אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קח.

דף קז:

משנה טפת חלב כו' אקדים לך הקדמה אחת קטנה וזו היא דע שחם בחם בלא רוטב אינו אוסר כולו אלא כדי קליפה או כדי נטילה כמ"ש תו' צ"ו ע"ב ד"ה עד שמגיע לגיד וכן פסק הטור בסימן ק"ה ואם הוא איסור שמן אוסר כולו מהך שמעת' דג"ה דגדי שצלאו בחלבו כו' וכל איסור הבלוע אין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מהא דצלי אינו אוסר אלא כדי קליפה לא יותר ואמאי לא בכולו דהאיסור הולך כ"ק ומשם אח"כ ילך עוד כ"ק וכן כולו אלא שאין כח להוציא בלוע בלא רוטב באותה חתיכה וכ"ש לחתיכה אחרת ואם האיסור דבר שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עי' בסי' ק"ה שכתב כן הרשב"א בת"ה והביא ראיה מצלי כ"ק כמ"ש בסמוך ומיהו הא דאם האיסור דבר המפעפע אוסר ויוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לא מצאתי ראיה לזה אי הא דאמרינן בחל' בצלי אפילו מראש אזנו אין ראיה דחתיכה א' הוא דמתפשט בכולו בפ"א ולא בחתיכה אחרת ויש הרבה כיוצא בזה במליחה בחל' מתפשט בכל החתיכה כולה ואין יוצא מחתיכה לחתיכ' לחד דעה עי' בטור סימן ק"ה ובט"ז שם וה"נ כן שאני חתיכה אחרת ועוד בחתיכה זאת מתפשט בפ"א בכל החתיכה אבל שנימא שאח"כ יוצא מחתיכה לחתיכה אם נפלה זאת החתיכה לקדירה אחרת מנלן שיוצא שוב עיינתי בת"ה שער התערובות כתב הרשב"א ז"ל דבלוע אין יוצא מחתיכה לחתיכה והביא ראיה מצלי דאל"כ אמאי אינו אוסר אלא כ"ק אותו קליפה יאסור לקליפה שאצלה וכן כולו (ר"ל דנהי שאין כח באיסור לילך כי אם כ"ק לאחר שהלך כ"ק ילך אח"כ לקליפה שאצלה אלא דאף בחתיכה אחת אין בלוע יוצא בלא רוטב ואין הנאסר יותר מן האוסר) בד"א בדברים שאין מפעפעין אבל אם בלע מדברים המפעפעין יראה לי שאוסרת כולה עכ"ל הרי שתלה הדבר ביראה לי מסברת עצמה ובי"ד אבאר מזה וכאן אין להאריך:

ודע דיש עוד הוכחה משמעתין ע"כ אי לא ניער וכיסה מפלט לא פליט אף שחם בחם אין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ומיהו אי הוה חלב דבר שמן או כחוש מחלוקת הפוסקים הוא והרשב"א כתב דהוה כחוש עי' פ"ו וצ"ב וק"ה ט"ז ופרי חדש:

משנה טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט אסור ניער הקדירה כו' כבר האריכו בזה הר"ן ורשב"א וריטב"א ז"ל ואני אכתוב בקוצר הנה יש בכאן ג' פירושים הפי' הא' הוא דאפשר דתנא דמתני' סובר כר' יהודה דמין במינו לא בטל וה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסורה ר"ל כל הקדירה אסורה כיון שנאסרה החתיכה ההיא כולה כמ"ש התו' ד"ה טפת יע"ש א"כ הוה מין במינו ולא בטל לר"י וזה אומרו אסור שאין לו תקנה ובתנאי שלא יהא רוטב שם כ"כ לבטל החתיכה הזאת או ברוטב עבה כדמסיק לקמן וראוי שתדע היאך אוסרת כל החתיכות שבקדירה יצטרך לתנאי א' שבסוף ניער הקדירה שהרוטב מוליך הטעם בכולה ומ"ש אח"כ ניער את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה ר"ל בטפה ההיא דניער מיד מיירי ומתחלקת בשוה ואין שום חתיכה נאסרה מתחלה והלכך משערינן בכל הקדירה לבטל הטפה דהוה מין באינו מינו הפי' הב' הוא דה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסור כל הקדירה אף בלא ניער לבסוף אוסרת החתיכה הזאת כל הקדירה מאחר שנאסרה החתיכה שהיתה חוץ לרוטב ונעשית נבילה למ"ד אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ כמו שאבאר לקמן א"כ הוה החתיכה כגוף האיסור ודינו כחם בלא רוטב בגוף האיסור שאוסרת חברתה בנגיעה וה"ה ה"נ דבב"ח הוה גוף האיסור ולא דמי לאיסור הבלוע בלא רוטב שאין יוצא בלא רוט' כמו שהקדמנו לעיל ואף דבשאר איסורין קיי"ל דחתיכת נ"נ ואפ"ה אין הנאסר יותר מן האוסר יכול לילך כמבואר בכמה מקומות שאני שאר איסורין דלא הוה אלא מדרבנן משום לתא דבשר בחל' כמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה וכמו שאבאר לקמן אי"ה משא"כ בב"ח דהוה מן התורה גוף האיסור וא"כ הוה כחתיכת נבילה שנגעה באחרת דאוסרת בלא רוטב בחום שהיס"ב כמבוא', בש"ע ק"ה ואף דמדינא אין אוסרת חברתה אלא כדי נטילה ולא יותר מ"מ שאני הכ' כיון שהחתיכה בלא רוטב פולטת עכ"פ לחתיכ' שאצלה ואם כן לרש"י שהעליונה חציה חוץ לרוטב והתחתונה כולה בתוך רוטב וכיון שהתחתונה בולעת מעליונה הרוטב מוליך הטעם בכולה והוא לרש"י ולר"ת הוא בעליונה כולה חוץ לרוטב ותחתונה חצי' ברוטב וכיון שהעליונה פולטת תחתונה בולעת ולתו' והיא שיטת ר"י חתיכה שחצי' ברוטב מוליך הטעם בכולהו ומחלוקת רש"י ור"י אבאר בתו' ד"ה טפת ובי"ד סי' צ"ב מע"ש ובניער היינו ג"כ מתחלה אין אוסרת אא"כ יש בטפה ליתן טעם בכל הקדירה כמ"ש בפ"י ה"א. הפי' הג' דמתני' לאו ר"מ הוא וה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסורה החתיכה ההיא ולא שאר חתיכות דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולא מיבעיא אם אפשר לסוחטו שרי בב"ח אלא אפילו אם נאמר דהוה מ"ה בב"ח חנ"נ אפ"ה חשיב לענין זה איסור בלוע כמו שאבאר לקמן בגמרא בהא דפריך מיבלע בלע מיפלט לא פליט יע"ש ניער לבסוף הקדירה אם יש בה ר"ל בחתיכה ההיא ליתן טעם בכל הקדירה הר"ז אסורה וא"ל מותר' דמין במינו בטל דלא כר"י ועי' מ"ש בתו' ד"ה טפת חלב יע"ש:

וברש"י ד"ה טפת חלב כו' ולא הגיס את הקדרה עכ"ל שק"ל ולא הגיס מיד הקדירה שאו שיעורא אם יש בטפה ההיא ליתן טעם בכל הקדירה שנחלקת בשוה לכל הקדירה:

ובד"ה אם יש בנ"ט באותה חתיכה כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ס' ובשאר חתיכות דבקדירה לא איירי תנא דמתני' ובגמרא פליגי אם חוזרת ואוסרת או לאו עכ"ל יראה לפרש כפשוטו דפליגי לקמן אי חוזרת ואוסרת דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור חוזרת ואוסרת ובעינן ס' נגד כל החתיכה ולר"י אין תקנה דמין במינו במשהו ולמ"ד אפשר לסוחטו מותר אין אסור אלא כשאין לבטל הטפה ההוא כו' ולכאו' בניער לבסוף איירי ופליגי כמ"ש אלא דקשיא לישנא שכתב ופליגי אי אותה חתיכה אוסרת השאר דמשמע דאותה חתיכה אף בניער הקדירה אח"כ אסורה ואמאי למ"ד אפשר לסוחטו מותר גם אותה חתיכה שרי כמ"ש רש"י לקמן בגמרא בד"ה אי קסבר הותר גם הראשון ולדידי' ע"כ מיירי מתני' בלא נוער לבסוף כלל ובסיפא ניער את הקדירה ר"ל הטפה ההיא דלמ"ד אפשר לסוחטו שרי אם יש בה בנ"ט הפי' כמו ברישא באותה חתיכה ודלא כר"י וכמ"ש בפי' השלישי לעיל ולמ"ד אפשר לסוחטו מותר הפי' אם יש בה בטפה ההיא ואם כן קשיא לישנא ובגמרא פליגי אם אותה חתיכה אוסרת אחרות ולא בניער לסוף פליגי אי אותה חתיכה מותרת או לאו ויש, לפרש דפליגי דודאי רש"י לשיטתיה דפסק כר"י דמין במינו לא בטיל כמ"ש ק"ט ובדוכתי טובא ולזה כתב אליבא דהלכתא דפליגי אי חוזרת ואוסרת השאר למ"ד אסור ה"נ ולא מהני ס' ולמ"ד שרי ה"נ אלא דקשה מ"ש מקודם דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור שפיר ולמ"ד מותר אמאי גם הראשונה חוזרת להיו' מותר:

לשיטת רש"י ע"ב ד"ה אי קסבר והנראה דה"ק דפליגי בלא ניער לבסוף למ"ד אפשר לסוחטו אסור הוה כולה נבילה ויוצא מחתיכה לחתיכה הרוטב של היתר שאף הוא נעשה נבילה ואוסרת השאר לר"י דמין במינו לא בטל דהלכתא כוותיה לשי' רשאי ולמ"ד שרי אין האחרות נאסרות מחמת הבלוע דאין איסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והרוטב של חתיכה עצמה היוצא הוא היתר דאין חנ"נ אף בב"ח ומיהו החתיכה עצמה שלא ניער לבסוף ודאי נשארה באיסורה דלא יצאה כלל בלא רוטב ועיין מ"ש בגמרא ע"ב מיבלע בלע מיפלט לא פלט והרוצה לומר בדוחק יאמר דה"ק ובגמ' פליגי אם חוזרת ואוסרת ר"ל דלמ"ד אפשר לסוחטו אסור משכחת דאוסרת אחרות בניער לבסוף ולמ"ד שרי לא משכחת כלל שאוסרת חברותיה דאי בלא ניער כלל מיבלע בלע מיפלט לא פלט ואי בניער לבסוף פשיטא דמתחלקת הטפה ואין אוסרת אחרות ואף היא מותרת כו' והרואה יראה דא"ש טפי כמ"ש מקודם:

ובד"ה ניער הקדירה הגיס בה מיד עכ"ל להלכה כת' פן דקיי"ל לקמן אפשר לסוחטו אסור כרבי ומין במינו ג"כ לא בטיל ומיהו כתבנו מה שיש לפרש מתני' בע"א ואם יש אטפה וניער מיד:

ובתו' ד"ה טפת חלב כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדפרישנא בג"ה כו' ואין מפעפע מחתיכה לחתיכה כדאמר בגמרא מיבלע בלע עכ"ל מחלוקת רש"י ותוספות והוא שיטת ר"י הלא ידוע הביאו הטור בסימן צ"ב ודעת התוספות כאן דחתיכה שחצי' בתוך הרוטב מבלבל ומוליך הרוטב הטעם בכולה וא"צ ס' אלא בכל הקדירה וכאן מיירי שכולה חוץ לרוטב ותחתונה חצי' בתוך הרוט' ובעינן ס' בחתיכה והוקשה להם אמאי בעינן ס' ולא סגי באותה חתיכה כ"ק או כדי נטילה כדין חם בחם בלא רוט' והתוספות אינן מחלקין בין נפל דבר גוש או צלול בין טפת חלב ולכך הוצרכו לומר דחלב מפעפע באותה חתיכה כולה דלענין זה מיקרי חלב שמן אבל מחתיכה לחתיכה אינו יוצא בלא רוטב והביא ראי' מהא דלקמן מיבלע בלע מפלט לא פליט דאלמא חלב לא מיקרי שמן ועי' מ"ש לקמן ודעת התו' הוא כמ"ש אבל דעת רש"י דחתיכ' שחצי' בתוך הרוטב ונפל טפה על צד שחוץ לרוטב אין שאר חתיכו' מסייעות לבטל אלא צריך שיהא ס' באותה חתיכה וא"ל כל החתיכה אסורה אף מה שבתוך הרוטב ועיין מרדכי בג"ה ויש"ש מ"ה ובפר"ח ושאר אחרונים ובי"ד אכתוב מזה ויש עוד שכתבו אף דחלב אין מפעפע שאני הכ' קדירה דאוסר כל החתיכה משא"כ בצלי דאינו אוסר בלא רוטב אלא כדי נטילה ועיין בחדושינו ליורה דעה מה שאכתוב בזה בעזה"י:

ובפירש"י ד"ה אמר אביי טעמו ולא ממשו כו' סילק האיסור ואין בו אלא טעמא עכ"ל כבר הארכנו בזה בי"ד בסימן צ"ח בשיטה דטעם כעיקר וכאן אכתוב הפשוט והוא דיש לפרש בתרי אפין. הפן הא' דאביי אמר טעמו ולא ממשו שאין בו אלא טעם בעלמא ולא גוף האיסור אפ"ה אסרה תורה ויליף מבב"ח דהתורה אסרה גם החלב ואמאי הא לא נכנס בחלב גוף הבשר אלא טעמא בעלמא ש"מ טעמו הוה כממשו של איסור. הפן השני דיליף מבשר דאסור והתם ודאי גוף החלב נכנס שם והוה ממשו ועיין ברשב"א בג"ה בזרוע בשילה יע"ש ואפ"ה יליף מיניה עכ"פ דלא אמרינן חד בתרי בטל כמו מין במינו ויליף מבב"ח דאסרה התורה בכ"ע אף חלב מועט בבשר הרבה וש"מ דלא בטיל טעמו ועוד דמסתמא כי בלע חתיכה מחלב וודאי יש רוב בחתיכה נגד חלב שבו ואף דאין בכולה משערי' היינו לחומרא דלא ידעינן כמה בלע יע"ש:

ובד"ה אי חידוש הוא כו' אלא ש"מ כו' וכיון דלאו חידוש הוא גמרינן מזרוע בשילה דשרי כל כמה דליכא טעמא עכ"ל יראה מדבריו דאביי דאמר טעם כעיקר מ"ה מבב"ח יליף לה דאסור ודווקא כי נתן טעם הא לא נתן טעם מותר מזרוע בשילה כי ליכא טעמא דהוה ס' או מין במינו שרי וילפינן נמי בב"ח היכא דליכא טעמא מיניה כיון דלא חידוש הוא כו' ומהשתא ילפינן נמי היכא דאיכא טעמא דאסור כמ"ש דמסתמא אסרה תורה אף דאיכא רוב בשר נגד החלב דטעמא לא בטיל חד בתרי וה"ה אינך פירושא שכתבתי לעיל כיון דבב"ח לאו חידוש הוא מדהוצרך במתני' אם יש בנ"ט וגמרינן מזרוע בשילה א"כ יליף נמי טעמו ולא ממשו בשר שאין נ"ט בחלב אלא טעם לבד אסור ויליף מיניה בעלמא א דלאו חידושא הוא ולפי' שני טעמו ולא ממשו היינו דממשו לא שייך ביטול דניכר הוא ומש"ה אמר טעמו דבטל חד בתרי אפ"ה לא בטל דניכר הוא בטעמו ויליף מבב"ח כו' ולא רצה רש"י לפרש דה"ק אביי דהוכיח טעם כעיקר הל"מ או מגיעולי עכו"ם כדיליף פסחים פא"ע דאי טעם כעיקר דרבנן א"כ בב"ח חידוש הוא א"כ כי לא נתן טעם כו' דאביי דאמר מבב"ח מ"ט לא גמרינן מש"מ דבאמת יליף לה מבב"ח וקשיא לי במ"ש רש"י דגמרינן מזרוע בשילה היכא דליכא טעמא שרי ואיך יליף מהתם והא התם חידוש הוא כדאמר לעיל צ"ח ב' וליגמר שאני דחידוש הוא כמ"ש רש"י ותוס' שם דלכתחלה מבטלין איסור או דקפיד קרא דוקא לבשל יחד עיין ברשב"א ובריטב"א ואיך יליף מיני' שאר איסורין לקולא ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דודאי מסברא אמרינן דלא אסרה תורה אלא היכא דאיכא טעמא אבל לרש"י ז"ל קשה וי"ל דאביי סובר דזרוע בשילה לתנא דמתני' לאו חידושא הוא ומש"ה יליף להתיר בב"ח היכא דליכא נ"ט כדתנן אם יש בנ"ט ותנא דברייתא התם דאמר זהו למעוטי כו' סובר דמן התורה אין מבטלין איסור לכתחלה ואה"נ לדידיה בבשר בחלב אוסר בכל שהוא אסור מ"ה ומתני' דע"ז ס"ז א' אלו אסורין בכ"ש בשר בחלב אפשר דבכ"ש ממש קאמר דמזרוע בשילה לא ילפינן דחידוש הוא ושאר איסורין מ"ה ברובא בטיל דטעם כעיקר דרבנן דבב"ח חידוש הוא אבל תנא דמתני' סובר מבטלין איסור מ"ה כמ"ש בסוגיא דזרוע בשילה וילפינן מבב"ח טעם כעיקר והיכא דליכא טעמא ילפינן להתיר מזרוע בשילה דליכא טעמא דמין במינו וה"ה לאינו מינו דליכא טעמ' או רוטב הזרוע עם האיל גופא הוה א"מ וכבר הארכנו בזה בסוגיא דזרוע בשילה ועיין שם ובי"ד צ"ח אבאר כל הצורך לזה בעזה"י וכאן אקצר בתוס' ד"ה מבשר כחלב כו' ולמר מגיעולי כותים וי"ל דאביי קבלה מרבא לאחר שדחה לן כו' עכ"ל ובפסחים הניחו זאת בתימא עלה דאמרינן ורבנן מ"ט לא גמרינן מבב"ח דחידוש הוא וכתבו תינח לרבא אבל לאביי מא"ל וכאן כתבו דחזר בו אביי והודה לדברי רבא דחידוש הוא ודקשיא לך כי ליכא טעם נמי כו' דרך בישול אסרה תורה וחזינן דקפיד קרא אטעם גדול דוקא מדלא אסרה תורה בכבוש ככל האיסורין שבתורה והנראה לי בזה דהתוספות סוברין דאביי וודאי סובר בב"ח לאו חידוש הוא כדאמר הכ' אי חידוש הוא כו' ש"מ דסובר דלאו חידוש הוא והיינו כמ"ש רש"י ז"ל דכ"ה נמי דוגמתן שכ"א היתר וגם לוקה על זריעה לחוד כמו בב"ק דלוקה על בישולו ואי דהוה חידוש דאי תרי כוליה יומא האי לאו חידושא הוא דאדרבה ומה התם דאיקל בו רחמנא דבכל האיסורין כבוש כמבושל ובב"ח שרי ואפ"ה אסרה תורה טעם כעיקר כ"ש שאר איסורין דליהוי טעם כעיקר ואטו אף לקולא גמרינן מיניה אנן לחומרא גמרינן מיניה כמו שאמר לעיל צ"ח ב' בזרוע בשילה דילפינן דצריך ששים אף דחדוש הוא ילפינן חומרא מיניה וה"נ דכוותיה ממש ומש"ה שפיר יליף אביי מהכא טעם כעיקר דאורייתא ורבא השיב לו דרך בישול אסרה תורה ולאו כפירש"י דחדוש הוא כו' אלא דרבא הודה לדבריו דלאו חידושא הוא ר"ל לפי דעתו של אביי דלאו חידוש הוא אפ"ה ליכא למילף מיניה טעם כעיקר לפי מה שפירשתי בדברי רש"י טעם כעיקר דלא ליהוי בטל חד בתרי היכא דאיכא טעמא כמו שהארכנו בי"ד סימן צ"ח יע"ש והקשינו שם דלפי מ"ש התוספות בע"ז ס"ה והרא"ש שם והש"ך מביאו בי"ד סימן רצ"א דכל דבר שכ"א בפ"ע שרי ובהדדי אסור לא שייך ביטול דומיא דבגד שאבד בו כלאים דלא בטל ברובא דשניהם יחד נעשו גוף האיסור ומ"ש מבב"ח דבטל ותירצו דאהכי קפיד דוקא שיהא בו טעם דדרך בישול אסרה תורה הא לא"ה לא מיקרי כלל בב"ח יע"ש היטב ועיין תוספות בע"ז וא"כ וודאי דלא מצינו למילף מיניה דלא מיבטל חד בתרי דמדינא הוא דלא בטל דכ"א בפ"ע היתר הוא ולא שייך ביטול ומה שצריך דווקא נתינת טעם הוא גזירת הכתוב דרך בישול אסרה תורה וכ"ז שלא נתן טעם אין בו איסור בב"ח וכמ"ש הש"ך בסימן רצ"ט יע"ש וזה שאמר רבא לפי דבריך דבב"ח לאו חידוש הוא מ"מ אין כאן קושיא וכמ"ש ומ"ש אביי סובר בב"ח לאו חדוש הוא ואעפ"כ לא הקשו התוס' שם בפסחים אלא לאביי מא"ל כו' דהא אביי עכ"פ קיבלה מיני' דדרך בישול כו' וליכא למילף מבב"ח דשניהם היתר ולא שייך ביטול כמ"ש לעיל ועיין מ"ש בתו' ד"ה דחדוש ובד"ה אמר רבא יע"ש:

ובד"ה דחדוש הוא דשניהם מין היתר כו' דאי תרי כולי יומא אעפ"י שהוא צלול עכ"ל ר"ל צונן אין מפליט ואין מבליע מ"מ בדבר צלול שייך כבוש כמבושל במעל"ע והיינו דאמר דאי תרי כולי' יומא כ"ד שעו'. וי"ל לשיטת רש"י דרך פלפול דכאן אביי לשיטתי' דאיירי אביי לענין טעם כעיקר שיהא נאסר החלב אף שלא נכנס מן הבשר אלא טעם לחוד ומש"ה ודאי בב"ח לאו חדוש הוא דאי תרי כוליה יומא אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן כמ"ש לעיל בד"ה מבשר בחלב כו' משא"כ בפסחים איירי שם כפירש"י טעם כעיקר מבב"ח שהחלב נכנס בבשר וזה הוה ממשו של איסור אלא דלא בטל חד בתרי כה"ג ורוצה למילף בשאר איסורין כה"ג דלא בטל חד בתרי בזה הוה שפיר בב"ח חידוש ר"ל ואף למאי דמסיק דלאו חידוש הוא דכ"ה נמי כ"א בפ"ע שרי והן דוגמתן מ"מ לא שייך ביטול כה"ג דכ"א היתר לא שייך ביטול דומיא דבגד שאבד בו כלאים כמו שכתבנו לעיל ואי דתיקשי אם כן בלא נתינת טעם נמי יהא אסור דרך בישול אסרה תורה כמש"ל אבל רש"י שם פירש אלא דהאי לחודי' כלאים נמי כו' כמ"ש כאן. והא דאמר ור"ע בב"ח חידוש הוא ר"ל דהאי לחודיה שרי ואף דכ"ה נמי בשני דברים היתר לא שייך בהו ביטול וכמ"ש לעיל וכמ"ש בי"ד סימן רצ"א הביאו הש"ך ז"ל יע"ש:

ובד"ה אמר רבא דיחויא בעלמא כו' כדפי' בקו' בפג"ה לא מצאתיו שם ואדרבה רש"י כתב שם להדיא לרבא טעם כעיקר מדרבנן ואולי צ"ל כדפרישית שם וכן כתב מהר"מ מלובלין דהתו' שם כתבו דלרבא הוה טעם כעיקר מ"ה יע"ש:

וברש"י ד"ה אמר רב הא דתנן במתני' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה לאסור כל הקדירה דכיון דנאסרה כו' עכ"ל עיין במהר"ם מלובלין ומהר"ם שיף הגיה לאסור את כל הקדירה (קאמר) יע"ש ויראה דרב מפרש למתני' כן הא דתנן אם יש בנ"ט באותה חתיכ' אסור כל הקדירה דמין במינו לא בטיל והא דתנן ניער היינו מתחלה כפירש"י במתני' יש בה בנ"ט אטפה קאי ומ"ש רש"י במתני' דבשאר חתיכות לא איירי תנא דמתני' ס"ל דאין מפורש במתני' אם רוצה לומר שכל הקדירה אסורה או אותה חתיכה לבד ובגמרא פליגי בה דלרב פירושו אסור דתנן במתני' היינו כל הקדירה וסתמא קתני דאין הקנה דמין במינו לא בטל כר"י גמ' לימא פליגא אדרבא כו' עיין ברשב"א בחדושיו שהקשה דכה"ג דא"א לאיסור הבלוע שיצא אלא ע"י רוטב ובודאי בפגעו ברוטב תחלה נתבטל ברוטב דהוה אינו מינו ושוב ליכא טעמא ויאסור החתיכות האחרות ולא דמי ליין נסך דפליגי חזקיה ור"י בשילהי ע"ז דנבלל או חתיכה של נבילה דגוף האיסור פולטת בלא רוטב ובזה שייך לומר דלא אמרינן סלק שאינו מינו כאלו אינו משא"כ כאן דהוה בלוע ואין יוצא כ"א ע"י רוטב וכבר נתבטל ברוטב ותי' דמוהל של חתי' היתר מתערבין עם מוהל של איסור והוה מין במינו ואח"כ נבלעין בתוך חתיכות היתר עכ"ל ודבריו ראוין למי שאמרן:

ודע דלפי זה מצינו לומר דמוהל היוצא מבשר עם בשר מין בא"מ מיקרי וכבר חקר הרשב"א בסוגיא דזרוע בשילה ע"ז יע"ש ואפ"ה אסור כל הקדירה דמוהל של חתיכות איסור נתערב עם מוהל של חתיכות היתר המעורב במים ונאסר המוהל של היתר ואח"כ נבלע המוהל בחתיכה ואין ששים נגד המוהל של היתר דאין אנו יודעין כמה פלט וכמה בלע ומש"ה אסורין כל החתיכות וגם למאי דמשני ברוטב עבה כן הוא דמ"ס מוהל של איסור עם מוהל של היתר ומין במינו במשהו ומיהו אם הי' במים לבטל כל פליט' של היתר בכה"ג ודאי הוה שרי דמים מבטלין פליטת החתיכות ואף אי, מוהל עם בשר מין במינו מ"מ כה"ג אמרינן סלק את מינו כמי שאינו כקושית הרשב"א ז"ל כמ"ש בזה עוד אבאר לך שקושית הרשב"א לשיטתיה שכתב לעיל שם דבב"ח גופא כל שאין החלב יוצא אף שפולטת החתיכה מוהל אין אסור אף דחנ"נ מ"ה בבשר בחלב וכבר נתבאר מחלוקת זה בסימן ק"ה משא"כ אם נאמר דבב"ח הוה גוף האיסור ואף בלא רוטב מבליע כדין חם בחם בלא רוטב עכ"פ כדי נטילה או כולה בחום של קדירה דהוא יותר מחום של צלי כמ"ש ר"ן ספכ"ה והא דאמר לקמן אי לא ניער מבלע בלע מפלט לא פלט היינו למאי דס"ד אפשר לסוחטו מותר כמ"ש לקמן בעזה"י א"כ א"ש הא דפליגא אדרבא כו' ובי"ד בסימן צ"ב אבאר שם באורך מזה בעזה"י:

גמ' ומאי קסבר אי אפשר לסוחטו מותר עיין מה שכתבתי ברש"י ד"ה מאי וד"ה אי וד"ה אמאי וד"ה אלא:

ובפירש"י בד"ה ומאי קסבר באיסור הנבלע בהיתר שאפשר לסחוט ממנו וד"ה אי קסבר הותר גם הראשון מפני שנפלט האיסור ממנו כו' וד"ה אמאי חתיכה נעשית נבילה הא אפשר ליסחט ממנה ולחלק עכ"ל לכאורה נראה לפרש דמן הסתם יש להתיר כל החתיכות ואף ראשונ' דתולין לומר שנסחט ממנו ונחלק בשוה לכל החתיכות ויש בקדירה ס' נגד האיסור שנפל לתוכה ואין לתמוה היאך שרינן איסור מספיקא דלמא לא נסחט האיסור מן החתיכה ותהא אותה חתיכה אסורה י"ל לשיטת רש"י ז"ל לא הוה טעם כעיקר מ"ה באינו מינו אלא מדרבנן כמ"ש לעיל צ"ח ב' ודוכתין טובא וא"כ הוה ספיקא דרבנן ולהקל ותולין לומר שנסחט האיסור ממנו וא"ת תינח בשאר איסורין אבל בב"ח וודאי הוה מ"ה אף למ"ד טעם כעיקר מדרבנן דהתורה אסרה בפירוש וא"כ הא חזינן ביה טעם כעיקר אלא דלא ילפינן מיניה דחדוש הוא כמו שדחה רבא לעיל וא"כ אכתי תקשה מאי אמר חתיכה אמאי נ"ט הא כאן בב"ח איירי ושפיר אסור מספיקא וי"ל דהכי קשיא ליה כיון דבשאר איסורין מותר אף אותה חתיכה מספיקא דלהקל וכאן אסור מספק מ"מ אם בא אליהו ואמר שאין בה טעם חלב היה מותר וא"כ איך נאמר דחנ"נ והוה מין במינו כיון שאין הבשר נאסר אלא מחמת החלב שמעורב בו ואכתי הוה אינו מינו ואפשר לומר דלא בעינן ס' אלא נגד הטפה כמו שאבאר ברש"י ד"ה אלא יע"ש ומש"ה פריך ליה ומ"ש רש"י ד"ה אמאי הא אפשר ליסחט ממנו ר"ל דאי הוה ידעינן בוודאי שנסחט האיסור היה החתיכה מותרת ממילא אין כאן איסור כ"א החלב הוה א"מ. אלא דאפשר דספק כזה לא אמרינן ספיקו להקל אף בדרבנן אף בשאר איסורין דא"כ כל אדם יבוא להקל ועוד דהוה קצת ספק מחמת חסרון ידיעה דבכחל אמרינן בי"ד סימן צ' דאסור וצריך לשער נגד כולה דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ואף דחלב שחיטה מדרבנן וע"ש ב"י מ"ש בשם הרשב"א וה"נ דכוותיה והנראה דה"ק כמ"ש הר"ן ז"ל דאי טעים קפילא ואמר דלית ביה טעם שרי יע"ש ה"נ נאמר מ"ש רש"י אי קסבר מותר גם הראשון היינו בטעים קפילא ואמר דלית ביה טעם ואף דרש"י סובר לעיל צ"ו דתרתי בעינן קפילא וס' מ"מ הכי נאמר דמסתמא נפלט הטפה מהחתיכה ונחלקה לכל הקדירה ומש"ה לא טעים קפילא טעמא דחלב וכבר הארכנו לעיל שם גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים וה"נ דכוותיה ודווקא היכא דליכא בוודאי ס' לא סמכינן אקפילא דשקורי משקר משא"כ כאן יע"ש:

עוד אבאר לך מ"ש אפשר לסוחטו מותר או אסור ואומרם חנ"נ לכאורה דבר א' הוא אבל הר"ן ז"ל ביאר בזה דבר נכון ומקובל והוא דאף דאפשר לסוחטו מותר היינו באם נפל לקדירה אחרת וטעים קפילא החתיכה ולית בה טעמא דאיסורא מותר החתיכה מכל מקום בעוד האיסור בחתיכה צריך ס' נגד כל החתיכה כיון דעתה איסור בתוכה ור"ל אי טעים קפילא וטעים טעמא דאיסורא בחתיכה דהיא דכ"ז שמחובר האיסור בה שם נבילה עליה אלא דלא הוה מין במינו ומיבטיל בס' הוא דבטיל דרואין כל החתיכה כאלו היא חלב או שאר איסורין ומש"ה אמר דאף אי נסחט האיסור אסור והוה מין במינו שפיר וזה נראה דווקא בב"ח או אפשר אף בשאר איסור הדין כן עיין צ"ט גבי אמר רב כיון שנתן טעם בחתיכה ובי"ד סימן צ"ב ובדוכתי טובא אבאר זה בעזה"י ויש עוד לפרש דלענין השיעור גופא א"צ ס' נגד כל החתיכה כיון דאין החתיכה איסור אלא מצד האיסור שבו עיין בר"ן שזה תוכן כוונתו ועמ"ש ברש"י ד"ה אלא יע"ש ואין לומר דודאי כ"ז שמחובר ומעורב האיסור בו ר"ל החלב עם הבשר מיקרי גוף האיסור ואף מוהל שבו איסור הוא וכשנפלט אח"כ בשר עם חלב לשאר חתיכות הוה מין במינו אלא דקשיא ליה דרב סתמא אמר ואוסרת כל החתיכה משמע אף בלא ניער לבסוף ואמאי הא לא פלט אלא מוהל ולא חלב ומשני אפ"ה אסור אלא דלקמן גבי חלב אמאי מותר חלב נבילה משמע דאי אפשר לסוחטו שרי הא נמי שרי ועיין בי"ד ק"ה במ"ש האחרונים בשם המרדכי דאם נסחט החלב לגמרי ממנו דשרי ושם אבאר בעזה"י וכאן אין להאריך:

ובד"ה אלא קסבר כו' ואשמעינן אף ההיתר שבה נעשית איסור להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה עכ"ל לא ידענא מ"ש להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה דיראה מדבריו כיון דאפשר לסוחטו אסור שוב בעינן לשערי' נגד כל החתיכה כולה והא כאן במין במינו איירי דבמשהו ואוסרת אחרים ואולי לענין שאר איסורין מיירי ור"ל אם נפל דם על חתיכה ואח"כ נפלה אותה חתיכה לאינה מינה צריך ס' נגד כל החתיכה ולא נגד הדם וכדומה וה"ה בב"ח כאן הוה מין במינו מכאן נראה שרש"י סובר דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר א"צ לשער נגד כל החתיכה וכבר כתבנו בזה לעיל בד"ה מאי קסבר ובד"ה אי יע"ש היטב בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה