אור ברסלב

ראש יוסף על חולין· רבי יוסף תאומים

דף קז:

דף קז.

גמרא ת"ש דרב הונא בר סחורה הוה קאי קמיה דרב המנונא בליס אומצא ואכיל עכ"ל כתבו התוס' ופת עמו דלצלי לחודיה לא בעי נט"י וכן כ' כאן הרשב"א דנוטל ידיו לפירו' הר"ז מגסי הרוח ועי' בב"י סימן קנ"ח דהיה נ"ל דלצלי צריך נטילה והרשב"א כ' שא"צ וצ"ל דסובר דמוהל היוצא מצלי אין שם משקה עליו עכ"ל ומתו' דכאן אין ראיה דאפשר דבעי נטילה כדין דבר שטיבולו במשקה ומ"מ אין להוכיח מכאן דאוכל מחמת מאכיל צריך ליטול ידיו דשאני פת דהחמירו טפי מדבר שטיבולו במשקה וצריך ליטול ידיו ועיין תוס' פסחים קט"ו ד"ה כל ואין ראיה מדבר שטיבולו במשקה לפת ומש"ה הוכרחו לומר דאכיל פת ג"כ ומרשב"א שכ' דהנוטל ידיו לפירות הר"ז מגסי הרוח יש ראי' ועי' בטור א"ח סימן תע"ב שכתב בשם מהר"מ מרוטנבורג יע"ש ועיין סימן תס"ו לענין בשר יבש שמזיע דכתב בשם רוקח דמחמיץ מפני המים שיש בו משמע דזיעת בשר לחוד לאו משקה הוא ולא הוה משקה לענין נט"י דמי פירות הוה דזה בזה תליא עי' באחרונים סי' תס"ו ותס"ב בט"ז ובמ"א ופר"ח יע"ש ועי' עוד במ"א שהביא ראיה מהא דהשוחט ולא יצא דם דתי' התו' לצלי ויפה כוון יע"ש:

עוד יש לי לחקור חקירה אחת הטובל בשר צלי במלח או דבר אחר אי הוה דבר שטיבולו במשקה או לא והנה ודאי אף לענין נט"י הוה מים שראוי ליטול בו ידים כמ"ש בש"ע סימן ק"ס סי"ב מ"מ ל הוה מים ומשקה לענין הכשר כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' טומאת אוכלין ה"א פי' דמלח לא הוה מים אלא מי פירות לענין טומאה והכשר ועי' תוס' ב"ב ד"כ ד"ה והמלח שאין מלח מקבל טומאה יע"ש וע"ש בפ"י מהל' אלו ה"ג שכת' שם הר"מ בפירוש דתמצית הבשר אינו מכשיר ואינו מיטמא כמ"ש לעיל וא"כ צ"ע עמ"ש הב"י בסי' קנ"ח דנראה דהוה כמשקה הרי מצינו בהדיא דלא והוא ז"ל מסופק בו. ועי' במ"ל פ"א מהל' ט"א שהראה מקום למ"ש רבינו בפט"ו מהל' טומאת מת יע"ש היטב נמצינו למידין לא מיבעיא הטובל פתו במלח שלא נמוח פשיטא שא"צ נט"י אלא אפילו נימוח דהוה משקה אפ"ה א"צ נט"י דהוה מי פירות ומיהו במלח שלנו דהוה מים גמור לענין פסח ולא מי פירות כמבואר בא"ח סימן תס"ב הל' פסח ובשאר דוכתי יש להסתפק אי חשיב משקה כשנימוח ומטמא או לאו אפי' בעודו עב וגשם אפשר דחשיב משקה ועי' בר"מ הל' טומאת אוכלין פ"א ופ"ט יע"ש ובא"ח סי' קנ"ח בז' משקין דצריך נט"י:

עוד זאת אדרוש מ"ש בי"ד סימן ר"א ס"ל הכפור והברד כו' והמלח והטיט כו' ולא אלא אפילו עשה כל המקוה משלג וברד וכפור והשמיט מלח וטיט הנרוק אם עשה כו' המקוה או רובה אם כשר ובטיט הנרוק כ' ב"י דמשלים ולא כולו מדאמר בסוכה י"ט טיט הנרוק יוכיח דאיצטרופי כו' ועי' בתוספות שם ד"ה טיט וזבחים כ"ב והבאתיו לעיל ונראה דמלח נמי אין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא אשלומי משלים ואף שכת' שלג וברד וכפור כו' ואף דלהר"מ דווקא שלג ולא אינך כמ"ש בפ"ז מהלכות מקוואות ובכ"מ מ"מ בב"י סימן ר"א יראה הרואה דספוקי מספקא ליה לב"י דלהר"מ מ"ש שלג וברד וכפור וגליד דכולהו חדא נינהו אבל מלח וטיט הנרוק השמיט וכדכתיבנא ולא כתב אלא לענין השלמה וכיון שכן יש לתמוה על הב"ח שכתב וסימן ק"ס סי"ב דנוטלין מכל אלו לידים וחשיב מלח ג"כ והא מלח אשלומי משלים למקוה ולא לעשות כל המקוה ממנו וה"ה לענין רביעית אשלומי ליהוי משלים ולא שכל הרביעית ממנו ויותר תמוה לי במ"ש הטור והש"ע אחריו בסי' ק"ס ס"ט דטיט הנרוק אם פרה שוח' ושותה מהן כשירים למקוה ולנט"י דמשמע אף כל המקוה ולנט"י כשירים וז"א דטיט הנרוק כל שפרה שוחה ושותה מהן משלים ולא כולו כו' כמ"ש הב"י בי"ד סי' ר"א וראייתו מסוכה טיט הנרוק יוכיח דמשלים ולא כולו ומשום טיט הנרוק תני במס' מקוואות ריש פ"ז אלו מעלין ולא פוסלין דהיינו אשלומי כמ"ש רש"י בסוכה י"ט וכמ"ש ב"י בסי' ר"א ומשום טיט תני באינך לפירוש הר"ש יע"ש ואין לומר הא דבעינן דוקא פרה שוחה ושותה מהן הוא שכל המקוה או רובו ממנו אבל לענין להצטרף אף שוחה ושותה מהן וזה שכתב הטור בסימן ר"א טיט עב אפינו יכולין להוריקו מכלי אל כלי משמע דכ"ש דאין יכולין לשתות נמי מצטרף אלא דקמ"ל במאי דתני במתני' דמקוואו' וטיט הנרוק משלים היינו אפילו נרוק אפ"ה אינו פוסל בשאיבה שאם נטל בידים טיט והשלים למקוה כו' ועיין בתי"ט פ"ז דמקוואות שכתב כן. כתב הטור אפי' רכות כו' אל תטעה בדבר זה כי אפי' להשלים צריך שיהא שוחה ושותה מהן דהא סתמא תנן בפ"ב דמקוואות משנה י' באיזה טיט אמרו שהקנה יורד מאליו והוא שיעורא דפרה שוחה ושותה כמ"ש הר"ש יע"ש ועוד דהרי בגמרא דזבחים כ"ב א' אמר בפי' כן ה"ד אי דפרה שוחה ושותה מהן אפי' לרביעית נמי ולא אמר מאי אירי' משלים למקוה אפי' כל המקוה כשר כדפריך אח"כ בעינו של דג יע"ש ועוד דבהדיא אמר שם ואי אין שוחה ושותה אף למקוה אינו משלים הרי בהדי' דאין שוחה ושותה אין משלים למקוה ולרביעית בעינן שוחה ושותה וכהא אשלומי משלים ולא בע"א וא"כ ע"כ דאין עושין מקוה לכתחלה ממים עכורין אף שהפרה שוחה ושותה אם לא אשלומי משלים שאם יש מ' סאה חסר אחת מים צלולים וסאה א' טיט הנרוק ופרה שוחה ושותה משלים ומ"ש הטור בסימן ר"א והש"ע אפילו יש בו רכות ר"ל אף שהוא רך דבעינן שיהא פרה שוחה ושותה מהן אפ"ה לא חשיב שאובין בכך ומצטרף נמי או דמסתמא מעט טיט מערב יפה במים ומיהו אי אין מתערב ועומד בצדה כהך דפרק ב' דמקוואות מים מצד א' וטיט מצ"א יע"ש וודאי דבעינן פרה שוחה ושותה מהן ואפ"ה אשלומי אין וא"כ צ"ע לפענ"ד ובמקום אחר אי"ה אבאר בזה:

משנה צורר אדם בשר וגבינה כו' רשב"ג אומר שני אכסנאין כו' גי' הרי"ף ועי' בת"ח שכתב דה"ק צורר אדם בשר וגבינה ואין חוששין שמא מתוך כך יאכל יחד ואמר רשב"ג אף מעלין על שולחן אחד ובלבד שיהיו שני אכסנאין שאין מכירין:

גמ' וכי נגעי צונן בצונן הוא נהי דקליפה לא בעי הדחה בעי עי' בתוס' צ"ז ע"ב ד"ה קולף דצלי בעי נטילה וה"ק נהי דקליפה לא בעי כדין חם לתוך צונן יע"ש והא דאמר הדחה בעי ר"ל ומש"ה אסור להניח זא"ז דשמא ישכח להדיא ומידי דלא חזי למיכל אלא בהדחה מותר ולא חיישינן שמא ישכח ועי' בי"ד סימן צ"א סעיף א' יע"ש ושם אבאר דוקא מידי דבעי שפשוף יע"ש:

ובתו' ד"ה כעין תפוסה אחת עכ"ל עי' בחדושינו לי"ד סימן פ"ח מ"ש:

גמ' יאמרו כל הסריקין אסורין עי' בחדושינו למס' פסחי' מ"ש שם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה