמלתא נקיט לחלב מרובה אבל ביש בשר ס' נגד החלב תרווייהו מותרין ואלו לפיר"ת בדוקא נקיט כזית לתוך יורה של חלב דחלב מותר שיש ס' נגד הבשר הא אין ס' תרוייהו אסורין אף שיש ס' בבשר נגד החל' מ"מ הבשר פולט לחלב ונאסר ואח"כ נבלע בבשר והוה במינו דלא בטל דנהי דאין פולט מה שבולע מה שהיה בו מקודם פולט לרש"י ורבינו תם ונאסר הפליטה ואח"כ נבלע בחתיכה מן החלב הרוטב ואף בעודו לא נח דבמשקה לא שייך דלא פולט כמ"ש ר"ת במים של הגעלה ונאסר דהוה מין במינו עם הבשר או דלא ידעינן אי יש ס' וראשון עיקר משא"כ לר"ש וא"כ לר"ש נקיט יורה גדולה לאשמעינן יש ס' בבשר שניהן מותרות ולר"ת אשמעינן דחל' מותר דיש ס' בחל' וכדאמר לתוך יורה של חל' וכדכתיבנא לעיל מזה:

בא"ד ודבר תימא הוא ואין להתיר כו' מבלע לא בלע כו' עכ"ל וע' בר"ן שהקש' עוד דעינינו רואות שהמי' משתנה מיד קודם שהוא שבע לבלוע ולכך פיר"ת מה שבלוע מקודם פולט ומה שבולע עכשיו אינו פולט כ"ז שלא נח מרתיחותיו כפירש"י ד"ה והכי במ"ע דמה שבולע עכשיו אינו פולט ודע ממ"ש התו' ואין להתיר מטעם זה להגעיל כו' ר"ל לר"ש פשיטא דאין להגעיל כלי בן יומו אם לא שיש ס' במי' נגדו דאי לא אסור דצריך להשהות הכלי תוך המים שיהא שבע מלבלוע ולפלוט אח"כ וכיון שכן נאסרו המים שביורה מחמת שפלט הכלי חוץ ואח"כ בולעת ג"כ הכלי מן המי' הנאסרי' וגם מפליטת עצמו שפלט כי מן הסתם לאחר ששבע הכלי מלבלוע פולטת מה שבתוכה ואח"כ בולעת ג"כ ומש"ה בעינן שיהא ס' במי' דמיד שפולטת נתבטל במים ושוב לא איכפת לן במהו שחוזר ובולע ויורה גדולה דאין ס' במי' נגדו כמבואר בכמה דוכתי צריך שיהא אינו בן יומו דאף שבולע מן הפגום הוא בולע וכבר הקשו הפוסקים דמתחלה נמי פגומה היתה ותירצו דגזרינן אטו בת יומא כדאמרינן שילהי ע"ז משא"כ שפולטת ובולעת דבר פגום מתחל' שרי משא"כ כשהיתה תחילה בלוע דבר מושבח ואח"כ בשהיית מעל"ע נפגם גזרו אטו בת יומא ובמדין דציותה התורה להגעיל כלי' בת יומא דאין בת יומא מותר מ"ה וע"כ יורה קטנה ביורה גדולה דיש ס' במים ויורה גדולה אין תקנה כו' אבל לפיר"ת היה מקום לומר דשרי בת יומא אף שאין ס' במים דמיד פולטת מה שבלוע בה מקודם וא"כ אפילו לשהות ואפי' משהינן מ"מ המים שלא נחו מרתיח' מבלע בלע מפלט לא פלטו וא"כ מותר לשהות ג"כ כ"ז שלא נחו מרתיחתן לזה כתבו דגם לר"ת אין להגעיל כך דבמשקה לא שייך מפלט לא פלט ובדבר גוש כמו כלי ובשר הוא דאמרינן כן גם אין לומר כ"ז שלא נחו מרתיחתן הכלי שפולטת אינה בולעת מה שפולטת עתה זה מנלן דלא הוזכר בגמרא אלא מפלט לא פלט ולא להמציא סברא מחודשה וכתבו עוד דאף אם נאמר כן מ"מ זה אין נכון לעשות להגעיל ב' כלים זא"ז השני בלע מה שפלט הראשון וגם כלי א' ב"פ ולכך העלו שאין להגעיל אם שיש ס' במים או אין בן יומו:

ודע לשיטת רש"י אין להקשות היאך שצותה התורה בכלי מדין להגעיל למ"ד מין במינו בטיל אף שיש ס' במי' מ"מ המי' שנבלעו בתחלה ביורה קודם ששבע מלבלוע נאסרין ביורה ואין המים שביורה מסייען לבטל המים שבתוך הכלי כמו כזית בשר ליורה גדול' שהחלב שבחתיכה נאסר לחלוק הוא בפ"ע כמ"ש הריטב"א והר"ן והתו' לעיל גבי חלב נבילה הוא ואח"כ כשפולט היורה הרי המים ההם אוסרין המים שביורה ולא מהני ס' דמין במינו לא בטיל ואח"כ חוזר הכלי ובולע ממים האסורין ואין זה קושיא דחנ"נ בשאר איסורין מדרבנן הוא ומ"ה לא אמרינן כן אלא בב"ח לחוד ומיהו קשיא מדרבנן איך שרינן בהגעלה למ"ד מין במינו לא בטל ואין לומר למ"ד מין במינו לא בטל לא מהני הנעלה זה לא ניתן להאמר כלל ובשלמא לר"ת י"ל דחנ"נ בשאר איסורין לא מהני לענין שיהא מין במינו דאין הנאסר יותר מן האוסר כמ"ש התו' לעיל ד"ה אמאי מותר ולר"ש דאיהו סובר לעיל דצריך תרי ס' קשה דידיה אדידיה ועוד לר"ת נמי כפי מ"ש הרשב"א וריטב"א דעתו כמ"ש והבאתיו לעיל בתו' אמאי כו' קשה ומיהו יש עוד דרך לומר בהגעלה שאינו ממתין אלא מכניסו ומחלקו מיד ע' בא"ח תנ"ב ולר"ש קשה גם לר"ת כפי הנראה כאן מדבריהם קשה אם לא שנאמר דר"ש ור"ת סברי דלא אמרינן בכלי חנ"נ אף מה שבולע בתוכה ודוקא במאכל ובמשקה אמרינן כן ולא בכלי ודבר זה מחלוקת הוא ע' בי"ד סי' ק"ה וצ"ח הביא הב"י סברת הרמב"ן דבכלי בלוע לא הוה נ"נ ובש"ע הביא ב' דעות אלו יע"ש וא"כ צ"ל דסביר להו דלא אמרינן בבלוע כן ולמ"ד דאמרינן בבלוע כן אין מגעילין אלא כלי שאין בת יומא ולא בת יומא וכמ"ש ואף שיש ששים במים נגדם לא מהני למ"ד מין במינו לא בטיל ואנן קיי"ל דבלוע בכלי אמרינן נ"נ דבמאכל כ"ע מודי' אלא דפליגי בכף ישנה אם בלע מבשר והוא חלב או איפכ' אי נ"נ ואפ"ה מגעילין בת יומא אם יש במים ס' א' דאנן קיי"ל מין במינו בטל ואף אי לא בטל אין הנאסר יותר מן האוסר כמ"ש התו' ד"ה אמאי מותר:

וענין הגעלה אומר דרך כלל כי המים טבען להפליט הבלוע מכלי ולא נשאר כלום בתוכו בפ"א ואף שחוזר ובולע נתבטל בס' ודעת הרמב"ן הביאו הר"ן ס"פ כ"ה דאין טבע המים להבליע לכלי ומיהו ודאי בדבר מאכל דרכו להפלי' ולהבליע ואנו נוהגין להגעיל במים דוקא ואין בן יומא או ס' ובהלכות פסח סי' תנ"ב אבאר:

עוד א' ראוי שתדע מ"ש הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל (שהוא הרא"ה ז"ל) דלפי' ר"ת דמפלט לא פלט מה שבלוע עתה היינו ביורה שאינה ע"ג אש אלא עקורה ומ"מ כלי ראשון הוה כ"ז שיס"ב ולכך לא פלט ובשר צונן איירי לא מיבעיא למ"ד עילאה גבר שאין פולט ובדין הוא שלא יבלע אלא אגב מיעוטו הוא בולע והולך כולו כשיעור קליפה ואפי' למ"ד תתאה גבר מ"מ לא פלט קודם דחמים ליה תתאה ופריך סוף סוף כי נייח ליה הדר פלט ומשני שקדם וסלקו קודם שיתחמם לגמרי כו' יע"ש אבל כלי שע"ג אש פלט ובלע עכ"ל ויראה לי שרבו בא לפרש הסוגיא ולחדש פי' מחודש וכפי סברת ר"ת ז"ל וה"פ בגמרא שהזית נפל ליורה שאינה על האש ומש"ה לא פלט כלל דנהי דהזית מיד הוא בולע מן החלב דתתאה גבר או מחמת מיעוטו מ"מ אין בו כח להפליט מה שבלע מן החלב אלא כשיתחמם כולו ויהא שבע אז פולט וזה שמשני שקדם וסילקו קודם שנייח לבלוע מן החל' ר"ל קודם שיתחמם כולו ומיהו החלב נאסר מיד כשאין ס' נגד הבשר דמה שבלוע בבשר מקודם פולט מיד למ"ד תתאה גבר וה"ה למ"ד עלאה מחמת מיעוטו הוא פולט מים כמ"ש הריטב"א בשם רבו הרא"ה ז"ל ומ"ש שע"י מיעוטו נבלע והולך כולו בשיעור קליפה ר"ל דהזית נאסר כולו ולא סגי ליה בקליפה כדין חם לתוך צונן דאמרי' בפסחים בכיצד צולין ע"ו ע"א למ"ד עילאה גבר סכו בשמן של תרומה לרב סגי בקליפה כו' והכ' כיון דדבר מועט הוא הזית ונפל ליורה גדול' לא שייך עילא' אלא בשניהן שווין ועי' בא"ח סי' שי"ח יע"ש אמנם מ"ש כן לר"ת פירושא הוא דמפרש לסוגיא רבו ז"ל כן אבל ר"ת יראה דסובר דאף ביורה שע"ג האש דינא הכי דכ"ז שלא נח מרתיחותיו מבל' בלע החתיכה ולא פלט' מה שבלעה מן החל' דאל"כ איך כתבו התו' כאן ואין להתיר להגעיל אף שאין במים ס' ובבן יומא לר"ת מאין הרגלים לומר אף אי נימא דבמים נמי שייך מיפלט לא פלטו או דאין הכלי בולעת מה שפולטת הא עיקר הגעלה ביורה שע"ב האש ולא ביורה עקורה מאש דלא עשה ולא כלום כמבואר וא"כ ודאי פלטה ובלעה כל שעה אלא ש"מ דהתוספות אליבא דר"ת לא ס"ל כן ואף ביורה שע"ג אש הדין כן ובי"ד סימן צ"ב וצ"ג אבאר:

בא"ד בע"פ קודם ד' שעות כו' דאיכא ג' נותני טעמים עכ"ל כתבו קודם ד' הרצון קודם סוף ד' דבשעה ה' אסור לאכול עכ"פ והוה איסור ובש"ע א"ח סי' תנ"ב קודם שעה חמישית יע"ש ומ"ש דהוה שלש נותני טעמים אפשר דהאמת כתבו וה"ה בנ"ט סגי ואפשר דכתבו כן אם נאמר עלו אין נתבשלו לא כההיא דדגים שעלו בקערה קי"א ב' יע"ש ואפ"ה כאן שרי דהוה ג' נ"ט וכולו היתר וע' בא"ח הל' פסח בב"י שם בסי' תנ"א שהביא בשם הרא"ש יע"ש:

ובפירש"י ד"ה לעולם לא מצטרפי כו' שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו כו' לפי שאין מצטרפין מכלל היתרן לקרות איסור עד שיהיו בכ"א לעשות איסור לעצמו עכ"ל יראה מדבריו דאף לאיסורא בעלמא לרב הדין כן דלא אסרה תורה אלא כזית בשר וכזית חלב דוקא הא חצי זית בשר וחצי זית חלב אין איסור מ"ה מדכתב שאין מצטרף מכלל היתרן לקרות כו' עד שיהא כו' דודאי בב"ח כ"א בפ"ע מותר וכשנאסרו נעשו שניהם גוף האיסור וזה תימא בעיני שלא אישתמיט בשום מקום לומר כן דלרב חצי זית אין אסור מ"ה ואף דחצי שיעור אסור מ"ה כר"י וגם רב לא אמר אלא דאין לוקה אבל איסורא מיהא איכא אם לא שנאמר בחצי זית לא מיקרי גוף האיסור ואפ"ה אסור מ"ה מידי דהוה למ"ד אפשר לסוחטו מותר ואפ"ה שניהם יחד אסורין ואין ראיה דמ"מ בשניהם יחד הוה גוף איסור וצ"ע ובי"ד סי' ק"ה אבאר באורך בעזה"י:

ודע דהא דפשיטא בתלמודא דשיעורא בעינן כזית אלא דלמר מצטרפין ולמר בעינן שבא מיורה גדולה לא ידענא מנלן הא דהא בב"ח לא כתיב אכיל' לתנא דבי ר"י וג' לא תבשל הוא דנפקא ליה לקמן קט"ו והלכה כדבריו כמ"ש הר"מ במנין המצות מצוה קפ"ו שלא לאכול בב"ח שנאמר ג"פ לא תבשל וע' בר"מ פ"ט מהל' מ"א בלח"מ שם וא"כ מנלן דבעינן כזית ובשלמא למ"ד מלא תאכל כל תועבה אכילה כתיב אלמא בעינן כזית אלא למ"ד מלא תבשל מנלן והר"מ ג"כ הצריך כזית אלא דפסק כלוי דמצטרפין וע' בפ"א מהל' חמץ ומצה במ"ל ה"ז מ"ש הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג דחמץ דאכילה דכתיב בקרא בכ"ש משמע אף לענין עונשין ואתא הלכתא ואפיקתי' לעונש דוקא בכשיעור א"כ שיעורין הלמ"מ בכ"מ אף היכא דלא כתיב אכילה בעינן כזית דוקא ועיין צ"ו ב' מ"ש גבי ור"י אכילה ובר"מ פ"ב מהל' מ"א בשרץ המים יע"ש וכיון דעל אכילה לא לקי בפחות מכזית ה"ה אבישול לא לקי ללוי בפחות מכזית אלא דר"מ בפ"ט פסק דלוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילה ואמאי הצריך כזית משניהם יחד על בישולו ולא בחצי זית משניהם יחד לוקה על בישולו כיון דלקי על בישולו ולא על אכילה ואולי דתלתא לא תבשל כתיב ומפרשינן כולהו בחד' גוונא כמו על אכילה בכזית וה"ה בישול כזית מיהא בעינן וכ"ש על הנאה דאינו חייב למאן דאית לי' דחייב על הנאה מלקו' אלא בכזית דוקא ובי"ד אבאר:

גמ' ולוי אמר כו' ובאיזה בישול אמרי שאחרים אוכלין עכ"ל בבכורות ו' ב' אמר חלב מנלן דשרי מדאסר בב"ח ומאי קושיא דלמא חצי זית בשר וחצי זית חלב דהוה לענין בב"ח שיעור שלם ולענין אמ"ה חצי שיעור ואין לומר אי חלב לחודיה אסור לא הוה שניהם יחד גוף האיסור בשלמא באמת דכ"א היתר ועיין בי"ד בט"ז וש"ך שם מ"מ דלמא התורה אמרה דליהוי גוף האיסור לענין זה כיון דחלב לחודיה אסור ע"כ התו' אמרה דשניהם יחד הוה שיעור שלם אלא דבלא"ה דחי לה התם שפיר וכבר דברנו מזה בחדושינו בח"א בפתיחה יע"ש. גם אי אמרינן טעם כעיקר מ"ה א"כ אבל לרש"י דטעם כעיקר דרבנן כמו שפסק רש"י בכמה דוכתי א"ש מה דייק מבב"ח דהתורה אסרה אף שהחלב בלוע בבשר ויש בבשר חמשי' פעמים נגד החל' אפ"ה אסור ובשאר איסורין חד בתרי בטל לשיטת רש"י טעם כעיקר דרבנן אלא דאין לחוש לזה דבלא"ה דחי לה התם שפיר ומ"ש באיזה בישול שאחרים אוכלין פירש"י שנתבשל כ"צ וריטב"א כתב דמסתמא כמאב"ד שהוא שליש בישולו יע"ש וכבר עמד הר' על זה בפר"ח בסי' פ"ז והביא הא דשמעתין שנתבשל כ"צ כמאב"ד ולא הביא מבטן מי יצאו הדברי' ועיין מ"ש לקמן קי"ד ע"ב ובחדושינו לי"ד סי' פ"ז אבאר כל הצורך איזה בב"ח אסור מ"ה ומדרבנן דנ"מ טובא לענין דינא:

גמ' מאי לא ניער ולא כיסה כלל אילימא לא ניער ולא כיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פלט עכ"ל כ' הר"ן ז"ל אף דאמרינן דבב"ח גוף האיסור דכ"א שרי א"כ יוצא בלא רוטב כמו נבילה ובשר שחוטה ובשלמא בשאר איסורין אין הנאסר יותר מן האוסר ואין הבלוע יוצא בלא רוטב משא"כ בב"ח דהוה גוף האיסור ואפשר לסוחטו אסור ותי' לפום מה דס"ד השתא אפשר לסוחטו מותר הוא דקאמר דבלוע אין יוצא בלא רוטב משא"כ באמת אה"נ דיוצא בלא רוטב וכ"כ הריטב"א וכבר הארכנו מזה לעיל ובחדושינו לי"ד אכתוב בסי' ק"ה על מ"ש הש"ך שם דכדי נטילה אוסר יע"ש:

וברש"י ד"ה וחכ"א עד שתתן טעם קס"ד דאטפה קאי דעד שיהא בה כו' אפילו בחתיכה ראשונה מפני שחוזר ונסחט עכ"ל מ"ש קס"ד לא ידענא דהא קאי הכי במסקנא דפליגי באפשר לסוחטו ועד שתתן אטפה קאי כמ"ש רש"י ק"ט א' בד"ה האי מאי דבחתיכ' קמייתא שרי רבנן דאפשר לסוחטו מותר ועד שתתן אטפה קאי ואולי כתב כן מפני דדחי לה דלמא מין במינו פליגי ואפשר לסוחטו אסור לכ"ע ואף שמדתה ומוקי פלוגתייהו באפשר לסוחטו מ"מ שיך לומר כה"ג קס"ד ודע דמ"ש רש"י ואותה חתי' מותרת היינו' בטעים קפילא ואמר דלית טעם חלב חזינן דנסחט האיסור ולחלק בחתיכות אחרות וע' מ"ש לקמן גבי אלמא אפשר לסוחטו מותר וע"ש בזה:

ובד"ה מבלע בלע שהחל' בגגה של חתיכה הי' עכ"ל, ר"ל דהחל' נפלה על חתיכה בגגה מקום שאין שם רוטב ומיהו ודאי דנאסרה כל החתיכה או דחום הקדירה הוא חזק ומבליע בכולה או דחלב מיקרי קצת שמן ומפעפע בכל החתיכה ולא מחתיכה לחברתה כמ"ש התוספות לעיל ד"ה טפת חלב כו' ומ"מ אין ראיה מוכרחת מכאן לומר שרש"י סובר דחציה בתוך רוטב אין מצטרף וע' ב"י בסי' צ"ב שכתב דמדברי רש"י אין מבואר שמקצת בתוך הרוט' אין מצטרף ומהר"מ שי"ף כת' מכאן ראי':

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה